1. לפני תביעה לתשלום נזק שנגרם לתובע בגין רשלנות של הנתבע בפועלו ככונס נכסים על דירה. התובע טוען, כי הנתבע מכר דירה שהייתה מעוקלת, בין היתר, לטובת התובע, מבלי שחילק לתובע את חלקו היחסי בכספי התמורה של הדירה, שנותרו לאחר מכירת הדירה וכיסוי החוב בגין המשכנתא שרבצה על הדירה. טענות התובע 2. התובע טוען, כי בחודש ינואר 2001 הגיש לבית משפט השלום בתל-אביב, תביעת נזיקין נגד שמעון אמר ואחרים. 3. התביעה הוגשה בגין נזק שנגרם למחסן השייך לתובע והמצוי ביישוב משמר השבעה. המחסן הושכר לאמר וניזוק עקב שריפה. 4. במסגרת התביעה, הטיל בית המשפט עיקול זמני על דירתו של אמר בגוש 6022, חלקה 999, ברחוב רופין בחולון, וזאת עד לסכום של 637,485 ₪. דבר העיקול נרשם כדין בלשכת רישום המקרקעין בחולון ביום 4.2.01. בקשה לביטול העיקול שהגיש שמעון אמר נדחתה. 5. ביום 30.8.05, קיבל בית המשפט את תביעת התובע נגד שמעון אמר וחייב אותו, ביחד ולחוד, עם אחרים, לפצות את התובע בסכום של 1,124,000 ₪. חברת הביטוח הדר חויבה לפצות את התובע ביחד עם שמעון אמר, אך בסכום נמוך יותר ממנו. 6. לאחר מתן פסק הדין פתח ב"כ התובע בהליכי הוצאה לפועל נגד אמר ואז גילה לתדהמתו, כי הנתבע, בתפקידו ככונס נכסים על הדירה, מכוח משכנתא שרבצה על הדירה, מכר את הדירה וחילק את כל כספי התמורה וזאת בהתעלם לחלוטין מהעיקול שנרשם כדין על הדירה להבטחת פסק הדין שניתן לטובת התובע בתביעתו נגד אמר. 7. לפי דו"ח סופי שהנתבע הגיש לראש ההוצאה לפועל עולה, כי לאחר מימוש המשכנתא, נותר ביום 5.7.04 סכום של 120,711 ₪ בקופת הכינוס, כשמחצית הסכום שייך לאמר ומחציתו האחר לאשתו. 8. באותו מועד, עמד חובו של אמר, בתיק האיחוד שנפתח לו בהוצאה לפועל, על סכום של 2,854,095 ₪. 9. החוב של עמר לתובע, שהיה מובטח בעיקול שהוטל על הדירה, בסך של 677,486 ₪, עמד ביום 5.7.04 על סך של 758,293 ₪. 10. לפיכך, ובהתאם לחלק היחסי של החוב של אמר כלפי התובע, לעומת כלל חובות אמר בתיק האיחוד, היה זכאי התובע ל-21% מהסכום של 60,420 ₪, שנותר בקופת הכינוס על שם אמר, היינו לסך של 12,680 ₪. 11. התובע טוען, כי הנתבע התרשל בתפקידו ככונס נכסים, בין היתר, בשל כך שלא מסר דין וחשבון לכל בעלי הזכויות בדירה ולא הפנה תשומת לב התובע על מינויו ככונס נכסים ובעיקר נוכח העובדה שהתעלם מהעיקול שהוטל על הדירה בלשכת רישום המקרקעין. 12. התובע טוען כי אלמלא רשלנות הנתבע, היה משולם לתובע חלקו היחסי מכספי הכינוס שנותרו בגין מכירת הדירה ועל כן הוא תובע מהנתבע לשלם לו את הסכום הנ"ל, אשר עומד על סך של 13,948 ₪, לאחר הוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 5.7.04 ועד להגשת התביעה. טענות הנתבע 13. הנתבע טוען, כי לא נגרם כל נזק לתובע בכל מקרה. 14. כדי לזכות בתביעתו, על התובע להוכיח ולשכנע כי הנתבע התרשל (דבר המוכחש) וכן, בנוסף לכך, כי התובע לא יקבל את מלוא הסכום שעוקל מחברת הביטוח הדר, שכנגדה זכה בפסק דין על מלוא סכום העיקול. 15. התובע זכה בפסק דין כנגד חברת הביטוח על מלוא סכום העיקול, כך שלא נגרם לו כל נזק. רק אם ערעורה של חברת הביטוח יתקבל באופן מלא, יגרם לתובע נזק. 16. היה וערעורה של חברת הביטוח יתקבל באופן חלקי, הרי שהנזק שייגרם לתובע הוא רק בגין אותו חלק של סכום העיקול שבגינו לא יהיה זכאי לקבל כספים מחברת הביטוח, ואז יהיה צורך לנכות מסכום התביעה את החלק היחסי של הסכום המעוקל שאותו יקבל התובע מחברת הביטוח פרופורציונלית לסכום שהועבר על ידי הנתבע לתיק האיחוד בהוצל"פ של מר שמעון אמר, וזאת כפוף להוכחת רשלנותו של הנתבע (דבר המוכחש). 