רקע עובדתי וטענות הצדדים: 1. התובע - "יועץ לקידום ומימוש זכויות לנפגעים וחולים" העניק את שירותיו לנתבע בבירור ומימוש זכויותיו מול המוסד לביטוח לאומי. האם בכך פעל הוא שלא כדין ובניגוד להוראות סעיף 98 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א - 1961 (להלן: "החוק") והאם יש למחוק או לדחות את תביעתו על הסף - זוהי השאלה שבפנינו. 2. עסקינן בשתי תביעות שאוחדו, בהן תבע התובע את שני הנתבעים בעקבות אי תשלום שכרו שהינו זכאי לקבלו, לטענתו, בגין הפעולות השונות שביצע עבורם, על מנת לממש את זכויותיהם בקבלת המענקים והקצבאות השונות מהמוסד לביטוח לאומי. 3. לטענת הנתבעים יש למחוק או לדחות את התביעה על הסף. הסכם "התמורה עבור מתן שירות" (להלן: "ההסכם") שנחתם בין התובע לבין כל נתבע ונתבע, אינו חוקי ונחתם בניגוד לסעיף 98 לחוק. שכן השירות שנתן התובע הינו שירות ייחודי בלבד לציבור עורכי הדין ולפי הסעיף הנ"ל, בית המשפט לא ידון בתביעת שכר שהוגשה בגין שירות הניתן על ידי מי שאינו עו"ד במקצועו במידה והשירות שניתן הינו ייחודיי לעורכי הדין. מנגד טען התובע כי מדובר בפעולות אדמיניסטרטיביות בלבד, והשירות שסופק על ידו אינם נכלל בגדר אותן פעולות משפטיות הייחודיות לעורכי הדין. ההסכם שנחתם בין הצדדים נעשה כדין והינו חוקי לכל דבר ועניין, והנתבעים לא שילמו את השכר המגיע לתובע בגין ביצוע הפעולות הנ"ל על פי ההסכם, ובכך הם הפרו את חובתם, לטענתו. דיון: 4. סעיף 98 לחוק קובע כי: "שלילת תביעת שכר; לא יזדקק בית משפט לתביעת שכר בעד שירות שנתן מי שאינו עורך דין, במידה שהיה בו שירות שנתייחד לפי חוק זה לעורכי דין". סעיף 20 לחוק מגדיר את אותן פעולות שהינן ייחודיות לעורכי הדין כדלקמן: "הפעולות המנויות להלן, לא יעשה אותן דרך עיסוק, או בתמורה אף שלא דרך עיסוק, אלא עורך דין; ואלה הפעולות: (1) ייצוג אדם אחר וכל טיעון ופעולה אחרת בשמו לפני בתי משפט, בתי דין, בוררים וגופים ואנשים בעלי סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית; (2) ייצוג אדם אחר וכל פעולה אחרת בשמו לפני - משרד ההוצאה לפועל; לשכת רישום הקרקעות; הפקיד המוסמך לענין חוק בתים משותפים, תשי"ג-1952; רשם החברות; רשם השותפויות; רשם האגודות השיתופיות; רשם הפטנטים והמדגמים; רשם סימני המסחר; פקיד השומה ונציג מס ההכנסה לענין פקודת מס הכנסה; המנהל לענין חוק מס שבח מקרקעין, תש"ט-1949; מנהל מס עזבון לענין חוק מס עזבון, תש"ט-1949; (3) עריכת מסמכים בעלי אופי משפטי בשביל אדם אחר, לרבות ייצוג אדם אחר במשא ומתן משפטי לקראת עריכת מסמך כזה; (4) ייעוץ וחיווי דעת משפטיים". אין חולק כי התובע אינו עורך דין במקצועו. כמו כן, אין ספק כי עסקינן בתביעה שבמהותה תביעה לקבלת למתן שכר בעד השירות שסיפק התובע לנתבעים. האם יש לראות בפעולות התובע כפעולות ייחודיות לעורכי הדין שעליהם ניתן להחיל את הוראות סעיף 98 לחוק. מהי אם כן מהות השירות שסיפק התובע לנתבעים. 