דוגמא לבקשה לביטול עיכוב יציאה מהארץ בהוצל"פ א. בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בפתח תקוה (כב' הרשמת א' לושי-עבודי) מיום 22.6.2006, אשר דחתה את בקשת המבקש לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ שניתן כנגדו. ב. אני מחליטה לתת רשות ערעור ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור. ג. עיקרי העובדות הצריכות לענין המערער ערב לחובותיה של חברה, שהמערער היה מבעלי מניותיה. כתוצאה מפעילותה של החברה שהגיעה לחדלות פרעון (בשנת 1991), נותר המערער חייב סכומי כסף לנושים שונים. המערער הגיע להסדרים פרטניים עם מקצת הנושים. המערער הגיע להסדר עם המשיב, במסגרתו עבר המערער להתגורר בבלגיה בשנת 1995, בעידודו ובסיועו של המשיב (סע' 9-10 לתצהיר המערער מיום 13.7.2006). ככל הנראה, עבד המערער בתחילה כשכיר אצל המשיב, ומאוחר יותר, החל לעבוד באופן עצמאי. מכל מקום, עסקו של המשיב בבלגיה לא צלח, ולטענת המערער, נותר המשיב חייב לו מספר משכורות. בין כך ובין כך, נשאר המערער לטענתו, לעבוד בבלגיה, ובשנת 2003 העתיק את מקום מגוריו לתאילנד. המערער, כך נטען, מתגורר בתאילנד ועובד שם, התגרש מאשתו ויש לו בת זוג קבועה בתאילנד. המערער טוען כי למעט ביקורים עיתיים בישראל, בהם מבקר את אימו, ילדיו ונכדיו, אין לו כיום כל קשר לישראל. ביום 10.5.2006 הגיש המשיב בקשה לעיכוב יציאתו של המערער מהארץ. בקשה זו נתמכה בתצהיר מטעם המשיב מיום 9.3.2006, בו נאמר: "1. הנני עושה תצהירי דנן מידיעה אישית ובתמיכה לבקשתי לעיכוב יציאה מהארץ כנגד מר ישעיהו (ישי) אנדרי לוי 2. בתיק ההוצל"פ שבנדון נותר החייב חייב לי סך של למעלה מ-1,800,000 ש"ח. 3. ידוע לי כי החייב עושה ניסיון להעתיק את מקום מגוריו לבלגיה וכי הוא מתעתד לעזוב את הארץ לתקופה ארוכה עקב חובותיו הרבים. 4. בנוסף למידע שהגיע אלי כאמור, קיים יסוד סביר שהחייב, במסגרת צעדיו לסיכול הליכי ההוצל"פ הננקטים כנגדו, ינסה לעזוב את הארץ לצמיתות ובכך תסוכל האפשרות לגביית החוב נשוא תיק ההוצל"פ. 5. חשש זה מתבסס עוד יותר עת נודע לי כי לחייב נושים רבים". (צרופה לבקשת המשיב לעיכוב יציאת המערער מהארץ, נספח "ג" לבר"ע). על יסוד בקשה זו והתצהיר התומך בה, הורה ראש ההוצל"פ, כב' הרשם עדי אייזדורפר, על עיכוב יציאתו של המערער מהארץ למשך שנה אחת, החל מיום 11.5.2006. ביום 8.6.2006 הגיש המערער, באמצעות בנו, "בקשה דחופה" לביטולו של עיכוב היציאה מהארץ. לבקשתו זו, צרף המערער אישור מטעם המוסד לביטוח לאומי בדבר הכרה בו כמי שאינו תושב ישראל החל מיום 30.9.2002; אישור רו"ח מטעם החברה התאילנדית בה מועסק המערער, בדבר העסקתו; העתק מחוזה השכירות של דירת המערער בתאילנד; וכן, "תעודת בירור פרטים על נוסע" מיום 28.5.2006 ובה פירוט כניסותיו ויציאותיו של המערער, לארץ וממנה. המשיב הגיש את תגובתו לבקשת המערער בה טען כי אין לקבל את טענות המערער, שכן משמעות קבלתן היא סיכול האפשרות לגבות את חובו של המערער. זאת, במיוחד, משהמערער אינו מציע כל הצעה ממשית לפרעון חובו. המשיב עורר בתשובתו תהיות, בדבר תוכן הצהרות המערער; בנסיבות בהן המערער לא טרח להגיש תצהיר מטעמו והסתפק בהגשת תצהירו של בנו, כן טען המערער להשתכרות חודשית בסכום של כ-5,300 ₪, בעוד המערער מרבה לטוּס לישראל, בעלויות מוערכות של 1,000 דולר לטיסה. ויודגש. בפני ראש ההוצל"פ לא