המרצת פתיחה דוגמא תצהיר 1. ביום 27.11.05, הגיש המשיב המרצת פתיחה (ה"פ 4422/05) לבית משפט זה כנגד משרד התחבורה - מחלקת עבודות ציבוריות, וכנגד המינהל האזרחי - איזור יהודה ושומרון (להלן - "ההמרצה"). ביום 16.1.06, הגישה המבקשת הודעה לבית המשפט על חילופי בעל דין. בהודעתה, מסרה המבקשת כי פעילותה של המחלקה לעבודות ציבוריות כיחידת סמך במשרד התחבורה (המשיבה מס' 1 בהמרצה), הופסקה בהתאם להחלטת ממשלה 779, מיום 15.9.03. במקום יחידת הסמך הנ"ל, הוקמה - בהתאם להחלטת הממשלה הנ"ל - חברה ממשלתית בשם מע"צ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, היא המבקשת שלפנינו (להלן - "מע"צ"). בהחלטתי מיום י"ז בטבת תשס"ו (17.1.06), הוריתי למזכירות להחליף את בעלי הדין בהתאם להודעה. 2. בהמרצת הפתיחה טען המשיב, כי בהתאם לתוכנית מיתאר שהוכנה על ידי המינהל האזרחי יהודה ושומרון (המשיבה הפורמלית; להלן - "המינהל האזרחי"), הפקיעה המבקשת נכסים הידועים כגוש 2 חלקה 605 המכונים בשם "כרם אלערוג" בביר נבאלה (להלן - "הנכסים נשוא המחלוקת"), לצורכי סלילתו של כביש 445 (סעיפים 9-8 להמרצה). נכסים אלו - שגודלם, לטענתו, עומד על 2395 מ"ר - היו, כך טוען המשיב (סעיפים 8-6 להמרצה), בבעלותו המלאה, דבר המזכה אותו בתשלום פיצויים עבור הפקעתם של נכסים אלו. המשיב טוען (סעיפים 7ב-7א להמרצה; יש לציין כי ישנה טעות במיספור הסעיפים בהמרצה), כי פניותיו החוזרות ונשנות למע"צ ולמינהל האזרחי, לקבל פיצויים בגין הנכסים שהופקעו לא זכו לשום התייחסות מצידם, ובשל כך פנה המשיב לבית משפט זה בהמרצה הנ"ל. הסעדים אותם תבע המשיב בהמרצה, הם כי בית המשפט יצהיר על זכאותו לקבל פיצויים ממע"צ והמינהל האזרחי בגין הפקעת הקרקע, יקבע את גובה הפיצויים, בהתאם לחוות דעת של שמאי מוסכם שימונה על ידו ויחייב את מע"צ והמינהל האזרחי לשלם לו הוצאות משפט. 3. במסגרת ההמרצה, הגישה המבקשת, בקשה לסילוק התובענה על הסף, ולחילופין להעברתה למסגרת דיון של סדר דין רגיל (בש"א 298/06), היא הבקשה שבפנינו, שבה ניתנת החלטה זו. הבקשה התבססה על שני נימוקים עיקריים: א. התובענה בהמרצת הפתיחה אינה נתמכת בתצהיר, כנדרש בהתאם לתקנה 241(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן - "התקנות"). לטענתה, התצהיר שהוגש על ידי המשיב, כתמיכה להמרצה, איננו תצהיר תקף, שכן מדובר בתצהיר הכתוב על דרך ההפניה בלבד, מבלי שהוא תומך בעובדות המפורטות בתובענה (סעיפים 18-5 לבקשה). ב. התובענה מנוסחת באופן מעורפל ולא ברור, שאינו מאפשר למבקשת להתמודד עם הטענות האמורות בו באופן ענייני, בוודאי לא במסגרת של המרצת פתיחה. כך, טענה המבקשת, לא ברור מנוסח התובענה מיקומם המדויק של הנכסים נשוא המחלוקת; מהו הכביש אשר נסלל, לטענת המשיב, על הנכסים נשוא המחלוקת; מהי התוכנית אשר לפיה הופקעו הנכסים ומכוח איזה דין בוצעה ההפקעה, באופן שמחייב תשלום פיצויים כמבוקש (סעיפים 2 ו-26 לבקשה). 