1. התביעה העיקרית: המשיב, משה כהן הגיש תביעתו בסדר דין מקוצר כנגד המבקש - אלכסנדר אלעזרי ביום 9.3.2003, לתשלום הסך של 45,955 ₪ המהווה סכומם של שני שטרות שנמסרו בעבר על ידי המבקש ולא נפרעו, מהווה לפי חישובי התובע -סכום השטרות הדולריים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ליום הגשת התביעה. פרטי הצ'קים להלן : שטר ע"ס 3000דולר זמן פרעונו 5/10/94, ושטר ע"ס 3500 דולר זמן פרעונו5/1/95, התביעה הוגשה ביום 9.3.2003- למעלה מ8 שנים לאחר זמן פרעון השטרות. כפי העולה מכתב התביעה חוללו צ'קים אלה שהיו משוכים על בנק בחו"ל. בעקבות חילול הצ'קים הדולריים מסר הנתבע 4 שיקים בסכום כולל של 20,000 ₪ זמני פרעונם במרץ ואפריל 95 כפיקדון. כפי שטוען התובע בכתב תביעתו, צ'קים אלה לא הוצגו לפרעון לבקשת המבקש, אשר טען כי ישלם תמורתם במזומן. לטענת התובע בסעיף 10 לתביעתו ,חזר הנתבע ואישר במפורש את החוב בשנת 2000 . כפי העולה מסעיף 10 לכתב התביעה חזר התובע ודרש מהנתבע פירעון חובו הכולל בסך של 11,000 דולר , אלא שהנתבע טען כי החוב נמוך יותר. למרות זאת התחמק מלשלם , ולו את הסכום שלא היה שנוי במחלוקת. כתב התביעה נמסר ביום 14.3.2003 לאימו של המבקש בכתובת סמולנסקי 3 חולון וביום 10.8.2003 לאשת המבקש בכתובת - גולדה מאיר 30/28 חולון. פסק הדין כנגד המבקש נחתם ביום 29.2.2004. זאת לציין ביום 24.3.2003, ובעקבות מסירת התביעה לאימו של הנתבע הומצא מסמך לתיק התביעה בחתימת אביו של המבקש.לטענתו , הבן אינו מתגורר עימו. עוד טען כי "לפני כ-6,7 שנים, בעקבות איומים והטרדות מצד התובע דכאן, הגיעו עימו לפשרה על פיה הסכים לשלם "חצי מהסכום - 4500 ₪". על פי הכתוב ב"מכתב " הנ"ל - שילם הסכום של 4500 ₪ במזומן לתובע- מבלי שזה המציא לו קבלה בחוזר. 2. בקשה לביטול פסק דין ביום 26.7.2004 הגיש המבקש בקשתו לביטול פסק דין. בקשה זו נתמכה בתצהיר שנערך על הדרך ההפניה ל"כתב הגנה" בגידרו פרט המבקש את עילות הגנתו.יוער כי "כתב ההגנה" נושא תאריך 29.3.2004 -לאחר מתן פסק הדין בתיביעה העיקרית. בגידרו של "המכתב" טען המבקש בנוסף על טענת פרעון חלקי של 11,000 ₪ מתוך 20,000 ₪(שווי החוב בשקלים למועד הרלבנטי על פי חישוביו),בשפתו : "עתה לאחר 8 שנים באופן מפתיע נמצאו 4 הצ'קים שאז נאמר לי שנאבדו". מדוע חיכה מר כהן 8 שנים בכדי להגיש נגדי תביעה?" - ציטוט מסמך זה בא אך ורק תוך התייחסות לסוגית מועד העלאת טענת ההתיישנות מטעם המבקש. לטענת המבקש בתצהיר התומך בבקשתו לביטול פסק דין לא קיבל "הודעה על תאריך המשפט, אבי כתב כתב הגנה". ניתן להניח מצירוף מילים אלה כי המבקש הניח כי די ב"כתב ההגנה" שכתב אביו - המכתב שהומצא לתיק העיקרי ונסקר לעיל, והמתין לקבל זימון לדיון המשפטי. במסגרת הדיון הראשון שנערך בפני ליום 17.6.2004,דחיתי הבקשה לביטול פסק דין מהנימוק שהתצהיר התומך בה נערך על דרך הפניה למסמך אחר - "כתב הגנה" . בראשית דיון זה העלה המבקש טענת התיישנות , זאת בהתבסס על זמן פרעון השטרות הדולריים וכן זמן פרעון השיקים שנתנו לפרעון השטרות הדולריים לאחר שאלו חוללו. לבקשת בא כח המשיב איפשרתי דיון באמצעות תצהירים שיניחו תשתית עובדתית של הצדדים מכאן ומכאן לעניין התיישנות. משלב זה התמקד הדיון בסוגיית ההתיישנות בלבד, הגם שפועל נחקר המבקש לעניין כתובות מגוריו למועד מסירת כתב התביעה, מסר בתשובה גרסתו לעניין כתובת מגוריו, וזו לא נסתרה למעשה- כפי שיפורט להלן. בהתאם מיום 17.6.2004 המציא כל אחד מהצדדים טיעוניו ותצהירו לעניין התיישנות. 3. סוגיית ההתיישנות על פי תצהיר התובע משה כהן נחתם בשנת 95 הסכם פירוק שותפות בינו לבין אריה כהן. בהסכם זה בין היתר פירטו את שמות מי שהיו חייבים להם כספים. בין היתר נרשם שמו של המשיב ולצד שמו - חוב של 11,000דולר. כפי שטען משה כהן בתצהירו בסעיף 3 ,בסמוך לסוף 95 הגיש נגדו אריה כהן תביעה לבית הדין הרבני. לטענת המשיב נקטעו הליכים אלה בשנת 97 בעקבות צינתורי לב שעבר. לתמיכה המציא דו"ח צינתור מינואר 97 ומפברואר 97. את הקשר עם המשיב חידש לטענתו לאחר החלמתו בשנים 98 ו-99. לטענתהמשיב, במסגרת הקשר המחודש שיצר עם המשיב אישר לו זה בכתב ידו - בניספח ג את חובו. מתוכנו של ניספח ג עולה כי המבקש ,מאשר בכתב ידו כי עשה עסקים עם המשיב ושותפו. בגידרו נירשם : " אני אלכס אלעזרי חבר בורסת אבני חן ויהלומים.....לפי חשבונותי אני חייב הרבה פחות מאשר 11,000דולר. .....אני מוכן להופיע בפני הועדה לשכנע שחשבונות של אריה אינן נכונות" ויודגש, במסגרת דיון זה המתנהל בהתבסס על ניספח ג כאמור, הוצג העתק ניספח ג בלבד. המקור, הגם שאין חולק שנימסר לתובע - לא הוצג על ידו. במובן זה, חוזרת ועולה התהייה היכן המסמך המקורי ומדוע לא הוצג לבית משפט זה. לא המקור ולא "העתק מאושר מתאים למקור" כמתחייב!. לעניין "מועדים", צירף המשיב כותרת פרטיכל של בית הדין הרב ני האזורי בתל-אביב מפברואר 99 שמעיד לפחות על מועד קיום דיון זה. ברם, רק מאוחר יותר הבחין המשיב לטענתו - כך בסעיף 5 לתצהירו, כי המכתב לא נשא תאריך. אלא שבוודאות טען כי מכתב זה נמסר לו לקראת אחד הדיונים שהתקיימו בבית הדין הרבני בשנת 99 לאחר התקף הלב שלו. אלא שבנשימה אחת טען כי את המכתב קיבל בשנת 98,99,97. כפי שהעיד המשיב בחקירתו על תצהירו, בשנת 96 או 97 קנה ממנו המבקש סחורות ומסר שיקים "מחו"ל" שחוללו. משה כהן העיד על עצמו שאינו יודע לקרוא בעברית . אלא שהוא יודע לקרוא מספרים ותורה - ע' 7 לפרטיכל שורה 23. כאשר עומת עם האמור בכתב התביעה לעניין אישור מטעם הנתבע את חבותו בשנת 2000- התנער מדברים אלה המשיב וטען כי הוא חולה לב ואינו זוכר. הוראות חוק ההתיישנות הרלבנטיות לענייננו: סעיף 5 לחוק ההתיישנות: "התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן - תקופת ההתיישנות) היא - (1) בשאינו מקרקעין - שבע שנים" סעיף 9 לחוק ההתיישנות- " הודה הנתבע, בכתב או בפני