תגובה לבקשה למתן לגילוי ועיון במסמכים א. מבוא: בפני בקשה למתן צו לגילוי ועיון במסמכים בגדרו של הליך לאישור תובענה כייצוגית. המשיבים הגישו תגובה, לפיה הם מתנגדים לבקשה מטעמים שפרטו בתגובה. ב. הרקע לבקשה: המבקשת הגישה תובענה כנגד המשיבים שעניינה גביית גמי חבר בגין שימוש בכרטיס אשראי שהונפק לה, לבקשתה, על ידי המשיבים. בד בבד עם התובענה הגישה המבקשת בקשה לאישור התובענה כייצוגית מכוח סעיפים 3 ו-4 לחוק הבנקאות- שירות ללקוח, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הבנקאות") ומכוח הוראות סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג- 1973 (להלן: "חוק החוזים"). יצויין כי בראשית הוגשה בקשת הייצוג כשהיא נסמכת גם על הוראות חוק הגנת הצרכן, תשמ"א- 1981 ואולם היא תוקנה בהתאם להחלטתי מיום 29.1.04. בבסיס התובענה טענת המבקשת, כי דבר קיומה של עמלת דמי חבר לא גולה לה, כי עד למועד בו חויבה בתשלום דמי חבר כלל לא ידעה על קיומה של העמלה וכי המידע בדבר תשלום דמי חבר לא היה קיים בדוחות החודשיים שנשלחו אליה מהמשיבה 1, לאומי קארד בע"מ (להלן: "לאומי קארד") והוא אף אינו מצוי בסניף בו התנהל חשבונה. בתגובתם לבקשת הייצוג טענו המשיבים, בין היתר, כי אין למבקשת כל עילת תביעה על פי סעיפים 3 ו-4 לחוק הבנקאות, הואיל וגביית דמי החבר הייתה ידועה ונהירה לכל, לרבות למבקשת. משכך, לא היה בהתנהגות המשיבים דבר העלול להטעות את ציבור לקוחותיהם וממילא לא הפרו המשיבים כל חובה חוקית ו/או נהגו שלא בתום לב ועל כן גם לא עומדת למבקשת עילת תביעה מכוח חוק החוזים. עוד טענו המשיבים, כי טענות המבקשת הינן טענות אישיות במהותן אשר אינן יכולות לשמש עילה לתביעה ייצוגית וכי המבקשת אינה עומדת בתנאים שנקבעו בדין לאישורה של התובענה כייצוגית, בין היתר משום שגודלה של הקבוצה הנפגעת אינו מצדיק את ניהול התובענה כתובענה כייצוגית. חקירתה הנגדית של המבקשת נשמעה בפני במשך שתי ישיבות והיא צפויה להסתיים בישיבה הקרובה. ביום 9.3.06 הגישה המבקשת את הבקשה שבפני, במסגרתה מתבקש בית המשפט להפעיל את סמכותו לפי תקנה 112, תקנה 113 ותקנה 120 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") ובהתאם לרע"א 10052/05 יפעת נ' דלק מוטורס, פ"ד נז(4) 513 (להלן: "עניין יפעת") ולהורות למשיבות לגלות ולאפשר למבקשת לעיין במסמכים הבאים: הדוחות החודשיים של המבקשת אצל לאומי קארד החל מתחילת שנת 2000. מסמכים המעידים על גודל הקבוצה המחזיקה בכרטיסי אשראי לאומי קארד אשר נגבתה ממנה עמלת דמי חבר מתחילת שנת 2000 ואילך. סך גובה דמי החבר אשר נגבה על-ידי לאומי קארד מכלל לקוחותיה בכל שנה החל משנת 2000 ואילך. ג. טענות הצדדים: המבקשת טוענת, כי במקרה דנן, כמו בכל בקשה לאישור תובענה כייצוגית, מצבה של המבקשת להכיר בה כתובעת ייצוגית אינו פשוט; בינה לבין המשיבים קיים פער מידע הפועל לרעתה, שכן המשיבים מחזיקים בידם את מירב המידע הדרוש למבקשת על מנת להוכיח את התקיימות תנאי הסף לאישור התובענה כייצוגית, בהם גודלה של קבוצת התובעים הפוטנציאלית. לטענתה, היא מקיימת את התנאים שנקבעו ב"עניין יפעת" אשר מזכים את המבקשת בזכות לגילוי ועיון