בקשת עיקול זמני שיהוי 1. זו החלטה בבקשת המבקש להורות על ביטול צו עיקול הזמני שניתן על נכסי המבקש על פי החלטתי מיום 09.04.06 במסגרת בש"א 2322/06. 2. ביום 09.04.06 נעתרתי כאמור במעמד צד אחד לבקשת המשיב להטלת עיקולים זמניים, על נכסי המבקש. להלן טענות המשיב בבקשה להטלת עיקולים זמניים אשר נתמכה בתצהירו של המצהיר מטעם המשיב - מר הרפנס שלמה. 3. לטענת המשיב ניהל המבקש בסניף המשיב, חשבון עו"ש, בו נצבר חוב למשיב בסכום כולל של 675,960 ₪, הכוללים את יתרת ההלוואה וכן את הריבית היומית על הקרן על חשבון ההלוואה. ביום 28.02.06 הוגשה על ידי המשיב תביעה בסדר דין מקוצר נגד המבקש לתשלום הסכום האמור. 4. עוד נטען בבקשה כי המשיב ניהל עם המבקש עוד בטרם הוגשה התביעה, משא ומתן לצורך הסדרת חובו ובמסגרת המו"מ, הודיע המבקש שבכוונתו למכור את אחד מנכסיו. עוד נטען כי הצדדים הגיעו להסדר אשר צורף לתצהיר והמשיב הפר אותו זמן קצר לאחר החתימה עליו. 5. בבקשה נטען עוד כי בימים אלה הגיש המבקש בקשה למתן רשות להתגונן ולפיכך קיים חשש כי במקביל להליך זה ימכור המבקש את נכסיו כפי שהצהיר במהלך המו"מ עמו, וכי יבריח את רכושו ובכך תסכל האפשרות לגביית החוב ממנו ותווצר הכבדה על ביצוע פסק הדין. 6. ביום 16.04.06 הגיש המבקש בקשה לביטול צו העיקול, יצויין ויודגש, כי הבקשה לביטול העיקול לא נתמכה בתצהיר מטעם המבקש. להלן טענות המבקש בבקשה לביטול עיקול 7. לטענת המבקש לוקה הבקשה למתן צו עיקול בשיהוי רב שכן כפי שהוצהר בתצהירו של נציג המשיב, עובדות הבקשה היו ידועות למשיב עוד בטרם הגשת כתב התביעה שכן בין הצדדים נוהל מו"מ ולפיכך לא ברור מדוע המתין המשיב למעלה מחודש מהגשת התביעה עד אשר פנה למתן הסעד הזמני. עוד נטען כי המשיב לא פירט מה הקשר בין הגשת הבקשה למתן רשות להתגונן לבין ה"חשש" הנטען להכבדה. לפיכך טוען המבקש כי מדובר בשיהוי משמעותי ולפיכך דין הבקשה להדחות. 8. לגופו של עניין טען המבקש כי בבקשה לא נטען מאומה בדבר מצבו הכלכלי של המבקש, בדבר מכסת נכסיו של המבקש, ולא נטען באופן פוזיטיבי כי המבקש מנסה למכור את נכסיו. המשיב לא פירט מקור החשש למכירת נכסיו של המבקש ובכל מקרה טען המשיב, כי המבקש אמר שימכור רק אחד מנכסיו. לטענת המבקש אין בהצהרת המבקש כי יש בכוונתו למכור את אחד מנכסיו כדי להעיד על כוונתו להבריח את הנכסים ובוודאי שלא היה "טורח" ליידע על כך את המשיב ובכל מקרה מדובר בנכס אחד בלבד. עוד טוען המבקש, כי המשיב לא ציין בבקשתו כי לאחר החתימה על הסדר החוב שילם המבקש מספר תשלומים בסך כולל של כ - 75,000 ₪ ולפיכך מאחר שמדובר בסעד זמני, פנה המשיב לבית המשפט בחוסר נקיון כפיים, שכן היה על המשיב לפרט את מלוא העובדות הרלוונטיות. 9. ביום 26.04.06 התקיים דיון בבקשה והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. במהלך הדיון ביקש ב"כ המבקש לחקור את נציג המשיבה. בתום הדיון ולאחר שסיימו הצדדים לסכם טענותיהם, ביקש ב"כ המשיב להוסיף אסמכתא משפטית, ב"כ המבקש ביקש להגיב לאסמכתא שתומצא אם ימצא לנכון. 10. ביום 27.04.06 צירף ב"כ המשיב אסמכתא נוספת ובהתאם להחלטתי מאותו יום, הועברה האסמכתא לתגובת המבקש עד ליום 30.04.06. 