בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין ובקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 23.03.04 כנגד המבקשת והמחייב אותה לשלם לתובעת סך של 87,569 ₪, נכון ליום הגשת התביעה, בגין חוב לפוליסת ביטוח הכולל אי תשלום דמי פרמיה שוטפים וחוב בגין דמי השתתפות עצמית. התביעה העיקרית הוגשה מלכתחילה כתביעה ממוכנת, במובן שבתיק בית המשפט לא נמצאו לא מסמכי התביעה ולא נתונים בהתייחס למועד מסירת כתב התביעה ונסיבות מסירתה. 1. לעניין הבקשה להארכת מועד: אין חולק כי האזהרה מנסרה למבקשה ביום 12.6.2004, לידי עובד המבקשת. מאישור מסירת האזהרה לא ניתן ללמוד על תפקידו ודרוגו של עובד זה. ממכתבו של עו"ד דהמשה הניספח לתגובת המבקשת ניתן ללמוד כי בו בביום -12.6.2004 הודיע בא כח המבקשת כי הוא מייצג אותה וביקש להעביר אליו את כתב התביעה על צרופותיו. אין בפני האסמכתא למועד בו הומצאו בפועל מסמכי התביעה למבקשת. הבקשה לביטול פסק דין הוגשה רק ב- 23.9.2004, לאחר המועד הנקוב בדין להגשת הבקשה- שחלף ב-13.7.2005. טענות המבקשת לעניין הארכת המועד המבוקשת: "רק לאחר שערכנו בירור ובדיקה וזאת לאחר שיכולנו להשיג את החומר של התביעה והפס"ד שניתן בהעדר נודע לנו לראשונה כי כנגד המבקשת ניתן פס"ד בהעדר הגנה.."-סעיף 7 לתצהיר. לטענת המבקשת בסיכומיה ,מאחר וארך זמן עד שיכלה להשיג את כל החומר הרלוונטי וללמוד אותו , דין בקשתה להארכת מועד להתקבל. עוד טענה בבקשתה לרקע נסיבתי שהוא כשלעצמו, כמכלול, מהווה טעם מיוחד להארכת המועד המבוקש. הימים הם ימי המשבר הכלכלי החמור ברשויות המקומיות ובכלל זה אצל המבקשת. לטענת המבקשת, כתוצאה ממשבר כלכלי חמור זה ניבצר ממנה לשלם לעובדיה במועד, המבקשת הוצפה בתביעות בגין שכר והלנתו מצד עובדיה ,המבקשת מצידה כרשות מקומית הממומנת על ידי כספי תקציב המדינה לא הצליחה לעמוד בהתחייבויותיה ובכלל זה לא לשכרו שירותים משפטיים לטפל בענייניה ולצורך בייצוג בהליכים השונים דומת ההליך דכאן. כתוצאה מכך לא הגישה כתבי הגנה, לא בהליכים אחרים, ולא בקשה לביטול פסק דין במועד. אין להתעלם מן העובדה כי במקרה זה עסקינן ברשות מקומית הממומנת מכספי ציבור, שחויבה בפסק דין שניתן בהעדרה בתשלום סכומים נכבדים-למעלה מ-,87,000 ₪ קרן, מבלי שהתקיים דיון בעניין התביעה ומבלי שנשמעו טענותיה. ככלל, קבעה ההלכה הפסוקה כי טעם מיוחד לעניין בקשה להארכת מועד שניקבע בחיקוק מהווה טעם חיצוני למבקש שאין למבקש שליטה עליו. לכאורה , למבקשת, שהיא רשות מקומית, שלטה על תקציבה, שאם הייתה מכלכלת אותו בתבונה ואיפוק, לא הייתה מגעת לגרעון אלא שלא אלו פני הדברים, ולראיה היחלצות הקופה הציבורית הכללית בחוק התקציב למימון גרעון אדיר זה שנוצר אצל הרשויות המקומית והזרמת כספים מקופת המדינה על מנת לאפשר תיפקודן של רשויות מקומיות אלה. סבורתני כי תמצית הזכות החוקתית להתדיינות, ואי הצדק שייגרם כתוצאה מקיומו של פסק דין כנגד המבקשת בהיותה רשות מקומית שלא התגוננה בנסיבות המתוארות על ידה ושלא נסתרו, כפי שיובהר להלן ,ולמקרה ותשכנע בסיכויים להגנתה מגלמים וכוללים בקרבם את "הטעם המיוחד " הנדרש להארכת המועד ואת שיקולי הצדק הנדרשים לצורך ביטולו של פסק הדין נשוא