לפניי בקשה לסילוק תביעה על הסף מחמת מעשה בית דין, השתק וויתור ובשל היות התביעה טורדנית וקנטרנית. עסקינן בתביעה לפיצויים בגין הפרת חוזה שכירות. המשיב הינו שוכר של דירת המבקשת על-פי הסכם שכירות שנחתם בין הצדדים ביום 5.12.2000, לתקופה של שנה (מיום 1.1.2001 ועד ליום 31.12.2001), עם אופציה להארכת תקופת השכירות בשנה נוספת. הצדדים חתמו על שני הסכמי שכירות נוספים: האחד, בסיומה של שנת השכירות הראשונה, והשני, ביום 22.2.2004, לתקופת שכירות המתחילה במועד זה ומסתיימת ביום 31.12.2004. 4. על-פי הסכמי השכירות, הוטלה על המבקשת החובה לתקן את הנזקים במושכר, כולל צנרת, למעט נזקים שנעשו על-ידי המשיב. 5. על פי האמור בכתב התביעה, קיימת בדירה בעיית רטיבות וחדירת מים, אשר נתגלתה למשיב כבר בעת שהחל להתגורר במושכר. בנובמבר 2004, עם רדת הגשמים, ארעה הצפה בסלון הדירה בשל חדירת מים מזוהמים. המשיב הודיע אז למבקשת על סירובו לשלם את דמי השכירות בשל מצבה של הדירה, ועל זכותו לקזז את נזקיו מדמי השכירות. 6. המבקשת הגישה בקשה לביצוע שטר הביטחון עליו חתם המשיב בדצמבר 2000, ובגינה נפתח נגדו תיק הוצאה לפועל בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב. כן הגישה המבקשת תביעה לפינוי המשיב מהמושכר. 7. ביום 9.1.2005 הגיש המשיב את התנגדותו לבקשה לביצוע שטר, בה טען, בין היתר טענות הנוגעות לאיחור במסירת הדירה, לקיומם של ליקויי נזילות בדירה (תוך פירוט מצב הדירה), לקיזוז דמי השכירות בגין אי תיקון הליקויים על-ידי המבקשת ולעצם קיומם של נזקים שנגרמו לו, העולים על דמי השכירות אשר לקיזוזם טען. המשיב ציין גם את עובדת קיומם של נזקים כספיים בגין הפרות שונות של ההסכם מצד המבקשת, ואף הוסיף כי בגינם הוא מתכוון להגיש תביעה כספית נגדה. 8. ביום 23.2.2005 הגיש המשיב תביעה כנגד המבקשת לפיצויים בגין נזקים שונים שנגרמו לו, לטענתו, עקב הפרות של חוזה השכירות: הפסד דמי שכירות בשל איחור במסירת דירת המבקשת לחזקתו, הפסד חניה בשל שיפוץ החניון, הוצאות תיקון נזילות מים, הוצאות והפסד דמי שכירות בשל מפגעי יונים בדירה והוצאות שנבעו מאי איטום מרפסת הסוכה בפינת הסלון. כן עתר המשיב לקבלת פיצויים בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו ולמשפחתו בשל הפרות חוזה מצד המבקשת והתנהגותה כלפיהם. כך למשל, טוען המשיב, כי המבקשת החתימה אותו במרמה על הסכם השכירות האחרון מבלי ליידע אותו על כך שמחקה כביכול את סעיף האופציה מהסכם השכירות, כי סירבה לאפשר לו לחפש דירה חלופית, כי פתחה נגדו בהליכים משפטיים למרות שהודיע לה על הסכמתו לפינוי הנכס, כי איימה עליו ועל משפחתו בדרכים שונות וכיוצ"ב. 9. ביום 27.2.2005 נערך דיון בהתנגדות המשיב (בש"א 150857/05) לתביעה השטרית. בדיון זה נתן בית המשפט (כב' הרשמת ד. ורד) תוקף של פסק דין להסכמת המבקשת להאריך את תקופת השכירות ולדחות את מועד פינוי המושכר עד ליום 1.8.2005, בכפוף לתנאים שפורטו שם (להלן: "פסק הדין"). במסגרת פסק הדין, נמחקה תביעת הפינוי שהגישה המבקשת (ת.א. 74262/04), ללא צו להוצאות. בסעיף 10 לפסק הדין נקבע, כדלקמן: "נוכח העובדה שהמשיבים (המבקשת - ר.נ.) הסכימו להאריך את השכירות עד ליום 1.8.2005, מוותר המבקש (המשיב - ר.נ.) על כל טענה בגין מצבה של הדירה, והמשיבים לא יהיו חייבים בתיקון הפגם." טענות הצדדים 10. לטענת המבקשת, המשיב לא יידע אותה ו/או את בית המשפט על הגשת התביעה בהליך דכאן ארבעה ימים עובר לדיון בתביעה בגין הגשת שטר הביטחון לפירעון. לטענתה, זהה כתב התביעה לכתב ההתנגדות הן מבחינת פירוט הנזקים והן מבחינת עילות התביעה. 