לפני בקשה להרחבת היקפו של צו עיקול זמני שניתן במסגרת ההליך העיקרי ולהחילו על נכס הרשום ובחזקת המחזיקה 1, וכן ליתן צו מניעה. כן לפני בקשת המחזיקה 1 לביטול העיקולים. הרקע לבקשות אלה 1. המבקשת (הבנק) הינה חברה הרשומה בוושינגטון הבירה, ארצות הברית, ועוסקת בפיננסים, השקעות, הלוואות וכיו"ב. המשיב, מר צימרינג אברהם, הינו אזרח ישראלי, הנשוי למחזיקה 1, הגב' סינדי צימרינג. (להלן: המחזיקה). בין המבקשת למשיב התנהל משפט בבית משפט המחוזי בפיטסבורג, במדינת וירג'יניה שבארצות הברית (להלן: "בית המשפט המחוזי בוירג'יניה"). ביום 18/02/03 פסק בית המשפט המחוזי בוירג'יניה לטובת המבקשת כנגד המשיב, וחייב את המשיב לשלם למבקשת, בית היתר, סכום של 6,619,005.89 דולר ארה"ב, וכן בסך של 10,500 דולר ארה"ב כשכר טרחת עו"ד (להלן: "פסק חוץ"), אשר בתוספת ריבית והצמדה עולים לכדי כ-10 מיליון דולר ארה"ב. ביום 19/05/03 הגיש המשיב לבית המשפט העליון בוירג'יניה, ערעור על פסק החוץ שניתן על ידי בית המשפט בוירג'יניה. (תיק מספר 031141). ביום 05/11/03 דחה בית המשפט העליון בוירג'יניה את ערעור המשיב (להלן: "החלטת בית המשפט העליון בוירג'יניה"). לאור החלטת בית המשפט העליון בוירג'יניה, הפך לטענת המבקשת פסק החוץ לפסק דין סופי וחלוט שאינו ניתן עוד לערעור. ביום 16/02/05 הגישה המבקשת בקשה על דרך של המרצת פתיחה, לאשר את פסק החוץ, בהתאם לחוק אכיפת פסקי חוץ תשי"ח-1985 (להלן: "החוק"), הליך התלוי ועומד. טענת המבקשת 2. בית המשפט נתן צו עיקול כנגד המשיב, ונתן דעתו לתנאים הקבועים בתקנות ובפסיקה, אותו דין חל על בקשה זו. יש להחיל את הלכת השיתוף בין המשיב למחזיקה. טענת המחזיקה 3. פסק החוץ מרוקן מתוכן לאור חוות הדעת של עו"ד קלרק, יען כי ההלוואה נפרעה לדבריה. כן טוענת המחזיקה 1 טענות נוספות כדלקמן: "א. אין שום חוב ואין שום בסיס לבקשה למתן עיקול זמני על נכסי המשיבה. ב. המבקשת פעלה בחוסר תום-לב ובניגוד לדין בעת הגשת הבקשה לעיקול זמני כנגד המשיבה, שכלל אינה צד להליך העיקרי, ואשר בפועל עוקלו 100% מנכסיה. ג. המבקשת לא הציגה שום טענה עובדתית בקשר עם חיוב המשיבה כצד להליך או כצד לתובענה. ד. הלכת השיתוף לא חלה במקרה דנן, וגם אם כן, הרי שאין בכך כדי ליצור חבות ישירה של המשיבה למבקשת. בקשר עם חיוב המשיבה כצד להליך או כצד לתובענה". (שם, 2). כן טוענת היא, כי אם הצו פקע בשלב כלשהו, הרי שלא ניתן לחדש הבקשה למתן הצו באין נסיבות מיוחדות. כמו כן, המבקשת פועלת בחוסר ניקיון כפיים. הערעור בוירג'יניה תלוי ועומד ואינו חלוט. פסק החוץ אינו מהווה ראיה. לא הוכח כי אי מתן הצו לא יכביד על ביצוע פסק הדין. יש להחיל את הדין הזר. הטלת עיקול על אדם שאינו בעל דין נוגדת את חוק היסוד. לא הוכח כי הלכת השיתוף חלה ביחסים בין המשיב למחזיקה. דיון 4. המדובר בפסק דין שניתן במדינת וירג'יניה, ארה"ב, לפיו חוייב המשיב לשלם למבקשת סכום של כ-6.6 מ' ₪. פסק הדין צורף לבקשת העיקול העיקרית, והוא אף נשוא התובענה לאכיפת פסק חוץ על פי החוק שנדון, הליך שכאמור תלוי ועומד בבית משפט זה לפני מותב אחר. האם יש מקום להרחבת העיקול? 