הדיון כאן, ובכך גוברים הלכה למעשה על כל הפגמים במהלכי המבקשת מהגשת הבקשה לביטול פסק דין במועד. השוו לדברי כבוד השופט מצא לאמור: " לכלל זה יש גם יוצאים מהכלל; ובמקרה חריג הראוי לכך, בידי בית-המשפט להאריך מועד שבסדר-דין אף מיוזמתו, ובלבד ששוכנע בקיום טעמים מיוחדים המחייבים להידרש להליך גופו על אף האיחור בהגשתו (ע"א 599/61 ליטוין נ' חברת קולנוע היובל לירושלים בע"מ, פ"ד טז 914, דברי השופט ח' כהן בעמ' 919 ודברי השופט זוסמן בעמ' 922. ע"א 9800/01 וערעור שכנגד 836/02 שאוליאן נ' אפרמיאן. כן השוו דברי רשם בית המשפט המחוזי בירושלים כבוד הרשם יוסף שפירא בבר"ע 694/05 שרה בן חנן נ' דוד חסון. התוצאה היא שנענית לבקשה להארכת מועד כפי שהוגשה בבש"א 180904/04 . 2. הבקשה לביטול פסק דין פסד בהעדר הגנה ניתן בהסתמך על אישור מסירת כתב התביעה לידי פקיד המועצה במשרדי המבקשת ביום 18.08.03. לאימות נסיבות המסירה בכתובת הנטענת להיות של המבקשת הוגש תצהיר מטעם מבצע המסירה. לטענת המבקשת היא כי מעולם לא קיבלה את כתב התביעה ולא ידעה מאומה עליו ועל טענות המשיבה - סעיף 8 לתצהיר התומך בבקשה. בסעיף 7 לתצהיר התומך בבקשה טוענת המבקשת כי נודע לה על פסק הדין נשוא הבקשה לאחר שקיבלה ביום 09.06.04 אזהרה מלשכת ההוצאה לפועל. לטענת המבקשת מי שחתום על אישור המסירה אינו מוסמך כלל וכלל לחתום בשמה והוא אפילו אינו מוכר לה, מה עוד שלא העביר את המסמכים אליה . בנקודה זו מוצאת לנכון לציין בהדגשה כי טענה זו אינה עולה בתצהיר המצורף בבקשה אלא נטענה ע"י ב"כ המבקשת. משום כך, טוענת המבקשת, נפל פגם בדרך המצאת כתב התביעה ויש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק. 3. הכרעה לעניין הבקשה לביטול פ"ד מחובת הצדק: מקום בו "הצביע המבקש על פגם בהליך, אשר בעטיו חייב היה בית המשפט להימנע ממתן ההחלטה, זכותו של המבקש היא, כי ההחלטה תבוטל 'מתוך חובת הצדק'... עצם הפגם בהליך משמש עילה לביטול ההחלטה, ובית המשפט אינו רשאי לשקול, אם הייתה ההחלטה נכונה, לגופו של עניין, אם לאו." (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית בעריכת ד"ר ש' לוין, (תל אביב 1995), בעמוד 736; ראו גם ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח(1) 395, 39. דברים אלה חלים אף על אי המצאתו של כתב בי-דין לבעל דין, אף אם הלה יודע על כתבי בי הדין (שם, בעמוד 737). ביום 12.12.04 התקיים דיון בבקשה ובמסגרתו ביקשו הצדדים לנסות ולהגיע להסדר מחוץ לכותלי ביהמ"ש. עוד הוסיפו וביקשו כי במידה ולא יגיעו להסכמה, מבקשים הם מביהמ"ש לתן החלטה בתיק על סמך המסמכים שלפניו - עמ' 1 לפרוטוקול. עפ"י אישור המסירה המצורף לתגובת המשיבה ניתן ללמוד כי כתב התביעה נמסר בכתובת עין מאהל בנצרת לידי "פקיד המועצה" ביום 18.08.03. המבקשת הנה מועצה מקומית ודרך מסירת כתב בי-דין לידי רשות מקומית מוסדר בתקנה 486 לתקנות סדר הדין האזרחי לפיה המצאת כתב בי-דין לרשות מקומית באחת מן הדרכים הבאות: 486. "המצאת כתב בי-דין לרשות מקומית יכול שתהא בהמצאת הכתב לראש הרשות, לסגן ראש הרשות, למזכיר או לפקיד ראשי אחר של הרשות, או בהנחתו במשרד הראשי של הרשות". לכאורה נמסר כתב התביעה לידי המבקשת כדין