11. המבקשת טוענת, כי נתנה הסכמתה, כאמור בפסק הדין, כנגד ויתור המשיב על כל טענה בגין מצבה של הדירה ושחרורה מהחובה לתקן הפגמים בדירה, והדבר אף צוין במפורש בפסק הדין. לטענתה, פעל המשיב בחוסר תום לב, בכך שהעלים מהמבקשת ומבית המשפט את עובדת הגשת התביעה, וסיכל את כוונת הצדדים לסיים את כל המחלוקות ביניהם. המבקשת טוענת כי לו היה מביא המשיב לידיעתה את עובדת הגשת התביעה, לא היתה מסרבת לוותר על מימוש השטר ועל פינוי הדירה לאלתר, אלא בכפוף למחיקת תביעה זו . 12. המשיב אינו מכחיש, כי לא העלה את דבר הגשת התביעה במהלך הדיון, אולם מנמק זאת, בכך שהיה סבור כי הדבר ידוע למבקשת (לאור העובדה שנכתב במפורש בהתנגדותו והודע לה על-ידו מספר פעמים), ואף בכך "שהתרגש והתבלבל". לשיטתו של המשיב, פסק הדין לא דן בכל המחלוקות בין הצדדים, אלא רק בסוגיית מועד הפינוי ובסוגיית תשלום דמי השכירות. לטענתו, הועלו בתביעה הנוכחית טענות שאינן נובעות ממצב הדירה, כגון הפסד הכנסה, הפסד חניה, עוגמת נפש וכיוצ"ב. לדידו, משקפת ההסכמה בפסק הדין את הפשרה שהוגשה לענין מועד הפינוי וכי תנאי הפשרה היו ידועים למבקשת במסגרת הישיבות שקדמו לדיון. דיון 13. כלל מעשה בית דין מושתת על שני כללים עיקריים: השתק עילה והשתק פלוגתא. 14. כלל השתק פלוגתא נועד למנוע התדיינות נוספת בין בעלי הדין בפלוגתא שכבר נדונה ביניהם בהתדיינות קודמת והוכרעה בפסק דין סופי על-ידי בית המשפט. לעניין זה, בין אם מדובר באותה עילה ובין אם בעילה שונה - התוצאה זהה. הדגש הוא על הפלוגתא המסוימת אשר נדונה והוכרעה (ראה: ד"ר נ' זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי, עמ' 137) (להלן: "זלצמן"). 15. לצד כלל השתק הפלוגתא עומד כלל השתק העילה, אשר נועד למנוע התדיינות נוספת בין בעלי הדין (או חליפיהם) בגין אותה עילת תביעה, מקום בו ניתנה הכרעה לגופו של ענין. הכלל של השתק עילה מעוגן הן בשיקול של הפעלה יעילה של מערכת המשפט ומניעת הכרעות סותרות העלולות לפגוע ביציבות המשפט, והן בשיקול של צדק, לפיו אין להטריד בעל דין על-ידי התדיינות חוזרת בענין שכבר נפסק (ע"א 5610/93 זלסקי נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, פ"ד נא(1) 68). לצורך החלתו של כלל זה, אין הבדל בין פסק דין שניתן בהסכמת הצדדים לבין פסק דין סופי המבוסס על הכרעה עניינית בהתדיינות שהתקיימה בין הצדדים (זלצמן, בעמ' 330). 16. אני סבורה, כי המשיב מנוע מלטעון את טענותיו ומושתק מלטעון אותן, ואין לאפשר לו "לעקוף" את בירור טענותיו במסגרת הליך, שהיה תלוי ועומד בשעתו, באמצעות הגשת תובענה נפרדת. 17. במקרה דנן, הסכסוך בין הצדדים עניינו, הפרת חיובים של הסכם השכירות. שתי התביעות - זו המקורית, שנדונה והוכרעה בפני בית המשפט, והתביעה דכאן, נובעות שתיהן מסכסוך זה וקשורות זו בזו, אם במישרין ואם בעקיפין. תובענת המשיב בהליך הנוכחי לפיצויים מכוח דיני החוזים, מבוססת על הטענות שהעלה המשיב בהתנגדות, תוך הרחבתן, ובתוספת של פירוט הנזקים השונים שנגרמו לו, לכאורה, כתוצאה מהפרות הסכם השכירות בכללותן. טענות אלו, היוו הגנתו כנגד התביעה השטרית, שאלמלא כן, היתה המשיבה זכאית לפרוע את השטר. 18. למשיב היתה הזדמנות, במסגרת ההתנגדות להביא את כל טענותיו הנוגעות להפרות של חוזה השכירות מצד המבקשת. בעת עריכת ההסכם, שעל-יסודו ניתן פסק הדין, צפה המשיב את התרחשותה של ההתדיינות העתידית, שבמסגרתה תתבררנה הפרות חוזה נוספות כביכול מצד המבקשת, אך האחרונה, שלא ידעה על התביעה הנוספת, הסתמכה על המצג לפיו בוותרה על פירעון השטר והסכמתה להארכת תקופת השכירות, מחל המשיב על תביעותיו הנגדיות. לאור התנהגותו הנ"ל, מושתק כעת המשיב מלהעלות בפני בית המשפט בהליך נפרד את טענותיו הנוספות לענין הפרת חוזה השכירות. 