4. במקביל, הגישה המבקשת, בקשה נוספת (בש"א 334/06) להארכת מועד להגשת תגובה להמרצת הפתיחה, או להגשת כתב הגנה (אם בית המשפט יחליט להעביר את התובענה למסגרת דיון של סדר דין רגיל). הנימוק המרכזי לבקשה זו היה קיומה של הבקשה לסילוק התובענה על הסף. 5. נעבור כעת לדון, בטענות המבקשת אחת לאחת. 6. תצהיר: בהתאם לתקנות 255 ו-241(א) לתקנות, על המגיש המרצת פתיחה לצרף תצהיר להמרצה. מתקנה 521 עולה, כי בשונה מתצהיר המצורף לבקשה בכתב רגילה, אשר בו יכול המצהיר להצהיר גם לפי מיטב אמונתו, תצהיר המצורף להמרצת פתיחה יכיל רק עובדות שהמצהיר יכול להוכיחן מתוך ידיעתו הוא (ראה: א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית, תל-אביב, תשס"ה-2005), עמ' 449; להלן - "גורן"; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, בעריכת ש' לוין, 1995), עמ' 717-716; להלן - "זוסמן"). ייעודו של תצהיר הוא לאמת טענות עובדתיות שמעלה בעל התצהיר בבקשתו. לפיכך, על המצהיר להביא בתצהירו את כל העובדות אותן הוא מבקש להוכיח. ואשר, לשיטתו, מכוחן של אותן עובדות יש לו את עילת התובענה שבהמרצת הפתיחה. לאור האמור, נקבע בפסיקה, כי אין לערוך תצהיר על ידי איזכור מסמך אחר והפניה אליו (גורן, בעמ' 677-676; זוסמן, בעמ' 717). 7. במקרה דנן, תוכן תצהירו של המשיב היה כדלקמן: "1. אני המבקש בהמרצת הפתיחה המוגשת נגד מע"צ והמינהל האזרחי ותצהיר זה בא בתמיכה לתביעה. 3.האמור בפרק הטענות המשפטיות אמת לפי חוות דעת יועצי המשפטיים. 4. זה שמי, זו חתימתי ותוכן תצהירי אמת" (גם כאן מיספור הסעיפים שגוי, חסר סעיף 2 - מ' ד')." 8. אין כל ספק, כי תצהיר כזה הוא תצהיר פגום, כטענת המבקשת. ראשית, התצהיר ערוך על דרך ההפניה, אשר כאמור, היא דרך פסולה לעריכת תצהיר. שנית, וזה עיקר, אין בתצהיר כל תמיכה בטענות העובדתיות המופיעות בהמרצה, כל שיש בה הוא "אימותן" של הטענות המשפטיות בהמרצה, בהתאם לחוות הדעת של יועציו המשפטיים של המשיב. המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל היא, כי במצב מעין זה "החובה לצרף תצהיר אינה באה על סיפוקה כאשר צורף תצהיר לבקשה, אך נפל פגם בצירופו" (גורן, בעמ' 677). 9. המרצת פתיחה: גם כאן, אני מקבל את טענת המבקשת, כי סכסוך מעין זה שלפנינו, אין מקומו במסגרת דיון של המרצת פתיחה. תקנות 253-248 לתקנות, קובעות את היקף המקרים בהם ניתן, ולעיתים אף חובה, להגיש תובענה באופן של המרצת פתיחה, וקביעת פיצויים עקב הליך של הפקעת קרקע, אינו מהנושאים הבאים בגדרן של תקנות אלו. אמנם, רשימת עניינים אלו אינה רשימה סגורה (גורן, בעמ' 452), ועל השופט הדן בתביעה לבדוק, אף ביוזמתו, האם התובענה מתאימה לדיון במסגרת המרצת פתיחה (גורן, בעמ' 447), אך ברור כי המרצת פתיחה לא נועדה לסכסוכים בהם קיימות שאלות מסובכות מבחינה עובדתית: "מקום שהשאלות שבעובדה הן פשוטות והמחלוקת לגביהן אינה רבה ואינה מסובכת, נוח השימוש בהמרצת