במקביל להגשת תובענה לתשלום הסך של 500,000,000 ש"ח, עתרו המבקשות, שהן שלוש חברות בפירוק, לפטור מאגרת משפט. העתירה היא, כי המפרקים ישלמו סך של 320,000 ש"ח על חשבון האגרה, סכום שהוא 25% מהכספים המופקדים בקופת הפירוק נכון למועד הגשת התביעה. התבקשו והתקבלו תגובות המשיבים, ובהמשך נקבע דיון במעמד הצדדים. במהלך הדיון, נחקר המצהיר מטעם המפרקים, רואה חשבון ברק הררי, על ידי הפרקליטים שהתייצבו לדיון ובחרו לחקור אותו, ולאחר מכן, סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב. ראוי לציין, שרואה חשבון הררי, עובד במשרדו של רואה חשבון רבינוביץ, שהוא המפרק המשותף ביחד עם עו"ד יצחק מירון, שהופיע מטעם המפרקים, ומשכך, העובדות הרלבנטיות לבקשה, ידועות לו היטב. עוד ראוי לציין, שהמדינה היא הקרדינלית, לצורך הכרעה בבקשה, מסכימה לבקשה, והיא עמדה על כך, שהסכמתה ניתנה לאחר ששקלה את הנתונים כפי שעלו מהבקשה לפטור, ועמדה דומה שהביעה ביחס לתביעות קודמות, שהוגשו על ידי המפרקים, אושרה על ידי בית משפט זה (כב' השופט אזר ז"ל ובהמשך, כב' השופטת דותן), והיא הביעה עמדה זו, לאור העובדה שברור לה, שקופת הפירוק אינה מסוגלת לשאת בהוצאת האגרה מחד, ומנגד, יש למפרקים, לדעת המדינה, עילת תביעה לכאורה, כעולה מהחלטת בית משפט של פירוק, שהתיר את הגשת התובענה. עם זאת ברור, שעמדת המדינה אינה חזות הכל, וגם לנתבעים, מעמד של ממש במסגרת הליך הבקשה לפטור מאגרה, מעמד שאף זכה לחיזוק של ממש לאחרונה, במסגרת פסק דינו של בית משפט העליון ברע"א 1550/05 בונה הצפון חברה קבלני בניין בעכו בע"מ ואח' נ. א.ב.ג.ל. בניה ויזמות בע"מ ואח' מפי כב' השופט רובינשטיין, אם כי עדיין מדובר בסופו של דבר, במעמד מוגבל, והעמדה הדומיננטית היתה ונותרה, עמדת המדינה, שהיא בעלת העניין האמיתית, בשאלת תשלום או אי תשלום אגרה, בוודאי, שעה שמדובר בתובענה בסדר גודל כה ניכר, כפי התובענה דכאן, שסדר גודל האגרה שאמור להיות משולם בגינה, עומד על כ- 12 מיליון ש"ח. השווה גם רע"א 9075/05 עזבון המנוחה לילי לוין ז"ל נ. עירית הרצליה ואח' (שניתן על ידי מותב תלתא). עניינן של החברות המבקשות, כבר הגיעה יותר מפעם אחת לבתי המשפט השונים, ודומה כי ההיגיון שהכתיב מתן פטור מאגרה בתובענות הקודמות, חייב לפעול גם במקרה הנוכחי, אף שיש לבחון את נסיבות המקרה, בכל הנוגע לטענות הפרטניות. אין ספק, על כך גם לא חלק רואה חשבון הררי, שבקופת המפרקים, סכום העולה על הסכום המוצע על ידם כאגרה ראשונית, אפילו באופן משמעותי. עם זאת, הסכום המצוי בקופה, עומד על כשמינית מסכום האגרה, שנדרשת בתיק זה, וברור שניהול תובענה בסדר גודל כפי התובענה שלפני, צפוי להיות כרוך בעלויות ניכרות ביותר. משמעות דחית הבקשה לפטור מאגרה, סגירת הדלת בפני המפרקים, לריב את ריבן של החברות שבפירוק, והנזקים שנגרמו להן על פי הנטען, על ידי כל אחד ואחד מהנתבעים (כפי חלקו), נזקים שלהשבתם לקופת הפירוק, מיועדת התובענה. אין ספק גם, שבנסיבות המקרה הנוכחי, אין התנגדות הנתבעים מיועדת, אלא להגן על עצמם, ואין הם שומרים ואף לא מתיימרים לשמור למעשה, על קופת המדינה. כל מטרתם, כניכר מניהול ההליך על ידם עד כה, היא להערים כל מכשול אפשרי על דרכן של התובעות ועל דרכם של המפרקים, מתוך מטרה ברורה, לחסום את ההליך בעודו באיבו. משאלה פני הדברים, דומה כי יש להתייחס בחשדנות לעמדת הנתבעים, שלכאורה, נוטלים על עצמם את כסות האינטרס הציבורי, שעה שזה מוגן בצורה לא רעה, אפילו טובה ניתן לומר, על ידי הפרקליטות, שבדקה ובדקה את טענות