1. לפניי בקשה מטעם התובעים להורות על חיסיון זמני של הקלטה המתעדת שיחות בין התובע לבין הנתבע, וזאת עד להגשת תצהירי עדות ראשית. הקלטה זו באה לעולם לאחר שנמסר לידי הנתבעים תצהיר גילוי מסמכים. הודעה על קיומה של ההקלטה נמסרה במהלך ישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 14.1.08. ב"כ התובעים הודיע במהלך הישיבה כי בכוונתו להגיש בקשה כי ההקלטה תיוותר חסויה עד לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעים. בהחלטתי מאותו יום סוכם על דעת הצדדים כי הם יגישו את טענותיהם בכתב לעניין זה, ולאחר מכן אכריע בבקשה. 2. לטענת התובעים, מקום בו העיון אינו משרת את המטרה של בירור האמת, על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו ולא להתיר את העיון, או למצער, לדחות את העיון למועד מאוחר יותר. בענייננו, כך נטען בבקשה, מובן שהנתבע לא יוכל להיות מופתע מתוכנה של שיחה זו, אולם חשיפת הקלטת תאפשר לו להתאים את גרסתו לראיות שבידי התובע, לתכנן את עדותו ולכוונה לעדויות הצד השני. לטענתם, דברים אלה מקבלים משנה תוקף משום שההכרעה בתיק זה תקום ותיפול על מהימנות העדים שיבואו בפני בית המשפט. 3. מנגד גרסו הנתבעים, כי ההקלטה המדוברת כלל אינה קבילה ואין להציגה בבית המשפט, וזאת מהטעם שהיא חושפת פרטים אודות משא ומתן אשר התנהל בין הצדדים. עוד טענו הנתבעים בהקשר זה, כי ההקלטה הושגה במרמה. לטענתם, יזמו התובעים פגישה עימם, לכאורה לשם ניהול משא ומתן ביניהם לסיום התיק, אולם בפועל כל תכלית הפגישה הייתה הקלטתם. לחילופין טענו הנתבעים, כי יש להורות על גילויה של הקלטת ועיון בה עוד בטרם הגשת תצהיריהם, וזאת בהסתמכם על פסקי דין אשר קבעו, כי באופן כללי זכאי כל צד לעיין בפתח ההליך האזרחי בחומר שעומד לשמש את הצד השני במהלך המשפט, וכי באיזון האינטרסים שבין החיסיון למול אינטרס הגילוי, הכלל הוא של גילוי והחריג הוא חיסיון. 4. בתשובתם לתגובת הנתבעים לבקשה, טענו התובעים, כי שאלת הקבילות אינה צריכה להתברר בשלב זה של המשפט, אלא בשלב הגשת הראיה לבית המשפט. נימוקם של התובעים נעוץ בכך שככל שהתצהירים והתשובות בחקירה הנגדית של הנתבעים יעלו בקנה אחד עם תוכן ההקלטה, כלל לא יהיה צורך להגיש אותה, וממילא לא יהיה כל צורך לדון בשאלת הקבילות. יוער, כי גם בבקשתם, וגם בתשובתם, לא התייחסו התובעים במפורש לנסיבות קיומן של השיחות בינם לבין הנתבעים, ולא הכחישו או אישרו את הנטען על ידי הנתבעים כמפורט בסעיף 3 לעיל. אלא שבין השיטין, דומה כי אין הם חולקים על הטענה, כי המדובר בשיחות שהתקיימו בינם לבין הנתבעים בנסיבות הנטענות, שאם לא כן, לא היו נדרשים לטענת המרמה באומרם: "בשולי הדברים, התובעים דוחים את הטענות בדבר 'מרמה'. לכל אדם יש זכות להקליט את השיחות אותן הוא מנהל" (סעיף 4 לתגובת התובעים לתשובת הנתבעים). בנסיבות אלה, אני יוצאת מנקודת הנחה לפיה השיחה או השיחות בהן מדובר אכן נערכו בין התובעים לבין הנתבעים, כנטען בתגובת האחרונים. דיון שאלת הקבילות 5. אדון תחילה בטענת הנתבעים באשר לאי קבילות ההקלטה המצויה בידי התובעים. לטענת הנתבעים, מנועים התובעים להציג את