17. לגרסת הנתבע, העובדות הרלוונטיות המלאות הנוגעות לעניין הן כדלקמן: בנוסף לעקול הזמני על זכויותיו של שמעון אמר בדירה, הוטלו עיקולים זמניים גם על כספים המגיעים למר שמעון אמר מאת הדר חברה לביטוח בע"מ. בעת שנרשם העיקול הזמני לזכות התובע, על זכויותיו של מר שמעון אמר בדירה, כבר הייתה רשומה משכנתא על הדירה לזכות בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, וכן היו רשומים מספר עיקולים בתיקי הוצל"פ שונים לזכות נושים שונים על הזכויות של מר שמעון אמר ושל רעייתו בדירה. מאז שהתובע הגיש את תביעתו נגד שמעון אמר ומאז רשם את העיקול הזמני בלשכת רישום המקרקעין ועד יום מתן פסק הדין לזכות התובע נגד שמעון אמר ואחרים, חלפו ארבע וחצי שנים. במהלך התקופה הנ"ל נרשמו על זכויותיו של שמעון אמר בדירה עיקולים רבים נוספים בתיקי הוצל"פ שונים לזכות נושים שונים וכן עיקול זמני נוסף. במהלך התקופה הנ"ל נפתח תיק איחוד בלשכת ההוצל"פ, שבמסגרתו אוחדו כל תיקי ההוצל"פ כנגד מר שמעון אמר. ביום 12.11.02 מונה הנתבע ככונס נכסים על זכויות מר שמעון אמר ורעייתו בדירה לצורך מימוש המשכנתא שהייתה רשומה על הדירה לזכות בנק לאומי למשכנתאות בע"מ. ביום 3.12.02 נרשמה בלשכת רישום המקרקעין הערה על צו ניהול ומינוי הנתבע ככונס נכסים (עוד קודם לכן, ביום 12.12.01, נרשמה הערה כאמור שבה צוין שמו של עו"ד אהוד שטמר). 18. התובע ידע ו/או היה עליו לדעת על העובדות הנ"ל. היה זה מחובתו של התובע לברר את העובדות לאשורן ו/או לעקוב אחרי ההתפתחויות על מנת להבטיח את זכויותיו כמעקל האוחז בעיקול זמני על זכויותיו של שמעון אמר בדירה, ואם לא עשה כן - אין לו להלין אלא על עצמו. 19. הנתבע מוסיף וטוען כי הוא לא חילק את כספי התמורה של הדירה. ביום 7.3.04 ניתנה ע"י כב' יו"ר ההוצל"פ החלטה, בה נקבע, בין היתר, כי "... יש להעביר הכספים מחלקו לתיק האיחוד שלו ואין צורך בחלוקה בין התיקים (הדבר ייעשה במסגרת תיק האיחוד)". הנתבע טוען, כי פעל בדיוק לפי הוראות אלה. 20. זאת ועוד: לתובע לא היו זכויות בדירה ועל כן אין לראותו כבעל זכויות בנכס. ההוראות הנוגעות למתן דו"ח ו/או הודעה לבעלי זכויות בנכס מתייחסות לבעלי זכויות בנכס, כגון: משכנתא לדרגה שניה, הערת אזהרה, שוכר, בעל זכות קדימה וכיוצ"ב, אך לא למי שאוחז בעיקול ו/או בעיקול זמני, שאיננו אלא סעד דיוני, שאין בו כדי להקנות למעקל זכויות בנכס. 21. המעשים ו/או המחדלים הנטענים כנגד הנתבע (והמוכחשים) לא הסבו כל נזק לתובע. 22. ככל שנגרם נזק לתובע (דבר המוכחש), הרי שהוא נגרם בעטיים של מעשיו ו/או מחדליו של התובע עצמו, אשר יכול היה למנוע את נזקו (ככל שישנו). 23. התובע נושא באשם תורם בשיעור של 100%. 24. התובע לא עמד בנטל הקטנת הנזק, אותו יכול היה למנוע לחלוטין, ככל שנגרם לו נזק. 25. הסכום המעוקל היה 637,985 ₪ ולא 677,486 ₪ כנטען. הסכום המעוקל צמוד למדד בלבד, ואינו נושא ריבית. 26. הנתבע לא הקצה סכומים ולא חילק סכומים. הנתבע פעל על פי הוראות יו"ר ההוצל"פ והעביר את הכספים לתיק האיחוד, שבגדרו חולקו הכספים על ידי ההוצל"פ, ולא ע"י הנתבע. 27. הסכום הרלוונטי לצרכי התביעה איננו סכום התביעה שהגיש התובע נגד אמר ו/או סכום פסק הדין בו זכה, אלא הסכום שעוקל במסגרת העיקול הזמני. התובע הגיש נגד אמר תביעה (במקור) ע"ס של כ-930,000 ₪, אך הסכום שעוקל, במסגרת העיקול הזמני, הינו בסך של 637,485 ₪ בלבד (ששיקף את עלות שיקום המבנה). 28. העיקול הזמני ניתן הן על זכויות אמר שמעון בדירה והן על הכספים המגיעים לו מחב' הביטוח (אשר, כנראה, לא צורפה כצד לתביעה המקורית). 29. בסופו של יום, זכה התובע בפסק דין, בין היתר, נגד חב' הביטוח שבו היא חויבה לשלם לו את מלוא הנזק, שסכומו עוקל בעיקול הזמני. 30. לאור זאת לא נגרם לתובע כל נזק, ולכן אין לו מה לתבוע מהנתבע. 31. הסכום הפסוק העודף שבגינו לא חויבה חב' הביטוח - איננו רלבנטי, שכן בגין סכום זה לא ניתן צו העיקול הזמני. 32. חברת הביטוח הפקידה 45% מסכום פסק הדין בקופת בית המשפט כתנאי לעיכוב הביצוע של פסק הדין. ההליכים עד כה 33. בתיק דנן התקיימו שתי ישיבות קדם משפט בפני כב' השופט רחמים כהן. 34. התובע הגיש תצהיר עדות ראשי מטעמו ביום 31.10.06. 35. ביום 28.11.06 הוגש תצהיר עדות ראשי נוסף מטעם התובע - תצהירו של בא כוח התובע עו"ד שלמה אגמי. 36. הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשי שלו ביום 1.3.07. 37. התיק הועבר בפני בעקבות שינוי סדרי העבודה בבית המשפט והעברת כל תיקי כב' השופט כהן אלי. 38. ביום 21.6.07 התקיימה ישיבת הוכחות בתיק, שבמהלכה נחקרו בפני הנתבע ועו"ד שלמה אגמי. לדיון התייצבו עו"ד גניש ועו"ד שלמה אגמי מטעם התובע ועו"ד יוסף יפרח מטעם הנתבע. התובע עצמו לא התייצב. הנתבע התייצב. 39. בפתח הדיון ביקש בא כוח התובע למשוך את תצהיר העדות של התובע ולהסתפק בתצהיר העדות של עו"ד שלמה אגמי. בא כוח הנתבע טען, כי הוא שומר על כל זכויותיו וטענותיו נוכח משיכת התצהיר. 40. ביום 2.7.07 הגיש התובע את סיכומיו. 41. ביום 19.8.07 הגיש הנתבע את סיכומיו. 42. ביום 5.9.07 הגיש הנתבע הודעה על צירוף מכתב בא כוח הנתבע אל בא כוח התובע מיום 4.6.07, שלא צורף בשגגה לסיכומים. 43. ביום 10.9.07 הגיש התובע סיכומי תשובה לסיכומי הנתבע. דיון והכרעה טענת הנתבע שלא נגרם נזק לתובע וכי ניתן להיפרע מהעיקול על הדירה רק בגין הנזק הישיר למבנה 44. הנתבע טוען, כי גם אם נניח שהוא התרשל (דבר המוכחש על ידו), הרי שלתובע לא נגרם כל נזק, שכן יש לו פסק דין על מלוא סכום העיקול, המכסה את עלות השיקום של המבנה, כנגד חב' הביטוח. 45. מוסיף וטוען הנתבע, כי אם יחויב הנתבע לשלם לתובע את סכום התביעה דנן, עלול להיווצר מצב שבו התובע יקבל מהנתבע ומחב' הביטוח סכום העולה על סכום העיקול; מחב' הביטוח יקבל התובע את מלוא סכום העיקול, ואילו מהנתבע יקבל התובע סכום נוסף, שיביא את התובע למצב שבו יקבל בסה"כ יותר מסכום העיקול, דבר העולה כדי עשיית עושר ולא במשפט מבחינתו של הנתבע (כמחזיק) וכן גם מבחינת נושיו של אמר שהטילו עיקול על זכויותיו בדירה. 46. טענה זו של הנתבע, מושתתת על הנחת היסוד שלו, לפיה העיקול הוגבל לסכום של 637,485 ₪ צמוד החל מיום 31.1.01, שהוא סכום הנזק הישיר על פי חוו"ד המומחה (עלות שיקום המבנה). 47. טוען הנתבע, כי אם חב' הביטוח הייתה משלמת סכום זה, לא היה זכאי התובע לגבות את סכום העיקול מהנתבע. 48. לגרסת הנתבע, התובע אינו זכאי לגבות ממחזיק (אחד או משניים) יותר מאשר סכום העיקול, גם אם סכום תביעתו משמעון אמר (התובע) גבוה יותר. הנתבע אינו חליפו של שמעון אמר, אלא מחזיק. מבחינתו של הנתבע כמחזיק, אין כל רלבנטיות לסכום פסק הדין כלפי שמעון אמר, אלא אך ורק לסכום העיקול. 