המבקשות, ומצאה כי יש בהן ממש. אני מסכים בהחלט עם המבקשות, שגם לנושא העילה אין צורך להכנס לעומקם של דברים במסגרת החלטה זאת. כזכור, אין מדובר בבעל דין רגיל. מדובר בחברות המצויות בפירוק והליכי פירוק, כידוע, מתנהלים בפיקוחו הצמוד של בית משפט של פירוק, קל וחומר שעה שמדובר בחברות בסדר גודל של החברות התובעות. כב' השופטת אלשייך התלבטה בעת שדנה בשאלת העילה ובעיקר בעת שדנה בשאלה הלא פשוטה - האם יש להתיר הגשת תובענה אחת מאוחדת כנגד כל הנתבעים, כשלגבי כל קבוצת נתבעים מועלות טענות שונות ונתבעים סכומים שונים, ובסופו של דבר, באה לכלל דעה כי יש להתיר מהלך זה. דומה, כי לא לי להרהר אחר קביעה זו של בית משפט של פירוק, ובכל מקרה, יתכן ויהיה מקום להתייחס לטענות בענין זה בצורה יותר מפורטת, לאחר שיוגשו כתבי הגנה ותיטענה טענות סף על ידי הנתבעים, בהן יהיה מקום להכריע לגופן ולא אגב דיון במחסום דיוני של תשלום אגרה. הוא הדין גם ביחס לטענת סף נוספת, היא טענת ההתיישנות. די לקרוא את כתב התביעה, כדי להבין, שלפחות על פני הדברים עולות טענות של תרמית והונאה, טענות שעשויות להיות להן, בנסיבות מסוימות, השלכות על ההכרעה בשאלת ההתיישנות (והכוונה כמובן לעצירת מירוץ ההתיישנות בנסיבות שכאלה). לטענות אלה לא הונחה, נכון לרגע זה, כל תשתית ראייתית שהיא ואין זה נכון להכריע בהן, אגב דיון בבקשה לפטור מאגרה וכלאחר יד. ראוי להוסיף, כי ליבת התובענה, הינה עתירות לפי סעיפים 373 ו374 לפקודת החברות, לגביהן נקבע בעבר לא אחת (לרבות על ידי בהליך אחר שאוזכר בסיכומים) כי יש בהן כדי להצדיק פטור מאגרה, הן לגבי הרכיב שאינו ניתן לאומדנא בכסף (לפי סעיף 373) והן לגבי הרכיב הניתן לאומדנא (סעיף 374). סיכומם של דברים הוא, שמכל אותם טעמים כפי שפורטו לעיל, בשים לב בעיקר לעמדת המדינה, שהיא העמדה המשמעותית ביותר ומאחר וניכר לעין שהנתבעים מעלים כל טענה אפשרית (ובלתי אפשרית) מתוך מטרה לחסום את דרכן של התובעות לבית המשפט, דרך שמתן האפשרות לילך בה היא בבחינת זכות חוקתית, קל וחומר לאור השאלות כבדות המשקל העולות בתיק זה והמצדיקות ליבון לגופו של ענין, מבלי שדרכן של החברות תחסם מטעמים לא ראויים - אני נעתר לבקשה. הסכום המוצע של 320,000 ש"ח, ישולם עד ליום 1.8.06 (ככל שלא שולם עד היום), כשביחס ליתרת האגרה, ניתן בזה פטור כמבוקש, כשבית המשפט שידון בהליך העיקרי, יחליט בסיומו האם יש להטיל את האגרה, כולה או חלקה, על הנתבעים או מי מהם, בהתאם לתוצאת ההליך. כל הנתבעים יגישו כתבי הגנה עד ליום 1.9.06 ומראש אני מבקש לחסוך לצדדים את הנייר והזמן, לא תינתנה ארכות להגשת כתבי טענות, בין אם מטעם של הגשת ערעור על החלטה זאת ובין אם מטעם של הרצון לברר טענות מקדמיות. כל טענה מקדמית שיש, תפורט בכתב ההגנה וובקשה מתאימה והדברים ילובנו לגופם, לאחר השלמת הליך הגשת כתבי הטענות. ניתן בזה צו לגילוי מסמכים הדדי, לביצוע בתוך 45 ימים מהיום. צד המבקש להעביר שאלון לרעהו, יעשה כן עד 30.9.06, תשובות עד 30.10.06 ובהתאם, ככל שלא ישבע מי מהצדדים נחת מהתשובות, יגיש בקשה מתאימה בתוך 30 ימים נוספים. בשלב זה, איני קובע קדם משפט ראשון, עד שתנוח דעתי שהליך הגשת כתבי הטענות הושלם וניתן לקיים קדם משפט ענייני, מבלי שיקבע דיון אליו יוטרחו הצדדים לחינם. ניתנה היום כ"א בתמוז, תשס"ו (17 ביולי 2006) בהעדר הצדדים המזכירות תשלח החלטתי לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה. ש. ברוך, שופט רשם בית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו פטור מאגרהאגרה