1. הנתבעות 1-2 (להלן גם: "המבקשות") עתרו לדחיית התביעה על הסף בטענת התיישנות. 2. עילת התביעה נגד המבקשות היא נזיקית, ועניינה עבודות חציבה לצורך הרחבת כביש ליד ביתו של התובע (להלן גם: "המשיב") במג'דל שמס שגרמו לסדקים בביתו, ותופעת ההיסדקות נפסקה רק כאשר בנה קיר תומך על חשבונו. 3. תביעה ראשונה הוגשה על ידי התובע נגד המבקשות ביום 18.10.98 בבית משפט השלום בקרית שמונה (להלן: "התביעה הראשונה"). לאחר שנשמעו הראיות נמחקה התביעה ביום 14.10.02 על ידי בית המשפט עקב אי הגשת הסיכומים על ידי התובע. 4. התביעה הנוכחית הוגשה ביום 15.5.05 ובה עתר המשיב לחייב את המבקשות לפצותו בגין נזקיו. כן תבע המשיב בתביעה הנוכחית את בא כחו בתביעה הראשונה בשל התרשלותו באי הגשת הסיכומים ובאי יידוע המשיב אודות מחיקת תביעתו. 5. המבקשות טוענות כי מאז נולדה עילת התביעה בשנת 1996 ועד הגשת התביעה הנוכחית חלפו למעלה מ-7 שנים, ולכן דין התביעה להידחות בשל התיישנותה. 6. המשיב טוען כי בהתאם לסעיף 15 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") אין למנות בפרק הזמן דנן את התקופה בה היתה התביעה הראשונה תלויה ועומדת (כ-4 שנים) ולפיכך התביעה לא התיישנה. כן טען כי אין לפקוד על המשיב את עוונו של בא כחו שהתרשל כאמור עד כי התביעה נמחקה, ואף לא הודיע על כך למשיב. 7. על כך עונות המבקשות כי סעיף 15 לחוק ההתיישנות אינו מעניק סעד של השהיית תקופת ההתיישנות למי שתביעתו נמחקה עקב התרשלותו, וכי התרשלותו של בא הכח היא גם התרשלותו של בעל הדין שמיופה הכח פעל מטעמו. 8. סעיף 15 לחוק ההתיישנות קובע כי: "הוגשה תובענה לפני בית משפט..., והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במנין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה" ברע"א 68/89 צור חברה לביטוח בע"מ נ' סרסור ג'ומעה מחמוד, פ"ד מג(2) 624 נקבע כי משמעות הדיבור "נדחתה" שבסעיף 15 לחוק ההתיישנות רחבה מזו הנזכרת בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, והיא כוללת את כל המקרים בהם מגיעה תובענה לקיצה מכח החלטת בית המשפט. לפיכך, בהתאם ללשון סעיף 15 לחוק ההתיישנות ולפרשנותו, חל הסעיף גם על תובענה שנמחקה, והמשיב זכאי לכך שהתקופה מאז הגשת התביעה הראשונה ועד מחיקתה לא תבוא במניין תקופת ההתיישנות. 9. ואולם, הפסיקה התקדמה צעד נוסף וסייגה את תחולתו של סעיף 15 לחוק ההתיישנות בסייג לפיו אם היוזמה להפסקת התובענה או למחיקתה באה מצידו של התובע, הוא שולח מסר ליריבו כי ויתר על הכרעה שיפוטית בנושא התביעה, ולפיכך, אם לאחר שנתקבלה בקשתו זו החליט לנקוט בהליכים חדשים באותו נושא, יוכל לעשות זאת רק בתוך תקופת ההתיישנות. 10. מכאן, צעדו חלק מבתי המשפט צעד נוסף בקובעם כי מקום שבו התרשל התובע בניהול תביעתו ועקב כך נמחקה היא, לא תהא תחולה לסעיף 15 לחוק ההתיישנות מקום בו הוגשה תביעה נוספת לאחר מכן והתקופה בה היתה התביעה הראשונה תלויה ועומדת תימנה בתקופת ההתיישנות. להלן פסקי דין שקבעו את הקביעה דלעיל: ת"א (ת"א) 43603/95 חשב סקיוריטי השקעות בע"מ ואח' נ' מלון זוהר ירושלים בע"מ ואח' - עסק במקרה בו התביעה הראשונה נמחקה עקב אי הגשת תצהירי עדות ראשית ואי גילוי מסמכים. בש"א (חיפה) 3944/05 עיריית אום אל פאחם נ' אגבריה רוקיה יוסף - עסק במקרה בו תביעה ראשונה שהוגשה חודש לפני תום תקופת ההתיישנות נמחקה מחוסר עילה, תביעה שניה נמחקה מחוסר מעש, תביעה שלישית נמחקה מחוסר התייצבות. ת"א (חיפה) 5661/02 כהן רוג'ה נ' האחים עופר ספנות בע"מ - שם ביטל התובע הסכם פשרה אליו הגיע בתביעה הראשונה ולאחר מכן נמחקה התביעה עקב אי הגשת חוות דעת על ידו. בש"א (עבודה ת"א) 6681/06 העמותה בשם המרכז הישראלי לקידום מדעי המתמטיקה ואח' נ' משה זעירא ואח' - התביעה הראשונה נמחקה עקב אי תשלום אגרה. הטעם לקביעות אלה של בתי המשפט הנ"ל היה כי סעיף 15 לחוק ההתיישנות נועד להקל עם התובע במקרים בהם הגיעה תביעתו הראשונה אל קיצה מטעמים שאינם בשליטתו ולא נוצרו באשמתו, אך אין הוא נועד לחול על תובע שבהתנהגותו ובמחדליו לא מקיים את החלטות בית המשפט ומונע הכרעה עניינית בתביעתו. 11. מנגד, יש בתי משפט אשר לא קיבלו את העמדה כי במקרה של התרשלות התובע ומחיקת התביעה עקב כך, תישלל תחולתו של סעיף 15 לחוק ההתיישנות. להלן פסקי דין שנקטו בגישה דנן: בש"א (חיפה) 13924/03 אבו עמריה מוחמד נ' טטנאור בע"מ - נסיבות המחיקה לא הובררו, אך בית המשפט קבע כי גם אם המחיקה נבעה מהתרשלות התובע אין נפקא מינא בכך. ת"א (י-ם) 7852/02 אחאי עבודות עפר וחציבה בע"מ נ' נמרוד יזהר ואח' - תביעות קודמות נמחקו מחוסר מעש. ע"ע 393/05 זוהיר טהה ואח' נ' מקיאס בע"מ - התביעה הראשונה נמחקה עקב אי איתור הנתבעת. בהחלטה אחרונה זו קבע כב' השופט צור כי אין הצדקה להכיר בתחולת סעיף 15 לחוק ההתיישנות בנסיבות בהן ההליך הראשון הינו טורדני גרידא או שהוא הוגש בחוסר תום לב, תוך שימוש לרעה בהליכי בית המשפט וכדי להאריך באופן מלאכותי את תקופת ההתיישנות. בנסיבות שכאלה ניתן לטעון כי התנהגות התובע משמיטה את הרציו העומד ביסוד סעיף 15 לחוק ההתיישנות וניתן להימנע מלהכיר בהארכת תקופת ההתיישנות. לעומת זאת, מחיקת הליך קודם בשל טעות או רשלנות בניהול ההליך שאינם מגיעים לכדי התנהגות בחוסר תום לב או שאינם טורדנים או כרוכים בשימוש לרעה בהליכי בית המשפט, אינם מצדיקים סיוג או שלילת תחולת החריג הקבוע בסעיף 15 לחוק ההתיישנות. 12. במחלוקת זו שבין בתי המשפט השונים דעתי נוטה לצד אלה המצדדים בכך כי אם מחיקת התביעה נבעה מהתרשלות וממחדלים של התובע, לא תהא תחולה לסעיף 15 לחוק ההתיישנות. עם זאת, ייתכן כי לא כל התרשלות בניהול ההליך תביא לתוצאה דרסטית זו, ויש ליתן משקל גם לכלל הנסיבות ולהתנהגות התובע לאחר מחיקת התובענה, ובכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי בין אי הרצון להיטיב ולשפר את מצבו של התובע שניהל את תביעתו באופן רשלני ובלתי הולם, לבין אי הרצון לפגוע בתובע בשל מעשה או מחדל חד פעמי. בע"א 1650/00 מרדכי זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון ואח', פ"ד נז(5) 166 נקבע, בין היתר, כי מירוץ ההתיישנות מופסק למשך תקופת ההתדיינות הראשונה מקום שהתובע לא ישן על זכויותיו, אלא להיפך - הפעילן, אלא שמסיבות שונות לא הועילה ההתדיינות הראשונה למצות את זכויותיו הדיוניות. מטבע הדברים, על התובע לא רק שלא לישון על זכויותיו ולהפעילן באמצעות הגשת התביעה, אלא עליו להוסיף ולדאוג לניהול התביעה כיאות באופן שזו תוכרע לגופה. אם לא עשה זאת התובע, וחדל, לא ניתן יהיה לראות בו מי ששקד על הפעלת זכויותיו, ומדוע תינתן לו האפשרות ליהנות מהארכת תקופת ההתיישנות כאורך התקופה שחלפה מאז הגשת תביעתו, אם במחדליו גרם הוא לכך כי תקופה זו לא הביאה לבירור תביעתו? מכאן, שאם התובע במחדליו גרם לכך שתביעתו לא תבורר אלא תימחק, אין מקום לאפשר לו הארכת תקופת ההתיישנות בנסיבות סעיף 15. פעמים, קורה כי מחיקת או הפסקת תביעה איננה נובעת ממחדלי התובע, או שמדובר במחדל מינורי, או שמדובר בטעות משפטית, או שהתובע מבהיר כי הוא איננו נסוג מתביעתו אלא מתכוון להגישה מחדש. במקרים כגון אלה אינני סבור כי יש למצות את הדין עם התובע ולשלול תחולתו של סעיף 15 לחוק ההתיישנות. 