49. לפיכך, טוען הנתבע, אם חב' הביטוח הייתה משלמת לתובע את סכום העיקול, היה הנתבע פטור מלהעביר לתובע סכום כלשהוא. 50. ממשיך הנתבע וטוען, כי טענת התובע שהעיקול חל ומשתרע על כל סכום התביעה בו חויב שמעון אמר, עומדת בסתירה מוחצת לצו העיקול, בו הוגבל העיקול לסכום הנזק הישיר (שיקום המבנה), סכום בו ממילא חויבה חב' הביטוח. 51. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני סבור כי אין לקבל טענות אלה של הנתבע. 52. העובדה שהעיקול, שהוטל על הדירה, הוגבל לסכום הנמוך מסכום התביעה, אינה מונעת מהתובע, עם מתן פסק הדין, להיפרע מהעיקול שהוטל על הדירה, וזאת לגביית כל סכום שנפסק לטובת התובע במסגרת פסק הדין. 53. העובדה שבשלב הבקשה לעיקול זמני בית המשפט מצא ראיות מהימנות לכאורה רק לנזק הישיר למבנה לפי חוות דעת השמאי ולא לשאר ראשי הנזק שנתבעו, ועל כן הגביל את סכום העיקול לסכום הנזק הישיר למבנה, אף היא אינה מונעת מהתובע, עם מתן פסק הדין, להיפרע מהדירה, עד גובה סכום העיקול וזאת לגביית כל סכום שנפסק לטובת התובע. 54. עיקול זמני נועד להבטיח, כי עם מתן פסק הדין יוכל התובע להיפרע מהנתבע ולא ימצא עצמו בפני שוקת שבורה. 55. ההבדל שבין שלב הבקשה לעיקול זמני ולבין שלב מתן פסק הדין הוא ברור - בשלב הבקשה לעיקול טרם ניתן לדעת האם התובע יוכיח את תביעתו - אם לאו. לפיכך, אם בית המשפט אינו מוצא ראיות מהימנות לכאורה לחלק כזה או אחר של התביעה, לא יינתן צו עיקול זמני לגבי אותו חלק. 56. אולם, כשבסופו של דבר ניתן פסק הדין, והוא ניתן על סכום גבוה יותר מסכום העיקול, לאחר שבמהלך המשפט כבר הובאו ראיות מספקות להוכחת שאר חלקי התביעה, אין כל היגיון שהתובע יהיה רשאי להיפרע מהעיקול אך ורק לגבי הסכומים שנפסקו לטובתו, בגין עילת התביעה, שניתן לגביה העיקול הזמני. 57. אין ספק, כי משניתן פסק הדין ומסתבר, כי התובע הוכיח חלקים נוספים מתביעתו (שמעבר לאלה שבגינם הוטל העיקול הזמני), התובע רשאי להיפרע מהעיקול לכיסוי כל סכום שטרם שולם לו בגין פסק הדין, כולל הסכומים שמעבר לאלה שבגינם הוטל העיקול הזמני. 58. העיקול הזמני בא להבטיח כל סכום שנפסק לטובת התובע בפסק הדין. 59. לא רק שאין כל היגיון או בסיס לקבוע אחרת, גם לא מצאתי כל תימוכין לטענה זו בתקנות סדר הדין האזרחי והנתבע גם לא הפנה לכל אסמכתא שתומכת בפרשנותו. 60. תקנה 381 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד, 1984 קובעת כי - "זכה התובע בתביעתו, ימשיך העיקול הזמני לעמוד בתוקפו עד שפסק הדין יבוצע". משמע - העיקול חל עד ביצוע מלוא פסק הדין ואין כל אבחנה בין חלק כזה או אחר של פסק הדין. 61. לפיכך, אני דוחה את הטענה שלפיה התובע יכול להיפרע מהדירה רק בגין הכספים שנפסקו לטובתו, בגין הנזק הישיר שנגרם למבנה. 