עמדה כל טענה בעניין פעילותו של המערער בבלגיה, בשליחותו של המשיב. טענה זו, לא הועלתה, כלל, בכתבי הטענות שהוגשו לראש ההוצל"פ. ביום 22.6.2006 דחתה ראש ההוצל"פ את בקשת המערער לביטולו של צו עיכוב היציאה מהארץ שהוּצא כנגדו. ראש ההוצל"פ קבעה כי: "לאחר עיון בבקשת החייב לביטול עיכוב היציאה מהארץ שניתן כנגד ב- 11.5.06 ולאחר עיון בתגובת הזוכה, אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה באופן חלקי כפי שיפורט להלן וזאת מהנימוקים הבאים: אכן בבקשה אשר נתמכה בתצהיר מטעם בנו של החייב לא הובהר האם לחייב נכסים בתאילנד האם יש לו שם עסקים והאם מרכז חייו שם, אולם כפי שעולה מהבקשה הרי שמרכז חייו של החייב הינו בישראל בו גרה משפחתו, אימו, ילדיו ונכדיו. גם העובדה כי החייב מרבה להגיע לארץ (12 פעמים בשנה), מחזקת את העובדה כי מרכז חייו אינו בתאילנד. מכל מקום, החייב לא המציא מסמכים המעידים על התועלת בהמצאותו מחוץ לגבולות המדינה כדי להתפרנס ולהחזיר את חובותיו, ונראה שאף אינו מציע כל הצעה בעניין זה. מכאן שראש ההוצאה לפועל אינו יכול לתת יד לתוכניתו של החייב להשאר בתאילנד להשתכר שם להוציא כספים עבור טיסות לארץ (12 פעם בשנה) ולא לשלם את חובו לזוכה ואף לטעון כי מרכז חייו בתאילנד. החייב לא התייצב לחקירת יכולת ואף לא התחייב לשלם את חובו לשיעורין. העובדה שהזוכה ציין בתצהירו כי נודע לו שהחייב לצאת את הארץ לבלגיה ולא לתאילנד איננה יכולה לפעול לרעת הזוכה, שכן לזוכה לא היה כל אינפורמציה בדבר מצבו הכלכלי של החייב ו/או מידע באשר לתוכניותיו. בנסיבות אלה בהן החייב יצא את הארץ ובחר להגיש את בקשתו לביטול עיכוב היציאה בעודו שוהה בתאילנד מחשש פן יגיע לארץ ותעוכב יציאתו, ומצד שני אף אינו משלם ולו סכום פעוט על חשבון חובו, אין ספק כי העדרו של החייב מהארץ יש בו כדי להביא לסיכול גמור של ביצוע פסק הדין. לפיכך, אני מורה לחייב למלא שאלון ולהתייצב לחקירת יכולת לצורך קביעת צו חיוב בתשלומים. בשלב זה ועד לחקירת יכולת, אני מחייבת את החייב באופן זמני לצו חיוב על סך 4600 ₪ לחודש, המהווה השיעור החודשי שהחייב מוציא עבור טיסות הלוך ושוב מישראל לתאילנד. החיוב יחל מ- 10.7.06 ובכל 10 לכל חודש שאחריו. אין בכך כדי לפטור את החייב להגיש שאלון מסודר עם מסמכים. אם מדובר במסמכים בשפה הזרה, יש לצרף תרגום מאושר בידי נוטריון. בנוסף לאמור לעיל, ולאחר חקירת יכולת מסודרת שתערך לחייב אשקול ביטול יציאתו של החייב מהארץ בכפוף להפקדת ערבות והמצאת ערבים." (נספח "א" לבר"ע). על החלטה זו, בקשת רשות הערעור שבפני, הנדונה, כאמור, כערעור. ד. טענות הצדדים בערעור המערער טוען כי יש לשנות את החלטת ראש ההוצאה לפועל, שלא לבטל את צו עיכוב היציאה מהארץ, שהוצאה על יסוד עובדות לא נכונות; במיוחד, לאחר שנודעו העובדות לאשורן. המערער טוען כי מזה עשר שנים אינו מתגורר בארץ, ומגיע ארצה לביקורים קצרים בלבד. המערער טוען כי המשיב היה מודע לעובדה זאת, וכי הגשת הבקשה נעשתה, מלכתחילה, שלא בתום לב, ולפיכך, צו עיכוב היציאה מהארץ, לא היה ראוי. המערער טוען כי מעמדו הוא של תושב חוץ, אשר מרכז חייו בתאילנד, וכי יש להחיל עליו את עקרונות צווי עיכוב יציאה מן הארץ, הנוהגים בעניינם של תושבי חוץ. המערער טוען כי טעתה ראש ההוצל"פ משלא התייחסה לראיות השונות שהביא המערער בעניין מעמדו האישי, מקום עבודתו, אורך התקופות בהן שהה