הקלטת בבית המשפט, משום שהיא חושפת פרטים אודות משא ומתן שהתנהל בין הצדדים. אלא שאין זו השאלה העומדת עתה על הפרק. בהקשר זה מקובלת עליי תשובת התובעים, כי שאלת קבילות ההקלטה רלוואנטית לשלב הגשת הראיות במהלך המשפט. שאלת אי-קבילות כראיה לחוד ושאלת גילוי המסמכים לחוד. הכרעה בשאלת העיתוי של גילוי ההקלטה בשלב המקדמי של המשפט, בו אנו מצויים כיום, אין לה כל נפקות, משפטית או אחרת, לשאלת קבילותה של ראיה זו. אם וכאשר ימצאו לנכון התובעים להגיש את ההקלטה כראיה בפני בית המשפט, או אז יהיו רשאים הנתבעים להעלות את טענת אי קבילות ההקלטה כראיה. רוצה לומר, מסמך חסוי יהיה בלתי קביל בבית המשפט, ועל כן לשאלה האם המסמך המדובר (הקלטת השיחות בין הצדדים) משקף משא ומתן לקראת פשרה תהיה רלוואנטיות אם יבקשו התובעים להסתמך עליו כראיה במהלך המשפט. אולם מסמך בלתי קביל אינו בהכרח מסמך שבעל דין מנוע מלעיין בו לקראת הכנת המשפט, במסגרת גילוי מסמכים (רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל נ' הנרי אזולאי, פ"ד מט (4) 54, עמ' 63; רע"א 4999/95 Alberici International נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(1) 39; וראו י' עמית, "קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי - ניסיון להשלטת סדר", ספר אורי קיטאי, 247, בעמ' 252-255). 6. יוצא אפוא, כי טענתם החלופית של הנתבעים, אשר נטענה "לשם הזהירות בלבד", ולפיה על בית המשפט להורות על גילויה של ההקלטה לאלתר ובטרם יוגשו מטעמם תצהירי עדות ראשית, היא, למעשה, הטענה הטעונה הכרעה בשלב זה של ההליך. שאלת העיתוי של גילוי ההקלטה 7. כאמור, התובעים הגישו בקשה להטלת "חיסיון זמני" על ההקלטה, וזאת תוך ציון האפשרות כי הקלטה זו עשויה לשמש אותם במהלך המשפט, אם וכאשר יעלה הצורך בכך. הבקשה, אם כן, היא למנוע מן הנתבעים לעיין במסמך, מטעמי חיסיון "זמני". 8. התובעים אינם מעגנים את בקשתם באחד מן החסיונות המוכרים, כמו, למשל, מסמך שהוכן לקראת המשפט (רע"א 2335/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ. שירי, תק-על 2006(2) 4466). אין זה מפתיע, שכן יקשה על התובעים לטעון, כי מסמך המשקף שיחה בינם לבין הנתבעים חסוי מפני הנתבעים, ואין להם זכות לעיין בו. דומה, אם כן, כי בהיבט העיוני-משפטי, עניינה של הבקשה שלפניי איננו הטלת חיסיון על מסמך, אלא למעשה המדובר בבקשה לדחיית גילוי מסמך (היינו, ההקלטה) לשלב מאוחר יותר בהליך המשפטי, ובמקרה דנן, לשלב שלאחר הגשת תצהירי העדות הראשית. תימוכין לכך ניתן למצוא בלשון תקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), שעניינה גילוי מסמכים, הקובעת כדלקמן: "בית המשפט או הרשם רשאי, לפי בקשת בעל דין, ליתן צו לפי טופס 10, המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר ערוך לפי טופס 11, מה הם המסמכים הנוגעים לענין הנדון המצויים, או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה; בית המשפט או הרשם רשאי לסרב לבקשה או לדחותה לזמן אחר, או ליתן כל צו אחר שייראה לו מתאים, בין דרך כלל ובין לסוגים של מסמכים" (ההדגשה שלי). מלשון התקנה