62. בנסיבות אלה, אין לי צורך לדון במחלוקת שבין הצדדים לגבי הערעור התלוי ועומד של חברת הביטוח, שכן התובע זכאי ממילא להיפרע מהדירה לגביית שאר הסכומים שנפסקו לו. 63. אגב אורחא, אעיר כי תובע שניתן לטובתו פסק דין נגד מספר נתבעים, ביחד ולחוד, רשאי לגבות את פסק הדין במקביל, מכל הנתבעים שחבים לו, כך שאינני מוצא בכל מקרה ממש בטענת הנתבע, שלפיה עם מתן פסק הדין נגד חברת הביטוח, לא היה מקום ממילא להיפרע מהדירה. מסקנתי חלה ביתר שאת כאשר במקרה דנן הוגש ערעור על ידי חברת הביטוח על פסק הדין. 64. כעת, יש לבחון את השאלה האם הנתבע התרשל בכך שחרף העיקול, לא קיבל התובע את חלקו היחסי מיתרת כספי הדירה שנותרו לחלוקה לנושים הלא מובטחים. האם הנתבע התרשל בכך שהתובע לא קיבל כל חלק מתמורת הדירה חרף העיקול שהטיל עליה 65. אין מחלוקת בתיק דנן לגבי העובדות שלהלן: (א) הנתבע מונה ככונס נכסים על הדירה ביום 12.11.02; הערה בגין המינוי נרשמה בטאבו ביום 3.12.02. (ב) העיקול הזמני לטובת התובע נרשם בלשכת רישום המקרקעין ביום 4.2.01. (ג) הדירה נמכרה על ידי הנתבע בתפקידו ככונס נכסים; לאחר מכירתה וכיסוי החוב בגין המשכנתא, נותרו כספים לחלוקה. (ד) הנתבע לא קיבל את החלק היחסי שהגיע לו מהכספים שנותרו, וזאת חרף העיקול שהוטל על הדירה לטובתו. 66. נוכח העובדות המוסכמות הנזכרות לעיל, לכאורה, יש לראות בנתבע, כאחראי לכך שהתובע לא קיבל את חלקו ביתרת כספי התמורה של הדירה. הנתבע, ככונס נכסים על הדירה היה אחראי על מכירת הדירה וחלוקת הכספים בין הבנק ובין שאר הזוכים ובעלי העיקול. 67. דא עקא, הנתבע טוען, כי למרות האמור לעיל, הוא אינו אחראי לכך שהתובע לא קיבל את חלקו ביתרת כספי הדירה. 68. טוען הנתבע בעניין זה, כי הוא לא התרשל, שכן המכר אושר על ידי ראש ההוצאה לפועל והדירה נמכרה נקייה מכל חוב ועיקול לפי סעיף 34א לחוק המכר, ולפיכך, מירוק הנכס מעיקולים אלו הוא פועל יוצא של הוראות הדין (סעיף 34א לחוק המכר), ואין בפעולה זו כשלעצמה כל התרשלות. 69. אין בידי לקבל טענה זו. עצם העובדה שהמכר אושר לפי סעיף 34א' הנ"ל, אין בינה ובין חובת הנתבע ככונס דבר. על הנתבע ככונס מוטלת החובה לחלק את כספי הדירה כדין. מכירת הדירה לפי סעיף 34א' לחוק המכר וגם מתן אישור ראש ההוצאה לפועל לכך, אינה מוכיחה העדר רשלנות מצד הנתבע, ככל שהייתה. 70. ממשיך הנתבע וטוען, כי בכתב התביעה נטען שהוא לא פעל בניגוד להוראות סעיף 54 לחוק ההוצאה לפועל, שכן לפי סעיף זה, אין חובה כלשהיא על כונס נכסים למסור דו"ח לבעלי הזכויות בנכס, אלא רק לראש ההוצאה לפועל או למי שזה יורה. בנוסף לכך, התובע כמעקל איננו בגדר בעל זכויות בנכס. 71. אני סבור, כי הדין עם הנתבע בכל הנוגע לסעיף 54 לחוק ההוצאה לפועל. סעיף זה אינו מתייחס למתן הודעות למי שלטובתו הוטל עיקול, אלא לבעלי זכויות מהותיות בנכס. 72. אני גם מקבל את טענת הנתבע שלפיה הדין מעניק הגנה למעקל במסגרת סעיף 34ב לחוק המכר, שלפיו העיקול מועתק ליתרת התמורה (ככל שתיוותר) לאחר סילוק המשכנתא, הוצאות מימושה ושכ"ט הכונס וכי לפיכך, לא חלה בהכרח חובה להודיע למעקל על פעולותיו של הכונס. 73. טוען הנתבע, כי הוא פעל כשורה, שכן הוא פעל לפי מצוות ראש ההוצאה לפועל אשר קבע: "תשומת לב הכונס שלחייב אמר שמעון תיק איחוד כך שיש להעביר הכספים מחלקו לתיק האיחוד שלו ואין צורך בחלוקה בין התיקים (הדבר ייעשה במסגרת תיק האיחוד)" (ההחלטה מיום 7.3.04, נספח ב' לתצהיר הנתבע), וכן: המחצית השניה תועבר לתיק האיחוד של החייב 2 ותחולק בהתאם ..." (ההחלטה מיום 27.6.04, נספח ח' לתצהיר הנתבע). 74. הנתבע טוען, כי הוא לא חילק ולא הכין (ולא הגיש) תכנית חלוקה ביחס לשמעון אמר, אלא פעל, במצוות ראש ההוצל"פ, והעביר את חלקו ביתרת התמורה לתיק האיחוד של שמעון אמר. 75. אני סבור, כי גם אם פעל הנתבע כאמור, אין בכך כדי להוכיח שלא התרשל בתפקידו בקשר לעיקול שהוטל על הדירה לטובת התובע. 