19. למעלה מן הדרוש ייאמר, כי לטעמי אף חל בענייננו הכלל בדבר השתק עילה. 20. "עילת תביעה" בהקשר לכלל בדבר השתק עילה, היא כל מסכת העובדות שעומדות מאחורי הדיון המשפטי, כאשר המבחן הנקוט הוא האם יכול היה התובע לרכז את העובדות בתביעה אחת (ע"א 167/63 ג'ראח נ' ג'ראח, פ"ד יז(42617) ברי, כי בנסיבות הענין, יכול היה המשיב בנקל לרכז את כל העובדות המקימות את עילת התביעה לפיצויים מכוח דיני החוזים בתביעה אחת, ואף עשה כן, ברמת פירוט זו או אחרת, בהתנגדות, אשר שימשה, בסיס להסכמה בין הצדדים. לטעמי, עילתו של המשיב - הפרת ההסכם על ידי המבקשת והנזקים שנגרמו עקב כך כבר מוצתה, בעת שהתקבלה כעילת הגנה כנגד התביעה השטרית. 21. למשיב כבר היה יומו בבית המשפט ומשכך, איני מוצאת כל הצדקה בהטרדת המבקשת ובית המשפט פעמיים בבירור אותה עילה, אשר הוכרעה (על דרך ההסכמה) בדיון הקודם. יפים לענין זה דבריו של כב' השופט ארבל בבר"ע 1243/01 בנק עצמאות למשכנתאות ולפיתוח בע"מ נ' גובס גיורא (לא פורסם), כי: "גם אם מוגשת התביעה במסווה של עילת תביעה אחרת, אך במהותה מדובר למעשה בתביעה להשבת מה שנתבע בתביעה הראשונה, ואין במהותו של דבר בידי הנתבע אשר הפך לתובע עילות תביעה אשר יוצאות מגדר מה שנתבע ממנו בתביעה הראשונה, או מגדר מה שצפוי היה להיות טענות הגנה כנגד עילת התביעה שהוגשה כנגדו בתביעה הראשונה, לא יאפשר בית המשפט ניהולה של תביעה כזו, באשר חותרת היא תחת יסודות יציבות המשפט ואינטרס סופיות הדיון." ובהקשר זה חשוב לציין, כי אין כל רלבנטיות לחילופי הצדדים בתביעות (ראה לענין זה בר"ע 1243/01 בנק עצמאות למשכנתאות הנ"ל, פיסקה 8 ) . וכך גם בספרה של זלצמן, בעמ' 49: "אם ניתנת לבעל הדין האפשרות הפרוצדורלית למצות את זכותו ההתדיינותית במסגרת התובענה הראשונה, על-ידי תביעת מלוא הסעדים והעלאתן של כל התיאוריות האפשריות בגין הפגיעה או העוול שנגרמו לו, בין באופן מצטבר ובין באופן חלופי, כי אז קיימת הצדקה, הן מן ההיבט של אינטרס החברה והן מן ההיבט של אינטרס בעל הדין יריבו, למנוע את התובע מלשוב ולהטריד את בית המשפט בתביעה נוספת. העובדה שנשמטה ממנו טענה כלשהי או נעלמה מעיניו ראיה כלשהי או שהוא נמנע מלתבוע את מלוא הסעד או סעד נוסף אינה מצדיקה עוד, כשהיא לעצמה, דיון חוזר באותו סכסוך שפירושו פתיחה מחדש של הליך קודם שכבר הגיע לסיומו במעשה בית דין." הדברים הללו מקבלים משנה תוקף מקום בו מדובר בפסק דין שניתן בהסכמה, שכן: "ניתן לטעון, כי הסכמה לסיום הסכסוך מועילה למנוע את בעלי הדין מלחזור ולהתדיין בגין אותה עילה. ניתן אף לומר, כי פסק דין שהושג בהסכמת בעלי הדין אף ישתיק התדיינויות נוספות שאינן נטענות טכנית על אותה עילת תביעה, אך חוזרות למעשה ומעלות לפני בית המשפט את אותו סכסוך שעליו נסבה ההתדיינות הראשונה, שהרי יש ללמוד מהעובדה שפסק הדין ניתן בהסכמה, כי כוונת הצדדים היתה לסיים את הסכסוך ביניהם אחת ולתמיד." (זלצמן, בעמ' 333). 22. לנוכח התוצאה אליה הגעתי, איני דנה בטענת הקנטרנות וחוסר תום הלב, הגם שסבורתני כי יש בהן ממש. התוצאה 23.דין הבקשה להתקבל. המשיב ישא בהוצאות המבקשת בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים. כמו כן, הריני מורה על סגירת בש"א 162883/05, בהיותה זהה לבש"א שבנדון. ניתנה היום י"ח באלול, תשס"ה (22 בספטמבר 2005) במעמד הצדדים ניב ריבה - שופטת עוגמת נפש / נזק לא ממונישטרביצוע שטר