1. מהי האגרה שתשולם בעת הגשת תביעה לתשלום על פי פוליסה לביטוח אבדן כושר עבודה, האם - כטענת התובע - אגרה המחושבת בתביעת נזקי גוף, או שמא - כטענת הנתבעת, הנתמכת בתגובת הפרקליטות - על פי שווי הנושא? שתי הגישות המנויות לעיל ידועות בפסיקת בתי המשפט בענין זה, ולמיטב הידיעה טרם הוכרעה השאלה על ידי בית המשפט העליון. 2. תקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח-1987 קובעות בחלקים הרלוונטיים, כך: "2. חובת תשלום אגרה (א) לא ייזקק בית משפט לכל הליך, אלא אם כן שולמה בעד הסעד המבוקש בו האגרה הקבועה בתוספת הראשונה ואגרת הפרוטוקול כאמור בתקנה 12א, או שמביא ההליך פטור מתשלום האגרה. ... 6. אגרה בתביעה לפיצויים בשל נזקי גוף בתביעה לפיצויים בשל נזקי גוף תשולם אגרה לפי פרטים 3(אא) או 7(אא) בתוספת הראשונה, לפי הענין. ..." הסכום לתשלום בגין תביעת סכום כסף קצוב, לפי סעיף 7(א) לתוספת הראשונה הוא 2.5% מהסכום הנתבע. הסכום לתשלום בתביעה לפיצויים בנזקי גוף לפי סעיף 7(א) לתוספת הראשונה הוא -.5,683 ₪. 3. בסעיף 1 לתקנות מופיעה הגדרת "תביעה לפצויים בשל נזקי גוף" - לרבות תביעה לשיפוי או לפיצוי על תשלום פנסיה, תגמולים וכל הוצאה אחרת ששולמו או שישולמו בשל נזקי גוף, לרבות תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים")." אין התקנות נוקבות בהגדרת "נזקי גוף", והשאלה היא אם כוונת מתקין התקנות היתה כי תכלול כל עילה של נזקי גוף, שאז פיצוי על פי פוליסה נכלל בה; או שמא יש להבחין בין נזקי גוף בלתי קצובים לבין נזקי גוף המשולמים מכח פוליסה, שהם קצובים, ואז האגרה תשולם לפי חישוב של 2.5%. 4. טענת הפרקליטות כי יש לחשב את האגרה לפי תביעה כספית, נסמכת על שני פסקי דין: ברע"א 3314/95 מגן דוד אדום לישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה ואבנר תק-על 95(3) 89, נקבע כי הטבת נזק נכנסת בגדר תביעות לפי תקנה 6 לפי נוסחה אז, ובית המשפט נסמך על הגדרת "נזקי גוף" הדומה מאוד להגדרתה כיום. באמרת אגב מוסיף המשנה לנשיא ש' לוין, "עם זאת אך ברור הוא שאם כוללת התביעה גם עילה חוזית המבוססת על חבות ישירה בין המבקש לבין אבנר, תוכל האחרונה לעמוד על זכותה בענין זה בגדר הליכים לפי תקנה 100(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984". (כלומר, מחיקה בשל אי תשלום אגרה - א"ש). עוד מפנה הפרקליטות לקביעת ע"א 3805/98 (מחוזי ת"א) רם נ' אררט (לא פורסם), בו נקבע במקרה שעובדותיו דומות מאוד לעניננו, כי האגרה תחול לפי סווג תביעה כספית, ולא לפי סווג תביעה לנזקי גוף. באותו ענין קבעה כב' השופטת גרסטל, כי יש להבחין בין תביעה לפצויים בגין נזקי גוף, שענינה העוולה שבוצעה כלפי התובע, לבין תביעה על פי התקשרות חוזית. ואם בפוליסת ביטוח עסקינן, אין הבדל בין תביעה על פי פוליסה של תאונות אישיות, לבין תביעה על פי פוליסה של נזקי רכוש. לדעתה, האבחנה בין נזקי גוף לבין תביעות כספיות נעשתה בתקנות משום העדר היכולת להעריך בשלב הגשת התביעה את גובה הנזק. מקום שניתן להעריכו ולתבוע סכום קצוב - יש לשלם האגרה לפי אותו סכום. לפי שיטה זו, האבחנה בעניני אגרות היא על פי מבחן העילה, ולא על פי מבחן הסעד. התוצאה אושרה בבר"ע 8192/98 שמואל רם נ' אררט חברה לביטוח בע"מ ואח', אך לא מן הטעם לו נזקקים אנו כאן, אלא משום שהערעור (לבית המשפט המחוזי) הוגש באחור של יום אחד, ללא הסבר או סבה כלשהם. אין התיחסות בהחלטה לנושא הנדון כאן. בדרך המוצעת לעיל פסעו החלטות נוספות (א (שלום תל אביב) 3478/06 מנעם חסון נ' הראל, בש"א 2073/05 הראל נ' טביביאן, בש"א (שלום חיפה) 21924/04 (בתיק עיקרי 6464/04) הפניקס נ' גבריאל אבן). 