76. תפקידו של כונס הנכסים אינו תפקיד טכני של ביצוע הוראות ראש ההוצאה לפועל. מדובר בתפקיד מהותי, שכרוך בביצוע פעולות מפעולות שונות שנוגעות למימוש הנכס שעליו התמנה בעל התפקיד ככונס. על ממלא התפקיד לנהוג בזהירות ובשיקול דעת סביר. חלוקת כספי תמורת הדירה הוא חלק מרכזי בתפקיד הכונס. לפיכך, הנתבע לא יכול לפטור את עצמו מאחריות על ידי הפנייה להחלטת ראש ההוצאה לפועל הנ"ל, גם אם הוא פעל על-פיה. החלטת ראש ההוצאה לפועל הנ"ל אינה קובעת, כי אם יש עיקול על הדירה שלא נפתח תיק הוצאה לפועל בגינו, יש להתעלם מעיקול זה. כל שעשה כב' ראש ההוצאה לפועל בהחלטה הוא להפנות תשומת לב הכונס לקיומו של תיק איחוד. 77. אין מחלוקת, כי העיקול נרשם בטאבו והופיע בנסח שעמד לנגד עיני הנתבע, ועל כן השאלה המרכזית היא, כיצד חולקו יתרת כספי הדירה מבלי להתחשב בעיקול הנ"ל או כיצד הנתבע לא הפנה את תשומת ליבו של יו"ר ההוצל"פ לעיקול הזמני שלזכות התובע. 78. לאחר שבחנתי את הראיות ואת הטענות של הצדדים, אני סבור כי הנתבע התרשל בתפקידו ככונס, שעה שלא הבחין בעיקול הזמני שהוטל לטובת התובע ואשר נרשם בנסח הטאבו. 79. כונס נכסים שמוכר דירה חייב לבדוק כל עיקול ועיקול שמופיע בנסח הרישום בלשכת רישום המקרקעין ולוודא, כי כל בעל עיקול כאמור, יקבל את חלקו היחסי ביתרת כספי הדירה, וזאת ככל שיוותרו לאחר כיסוי החוב בגין המשכנתא שקודמת לעיקולים. 80. לדעתי, מדובר במושכלות ראשונים ועל אחת כמה וכמה במקרה דנן, כאשר מדובר היה בכ-16 הערות בנסח הרישום ובהם עיקולים, אשר השתרעו על פני שלושה וחצי עמודים בלבד. 81. אני דוחה מכל וכל את הטענה שלפיה הנתבע לא התרשל כיוון ש"אין בנסח הרישום כל התייחסות לזהותו של מי שהטיל את העיקול (הזוכה, המבקש, או ב"כ) או לסכום העיקול" ועל כן "ברור, איפוא, שלא ניתן לדעת מתוך הנסח מי הטיל את העיקול, ואף לא מה סכומו" (סיכומי הנתבע סעיף 32). 82. שעה שמספר התיק האזרחי והבש"א מופיעים בנסח, ניתן היה בנקל לברר את כל שאר הפרטים החסרים ובוודאי שהנתבע ככונס הנכסים יכול היה לקבל, רשאי היה לקבל ואף חייב היה לקבל, את הפרטים הללו. 83. טוען הנתבע, כי "...מהשוואת תיקי ההוצל"פ לתיקים הכלולים בתיק האיחוד - הוא גילה חוסר התאמה, שכן נמצא שתיק הוצל"פ אחד לא נכלל בתיק האיחוד, ועל כן הגיש בקשה לצרפו לתיק האיחוד (עמ' 14 לפרטיכל). ואכן, תיק הוצל"פ נוסף זה צורף, לפי בקשתו של הנתבע, לתיק האיחוד (ראה: החלטת כב' יו"ר ההוצל"פ מיום 27.6.04, נספח ח' לתצהיר הנתבע)" (סעיף 33 לסיכומיו). 84. ועוד טוען הנתבע, כי "בכל מה שקשור להטלת עיקולים זמניים במסגרת תביעה אזרחית כספית, מסתבר כי הוטלו 3 עיקולים כאלה על זכויותיו של שמעון אמר בדירה (מחצית); האחד - ע"י התובע, ושניים נוספים - ע"י בנקים. העיקולים הזמניים האחרונים - הפכו לתיקי הוצל"פ וצורפו לתיק האיחוד, הגם שהוטלו בנובמבר 2002 וביוני 2003 (עמ' 14 למעלה). הנתבע סבר כי גם העיקול של התובע, שהוטל ב- 4.2.01, אף הוא הפך לתיק הוצל"פ, והיה לו יסוד סביר לסבור כך, שכן חלפו 3.5 שנים מאז הטלת העיקול הזמני, וזהו זמן ארוך מספיק כדי שיפתח תיק הוצל"פ ע"י התובע (עמ' 14 ו- 15 לפרטיכל)" (סעיף 34 לסיכומיו). 85. למעשה, תמצית ההגנה של הנתבע בנקודה זו הנה, כי הוא סבר שהעיקול הזמני של התובע הפך כבר לתיק הוצל"פ וצורף לתיק האיחוד וכי היה לו יסוד סביר להניח כך, שכן חלפו שלוש וחצי שנים מאז הטלת העיקול הזמני. 