פתיחה... אך לא כן משפט בו שאלות מסובכות שבעובדה עומדת לדיון" (זוסמן, בעמ' 105). אין כל ספק, כי סכסוך שנושאו הוא קביעה של עצם זכאות לפיצויים בגין הפקעת קרקע, ושל גובה הפיצויים בגין ההפקעה, כאשר ישנה אי בהירות עובדתית ביחס לחלק ניכר מהפרטים הנוגעים להפקעה, וכאשר בין הצדדים נטושה מחלוקת עובדתית ביחס להפקעה, למקרקעין נשוא ההפקעה ולזכויות המשיב בהם - אינו סכסוך המתאים לדיון במסגרת של המרצת פתיחה. 10. סילוק על הסף: עם זאת, אני סבור כי הטענות הנ"ל שהעלתה המבקשת, אינן מצדיקות את מחיקתה של התביעה, ובוודאי לא את דחייתה של ההמרצה על הסף, וזאת מן הטעמים הבאים: ראשית, ביחס למחיקה על הסף, אני סבור כי לא מתקיים בענייננו אף לא אחת מהעילות למחיקה על הסף המופיעות בתקנה 100, ואף המבקשת לא טענה זאת. שנית, ביחס לדחייה על הסף, גם כאן אינני סבור כי הטענות שהעלתה המבקשת יש בהן די כדי לדחות את התביעה על הסף, בטרם בירורה לגופה, מכוח תקנה 101(א)(3) לתקנות, כטענת המבקשת (סעיף א לבקשה). תקנה 101(א)(3) קובעת כי בית המשפט רשאי לדחות על הסף תובענה בשל: "כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע". התוצאה המשפטית של דחיית תובענה על הסף, בשונה ממחיקת תביעה על הסף, היא יצירת מעשה בית דין ביחס לאותה עילת תביעה, דבר המונע מהתובע מלהגיש את התובענה מחדש (גורן, בעמ' 166; זוסמן, בעמ' 409). כדי להצדיק תוצאה משפטית כל כך חמורה, יש צורך בנימוק בעל משקל, אשר ישכנע את בית המשפט כי מדובר בתובענה חסרת בסיס, אשר אין כל הצדקה כי תבוא בשעריו. אין די בנימוקים פרוצדורליים, כגון: פגם שנפל בתצהיר או בכך שמסגרת הדיון אינה מתאימה, כדי שבית המשפט ידחה את התביעה על הסף, ובכך ימנע מהתובע את האפשרות כי ענייננו יתברר בפני בית המשפט. לפיכך, על אף שמוצדקות טענות המבקשת, אין הצדקה לדחיית התביעה על הסף. 11. הפתרון המתאים במקרה דנן הוא העברת התובענה למסגרת דיון רגילה, בהתאם לתקנה 258 לתקנות, והגשת כתבי טענות מתוקנים על ידי הצדדים. 12. התוצאה: לאור האמור לעיל אני קובע את הדברים הבאים: א. בקשת המבקשת מתקבלת בחלקה, באופן שאני מעביר את התובענה דנן, למסגרת דיון של סדר דין רגיל, בהתאם לתקנה 258 לתקנות. ב. בהתאם לתקנה 92 לתקנות, על המשיב להגיש כתב תביעה מפורט ברוח האמור לעיל תוך 30 יום מהיום. המשיב יחליט מי הם הנתבעים המתאימים לתובענה שיגיש. המבקשת תגיש כתב הגנה, תוך 30 יום מקבלת כתב התביעה. המשיב רשאי להגיש כתב תשובה תוך 15 יום מקבלת כתב ההגנה. ג. לאור העברת התיק לפסים של תביעה רגילה, מתייתר הצורך לצורך בבש"א 334/06 בעניין הארכת המועד, והיא נמחקת. ד. לאור התוצאה, כל צד ישא בהוצאותיו, ואתייחס בסיום ההליך גם להליך של הגשת המרצת הפתיחה והבש"א שהגישה המבקשת. ה. אני קובע קדם משפט בתיק זה ליום שני, ח' חשוון תשס"ז (30.10.06) בשעה 9:00. 13. המזכירות תשלח העתק החלטה זו לבאי כוח הצדדים.המרצת פתיחהמסמכים