במסמכי המשיבים. המשיבים טוענים כי דין הבקשה להידחות, באשר היא הוגשה באיחור ניכר, לקראת סיומו של שלב שמיעת הראיות וכל זאת ללא כל צידוק והסבר. בכל הנוגע לדוחות החודשיים של המבקשת שנשלחו אליה משנת 2000 טוענים המשיבים, כי לא קיימים ולא יכולים להיות קיימים דוחות שכאלה, מאחר והכרטיס נשוא התובענה הונפק רק במאי 2001. ממילא, המדובר בחיוב שנתי והדו"ח הכולל אותו צורף לתצהיר המבקשת עצמה ואילו הדוחות החודשיים צורפו לתצהיר התומך בתשובת המשיבים לבקשת הייצוג. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי המבקשת אינה עומדת באף אחד מהתנאים להקמת זכות לגילוי ועיון במסמכים בשלב הבקשה לאישור התובענה כייצוגית אשר נקבעו ב"עניין יפעת". ד. דיון והכרעה: בקשת המבקשת באה בפני למעלה משנה לאחר ישיבת קדם המשפט האחרונה ובעיצומו של שלב שמיעת הראיות, כל זאת מבלי שמצאתי בבקשתה כל הסבר או צידוק, לא כל שכן "טעם מיוחד" כמצוות תקנה 149(ב) לתקנות. כבר מטעם זה דין הבקשה שבפני, להידחות. בהערת אגב יצוין, כי אף אם תקנה 120(א) לתקנות אינה חלה ישירות על מצב הדברים נשוא בקשה זו, הרי שהיא חלה עליו מכוח היקש ומכוח ההיגיון שמאחוריה - הרצון לחסוך בזמן שיפוטי (ראה "עניין יפעת"). גם לגופם של דברים לא מצאתי בבקשה ממש; אכן, לזכות לגילוי מסמכים נודעת חשיבות רבה במקרה בו תובע מבקש כי יכירו בו כתובע ייצוגי. הניסיון מלמד, כי לעיתים תכופות המידע הנדרש לשם הוכחת חלק מתנאי הסף לאישור התובענה כייצוגית נמצא בידיו של הנתבע. המדובר במידע הנוגע לגודלה של קבוצת התובעים הפוטנציאלית ולקביעה האם השאלות המהותיות והעובדתיות שמתעוררות במקרה מסוים ניתנות להכרעה בתובענה אחת. נוכח האמור, נפסק ב"עניין יפעת", כי אין כל סיבה למנוע מן התובע את הזכות לגילוי ולעיון במסמכים עוד בשלב המקדמי של אישור התובענה כייצוגית. עם זאת, הוחלט לצמצם את זכות הגילוי ולהתנותה במספר תנאים; הראשון, כי המדובר במסמכים "שיש בכוחם להשליך אור על שאלת התקיימות תנאי הסף לאישורה של התובענה כייצוגית". השני, כי המבקש העמיד תשתית ראייתית ראשונית המלמדת על קיומה של עילת תביעה אישית כנגד המשיב ועל סיכוי להתקיימותם של תנאי הסף לאישורה של התובענה כייצוגית. השלישי, כי על צו הגילוי והעיון יחולו המגבלות המוטלות על צו גילוי ועיון שניתן בשלבים אחרים של הדיון. במסגרת זו יש לשים לב במיוחד להבטחתה של שמירת סודיות מסמכי הנתבע שיימסרו למבקש על מנת שהתביעה הייצוגית לא תשתמש כלי לחשיפת סודות מסחריים. סבורני, כי גם אם אניח לטובתה של המבקשת כי עלה בידה לעמוד בכל התנאים המוקדמים שהתווה בית המשפט העליון ב"עניין יפעת", הרי שצו הגילוי המבוקש ביחס למסמכים המפורטים בסעיפים 1.2 ו-1.3 לבקשה, חורג מן הגבולות המקובלים של חובת הגילוי, שכן המדובר בבקשה לגילוי ועיון במידע ובנתונים, או לכל היותר, בקשה לעיון בסוג של מסמכים ולא במסמך ספציפי כלשהו. שלב הדיון בבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית מוגבל לגילוי מיוחד, קונקרטי ולא גילוי כללי. בת"א (ירושלים) 3074/01, בש"א 5538/01 זמרוני נ' החברה למפעלי כלכלה ותרבות לעובדי המדינה בע"מ), ציין השופט מ' רביד: "...