86. אני דוחה טענה זו. לא ייתכן כי הנתבע, ככונס נכסים, יפעל לגבי חלוקת כספים, על סמך "הנחות" או "סברות" כאמור, שאמיתותן לא נבדקה על ידו. 87. אני גם דוחה את טענת הנתבע, שלפיה, השאלה שבית המשפט הציג לנתבע במהלך הדיון, האם לא מצא לנכון לבדוק שבגין כל עיקול שמופיע בנסח יש גם תיק הוצל"פ (עמ' 14 למטה), היא בבחינת הרחבת חזית. 88. בכתב התביעה נטען, כי הנתבע לא נקט מידת הזהירות הראויה ולא שמר על זכויות התובע בדירה כפי שהתבטאו בעיקול שנרשם עליה (סעיף 7א' לתביעה). משנטענה הטענה בדבר אי נקיטת מידת הזהירות הראויה, אין ספק כי שאלת בית המשפט לא הייתה בבחינת פריצת חזית המריבה שנוצרה על ידי כתבי הטענות, אלא שאלה רלוונטית ומתבקשת לצורך חשיפת האמת והכרעה בשאלות שבאמת שנויות במחלוקת בין בעלי הדין. 89. עוד טוען הנתבע, כי "גם עו"ד סביר ונבון ומלומד יכול ויטעה בשיקול דעתו: אם לשופט בשר ודם מותר לטעות, לעו"ד לא כל שכן. החובה המוטלת על סניגור כלפי לקוחו אינה שלא לטעות בשיקול דעתו: החובה היא לשקול דעתו כמיטב יכולתו וידיעתו". (ראה: ע"א 735/75, רויטמן נ' אדרת, פ"ד ל'(3), 75, בעמ' 80; ראה גם: ע"א 58,37/86, לוי נ' שרמן, פ"ד מד'(4), 446, בעמ' 464-465; ע"א 4707/90, מיורקס נ' חברת ברנוביץ, פ"ד מז'(1), 17, בעמ' 25). 90. אני דוחה את הטענה שלפיה הנתבע, במקרה דנן, לכל היותר "טעה" בשיקול דעתו (אם בכלל), אולם לא התרשל. 91. במקרה דנן, העדר בדיקה של כל עיקול ועיקול או פעולה על סמך ההנחה (שלא נבדקה) כי כל עיקול זמני שמופיע בנסח כבר נפתח בגינו תיק הוצל"פ, הנם ללא ספק בעיני התרשלות ברורה והפרת חובת הזהירות שחב הנתבע כלפי התובע בתפקידו ככונס נכסים. 92. במקרה דנן, לא הפעיל הנתבע שיקול דעת כמיטב יכולתו וידיעתו, אלא הניח הנחה, ללא בסיס עובדתי, שלא נבדקה, ואשר הסתברה בדיעבד כהנחה שגויה. כל זאת, כאשר בדיקת אמיתות ההנחה הייתה עניין של מה בכך מבחינת הנתבע, וחרף זאת, הוא לא מצא לנכון לבדוק האם בגין העיקול הזמני נפתח תיק הוצאה לפועל, אם לאו. 93. אשר על כן, אני קובע כי הנתבע התרשל בתפקידו ועקב התרשלות זו לא הועבר לתובע חלקו ביתרת כספי הדירה. האם יש לייחס לתובע אשם תורם 94. טוען הנתבע, כי יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור 100%. 95. טוען הנתבע בעניין זה, כי מאז מינוי כונס הנכסים (12.11.02) ועד להעברת יתרת התמורה לתיק האיחוד של שמעון אמר (5.7.04) חלפו עברו 18 חודשים. 96. הן בכתב ההגנה (סעיף 9.6) והן בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע (סעיף 13.3) נטען שהתובע ידע ו/או היה עליו לדעת על העובדות שפורטו בסעיף 15 לעיל. 97. טוען הנתבע, כי התובע הגיש תצהיר, אולם התצהיר נמשך בפתח הדיון והתובע אף לא הגיע לדיון ותחת זאת הוגש תצהיר של אחיו, בא כוחו בתיק, עו"ד אגמי. 98. הנתבע טוען, כי פעולות אלה, נועדו למנוע את חקירתו הנגדית של התובע בנושא הידיעה שלו אודות כינוס הנכסים ולמנוע מהנתבע להוכיח, כי התובע ידע ו/או היה עליו לדעת על הכינוס ו/או המכירה של הדירה. 99. טוען הנתבע, כי לו רק היה התובע פונה לנתבע, יכול היה התובע למנוע בנקל את "התאונה", היינו חלוקת הכספים בהתעלם מהעיקול. 