11. ביום 27.04.06 שוגרה החלטתי לב"כ המבקש, ואולם השיגור נכשל ולפיכך נמסרה ההחלטה בפקס וקבלתה אושרה ביום 01.05.06. עד למועד מתן החלטה זו לא הגיש המבקש כל התייחסות לאסמכתא האמורה. דיון והכרעה 12. הצדדים הסכימו במהלך הדיון כי בשלב זה קיימות ראיות לכאורה למתן צו העיקול וכי השאלה שנותרה לדיון, היא שאלת ההכבדה על ביצוע פסק הדין ולפיכך כמובן בהחלטתי אתייחס ליסוד ההכבדה על ביצוע פסק הדין בלבד כנדרש בתקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984. 13. ראשית אדון בטענותיו המקדמיות של המבקש בדבר שיהוי בהגשת הבקשה למתן צו עיקול זמני ובחוסר נקיון הכפיים של המשיב בהגשת הבקשה. 14. לטענת המבקש כאמור, העובדות אשר שימשו יסוד לבקשה להטלת צו העיקול הזמני, היו ידועות למשיב עוד מעת הגשת כתב התביעה וכן מעת הגשת הבקשה למתן רשות להתגונן, ולפיכך חל שיהוי של כ - 10 ימים ממועד הגשת הבקשה למתן רשות להתגונן ועד הגשת הבקשה למתן צו עיקול זמני ובכך לוקה הבקשה בשיהוי משמעותי. 15. אינני סבורה כדעת ב"כ המבקש, כי מדובר בשיהוי משמעותי אשר יש בו כדי להביא לדחיית הבקשה. המשיב טען כי הבקשה למתן צו עיקול זמני הוגשה בסמוך לאחר שהגיש המבקש בקשה למתן רשות להתגונן ולאחר שהתברר, כי אין בבקשה למתן רשות להתגונן כל טענות הגנה ומתוך כך נוצר החשש להכבדה על ביצוע פסק הדין יחד עם הטענה הנוספת בדבר הצהרת המבקש למכור את אחד מנכסיו, ואי עמידתו בהסדר שנחתם עמו. 16. אין מחלוקת, והצדדים כאמור הסכימו על כך, כי יש בשלב זה ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התובענה. לפיכך ובנסיבות אלה מעת שהוגשה בקשה למתן רשות להתגונן ואשר לטענת המשיב נעדרת כל טענות הגנה ראויות, הרי שבהחלט ניתן לקבל את עמדת המשיב כי נוצר חשש מרגע שהחליט המבקש בכל זאת להגיש בקשה למתן רשות להתגונן, כי תווצר הכבדה על ביצוע פסק הדין במובן אפשרי של הברחת נכסים. 17. סבורני כי העובדה שאף היא איננה במחלוקת, כי המבקש חתם על הסדר חוב עם המשיב ולא עמד במלואו ולאחר מכן ולמרות זאת הגיש בקשה למתן רשות להתגונן יש בה כדי לבסס את החשש האמור של ההכבדה על ביצוע פסק הדין. 18. משאין מחלוקת בין הצדדים אודות הראיות המהימנות לכאורה לעילת התובענה - אינני מוצאת לנכון לדון לגופו של עניין בטענות ההגנה שהועלו על ידי המבקש למתן רשות להתגונן, בטיבן ובאיכותן, ובטענת המבקש כי בסופו של יום תתקבל בקשתו למתן רשות להתגונן. הגם שיש לציין כי אף אם תתקבל בקשתו למתן רשות להתגונן, עדיין אין לומר כי הראיות ועילת התביעה אינן מוצקות. 19. לפיכך אני סבורה כי אין מדובר בשיהוי רב ומשמעותי אשר יש בו כדי להביא לדחיית הבקשה. בשולי הדברים, יש לציין את הוראות תקנה 207 לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעות כי לאחר הגשת בקשת רשות להתגונן רשאי בית המשפט לפי בקשת תובע להורות על פי צד אחד על עיקול נכסי הנתבע ואף רשאי הוא לפטור את התובע ממתן ערובה וכי הבקשה יכול שתהיה בעל פה. אם כן, מלשון התקנה אנו למדים, כי לאחר הגשת בקשה למתן רשות להתגונן, ישנה "הקלה" במתן צו העיקול במובן הבטוחות הנדרשות מהתובע ואופן הגשת הבקשה. 