5. כעולה מטיעוני המבקשת, העיקולים שהוטלו לא "תפסו" רכוש או כספים רבים, ובוודאי נמוכים מאוד מסכום פסק החוץ. בהמ' (חיפה) 31480/96 PREDUZECE P.O. נ' משרד עוה"ד י' סלומון, תק-מח 96(3), 2293, עמ' 2298, נאמר: "הואיל ודעתו של בית המשפט (כב' השופט נאמן) נחה, בשעתו, כי המשיבה זכאית לסעד של עיקול זמני להבטחת מלוא סכום תביעתה, ולא חל שינוי במצב דברים זה, היינו, לא הושמט הבסיס מתחת לקיומה הלכאורי של הזכות כאמור; והואיל וחישוב עדכני של הזכות הנתבעת מצביע על כך שהסכום שעוקל להבטחתה פחות מן הסכום של המשיבה, לכאורה, עשויה לזכות בו, אני סבור כי לא היתה כל מניעה להיענות לבקשתה של המשיבה וליתן לה את הסעד של הרחבת העיקול כאמור". משהשתנו הנסיבות ולאור התוצאות שהניב צו העיקול המקורי, ולנוכח האמור לעיל, אני קובע כי יש מקום להרחבת העיקול או מתן צו שהינו מניעת הברחת נכסי המשיב. זאת, גם אם מדובר בנכס שאינו רשום על שם נתבע (המשיב דכאן), אלא מצוי או מוחזק בידי אחרים. יפים לעניין זה דברי כב' השופטת א' חיות בע"א 1167/01 עיריית ראשון לציון נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-על 412005, 2872, (להלן: 'פרשת עירית ראשון לציון'), בציינה: "הרחבה זו של אמצעי העיקול מאפשרת לנושה לעקוב אחר נכסי החייב גם כאשר הם מוחזקים בידי צד שלישי, על מנת שיוכל להיפרע מתוכם את החוב והיא נועדה לשרת את תכלית הבסיס של העיקול, דהיינו: ליתן בידי הנושה מכשיר יעיל ואפקטיבי שייקל עליו את גביית החוב. אכן, בעידן המודרני, אין החייב מחזיק בידיו, בדרך כלל, באופן פיזי את כלל נכסיו וחלקם מוחזק בידי אחרים. כך למשל נוהגת רוב רובה של האכולוסיה במדינות העולם המערבי להחזיק את כספה בחשבונות בנקים ולנהל באמצעותם את ענייניה הפיננסיים. על כן, חשוב לאפשר לנושים ללכוד ברשת העיקול גם נכסים של החייב המצויים בידי צד שלישי, לרבות כספים המגיעים לחייב מידי אותו צד שלישי. הרחבת הליך העיקול אל עבר נכסי החייב שבידי צד שלישי אף חוסמת במידה רבה את יכולתו של החייב לחמוק מעיקול נכסיו ולסכל את הליך הגבייה בהעברתם לצד שלישי. הנה כי כן העיקול אצל צד שלישי מעיל מאוד את הליכי הגבייה ותורם תרומה מהותית להשגת תכליתם". (שם, 2880). האם פסק החוץ חלוט? 6. טענת המחזיקה כי פסק הדין במדינת וירג'יניה אינו חלוט, הינה סתמית. לעומת זאת, המבקשת צירפה את החלטת בית המשפט העליון בוירג'יניה (תיק 031141), לפיה לא התקבל הערעור, כדלקמן: "From the Circuit Court of the City of Petersburg Upon review of the record in this case and consider of the argument submitted in support of and in opposition to granting of an appeal, the Court is of opinion there is no reversible error in the judgment complained of Accordingly, Court refuses the petition for appeal". לפיכך אני דוחה הטענה כי אין להעתר לבקשה הואיל ופסק החוץ אינו חלוט. האם ניתן ליתן הסעד המבוקש כנגד מי שאינו צד להליך? 