100. זאת ועוד: טוען הנתבע כי מעדות אחיו ופרקליטו של התובע, עו"ד שלמה אגמי, עולה, כי הלה: הוציא נסח טאבו לפני הטלת העיקול ואחריו * ידע שיש משכנתא. * ידע שיש עיקול קודם על זכויות שמעון אמר (מחצית הדירה). * ידע שיש עיקולים קודמים על זכויותיה של אשתו בדירה (מחצית) (עמ' 2 לפרטיכל מיום 21.6.07). בנוסף לכך, טוען הנתבע כי עו"ד אגמי העיד כדלקמן: "ידענו אולי שיש איחוד תיקים" (עמ' 3 למטה). 101. אם התובע ידע על כינוס הנכסים ו/או מכירת הדירה ולא פנה לכונס, טוען הנתבע, כי אז יש בכך כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין מעשיו ו/או מחדליו של הכונס (ככל שהיו) לבין הנזק הנטען. 102. לחילופין, טוען הנתבע, כי מן הדין לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 100%, שכן לו היה פונה לכונס, היה בכך כדי למנוע את הנזק הנטען. 103. התובע טוען, כי הוא לא ידע ולא היה יכול לדעת על מינוי הכונס וכי בכל מקרה אין מוטלת עליו חובה להוציא כל פעם נסח טאבו ולעקוב אחר מצב הזכויות בדירה ודי בכך שהטיל עיקול כדין, שנרשם כדין. 104. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בענין זה, אני סבור כי אין לייחס לתובע כל אשם תורם במקרה דנן. 105. אני סבור, כי גם אם ידע התובע על כונס הנכסים ו/או על תיק האיחוד, לא הייתה מוטלת עליו כל חובה שבדין ליידע את הנתבע על דבר העיקול, שכן העיקול נרשם בלשכת רישום המקרקעין ועמד לנגד עיני הנתבע ולפחות אמור היה לעמוד לנגד עיניו. 106. זאת ועוד: הנתבע עצמו טוען, כי הניח שהעיקול הזמני כבר הפך לתיק הוצל"פ - משמע, גם אם היה מפנה התובע את הנתבע לדבר הטלת העיקול הזמני, ייתכן ולא היה נמנע הנזק במקרה דנן, שכן הנתבע עצמו אינו טוען כי לא ידע על העיקול הזמני של התובע, אלא רק טוען כי הניח שבגין העיקול הזמני נפתח תיק הוצל"פ. 107. נוכח מסקנתי, אין לאי התייצבות התובע להיחקר על תצהירו כדי להשפיע על התוצאה שאליה הגעתי. 108. אני גם דוחה את טענת הנתבע שלפיה היה על התובע לנקוט בהליך לפי סעיף 20 לחוק ההוצל"פ. האחרית לתיקון הנזק שנגרם לתובע, חלה על הנתבע וככל שסבר כי יכול היה להשיב משאר הזוכים בתיק האיחוד, את חלקו של התובע, היה צריך לפעול בעצמו בדרך זו. סוף דבר 109. הנתבע טען בכתב ההגנה, כי סכום העיקול צמוד למדד ולא נושא ריבית והצמדה גם יחד. טענה זו יש בה ממש, כעולה מצו העיקול עצמו. מעבר לכך לא הייתה כל השגה מצד הנתבע על דרך החישוב של סכום התביעה. 110. לפיכך, החישוב של הסכום המגיע לתובע הנו כדלקמן: סכום העיקול, בסך של 637,485 ₪, בצירוף הצמדה למדד המחירים לצרכן מיום 31.1.01 (מועד צו העיקול) ועד ליום 5.7.04 (מועד חלוקת כספי יתרת הדירה) המגיע לסך של 684,993 ₪, חלקי סכום החוב לכלל הזוכים בתיק האיחוד, בסך של 2,854,095 ₪, השווה ל- 24% מתוך הסך של 60,420 ₪ שהועברו לתיק האיחוד של אמר, ובסה"כ 14,500 ₪, נכון ליום 5.7.04, ולפני הוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין. 111. מאחר והתביעה הוגשה על סך של 13,948 ₪, יש לפסוק לתובע את סכום התביעה, בתוספת אגרת המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. כמו כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע שכר טרחת עו"ד, בין היתר בהתחשב בהיקף התיק והמסמכים שהוגשו במסגרתו, בסך של 4,000 ₪ + מע"מ. ניתן היום י"א בתשרי, תשס"ח (23 בספטמבר 2007) בהעדר הצדדים המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. דלוגין יאיר, שופט רשלנותמקרקעיןכינוס נכסים