מאחר ונמסר בכתובת הנטענת להיות כתובתה של המבקשת. טענת המבקשת לפיה כתב התביעה לא הונח במשרדה הראשי עומדת בסתירה לאישור המסירה בכתובת שאין חולק כי כתובתה של המבקשת היא. יתר על כן עפ"י אישור המסירה ותצהיר מבצע המסירה נמסר כתב התביעה לידי פקיד המועצה שקיבל לידיו המסירה וחתם עליה כפי הנדרש עפ"י תקנה 486 לתקנות סדר הדין האזרחי והמבקשת אינה מביאה כל ראיה לסתור עובדה זו. סיכומם של דברים הוא כי דין טענת המבקשת לביטול פסק הדין מחובת הצדק בשל המצאה שלא כדין אינה עולה בקנה אחד עם מסמכי המסירה המצויים בתיק להדיחות! . עם זאת, הגם פסק הדין בהעדר הגנה ניתן כדין ובהסתמך על מסירת התביעה כדין, עדיין לביהמ"ש שיקול דעת אם לבטל את ההחלטה וזאת תוך שהוא בוחן הבקשה בשני המבחנים הבאים: 1. סיבת מחדלו של המבקש להתגונן. 2. סיכויי הצלחה כי הגנתו תתקבל. (ראו לעניין זה ספרו של כבוד השופט א.גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 2003 ע' 282). " על מבקש הביטול הנטל להראות כי יש לו אינטרס לבטל את הפסק, וכי קיים סיכוי טוב כי התוצאה תשתנה אם ינוהל דיון לגופה של התביעה. עליו לשכנע עוד כי לא השתמש לרעה בהליך השיפוטי ולא התעלם במכוון מקיומו. בצד המשקל הרב הניתן לזכותו של בעל דין למיצוי יומו בבית המשפט, בבחינת זכות בעלת אופי חוקתי, מוטל על מבקש הביטול נטל שכנוע להראות כי לא החמיץ את זכות הגישה לבית המשפט וכי ישנה ממשות עניינית בבירור התביעה נגדו בהתייחס למשקל קו ההגנה שהוא עומד להעלות" (רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינסון דינים עליון נ"ח 990). לעניין זה נפסק כי למקרה ויסיק בית המשפט כי המבקש לא זלזל בבית המשפט כאשר נמנע מלהתגונן במועד , אזי השאלה השנייה היא השאלה העיקרית: "וכפי שנפסק, לכל אחד מן ההיבטים האמורים משקל יחסי, וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר ובעלת משקל, כך קטן המשקל שיש לייחס להיבט האחר..." (דברי בית המשפט שם, עמ' 139). -ראו רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינסון דינים עליון נח ע' 990 וכן רע"א 1958/00 אריה נדב נגד סלון מרכזי למכונות כביסה וטלביזיה בבית אל על (משיבה פורמאלית) פדי נה 5 ע' 43. כל זאת תוך הכרה בזכות הגישה לערכאות כזכות יסוד במעלה על חוקתית ובמגמה לאפשר למי שיש סיכוי להגנתו , את יומו בבית המשפט. 3.1 טענות המבקשת לעניין אי ההתגוננות במועד: לטענת המבקשת שרויה הייתה במצב קשה של תוהו ובוהו במסגרת המשבר הקשה אליו נקלעו רשויות השלטון המקומי בישראל, בתקופה הרלוונטית, עקב בעיות בהזרמת כספי המדינה לרשויות שגרמו לקשיים כלכליים וכספיים ולאי עמידה בהתחייבויות. עקב מצב זה לא יכלה המבקשת לשלם לעו"ד שיטפלו בתביעות השונות שהוגשו נגדה. עוד טוענת המבקשת לעניין זה כי רק לאחר הבחירות לרשות בנובמבר 2003 החלה לתפקד מחדש ופנתה לטיפול בענייניה המשפטיים - סעיפים 2-3 לתצהיר המצורף לבקשה. 