5. בפסיקה שדנה באותו נושא הבחינו בתי המשפט בין פעולות שהינן פעולות פורמאליות של מילוי טפסים לבין פניות ודיונים בפני וועדות הרפואיות. כך למשל בת.א. 4033/02 לשכת עורכי הדין בישראל נ' רביב, תק-מח 2002 (2) 12 (להלן: "פס"ד רביב"), בית המשפט קבע כי סיוע ללקוחות במילוי טפסים לשם הגשת תביעות למוסד לביטוח לאומי, אינו מהווה הסגת גבול למקצוע עורכי הדין, שכן אין הדבר דורש ידע משפטי, אך סייג בית המשפט את החלת קביעה זו על פניה לועדות הרפואיות כדלקמן: "אכן, בבואם לקבל או לדחות תביעה כלפי המוסדות הללו, קצין התגמולים והפקיד במוסד לביטוח הלאומי אינם מפעילים סמכויות שיפוטיות או מעין שיפוטיות. סמכותם היא מינהלית טהורה....לא כן הוועדות הרפואיות, לאחר שזכותו של הניזוק מוכרת, אם כנכה לצורך חוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש], תשנ"ה-1995; ואם לצורך חוקי הנכים למיניהם. ועדות אלו ממלאות תפקיד מעין שיפוטי (בג"ץ 2874/93 קופטי כמאל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מח(682 ,673 (2 מול ה'-ו'; רע"א 5750/98 אבוטבול נ' קצין התגמולים, דינים עליון, כרך נה, 210; ע"א (ת"א) 1589/97 פריימן נ' קצין התגמולים, דינים מחוזי, כרך כז(109 ,(1). נובע מן האמור, כי מילוי טופס הפנייה אל איזה מן המוסדות הנ"ל - שכזכור אינם מנויים בסעיף 2)20) לחוק - אינו אסור על מי שאינו עורך-דין, מכיוון שאין המדובר בטריבונל מעין שיפוטי - למצער בכל הנוגע לפתיחת התיק לפני אותה רשות". לעומת זאת בת.א. 11293/02 מאל המרכז הארצי לפיצויים לנפגעי תאונות בע"מ נ' בן ברוך, לא אימץ כבוד השופט קליין את קביעות בית המשפט בפס"ד רביב בעניין היות הפעולות של מילוי טפסים כפעולות שאינן ייחודיות לעורכי הדין ובהתאם אין הן אסורות לביצוע ע"י מי שאינו עורך דין. כב' השופט קליין קבע כי: "דווקא עצם הפנייה לגורם הנכון לתקבולי נכות ספציפיים (ובחירה בין מוסדות שונים, במקרה של תאונה, שהיא גם תאונת דרכים וגם תאונת עבודה, או גם תאונה שמקורה בשירות צבאי, לדוגמא), הגשת המסמכים, ניסוחם ומיקוד העילות באופן העולה עם דרישות החוק-מצריכות ידע משפטי ומקצועי נרחב. מעמדו המשפטי של הנתבע כמי שזכאי לאחוזי נכות על פי חוק הוא העומד על הפרק בתביעות מעין אלו ואם אלו אינם בגדרי ייעוץ,חיווי או ייצוג משפטי - לא ידעתי ייחודה של פעולה משפטית מהי. אין אני מקבל את הטענה כי מתן ייעוץ בקשר לתביעות ופניות המוגשות למוסד לביטוח לאומי הנן פרי נחלתם של כלל בעלי הנסיון אשר נחשפו דרך מקצועם להליכי הפרוצדורה הנהוגה במעונו של המוסד". מצטרפת אני לדעתו של כב' השופט קליין. הפנייה הראשונה למוסד אשר ממנו נדרשת הזכות היא חשובה ביותר, הרי תיאור התביעה או פרטי ההגבלה או הליקוי, או תיאור נסיבות האירוע הרלוונטי שבגינו נדרשת הזכות הוא בעל