5. בבשא 4470/02, תא 1812/01 (שלום כפר סבא) שמיאן נ' הדר חברה לביטוח בע"מ ואח' נדון נושא דומה לעניננו, אם כי באותה תביעה הוגדר הסעד כסעד הצהרתי, ונקבע כי המבחן שיש להחיל בענין אגרות הוא מבחן הסעד המבוקש, ולא מבחן העילה. כך, בצד הסדר כספי יחסי לתביעה כספית, קיימים הסדרים מיוחדים להליכים ששויים אינו ניתן לביטוי כלכלי, ולהליכים שענינים נזקי גוף. אפיונה המיוחד של תביעה לנזקי גוף הוא בכך שהמדובר בתובע שנפגע ונתון בלחץ כספי, שמולו על פי הרוב חברת ביטוח. לדעת כבוד השופט רמי אמיר, הסכום הקבוע כאגרה ראשונית לתביעות בגין נזקי גוף נובע מאינטרס חברתי שבהגנת הנפגעים הסובלים מנזקי גוף. 6. מבלי לחזור על כל האמור באותה החלטה, אני מאמצת תוצאותיה, וסבורה כי ניתן להוסיף ולחזק את נמוקיו של השופט אמיר, כך: הגדרת "תביעה לפצויים בשל נזקי גוף" בתקנות כוללת גם תביעה לשיפוי או לפיצוי בגין תשלומי פנסיה, תגמולים, והוצאות אחרות ששולמו בגין נזקי גוף, והמדובר כמובן במבטחים, מוסדות פיננסיים, או מיטיבים אחרים. במקרה המקובל עסקינן במבטח (שכן המדינה והמוסד לביטוח לאומי פטורים מתשלום אגרה). תביעתו של זה, על פי הרוב, תהא תביעה לתשלום סכום קצוב, שכן המדובר בסכום שכבר שלם או שהתחייב לשלם לניזוק. אם תביעת המבטח נחשבת לתביעת נזקי גוף לצורך חיוב האגרה, מדוע לא תותר אותה גישה מקלה עצמה כלפי ניזוק? 7. מזוית אחרת ניתן לומר, כי מקום שקיימת התייחסות מיוחדת ל"פצויים בשל נזקי גוף", יש לכלול בה כל הקשור לפצויים כאלו, ואין לגרוע מכלל זה מקרים מיוחדים, אלא על פי החלטת מחוקק המשנה. אם כן, הגם שהעילה היא חוזית, ענינה המיוחד הוא פצוי בגין נזק גוף, ומשכך - חלה תקנה 6. אם יאמר מי, כי תקנה 6 היא בגדר יוצא מן הכלל הקבוע בתקנה 2(א) המתייחסת לכלל התביעות הכספיות, אשיב כי הגדרת היוצא מן הכלל כ"פיצויים בשל נזקי גוף" צריכה באופן מילולי לכלול כל תביעה כזו, בין שענינה סעד הצהרתי, בין שענינה סעד שלא ניתן לכימות, ובין שענינה סכום קצוב על פי פוליסה. כולם בגדר "פיצויים בשל נזקי גוף" במהותם, ואין הצדקה ענינית לגזור דין שונה לכל אחד מהם. 8. הואיל ופסיקת בית המשפט המחוזי מנחה אך אינה מחייבת (סעיף 20 לחוק יסוד: השפיטה), מן הנימוקים הרשומים מעלה בחרתי להצטרף לגישת כב' השופט אמיר, ולקבוע כי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף נותרת כזו לצורך האגרה החלה, גם אם היא נובעת מפוליסת ביטוח. לנוכח מחלוקת הפוסקים, אין צו בדבר הוצאות. 9. בעניננו בחרו ב"כ התובע בדרך לא דרך: בכותרת כתב התביעה נרשם כי הסכום אינו ניתן לחישוב, דבר שאינו נכון, שכן הסכום ניתן במפורש לחישוב. כבר בשל כך, וללא קשר לאמור בסעיף 8 לעיל, ראוי היה שלא לזכותם בהוצאות הבקשה. ניתנה היום א' באדר, תשס"ז (19 בפברואר 2007) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. אסתר שטמר, שופטת סגנית נשיא פוליסהביטוח אובדן כושר עבודהאגרת בית משפטתביעת ביטוחאובדן כושר עבודהאגרה