3.2 טענות המבקשת לעניין סיכויי הגנתה: לטענת המבקשת היא כי לא רכשה מהמשיבה את פוליסות הביטוח נשוא התביעה בגין התקופה 01.09.01-31.08.02 והיא דוחה את טענות המשיבה לפיהן פוליסות הביטוח חודשו מדי שנה. לטענת המבקשת חוזה הביטוח נשוא כתב התביעה פסול הוא ונוגד הוא את תקנת הציבור ולפיכך בטל מאחר ולטענתה שילמה מקופת המועצה בגין האירועים הנופלים לגדר "אירוע ביטוחי" ולכן אין מקום לחייבה לשלם גם בגין דמי הפרמיה של פוליסות הביטוח שלא העניקו כל כיסוי ביטוחי. המבקשת מוסיפה וטוענת כי ההסכמים מופרזים, מוגזמים ואינם הולמים שום קנה מידה סביר ועל כן אינם יכולים לחייבה שכן אינם עולים בקנה אחד עם צרכי הציבור והאינטרס הציבורי. באותו עניין, לטענת המבקשת ככל שמדובר במועצה מקומית אין לפוליסות הביטוח המהוות חוזה ביטוח כל נפקות משפטית ו/או תוקף מחייב , מאחר ונערכו בניגוד לתקנה 193 לצו המועצות המקומיות (א) תשי"א-1959, ומאחר ולא נחתמו ע"י ראש המועצה המקומית וע"י גזברה כדרישת התקנה. עוד טוענת המבקשת כי לפי תקנה 191 לצו קיימת חובה לקבל את אישור המליאה ואישור שר הפנים בכתב לצורך הקצבה מתאימה בתקציב לעניין הפוליסות. זאת ועוד, לטענת המבקשת נערכו הפוליסות בניגוד לסעיף 7 לחוק הרשויות המקומיות (ייעוץ משפטי) תשל"ו-1975, מאחר ולא נתבקשה ולא ניתנה חוו"ד מטעם היועץ המשפטי של המבקשת כדרישת הסעיף. טענה נוספת שמעלה המבקשת -כי טענת המשיבה לפיה ביטלה ביום 31.08.02 את פוליסות הביטוח נשוא כתב התביעה עקב אי תשלום דמי פרמיה, מהווה ראיה לכך כי המבקשת לא הסכימה להתקשר עם המשיבה בחוזה הביטוח. טענה זו מקבלת משנה תוקף, לטענת המבקשת, נוכח תביעת המשיבה לתשלום מלוא הפרמיות עבור תקופת הביטוח של שתי הפוליסות, מאחר ואם אלו היו פני הדברים הייתה חייבת המשיבה לבטל את הפוליסות בסמוך למועד שנודע לה כי לא שולמו כספים בעד הפוליסות. באשר לטענות בעניין האירוע הביטוחי מיום 11.05.01 מכחישה המבקשת האירוע מכל וכל וטוענת כי גם אם אירע נבע האירוע ממעשיהם של צדדים שלישיים שאינם קשורים במבקשת ויש להטיל עליהם האחריות לתשלום בגין הנזקים הנטענים. 3.3 טענות המשיבה מנגד: לעניין אי ההתגוננות במועד טוענת המשיבה כי ביום 18.08.03 בוצעה מסירה כדין של כתב התביעה בכתובת שאין מחלוקת כי כתובתה של המבקשת היא , במשרדי המועצה בכפר עין מאהל. המסירה הופקדה בידיו של פקיד המועצה אשר חתם על קבלתה. לטענת המשיבה הודיית המבקשת כי הייתה שרויה בתקופה הרלוונטית למסירת כתב התביעה, בתוהו ובוהו מחזקת העובדה כי המסירה בוצעה כדין וכי נשמטת הקרקע תחת בקשת המבקשת לביטול פסק הדין מחובת הצדק. לטענת המשיבה המסקנה היא כי המבקשת נהגה בזלזול ובחוסר כבוד כלפי בית המשפט. טוענת המשיבה כי חבות המבקשת ברורה ואינה שנויה במחלוקת. המבקשת הזמינה הצעה לביטוח ובהתאם לבקשתה הונפקו הפוליסות נשוא כתב התביעה . עוד טוענת המשיבה בעניין זה כי הפוליסות הונפקו לפי בקשת הגורמים המורשים של המבקשת ומברור שנערך עם סאלח, סוכן הביטוח, הגורמים המורשים הנם ראש המועצה ו/או הגזבר. לטענת המשיבה טענת המבקשת כי כל התקשרות מחייבת עריכת בדיקות שונות פירושה שיתוק כלכלי של הרשות. לטענת המשיבה ביטול הפוליסות, מחמת אי תשלום פרמיות, בתום התקופה נועד לציין כי החוב הועבר למסלול משפטי וכי כל הפקת פוליסה נוספת תתבצע בכפוף להסדרת חוב קודם. לעניין דמי ההשתתפות העצמית בגין האירוע מיום 11.05.01 טוענת המשיבה ,כי המבקשת רכשה הפוליסה נשוא הבקשה ושילמה מלוא הפרמיות בגינה. המשיבה מנגד שילמה 20,000 ₪ לנפגע בדין האירוע וכי המבקשת נדרשה לתשלום דמי השתתפות עצמית בסך 4740 ₪ בהתאם לתנאי הפוליסה. 