משמעות רבה וגורלית לעניין קבלת התביעה ע"י אותו מוסד או דחייתה. הפנייה לגורם הנכון, המוסד הנכון, והמחלקה הנכונה אף היא בעלת משמעות רבה לגבי מיצוי הזכויות באופן האופטימלי ביותר. לשם סיוע בעניינים אלו נדרש ידע וכושר מקצועיים ייחודיים, אשר מעלים את סיכויי הפונה לקבלת מבוקשו. ידע ומקצועיות אלו מיוחדים הם לציבור עורכי הדין המתמצאים או אמורים להתמצא בהוראות הדין הרלוונטי לכל עניין ועניין. 6. יתרה מכך, הסכם השירות הרלוונטי בין התובע לנתבע מדבר על הענקת שירות של: "מתן ידע, הגשת תביעה, הדרכה ועזרה במילוי טפסים והגשתם, הגשת ערעור על תוצאות ועדה רפואית, הגשת תביעה להחמרת מצב, הכנה לקראת חקירה, למען הסרת ספק, השירות לא כולל ייעוץ משפטי, או ייצוג בבית משפט או בית הדין". התובע טוען כי השירות שניתן בפועל לנתבעים הינו בגדר ביצוע פעולות אדמיניסטרטיביות ופעולות של "מילוי "טפסים בלבד" לבד שהנתבעים נדרשו להגישם למוסד לביטוח לאומי - פעולה שהפסיקה לא ראתה בה כפעולה משפטית ייחודית לעורכי הדין. אין מקום לקבל את טענתו של התובע, הרי מעיון בנספחים לכתבי הטענות המדובר בהגשת תביעות לקביעת דרגת נכות ולקבלת קיצבת ניידות בפני הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי, הנתבעים קיבלו קיצבאות של נכות כללית וניידות, שמתוכן מבקש התובע לגזור את שכר טרחתו. בנסיבות אלו, וגם לפי הגישה המקלה של פס"ד רביב, המדובר הוא בפעולות מול וועדות מעין שיפוטיות, פעולות שיוחדו לעיסוק עריכת הדין לפי סעיף 20 דלעיל. אין בקביעה זו כמובן כדי להכריע במחלוקת העובדתית שבין הצדדים באשר למי ביצע מה, ובזכות מי נתקבלו אותן קיצבאות. הרי גם אם נצא מתוך הנחה כי הקיצבאות נתקבלו לזכות הנתבעים בזכות התובע ובזכותו בלבד, הרי כפי שנקבע לו אין לי לפסוק לו שכר טירחה בגין פעולות אלו על פי סעיף 98 דלעיל. השירותים המנויים בהסכם שבין התובע והנתבעים, רובם ככולם הם שירותים משפטיים הייחודיים לעורכי הדין כאמור בסעיף 20, ואין בסיפא שהוספה כדי לשלול או לאיין את האופי המשפטי המקצועי של אותן פעולות. לפיכך, השירות שניתן בפועל, ככל שניתן, ניתן מכוח הסכם חסר תוקף משפטי. סעיף 98 שולל זכות תביעה בגין הפעולות המנויות בהסכם. במקרה דנן עולה כי לא רק שהפעולות בוצעו מכוח הסכם שאין לו תוקף, אלא שבמהותן הפעולות שבוצעו בפועל, והשירות שניתן בפועל, ככל שניתן, נוגע לתחום עיסוק עריכת הדין, וככאלו אין הן ראויות לפסיקת שכר. 5129 7. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי התובע הגיש את תביעת השכר עבור מתן שירות משפטי שנתן לנתבעים ואשר נתייחד לעורכי הדין בלבד בהתאם לסעיף 98 לחוק לשכת עורכי הדין, לפיכך אין מקום לפסוק לתובע כל שכר בגינן. 8. לסיכום, התביעות נדחות על הסף, ואני מחייבת את התובע לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ש"ח ומע"מ. עורך דיןלשכת עורכי הדין