20. טענה מקדמית נוספת בפי המבקש לעניין חוסר נקיון הכפיים של המשיב - כאשר לא ציין בבקשתו למתן צו העיקול, כי המבקש שילם במסגרת ההסדר סך של 75,000 ₪. ראשית בתצהיר מטעם המשיב נטען, כדלקמן: "הצדדים הגיעו להסדר אשר מצורף לתצהיר זה, אך המשיב הפר אותו זמן קצר לאחר החתימה עליו". (סעיף 6א' לתצהיר). מהצהרה זו לא ניתן לומר כי ההסדר לא מולא על ידי המבקש כלל, אלא נטען כי זמן קצר לאחר החתימה עליו כבר הופר על ידי המבקש. בנוסף לכך, לא צורפה כל אסמכתא מטעם המבקש לתשלום סך של 75,000 ש"ח ובחקירת נציג המשיב במהלך הדיון, אישר כי בוצעו על ידי המבקש הפקדות בסכום כולל של 52,700 ₪. ואולם כפי שציין ב"כ המשיב בסיכומיו, אין כל טענה מטעם המבקש, ובוודאי לא טענה שנתמכה בתצהיר, כי המבקש עמד בהסדר שנחתם עמו, וכי התנאי היחידי לעמידתו בהסדר היה תשלום של 75,000 ₪ או לצורך העניין של כל תשלום אחר. 21. עיון בהסדר חוב מעלה, כי עד למועד חתימת ההסדר, שילם המבקש סך של 30,000 ₪, כך שבכל מקרה לא התכוון ולא יכול היה להתכוון לכך המשיב בהצהרה האמורה בסעיף 6 לתצהיר, כי המבקש לא החל כלל לפעול על פי ההסדר. 22. אין מחלוקת והדבר לא הוכחש כי המבקש לא מילא אחר האמור בסעיף 5 להסדר, כי במידה שבתוך 45 יום מהחתימה על ההסדר הפיגור בסך של 106,200 ₪ לא יסולק, ישעבד החייב את אחד מהנכסים המפורטים בהסדר. אם כן, במובן זה אין כל מחלוקת כי המבקש לא עמד בהסדר. 23. ראוי לחזור ולהדגיש כי המבקש לא צירף לבקשתו תצהיר לאימות העובדות, כך שלא ניתן לקבל מפי המבקש כל טענה עובדתית לעניין מצבו הכלכלי של המבקש, נכסיו של המבקש וכל טענה עובדתית אחרת אשר יש בה כדי לסתור את טענות המשיב בבקשתו למתן צו עיקול ובתצהיר התומך בה. המבקש אף לא הכחיש בבקשתו את הצהרתו הנטענת לעניין מכירת אחד מנכסיו, ואת אי עמידתו בהסדר החוב וכן את התעלמותו מפניותיו של המשיב אליו, ובין היתר מכתב ההתראה שנשלח אליו ביום 18.01.06, כחודש לפני הגשת התביעה נגדו. 24. המשיב העיד בחקירתו כדלקמן: "אם אתה אומר לי שהתביעה נמסרה לשוורצמן ביום 21.03.06 וכבר ביום 23.03.06 הוגשה בקשת רשות להתגונן ולשאלתך האם אני חושב שכך מתנהג אדם שרוצה להבריח נכסים אני משיב שאנו בזמן שניהלנו מו"מ והוא חתם על ההסדר הוא היה זמין ואפשר היה לדבר איתו. מאז שהתחיל להפר את ההסדר לא אני ולא בא כוחי אי אפשר היה להשיגו כל הזמן ניסינו לאתר אותו ולא הצלחנו. שלחנו מכתב ב - 18.01.06 שהוא לא עומד בהסדר" (עמ' 3 לפרוטוקול). 25. באשר לטענת ב"כ המבקש, כי המשיב השתהה בהגשת הבקשה למתן צו עיקול, השיב נציג המשיב כדלקמן: "לשאלתך מדוע אני מחכה מיום 18.01.06 למעלה מחודש ולא הגשתי עוד עיקול וחיכיתי שתוגש בר"ל וחיכיתי עוד 14 יום ואז הגשתי אני משיב שניסינו למצות הכל לפני הגשת התביעה. היה עוד נסיון לטלפון ועוד פרק זמן מסויים, כל עוד יש תקווה שהנושא הזה יוסדר. מה עוד שמנסיון שלנו עם מר שוורצמן מתחילת העסק שלחנו תביעה והוא בא בטענות מדוע שלחנו לו תביעה. אם היית שולחים מכתב הוא היה מגיב. באנו לקראתו בכל מה שהוא ביקש. הוא בדק כל סעיף וסעיף בהסדר, באנו לקראתו ולצערנו הרב הוא לא עמד" (עמ' 3 לפרוטוקול). אם כן בנסיבות אלה ולנוכח תיאור מערכת היחסים ששררה עד להגשת התביעה בין המבקש ובין נציגי המשיב, אינני סבורה כי מדובר בשיהוי בהגשת הבקשה למתן צו עיקול, ובוודאי לא בשיהוי משמעותי שיש בו כדי להביא לביטול צו העיקול. בנוסף לכך מעדותו של נציג המשיב עולה כי החשש האמור להכבדה התחזק דווקא לאחר הגשת הבר"ל לנוכח עדותו של נציג המשיב, כי המבקש בדק כל סעיף וסעיף בהסדר, ואף החל לעמוד בו, כך שהפרת ההסדר והגשת בר"ל מטעם המבקש בהחלט מעוררים תמיהה וחשש כאמור. 