13. בענייננו, כפי שמתואר בכתב התביעה, הסתיימה שמיעת הראיות בתביעה הראשונה ביום 24.1.02 ועל התובע היה להגיש סיכומיו תוך 30 יום. ביום 14.5.02 עתרה הנתבעת שם בבקשה לדחות או למחוק את התביעה עקב אי הגשת הסיכומים, אך למרות שהתובע לא השיב על הבקשה, האריך בית המשפט בהחלטה מיום 8.8.02 ב-30 יום את המועד להגשת הסיכומים. ביום 11.9.02 עתר התובע להאריך את המועד להגשת הסיכומים עד 30.9.02, ןבקשתו נענתה. הסיכומים לא הוגשו, ולאחר בקשה נוספת שהוגשה על ידי הנתבעת שם לדחיית או מחיקת התביעה עקב אי הגשת הסיכומים, בלא שהוגשה תביעה, מחק בית המשפט את התביעה וחייב את התובע בהוצאות משפט. 14. עסקינן, אפוא, במחדל חמור של התובע שניתנו לו הזדמנויות לא מעטות להגשת הסיכומים אך הוא לא ניצל אותן ובשל כך נמחקה התביעה לאחר סיום שמיעת הראיות. מקרה זה נופל בגדרן של אותן התרשלויות שלא יאפשרו לתובע לנהל מחדש את תביעתו אלא אם כן הגיש את התביעה החדשה בטרם חלפה תקופת ההתיישנות, ולא יאפשרו החלת סעיף 15 לחוק ההתיישנות. 15. בחינת התנהגות התובע לאחר מחיקת התביעה מגלה כי הוא לא הזדרז בהגשת התביעה החדשה. לטענתו הונה אותו בא כחו דאז, וכאשר פנה אליו מספר פעמים נענה כי פסק הדין צפוי להתקבל בימים הקרובים. עם זאת, ביום 5.2.04 נודע לו כי ניתן פסק דין המוחק את התביעה. התביעה החדשה הוגשה כאמור רק ביום 15.5.05, דהיינו כ-15 חודש לאחר מכן. אף השתהות זו בהגשת התביעה החדשה לאחר שנודע לתובע על פסק הדין תומכת במסקנה לפיה אין מקום להחיל את סעיף 15 לחוק ההתיישנות. 16. התובע טוען עוד כי מאחר שהתביעה נמחקה בשל מחדליו של בא כחו ובלא שהיה מודע להם אלא רק בדיעבד, אזי אין הוא צריך להיפגע ממחדלים אלה ובכך יש כדי להביא להחלת סעיף 15 לחוק ההתיישנות. אותו בא כח נתבע על ידו גם כנתבע נוסף בתובענה. 17. מטבע הדברים, כאשר תובע מיוצג והתובענה נמחקת בשל מחדלים כלשהם, ברגיל מחדלים אלה הם של בא כחו. מצבו של התובע איננו שונה במקרה זה מהמצב בתובענות אחרות שנמחקו כאמור. אפילו נקבל את כל טענות התובע לגבי התרשלות בא כחו, אין בכך כדי לשנות את התוצאה. גם אם מחדלים אלה אינם של התובע עצמו אלא של בא כחו, הרי יש לייחסם לתובע מאחר ובא כחו שימש כשלוחו במשפט. כבר נקבע כי בעל דין איננו יכול להיבנות מרשלנותו של שלוחו (המ' 826/76 חרמון ציוד לבניין בע"מ ואח' נ' הלפרין, פ"ד לא(1) 558), וכי מעשיו ומחדליו של המייצג במשפט כמוהם כמעשיו ומחדליו של בעל הדין עצמו (בש"א (נצרת) 1947/03 סרווה אחמד אל עוואד מוסא (חג'ריאת) נ' עוואד נימר שם נדחתה בקשה לביטול פסק דין בשל מחדלי מיופה הכח. 18. המסקנה היא כי משנשללה תחולתו של סעיף 15 לחוק ההתיישנות בענייננו, התיישנה תביעת התובע נגד הנתבעות 1 ו-2 ויש לדחותה עקב כך. התובע ישלם לנתבעות 1 ו-2 שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ ובתוספת מע"מ. 19. הנתבע 3 לא הגיש עד עתה כתב הגנה. לא הוגשה גם בקשה למתן פסק דין נגד הנתבע 3 בהעדר הגנה. יואיל התובע ליתן טעם תוך 30 יום מדוע לא תימחק התובענה נגד הנתבע 3 מחוסר מעש, ואם לא יתן טעם כאמור תוך פרק הזמן האמור, תימחק התביעה נגד הנתבע 3 מחוסר מעש. עיון מנ"ת לבדיקת האמור לעיל ליום 11.1.07. ניתן היום ט"ז בכסלו, תשס"ז (7 בדצמבר 2006) בהעדר הצדדים. יחזקאל קינר, שופט דחיה על הסףהתיישנות