כאשר קיימת בקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית על מבקש האישור לשכנע את בית המשפט כי יש סיכוי סביר להצלחת תביעתו ושכנוע זה כולל גם התייחסות למסמכים ספציפיים המצויים בידי בעל הדין שכנגד...ציון סוג של מסמכים בבקשה, אינו בקשה לגילוי מיוחד של מסמכים, מפני שיש לנקוב בבקשה גילוי של מסמך מסויים ולא סוגי מסמכים". זאת ועוד, חובת הגילוי חלה על מסמכים קיימים ולא על מידע ונתונים שאינם מהווים את תוכנו של מסמך קיים. יפים לעניין זה דברים שאמר כב' השופט גרוניס ברע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' זאב איזנברג, טרם פורסם (ניתן ביום 1.11.05): "חובת הגילוי חלה על מסמכים קיימים; אין משמעה חיוב בעל הדין לבצע בירורים עובדתיים כאלו ואחרים ולייצר מסמכים מסוימים במיוחד לצורכי המשפט.. במסגרת הליך גילוי המסמכים נדרש בעל הדין להצביע על המסמכים אשר נמצאים ברשותו או בשליטתו, הא ותו לא. אין זה מתקבל על הדעת, כי במהלך השלב המקדמי יידרש בעל דין לערוך בירורים וחקירות שונות, ודאי לא כאלו הכרוכים במאמץ רב, במטרה לייצר מסמכים הדרושים לצד השני לשם ביסוס תביעתו או הגנתו. הטלת נטל שכזה, ותהא תרומתם של המסמכים לביסוס התביעה גדולה ככל שתהא, אינה עולה בקנה אחד עם המטרה העיקרית העומדות בבסיס הליך גילוי המסמכים - קידום ההגינות והיעילות הדיונית - ונראה שהיא אף נוגדת את עקרונות שיטת המשפט בעניין נטל ההוכחה וחובתו של תובע (למעט במקרים חריגים) לשאת בו". זאת ועוד, המסמכים הנזכרים בסעיפים 1.2 ו- 1.3 לבקשה אינם רלוונטיים בשלב זה של הדיון, שבו אך נדרשת הגדרת הקבוצה עצמה. עניין דומה נדון בת"א 1065/05 (בש"א 1073/05) אמיר שהי שאול נ' תדיראן מוצרי צריכה בע"מ, תק-מח 2005 (2) 4656. באותו עניין נטען על ידי המבקש, כי המשיבה מוכרת ארבעה דגמים של מזגני אויר שאינם נושאים היתר לתו תקן אף שהיא מפרסמת אותם בצורה מטעה כאילו נושאים הם תו תקן. בית המשפט התבקש, בין היתר, ליתן צו גילוי ועיון במסמכים המעידים על כמות המזגנים שנמכרו על ידי המשיבה. כב' השופט ד"ר בנימיני דחה את הבקשה ככל שהיא נוגעת לאותם מסמכים, תוך שהוא אומר את הדברים הבאים, היפים לענייננו: "..אינני רואה כל רלבנטיות בשלב זה לנתונים לגבי כמות המזגנים שיוצרה ונמכרה ע"י המשיבה. עניין זה נוגע לגודל הקבוצה התובעת ולהיקף הסעדים המתבקשים, והוא רלוובנטי רק בשלב השני, אם ינתן אישור להגשת התביעה. בשלב הראשון יש צורך אך ורק להגדיר את הקבוצה - לא לכמת את גודלה. כך גם אין צורך בשלב המקדמי לקבל נתונים שיאפשרו לכמת את סכום התביעה הכולל של הקבוצה." באשר למסמכים הנזכרים בסעיף 1.1 לבקשה, הם הדוחות החודשיים של המבקשת אצל לאומי קארד החל מתחילת שנת 2000, הרי שבשים לב לעובדה שהכרטיס נשוא התביעה הונפק למבקשת רק בחודש מאי בשנת 2001, המדובר במידע אשר ידוע למבקשת ואף מצוי בחזקתה, שכן כל הדוחות החודשיים גולו וצורפו לתצהיר התומך בתגובת המשיבים לבקשת הייצוג והמבקשת אף הצהירה, בעצמה, כי קיבלה דוחות אלה לרשותה. אשר על כן ולסיכום הבקשה נדחית. הוצאות הבקשה ילקחו בחשבון בעת מתן ההחלטה בבקשת הייצוג. עיון במסמכיםמסמכים