26. באשר לטענת השיהוי ולכאורה העלמת הפרטים, ראוי לציין את שנאמר בע.א 901/90 אברהם נחמיאס נ' קולומביה סחר ותעשיה בע"מ פד' מז (1) 252: "... לאחר חקיקתו של חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1970 ועיגונו של סעד האכיפה... כסעד ראשון במעלה נחלש מעמדן טענתן של טענות מן היושר , שענייננן שלילת הזכות לצו מניעה בשל שיהוי או העלמת פרטים וכדו', כשמקורה של זכות זו חוזה בין הצדדים, והוראות החוק חולשות על היישום של תרופת האכיפה..." בע.א. 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ פדאור 92 (3) 385 נאמר כי שיהוי כשלעצמו לא יביא בכל הנסיבות להשבת פני המבקש ריקם, אלא אם כן מדובר בשיקולים נוספים כבדי משקל המצטרפים לשיקול זה. בעניין זה דובר בשיהוי בהגשת התביעה במשך חודשים רבים, 11 חודשים ולכל הפחות כ - 8 עד 6 חודשים. עוד בעניין זה דובר בשיהוי אשר סתר מפאת אורכו באורח ממשי את טענות המבקשים שהצו הזמני דרוש כביכול להגנה על זכותם הקניינית. 27. בענייננו משמדובר למעשה בחוזה בין הצדדים, שכן המבקש כאמור ניהל חשבון עו"ש ונטל הלוואה מהמשיב, הרי שהוראות חוק החוזים השונות חולשות על ענייננו. לפיכך לטעמי דין שתי הטענות המקדמיות כבסיס לקבלת הבקשה לביטול צו עיקול זמני, להדחות. 28. לגופו של עניין אין כל מחלוקת כי בהעדר תצהיר מטעם המשיב , לא הוכחשו ולא נסתרו העובדות הבאות: א. למבקש חוב כספי כלפי המשיב ואין מחלוקת או ספק בדבר קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לעילת התובענה נגדו. ב. המבקש חתם על הסדר חוב עם המשיב והפר אותו במובן זה שלא שיעבד את אחד מנכסיו המפורטים בהסדר. ג. המבקש התעלם ולא נענה לפניות המשיב לתשלום החוב, ואף ממכתב התראה שנשלח אליו ביום 18.01.06. ד. המבקש הצהיר על כוונתו לפני נציג המשיב, למכירת אחד מנכסיו. 29. סבורני כי די בעובדות אלה כדי לבסס חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על אי ביצוע פסק הדין. ראוי לציין עוד בקשר עם טענת ב"כ המבקש בסיכומיו, כי אין חובה לצרף תצהיר כאשר הטיעון הוא משפטי ומתבסס על העובדות שטען התובע. בענייננו, טען המשיב בבקשתו טענות עובדתיות ומן הראוי היה כי המבקש באמצעות תצהיר, בבקשתו לביטול צו העיקול - יסתור טענות אלה או לחילופין יביא ראיות מטעמו לסתירת העובדות האמורות וזאת על אף שנטל ההוכחה בבקשה לביטול העיקול עדיין נותר על כתפי התובע . הרי שנטל הבאת הראיה יכול להשתנות ולעבור לכתפי המבקש, ובמיוחד בענייננו כאשר מדובר בעובדות המצויות בידיעתו של המבקש. עוד ראוי לצטט מבש"א 8060/00 החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בת.א. 1048/00 שצורפה על ידי המשיב בדברי כב' השופט הנדל: "כנראה הייתי מקשה עם מבחן הדרישה של המבקש לו המשיבים היו מגישים תצהירים נגדיים, ישירות על ידם תוך שגם הם מציגים גרסה החשופה לחקירה נגדית. הדבר מתבקש - אם אכן ב"כ המשיבים מעוניין להחליש בצורה ממשית את כוחו הראייתי של התצהיר אף בשלב מקדמי זה. זכותם לא להגיש תצהיר מטעמם ולהמתין עד למשפט, אך לבחירה זו יש השלכות ראייתיות בשלב הזה. העדר הצגת גרסה נגדית, מחליש את טענות משיבים בדבר אי מתן משקל לתצהיר המבקש". 