בית-משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה...." 4. טענות המבקש לעניין התיישנות : לטענת המבקש עילת התביעה נגדו סומכת על השטרות - ניספחי ג לתביעה ועל טענת אישור משנת 2000 לפיו אישר מפורשות את החוב . במשמע, שמלכתחילה ביסס המבקש עילת התביעה על שטרות - ניספחי ג לתביעה שעילתם התיישנה נוכח זמן הפרעון הנקוב בהן. לטענת המבקש המכתב ניספח ג לא נכתב לא בשנת 99 ולא בשנת 2000, אלא בשנת 95, וניתן למשיב לבקשתו כחלק מתהליך ההיפרדות משותפו אריה כהן וכדי לשמש בהתחשבנות עימו, תוך שימת דגש על כך שחובו פחות מ11,000דולר. זאת לציין כי סוגיית חובו של המבקש לשותפות משה כהן ואריה כהן ,עולה בין היתר מהסכם - ניספח א לתצהירו של המשיב לעניין התיישנות- הסכם בינו לבין אריה כהן הנושא תאריך 23.4.95, שם מוזכר המבקש כאחד מבין החייבים לקופתם המשותפת של משה כהן ואריה כהן ובעניינו נרשם: " לקופה של משה כהן ואריה כהן חייבים:.....אלכס 11,000דולר...וכל הפתקים של האנשים האלה נמצאים בפיקדון אצל משה כהן..." כפי שטען המבקש , מסר את ניספח ג למשיב "כדין לשמש בהתחשבנות עם מר אריה כהן כדי להראות שאני חייב פחות מ11,000דולר". המבקש חזר טען והדגיש כי לאחר שנת 95 לא היה בכל קשר עם המשיב, ולא כל שכן לא בשנת 98 ולא בשנת 99. לטענת המבקש מסר את המכתב למשיב עוד בטעם הועבר הנושא לבית הדין הרבני, במסגרת ההתחשבנות בין השותפים - ע'6 לפרטיכל שורה 6.! עוד טען המבקש נוכח העובדה שבפועל הוצג לו רק צילום ניספח ג', כי סביר להניח שעל גבי המקור שנימסר לבית הדין הרבני נרשם תאריך כתיבתו. המבקש חזר וטען הן בתצהירו והן בדיון בפני ,כי בשנת 95, ובמשתמע -עד שנת 95 היה חבר בורסה. לאחר מכן נקלע לחובות ובעיות ומכר את דירתו לצורך סילוק חובות. מעיון בניספח ג עולה כי בראשו נרשם בפירוש "הנני אלעזרי אלכסנדר ....חבר בורסת אבני חן ויהלומים"- מכאן משתמע כי למקרה ואכן תתקבל הגירסה כי המבקש גורש מהבורסה לאבני חן בתאריך כלשהו בשנת 95, הרי שכותרת המסמך ניספח ג מצביעה על שנת כתיבתו ,ומכאן המסקנה המתבקשת כי חלפה תקופת ההתיישנות לתביעה בגין הצ'קים נשוא עילת התביעה. 5. טענות המשיב לעניין התיישנות: בסעיף 10 לכתב התביעה טען המשיב כהאי לישנה: "בשנת 2000חזר הנתבע ואישר במפורש את החוב. התובע דרש מהניתבע את פירעון חובו הכולל של הנתבע .....אולם הנתבע טען כי החוב נמוך יותר ...." בתצהירו לעניין התיישנות בסעיף 4 טען : "זכור לי בוודאות כי הקשר עם הנתבע ...היה לאחר שהחלמתי. הדיונים חודשו בשנת 98 ...ובשנת 99 ואילך עד למתן פסק הדין. באותו זמן פניתי לצורך המשפט לעדים שיעידו על חובות שהיו חייבים לשותפות ובמסגרת זו יצרתי קשר עם הנתבע ...וביקשתי שיאשר בכתב כי הוא חייב כספים.......