בישראל אל מול התקופות בהן שוֹהה בחו"ל ועוד. לעניין זה, מוסיף המערער וטוען, כי עובדת מגוריהם של אימו, ילדיו ונכדיו בישראל, אין בהם כדי להעיד על כך שמרכז חייו הוא בישראל, כפי שנקבע על ידי ראש ההוצל"פ. המערער טוען כי קביעת ראש ההוצל"פ המתייחסת לעלויות הטיסה, שגויה. המערער מוסיף עוד וטוען, כי האומדנא בדבר עלויות כרטיסי הטיסה, שהוצגה על ידי המשיב לא נתמכה בכל ראיה שהיא; ומכל מקום, טוען המערער בתצהירו, הנתמך גם בתצהיר בנו, כי מימון כרטיסי הטיסה מקורו בכספי הבן. לפיכך, טוען המערער, טעתה ראש ההוצל"פ בחיובו בתשלום סכומי כסף עיתיים לתיק ההוצל"פ, בשיעור ההוצאה המשוערת עבור כרטיסי הטיסה. המשיב טוען כנגדו כי בדין הותירה ראש ההוצל"פ את צו עיכוב היציאה מהארץ על כנו. המשיב טוען כי טענות המערער שעניינן יציאתו מהארץ, בשליחות המשיב, כלל לא נטענו בפני ראש ההוצל"פ, וכי "העובדות הינן כפי שהופיעו בבקשה המקורית ולא יעלה על הדעת כי בבקשת רשות ערעור יתווספו פרטים עובדתיים וטענות עובדיות שלא בא זכרן בבקשה המקורית דלמטה" (סע' 23 לתשובת הזוכה לבקשת רשות הערעור). המשיב טוען כי ערעור זה הוגש שלא בתום לב, שכן המערער איננו מציע כֹּל תשלום, בגין חובו. המשיב טוען כי המערער מבקש להימלט מהליכי ההוצאה לפועל הננקטים כנגדו, לאחר שהמערער הותיר אחריו חובות ונמלט מאימת נושיו, ועתה מבקש הוא ליהנות ממעמד של "תושב חוץ". המשיב מוסיף וטוען כי המערער איננו מחזיק נכסים בתאילנד, אין לו אזרחות תאילנדית, ולא הוכיח שמרכז חייו אכן מצוי בתאילנד. המשיב טוען כי נסיבות חייו של המערער, מעידות, כי מרכז חייו הוא בישראל, המערער מחזיק באזרחות ישראלית וכאן מתגוררים בני משפחתו בדרגת קרבה ראשונה. המשיב טוען כי כל תכליתן של טענות המערער, יועדו, למלט את המערער מפרעון חובותיו. המשיב טוען כי בקשת המערער, שהוגשה לראש ההוצל"פ לא נתמכה בתצהיר כדבעי, ולפיכך, בדין נדחתה. ה. דיון דין הערעור להתקבל. עקרון תום הלב, המוכר כעקרון-על בשיטתנו המשפטית חולש לא רק על הדין המהותי הישראלי, אלא גם על סדרי הדין ובכללם הליכי ההוצאה לפועל (ע"א (ת"א) 2836/03 עיריית תל אביב נ' מור תמר, דינים מחוזי, כרך לו (1) 922). עקרון תום הלב בניהול הליכי הוצאה לפועל, מחייב את הזוכה בתיק ההוצאה לפועל, לפעול כדין לקבלת סעד, וביהמ"ש יימנע, דרך כלל, מלהעניק סעד לזוכה, אשר לא גילה את מלוא העובדות הידועות לו בעת הגשת הבקשה לראש ההוצאה לפועל (השוו: בר"ע (ת"א) 2153/04 עיריית תל אביב יפו נ' יולזרי ישראל, דינים מחוזי כרך לו (2) 13). אין חולק כי לזוכה המחזיק בידו פסק דין או החלטה ברי ביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, נתונה זכות מוקנית לביצועם. ברם, מימושה של זכות מוקנית זו, כפוף הוא, מטבע הדברים, לכלל הנסיבות האופפות את יחסיהם של הצדדים לתיק. כך, לדוגמא, ברִי הוא כי קיומה של הסכמה חיצונית לפסק הדין, המאוחרת למועד מתן פסק הדין, בר האכיפה; עשויה להיות רלבנטית לבחינת תום ליבו של זוכה בפתיחת תיק ההוצאה לפועל. כך גם, מידע מאוחר, המצוי בידיעתו של הזוכה, אך המוסתר מידיעת ראש ההוצאה לפועל; יש בו כדי לפגום במילוי חובת תום הלב המוטלת על צדדים להליכים משפטיים. בענייננו, לטעמי, לא עמד המשיב בחובת תום הלב, המוטלת עליו משלא מסר את מלוא המידע שהיה ידוע לו, על דרך פירוט העובדות לאשורן, בתצהיר שהגיש לתמיכה בבקשתו