7. אין מחלוקת שהמחזיקה אינה צד להליך שלפני. ההליך מופנה אל הגב' צימרינג כמחזיקה בנכסי המשיב ואף מכוח דיני העקיבה. אומנם המחזיקה רשומה כבעלים של הנכס, כעולה מנסח הרישום, ולטענת ב"כ המשיב, בעלה, מדובר בדירה שלה. אין מחלוקת שהמשיב והמחזיקה הינם בני זוג, וכי אין כל סכסוך ביניהם. אף ההפרדה בייצוג הינה 'טכנית', והמחזיקה מיוצגת על ידי בתם של המשיב והמחזיקה. האם ניתן ליתן הסעד על נכסי המחזיקה? 8. משבני הזוג חיים יחדיו, ועל כך אין מחלוקת, הרי שהם חיים חיי שיתוף. ב"כ המחזיקה סומכת ידיה על רע"א 8791/00 אניטה שלם נ' טווינקו בע"מ, (טרם פורסם) (פסק דין מיום 13/12/06) מפי הנשיא א' ברק, שם נאמר: "ה. הלכת השיתוף בין בני הזוג הלכת השיתוף שפותחה במשפט הישראלי משמיעה שיתוף בין בני הזוג בזכויות ובחובות שבידיהם. השאלה המרכזית הניצבת לפנינו הינה האם הלכת השיתוף בין בני הזוג מטילה על בן זוג אחד אחריות כלפי צדדים שלישיים בגין חוב של בן הזוג האחר. המענה לשאלה זו מצוי במסגרת דיני השיתוף בין בני הזוג, כפי שאלה עוצבו במשפט הישראלי. הלכת השיתוף בישראל היא פרי ההלכה הפסוקה. היא ביטוי מובהק ל"משפט מקובל" נוסח ישראל (ראו, בג"ץ 1000/92 בבלי נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד מ(2) 221; להלן: פרשת בבלי). הלכת השיתוף יוצרת מערכת דינים מיוחדת של יחסים רכושיים בין בני הזוג. תכניה יונקים מתחומים משפטיים שונים ומגוונים. היא פרי יצירה של בית המשפט, תוך הכלאה של דיני משפחה בדינים האזרחיים הקיימים ויצירת דינים חדשים". (שם, פסקה 7). ובהמשך: "עם גיבוש השיתוף ובהינתן הסכמת הנושה, מחצית החוב עוברת לבן הזוג השני. השיתוף בחובות מקים יריבות ישירה בין שני בני הזוג לבין הנושה. בהעדר הסכמת הנושה, המחאת החבות אינה תקפה כלפיו ולנושה זכות נגד בן הזוג שהתחייב כליו ישירות. אין הוא רשאי לתבוע את בן הזוג האחר. עם זאת, במערכת יחסים הפנימית בין בני הזוג, נוצרת התחייבות (אובליגטורית) של בן הזוג אחד כלפי בן הזוג האחר ליטול על עצמו מחצית מן החבות". (שם, פסקה 35). ובהמשך: "אמת, בכלל נכסיה של המערערת מצויה זכות במחצית מדירת המגורים של בני הזוג. דירת המגורים היא נכס משפחתי מובהק והשיתוף בה התגבש עם התמלא התנאים של ניהול אורח חיים תקין ומאמץ משותף. זכותה של המערערת במחצית מדירת המגורים היא זכות קניין שביושר. נושיו של משיב 3, בעל זכות הקניין שבדין, אינם זכאים לגבות את נשייתם בתוך מחצית הדירה בה למערערת קניין שביושר. זכויותיה של המערערת בדירת מגורים מוגנות מפני עיקול מצד נושים כספיים של בן זוגה. מכאן שהעיקול שהוטל על דירת המגורים אינו יכול לתפוס את מחצית הדירה השייכת למערערת כקניין שביושר". (שם, פסקה 39). 