זכרו לי בוודאות כי מסר לי אותו לקראת אחד הדיונים שהתקיימו בתיק בבית הדין הרבני בשנת 99 לאחר התקף הלב שלי... ". ברם, דברים אלה אינם עומדים בהלימה מלאה לניטען בכתב התביעה בסעיף 10- לעניין הודאה בחוב בשנת 2000. ויתרה מכך, גירסת המשיב אינה נותנת כל הסבר מדוע לא הוצג המסמך המקורי - ניספח ג. כפי שטוען המשיב בתצהירו בסעיף 6 , ביקש להמציא את ניספח ג לבית הדין אלא שהדיינים דרשו "כי העד צריך לבוא אישית ולהעיד ולא קיבלו את המסמך". יוצא אם כך שניספח ג המקורי נותר ברשות המשיב. ואם כך , הכיצד לא הוצג מקורו? ושמא נושא מקור זה תאריך?- העדרו של המסמך המקורי- שאין חולק שנמסר למשיב, והיה ברשותו, וכנראה עדיין ברשותו -לפתחו של המשיב רובץ!!!. ויתרה מכך, המשיב העיד כי הדיון בבית הדין הרבני הסתיים לפני כשנתיים שלוש, ואם כך הרי שגם לא הייתה כל מניעה להמציא העתק מתאים למקור של מסמך זה- אלא שהמשיב לא טרח לעניין זה. גירסתו של המשיב לעניין מועד קבלת המסמך ניספח ג הייתה מבולבלת לחלוטין ולמעשה נעה בין שנת 98 לשנת 2000.- ע '6 לפרטיכל שורות 23,24 וסעיף 10 לכתב התביעה. 6. הכרעה לעניין התישנות לאחר שבחנתי את תצהירי הצדדים ועדויותיהם ובעיקר את נוסח ניספח ג אני באה לכלל מסקנה כי ניספח ג נכתב עת היה המבקש "חבר הבורסה ליהלומים". ניספח זה ניכתב לצורך ולקראת "דיוני הוועדה" כפי שנרשם בשורה הכתובה התשיעית" - "דיוני וועדה " נרשם, להבדיל מדיוני "בית הדין הרבני" . לאור ממצאים אלו , וגירסתו הסדורה של המבקש מחד ולאור גירסתו המבולבלת של המשיב , העדר מסמך מקורי או העתק מתאים למקור של המסמך השלם - "ניספח ג" ובעיקר לאור נוסחו של ניספח ג ,המעיד על כתיבתו עת היה המבקש חבר הבורסה לאבני חן" ולקראת דיוני הוועדה - להבדיל מדיוני בית הדין הרבני שננקטו רק בשנת 96 - סעיף 4 לתצהיר, אני באה לכלל מסקנה כי ניספח ג המקורי נכתב בשנת 95 וכמענה לניספח א לתצהירו של המשיב - הסכם פירוק השותפות שנחתם בין המשיב לשותפו באפריל 95. משכך, דין טענת המבקש לעניין התיישנות להתקבל , במובן שהמועד לתביעה בגין השטרות נשוא כתב התביעה התיישן על פי סעיף 5 לחוק ההתיישנות. ובעניין זה לא יחול סעיף 9 לחוק ההתישנות באשר הודאת המבקש בחוב נעשתה בתאריך כלשהו בשנת 95. בעניין זה דוחה גירסת המשיב. 7. אשר לטענת המשיב כי טענת התיישנות יש להעלות בהזדמנות הראשונה: "הזדמנות ראשונה" זו הייתה עת הגיש המבקש בקשתו לביטול פסק דין בלווית תצהיר על דרך ההפנייה למכתב שכתב. במכתב זה כבר כתב " עתה לאחר 8 שנים באופן מפתיע נמצאו 4 הצ'קים שאז נאמרו לי שנאבדו". "מדוע חיכה מר כהן 8 שנים בכדי להגיש נגדי תביעה?" בדיון הראשון שנערך בבקשת המבקש לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה בהסתמך על מסירת כתב התביעה לאביו , ביום 17.6.2004 טען המבקש בהיותו לא מיוצג "ויש גם חוק התיישנות עד 7 שנים, הוא לא יכול להגיש אחרי 8 שנים כתב תביעה...אני טוען התיישנות".