הראשונית. המערער טען כי בין המערער למשיב נערך הסדר חיצוני, לפיו החל המערער לעבוד עבור המשיב בבלגיה, כבר לפני מספר שנים. בנסיבות אלה, מסירת תצהיר לפיו "ידוע לי כי החייב עושה ניסיון להעתיק את מקום מגוריו לבלגיה וכי הוא מתעתד לעזוב את הארץ לתקופה ארוכה עקב חובותיו הרבים", ללא ציון ההסדר, היקפו ותוצאותיו, אינו עומד בחובת תום הלב. גרסתו של המערער, לפיה, ידע המשיב על הנסיבות הנטענות, לא נסתרה. יתר על כן, בדיון שהתקיים בפני, הודה המשיב כי "אני מסכים שהבקשה שלנו לצו עיכוב יציאה מהארץ לא היתה טובה" (עמ' 3 שורה 15 לפרוטוקול הדיון מיום 25.10.2006); וכי "אמנם הבקשה שהוגשה בהוצל"פ היא בקשה שרחוקה להיות מושלמת" (עמ' 4 שורות 4-5 לפרוטוקול הדיון מיום 25.10.2006). לא זו אף זו. המשיב לא הגיש תצהיר תשובה מטעמו בהליך שבפני, אלא הסתפק בתגובה בכתב, בעלמא. משלא הוגש תצהיר ערוך כדין, על-ידי המשיב, הטוען כנגד גרסתו העובדתית של המערער, הרי שבפני גרסתו העובדתית של המערער בלבד, הנתמכת גם בתצהיר בנו; בעוד המשיב, לא הציג כלל גרסא עובדתית סותרת, בסוגיה זו. לפיכך, ובשים לב לעובדת ניהולו של הליך הערעור על דרך ההמרצה, ודרישת התקנות לתמיכת טענות עובדתיות מטעם הצדדים, בתצהיר ערוך כדין (תקנה 119 (ה), תקנה 120 (ג) ותקנה 120(ה) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979), הרי שיש להורות על קבלת הערעור. ודוק. אכן, המשיב אינו חייב בהגשת תצהיר מטעמו, אולם, משיב המוותר על הגשת תצהיר תשובה מטעמו, נוטל על עצמו סיכון כי בית המשפט שלערעור יקבל את גרסת המערער, וכי עמדתו של המשיב לא תשמע כדבעי. ויודגש. הליך הערעור על החלטות ראש ההוצאה לפועל, המתנהל על דרך של "שמיעה מחדש" במובנה הרחב (ד"ר שלמה לוין, "פרוצדורה אזרחית - סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט", תשס"ג - 2003, בעמ' 49), מאפשר בנסיבות המתאימות, הוספת ראיות נוספות וטענות עובדתיות נוספות, שלא בא זכרן בפני הערכאה הדיונית, בכפוף לפסיקת הוצאות, על פי העניין. (ע"א (ת"א) 1872/05 המועצה המקומית פרדס חנה כרכור נ' שמואל אחימן, דינים מחוזי, כרך לו (7), 467; בש"א (ת"א) 27125/04 אלקריף נ' בוכניק, פדאור (לא פורסם) 05 (30) 707). בנסיבות ענייננו, אינני סבורה כי יש להשאיר על כנה את החלטת ראש ההוצל"פ, שיסודה בהליך פגום ובלתי ראוי. וכך, בלא לדון כלל בסוגיות המהותיות של הבקשה לביטול עיכוב היציאה מהארץ ובלא להתייחס, לגופה, לטענת המערער לפיה הינו "תושב חוץ" ויש להחיל על יציאתו מהארץ את הכללים שנקבעו בפסיקה המתייחסים לתושבי חוץ, נראה כי יש לבטל את צו עיכוב היציאה מהארץ שהוצא כנגד המערער. אין ספק כי התצהיר שתמך בבקשה להוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד המערער, כלל מידע שגוי, שלא לומר בלתי נכון, והצו שהוצא על יסוד תצהיר זה אינו יכול להישאר על כנו. ו. סוף דבר הערעור מתקבל. עם זאת, נראה לי כי מן הראוי לדחות את מועד ביטולו של צו עיכוב היציאה מהארץ, לתקופה של 21 יום מיום ההמצאה, על-מנת לאפשר למשיב לנקוט בכל הליך שימצא לנכון, משהמערער שאיננו כופר בחובו, איננו מציע כל הצעה לפרעונו. כאמור, הערעור מתקבל. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, לרבות בהוספת טענות חדשות בהליך הערעור, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. עיכוב יציאה מהארץהוצאה לפועל