4. דיון והכרעה: 4.1 לעניין הימנעות מהתגוננות במועד: נוכחתי כי המבקשת הציגה נסיבות מוצדקות לאי הגשת כתב ההגנה במועד. ההסבר שנתנה להימנעות מהתגוננות במועד, יש בו כדי להוות נימוק סביר הימנעותה מלהתגונן . ואכן, בזמנים הרלוונטיים לביצוע מסירת כתב התביעה נתונות היו רשויות מקומיות רבות בישראל במצוקה תקציבית וגירעונות כספיים , שביתות עובדים עקב אי תשלום שכר עבודה, שביתות ספקים וקבלנים ועוד , מצב שעלול היה להביא ל"תוהו ובוהו" בניהול המועצה, כפי טענת המבקשת, ואשר קיבל מענה באמצעות תוכניות הבראה שנאלצו הרשויות המקומיות בישראל לאמץ. לפיכך, לא נוכחתי בהתנהגות של זלזול וחוסר כבוד כלפי כתב התביעה והחלטות בית המשפט. 4.2 בחינת סיכויי הגנת המבקשת - המצב הנורמטיבי: בהליך בו נבחנים סיכויי הגנת המבקש אל מול תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סכום כסף תחול ההלכה הפסוקה הרווחת לעניין בקשת רשות להתגונן ,שהחילה על הנתבע להצביע על הגנה לכאורה, זאת מבלי להתייחס בשלב זה לשאלה כיצד יצליח להוכיח את הגנתו ואילו ראיות מחזיק התובע בידו. ככלל, "סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה, רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו" (זוסמן,בספרו סדר הדין האזרחי, בע' 618). ולעניין זה: "אין לקבוע שהעניין הוא כך, אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה 'הגנה לכאורה' ועוד, "די לו לנתבע להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק, ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה, והנתבע יצא מקופח". (שם, 619). אלא שעל המצהיר בבקשה לביטול פסק דין שניתן בתביעה בסדר דין מקוצר, שבשיקול דעת בית משפט, כמו גם בבקשת רשות להתגונן בפני תביעה בסדר דין מקוצר חלה חובה לפרט היטב את יסודות הגנתו. ביהמ"ש ייעתר לבקשה מנימוקים של סיכויי הגנה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית בפני התביעה. בשלב זה ביהמ"ש אינו בודק את אמיתות העובדות הנטענות בתצהיר, אלא יוצא מהנחה שהאמור בתצהיר הוא אמת ( ע"א 544/81 קיהל נ' סוכניות מכוניות לים התיכון, פ"ד ל"ו(3) 518). על המבקש להצביע על תשתית עובדתית מפורטת לגבי טענותיו העובדתיות. אין די לעניין זה בפירוט סתמי , או בנקיבת עילות הגנה בבחינת "כותרות" שלמקרה והיו מתבררות כממשיות היה בהן , להצביע על סיכויי הגנה. על המבקש להציג תיאור מלא ומדויק לביסוס גרסתו, כל זאת על מנת ליצוק ממשות לטענותיו . 4.3 הכרעה לעניין סיכויי ההגנה: לעניין טענת אי חוקיות ההסכם מחמת פגמים שנפלו בכריתתו: המבקשת טוענת כי ההסכם הנו בלתי חוקי משום שלא נערך בהתאם לדרישת החוק לגבי התקשרויות חוזיות של מועצה מקומית. ב"כ המבקשת הפנה לסעיפים 193 ו-191 לצו המועצות המקומיות (א) שחל עליה מכוח סעיף 182 א לצו המועצות המקומיות (ב) תשי"ג - 1953. להלן אצטט את הסעיפים כלשונם: 193 "(א) חוזה, כתב התחייבות או תעודה אחרת מסוג שקבע השר ושיש בהם התחייבות כספית מטעם המועצה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם בשם המועצה, בצד חותמת המועצה, ראש המועצה וכן גזברה; לא היתה בהם התחייבות כספית כאמור, לא יחייבו את המועצה אלא אם חתמו עליהם בשם המועצה, בצד חותמת המועצה, ראש המועצה וכן מזכירה, ובאין מזכיר - עובד אחר של המועצה, הממלא את תפקיד המזכיר לפי החלטת המועצה. (ב) לגבי התחייבות כספית שהיא בתחומי הסכום שקבע השר, רשאי הגזבר, באישור המועצה, להסמיך עובד אחר של המועצה להשתמש בסמכויותיו לפי סעיף זה". 