9. יודגש, כי אין נפקות לשאלה אם מדובר בחובות בהם חייבת אישתו של המשיב, אלא בנכס או כספים השייכים למשיב, והמוחזקים על ידי המחזיקה! לפיכך, העיקול וצו המניעה אינו מתייחס לרכושה של המחזיקה,אלא לרכושו של המשיב, היינו לגבי מחצית הנכס. לעניין השיתוף בחובות בן הזוג ראו ע.א. 7374/98 ורד עצמון נ' עו"ד א' רפ, פ"ד נז (3) 433, 446, ע"א 3929/02 רויטל לוין כרם נ' עו"ד גד שילו, נאמן בפשר ג' לוין, פדאור 04 (6), 713. יחד עם זאת, לעניין הסעד המבוקש, אין אנו בשלב של מימוש עיקול, ושעה שמדובר בנכס שהטענה הינה כי הוא נרשם על שם אחד מבני הזוג חרף שהוא שייך לשניהם, הרי הפסיקה אליה מפנה ב"כ מחזיקה 1, אינה מועילה בשלב זה של הדיון. יש מקום לאפשר לנושה לעקוב אחר נכסי החייב, כפי שנקבע בפרשת עיריית ראשון לציון, הנ"ל. (לענין רישום נכס על שם בן הזוג למראית עין, ראו ע"א 7580/01 אסטל בן עמי נ' עו"ד מ' קידר, דינים עליון כרך סב, 340). אף כאן טוענת המבקשת כי מדובר בהברחת רכוש (ראו ע"א 7442/97 עמית נ' עמית, פ"ד נד (4), 625). עוללות 10. א. בתוך כך, אני דוחה הטענה כי משפקע הצו בשלב מסויים לא ניתן לעיין מחדש בצו בנסיבות העיון, כעולה מתקנה 368 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). הצו פג מסיבה של אי בהירות בקיום דווקני של המצאת הבקשה ונספחיה. מכל מקום, טענה זו מקומה בבקשה למתן צו העיקול או בעיון מחדש, ולא כאן. ב. כן דוחה אני את הטענות בדבר תשלום החוב, אשר מקומה בטענת פרעתי בלשכת ההוצאה לפועל, ומכל מקום לא שוכנעתי מהעדויות שהושמעו כי אכן החוב נפרע, ואין בכך כדי לגרוע מהראיה המרכזית - פסק החוץ. ג. אשר לטענות בדבר התנאים לאכיפת הפסק על פי החוק, הרי שמקומן בהליך העיקרי התלוי ועומד. בשלב זה, קיומו של פסק חוץ חלוט, מהווה ראיה מהימנה לכאורה כמובנה בתקנה 374 לתקנות. דין זה חל גם על הטענות בדבר אופן הוכחת הדין הזר, חזקת שוויון הדינים, ונטל ההוכחה. התוצאה סוף דבר, אני מורה בזאת למחזיקה שלא לעשות כל דיספוזיציה לרבות שיעבוד הנכס נשוא הבקשה, וכי הערה בהתאם תרשם בלשכת רישום המקרקעין נתניה (מחזיקה 2), וזאת עד למתן החלטה אחרת או מתן פסק דין בהליך העיקרי, וכן מוטל בזאת עיקול על מחצית הנכס. צו פורמאלי להינתן. היה והמחזיקה מעונינת למכור את הנכס, כי אז תוגש בקשה בהתאם, בה תידון שאלת הדרך לשמירת זכות המבקשת כאמור. הוצאות שכ"ט עו"ד בזק 3,000 ₪ + מע"מ, צמוד ונשוא ריבית מהיום עד לתשלום בפועל, על פי ההוצאות בהליך העיקרי. ניתנה היום כ"ד בשבט, תשס"ז (12 בפברואר 2007) בהעדר הצדדים. יוסף שפירא - שופט עיקול זמניצוויםעיקול