30. אמנם בבקשה לביטול עיקול נטל ההוכחה רובץ על המבקש צו העיקול וגברה ההכרה שבתי המשפט נדרשים ליתר זהירות במתן צווים זמניים לנוכח זכויותיו הקנייניות של הנתבע. (רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ פד' נא (3) 789). ואולם כאשר יש בידי המבקש את ביטולו של צו העיקול פרטים ועובדות המצויים ברשותו ובידיעתו, הרי שהמקום להעלותם, על מנת לסתור את טענות מבקש צו העיקול, הוא בתצהיר בבקשה לביטול עיקול. כך לא ניתן לקבל את טענת המבקש כי לא נטען בבקשה למתן צו עיקול מאומה בדבר מכסת נכסיו של המבקש שכן, על מנת להביא לביטול צו העיקול היה על המבקש לסתור את הטענות שהועלו על ידי המשיב בבקשתו למתן צו העיקול. 31. יצויין כי מצבו הכלכלי של המבקש או יכולתו הכספית ומכסת נכסיו של המבקש, אינם מהווים בהכרח שיקול במתן צו העיקול וכפי שנפסק בבש"א (ת"א - יפו ) 18280/02 כלל החזקות עסקי ביטוח בע"מ אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' רינות אברהם מפי כב' השופט עדי אזר ז"ל: "... שכן הכוונה בביטוי זה (הכבדה - א.ג.) אינה שיהיה קשה לגבות אלא הכוונה היא שיהיה קשה לגבות עקב מעשי התחמקות והסתרת רכוש". ובהמשך: "שיקולי העיקול אינם בדיקת יכולתו הכספית של המשיב. שיקולי העיקול הם מניעת הברחת נכסים והסתרתם כדי למנוע מצב שבו המבקשת לא תוכל להפרע כפי שיכולה הייתה להפרע אלמלא מעשה ההברחה". 32. לעומת זאת נקוטה בפסיקה גם גישה אחרת כי שאלת ההכבדה על ביצוע פסק הדין מתפרשת גם ביכולתו הכלכלית של נתבע וביכולת הפרעון שלו (וראה לעניין זה בש"א 1253/05 מיכאל שניר יוסף לויאנט נ' אלסוף הנדסה בע"מ, ובש"א 1302/04 אבן פז גילה, אבן פז מייסליס נטע ואח' נ' קנצקו בע"מ שם נאמר כי בהעדר כל בסיס ראייתי המצביע על נכסים של המבקשים, הדבר מלמד כי קיים חשש שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין, וכי על פניו יש בסיס לכאורה בראיות , כי הכספים המוחזקים בבנקים מקורם בכספי המשיבה ובהעדר ראיות על יכולת כלכלית ממקורות אחרים, יש בכך כדי להצביע על הצורך במתן צו העיקול. בת.א. 56155/04 פרסקי יצחק נ' חברת ל.י.ג.ר השקעות בע"מ, קבע בית המשפט כי יש להרחיב את מבחן ההכבדה מעבר לפעולות של הברחת רכוש, ולשקול מרכיבים נוספים כגון היקף רכושם של הנתבעים, הכנסתם מעבודה וכו'. בענייננו המבקש לא הביא כל ראיה ליכולתו הכלכלית או מכסת נכסיו על מנת לסתור טענת המשיב בדבר ההכבדה הנטענת, אם כי במישור האחר. 33. בנסיבות אלה סבורני אם כן כי העובדות שאינן שנויות במחלוקת ואשר הובאו על ידי המשיב בבקשתו למתן צו העיקול, ובהעדר תצהיר מטעם המבקש, יש בהן כדי לבסס חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. 34. בשלב זה ולנוכח העדר כל גרסה פוזטיבית כלשהי, מטעם המבקש, די לטעמי באמור בתצהירו של נציג המשיבה, ובחקירתו, כדי להותיר את צו העיקול על כנו. 35. בנסיבות אלה דין הבקשה לביטול הצו הזמני להדחות. הוצאות הבקשה בסך 1,000 ₪ בצירוף מע"מ יחולו על המבקש. עיקול זמנישיהויעיקול