191. "חוזה של מועצה למתן זכיון או מונופולין, או חוזה שאין להוצאות הכרוכות בו הקצבה מתאימה בתקציב המאושר, טעון אישור המועצה וכן אישור השר בכתב" ל אין מדובר בדרישות פורמליות אלא במנגנון היורד לשורשו של עניין המבטיח שימוש בכספי משלם המסים באופן שנתון לפיקוח וביקורת ומונע מצבים של אי תקינות שלטונית (ראה בעניין זה ע"א 11/171 עירית רחובות נגד גולדמן פ"ד כה(2) 381 , ע"א 6620/93 עירית רמת גן נגד נפתלי גולומב פ"ד נ"א (2) 363). בענייננו לא ברור אם ניתן אישור המועצה או אישור גזבר ולא ברור האם קיימת חותמת המועצה על ההתקשרויות הנטענות בכתב התביעה. חותמת המועצה כאמור לא הוצגה בטרם מתן החלטה. על כן ,גם אם הזמנת הפוליסות התיימרה להיות התחייבות המבקשת, אין בה כדי לחייב עפ"י דין את המבקשת. גם יישום ההלכות העוסקות בהבטחה שלטונית על נסיבות המקרה דנן מלמד כי לא ברור האם נשתכללה התחייבות שלטונית מחייבת. לא ברור מי נתן ההבטחה להתקשרות עם המשיבה והאם היה בעל סמכות לתיתה, או שהוא בעל סמכות למלא אחריה ,היות ולאור פרשנות הסעיפים לעיל חייבת התחייבות כאמור , לעבור את כל שלבי האישור והחתימה המפורטים לעיל. טענת המשיבה כי הפוליסות הונפקו לפי בקשת הגורמים המורשים של המבקשת ומברור שנערך עם סאלח, סוכן הביטוח, הגורמים המורשים הינם ראש המועצה ו/או הגזבר אין בהם כדי לענות על דרישת החוק הקפדנית לעניין התקשרות מחייבת של מועצה מקומית. יתרה מכך, לאור דרישת תקנה 191 השאלה המתחייבת היא ,האם קיימת הייתה אישור תקציבי מפורש בעניין, שאם לא כן הייתה חובה לקבל את אישור המליאה ואישור שר הפנים בכתב לצורך מתן תוקף משפטי מחייב להתקשרות ( ראה לעניין זה א00 /3890 קאסם נימר בדראן נ' המועצה המקומית זמר ( לא פורסם).פסק דינה של כב' השופטת ניצה מימון-שעשוע בית משפט השלום בכפר סבא מ 28/11/2004 התוצאה היא שבהחלט נוכחתי בסיכויי הגנה לכאורה למבקשת. סוף דבר שנוכחתי בסיכויי הגנה של ממש למבקשת , מורה על ביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ביום 23.3.2004. כן מורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל שבכותרת. נוכח סמכותי לפי תקנה 214ב)לתקנות סדר הדין האזרחי ניתנת רשות להתגונן למבקשת . התצהיר התומך בבקשה יהווה כתב הגנה. מאחר ובפועל אין חולק שהבקשה הוגשה באיחור לאחר שחלף הזמן הנקוב להגשת בקשה לביטול פסק דין, מחייבת המבקשת בהוצאות המשיבה בגין הבקשה להארכת מועד בסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ. המזכירות תקבע התיק לדיון על פי סדריה. המזכירות תשלח העתק החלטתי בדואר רשום אל באי כח הצדדים ניתנה היום י"ג בתשרי, תשס"ו (16 באוקטובר 2005) בהעדר הצדדים הנ"ל לוי כוכבה, רשמת בימ"ש שלום ת"א-יפו פרמיה