- גם לעניין זה דוחה טענות המשיב. המבקש בהחלט השכיל , למרות שחסר השכלה משפטית הוא להעלות את טענת ההתיישנות שלו בהזדמנות הראשונה!. לאור הנימוקים דלעיל, התוצאה היא שמקבלת טענת המבקש לעניין התיישנות התביעה נגדו. במסגרת תיק התביעה העיקרית ניתן פסק דין כנגד המבקש בהסתמך על אישור מסירת כתב התביעה לאימו של המבקש ב-14.3.2003 בכתובתה ברחוב סמולנסקי 3 חולון. כפי שהעיד המבקש בע' 2 לפרטיכל מ16.3.2005, הוא מתגורר בדרך יפו ת"א 36 בקומה ראשונה , דירה ראשונה משמאל, "מאפריל מאי 2004". קודם גר ברחוב קיבוץ גלויות 2 בחולון- במשך כשנתיים- ע2 לפרטיכל שורות 1-5. לטענתו לא התגורר בבית הוריו משנת 86, כן טען כי הוא מתגורר בנפרד מאישתו בדירה בדרך יפו 36 ת"א וקודם לכן בכתובת אחרת, אלא שבכל מקרה שלא בדירה ובכתובת אחת עם אשתו- טענותיו של המבקש ועדותו לעניין זה לא נסתרו!. יוצא איפוא כי דין פסק הדין שניתן בהעדר כנגד המבקש ב-20.2.2004 להתבטל מחובת הצדק, באשר לא נמסר למבקש בכתובת מגוריו וגם לא לבן משפחתו הגר עימו. 8. סיכומו של דבר מורה על ביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה כנגד המבקש מחובת הצדק!. משקיבלתי טענת ההתיישנות של המבקש , הרי שהיה מקום לדחות התביעה . יחד עם זאת מאחר והחתומה מטה מכהנת כרשמת בית משפט, ומאחר ודחית תביעה אינה בסמכות רשם שאינו שופט על פי תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי- הרי שלא תידחה התביעה העיקרית על הסף. בהקשר זה שקלתי האם יש מקום להורות על מחיקת התביעה על הסף מכח סמכותי על פי תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי לאמור "בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה: (1) אין הכתב מראה עילת תביעה" אלא שסבורתני כי אין זו הטענה הראויה למקרה של קבלת טענת התיישנות, ואין זה המקום למתן סעד חלקי בלבד של "מחיקה על הסף". על פי תקנה 214 (ב)לתקנות סדר הדין האזרחי(ב) ביטל בית המשפט או הרשם פסק דין כאמור בתקנת משנה (א),רשאי הוא ליתן לנתבע רשות להתגונן בתנאים שייראו לו. בנסיבות אלה ובשל מגבלת סמכות , ומאחר ונוכחתי בסיכויי הגנה של ממש בהתייחס לתביעה העיקרית מאחר וזו התיישנה כפי שפורט לעיל, מורה על ביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה כנגד המבקש ביום 29.2.2004 מחובת הצדק. כמו כן ניתנת רשות להתגונן למבקש. התצהיר שהוגש בתמיכה לטענת ההתיישנות הכולל בין היתר גם טענת פרעון חלקית יהווה כתב הגנה. מאחר וטענת המשיב לעניין הפסקת מרוץ תקופת ההתיישנות סמכה כולה על מסמך שלא הוצג מקורו וגם לא העתק מתאים למקור, הגם שזה היה ברשותו או בשליטתו, ולאור דחית גירסת המשיב לעניין הפסקת מרוץ ההתיישנות, מחייבת המשיב בהוצאות המבקש בגין הדיון בפני בסכום של 4000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד עד התשלום בפועל, ללא קשר לתוצאות בהליך העיקרי. המזכירות תקבע התיק העיקרי לדיון על פי סדריה. מורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל שבכותרת. המזכירות תשלח העתק החלטתי בדואר רשום אל באי כח הצדדים ניתנה היום ו' בתשרי, תשס"ו (9 באוקטובר 2005) בהעדר הצדדים הנ"ל לוי כוכבה, רשמת בימ"ש שלום ת"א-יפו שיקים