עולה, כי בית המשפט רשאי לסרב לבקשת בעל דין למתן צו לגילוי מסמכים, או לדחותה למועד אחר (וראו לעניין זה: עמית לעיל, בעמ' 271-276, וכן רע"א 4249/98 שמעון סוויסה נ' הכשרת הישוב - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515, בעמ' 520). ענייננו, אם כן, אינו בחיסיון, אלא בשימוש בשיקול הדעת של בית המשפט לדחיית הצגת מסמך לעיונו של הצד שכנגד, לשלב מאוחר יותר בהליך המשפטי, כפי שיפורט להלן. 9. הליך גילוי המסמכים מהווה כלי דיוני מן המעלה הראשונה אשר נועד להבטיח קיומו של הליך הוגן, המשרת את ערך גילוי האמת במשפט, וכדברי כב' הנשיא ברק: "נקודת המוצא העקרונית הינה עקרון הגילוי. כל אדם חייב למסור כל ראיה. ביסוד עקרון זה עומד הערך של גילוי האמת. גילוי האמת משרת את אינטרס הצדדים בהבטיחו עשיית משפט. גילוי האמת משרת את אינטרס הציבור, בהבטיחו את "תקינות הפעולה של המערכת החברתית כולה" (הנשיא שמגר בב"ש 298/86, 368 ציטרין נ. בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין במחוז תל-אביב, פ"ד מא(2) 337, 358). זכותו של הכלל הוא לעדותו של כל פרט (ראה Wigmore, Evidence, Mcnaughton (1961) 71). אכן, מטרת ההליך השיפוטי היא חשיפת האמת. עקרון הגילוי משרת מטרה זו" (רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נגד אזולאי הנרי ואח', פ"ד מט (4) 54, 1995). 10. הנה כי כן, מטרתו של גילוי מסמכים הינה להביא לחקר האמת, אולם אם סבור בית-המשפט כי גילוי המסמכים לא ישרת מטרה זו, יש להשאיר לו שיקול-דעת שלא להתירו. השאלה אימתי רשאי בית-משפט להורות על דחיית העיון במסמכים למועד אחר יכולה להשתנות לפי סוגי העניינים העומדים על הפרק, ולפי הנסיבות המיוחדות של כל עניין ועניין. בית המשפט נדרש לאזן בין זכות הגילוי והעיון לבין אינטרסים אחרים שבגדרם עלול הגילוי להביא לשימוש בזכות שלא בתום-לב. לעתים המסקנה המתבקשת מאיזון האינטרסים היא כי דווקא גילוי המסמכים חותר תחת המטרה של קיום הליך הוגן ושל הגעה לחקר האמת, ולפיכך, אין מנוס מלחרוג מכללי הגילוי המקובלים (הלכת סוויסה הנ"ל, בעמ' 521-522, 527). 11. בחינת איזון האינטרסים במקרה שלפניי מעלה, כי אין הצדקה לחרוג מכללי הגילוי המקובלים. כאמור לעיל, המדובר בשיחה בין התובעים לבין הנתבעים, אשר התקיימה לאחר ההליך של גילוי המסמכים, ובטרם הוגשו תצהירי עדות ראשית. התובעים מחזיקים בידיהם תיעוד של שיחה, אשר התקיימה בינם לבין הנתבעים, ועניינה משא ומתן לפשרה (טענה עובדתית זו, כאמור, לא הוכחשה על ידם). אכן, המשפט יוכרע על פי ממצאי מהימנות שייקבעו לאחר שמיעת העדים. אולם הגינותו של ההליך תפגע, אם צד אחד הכין את תצהיריו כשלפניו תעתיק אותה שיחה אשר אותה יזם ולה היה שותף, ואילו הצד האחר יהיה מנוע מכך. בכל אותם מקרים אליהם הפנה ב"כ התובעים בטענותיו, הגיעו לידי הצד שביקש את עיכוב הגילוי של המסמך שבמחלוקת, ראיות על התבטאויות או על התנהגויות של הצד האחר, אשר היו עשויות לחשוף את השקר שבטענותיו העובדתיות, מבלי שהצד המבקש היה מעורב בהן בפועל. הווה אומר, גרסתו העובדתית של הצד המבקש, כשלעצמה, לא אמורה הייתה להיות מושפעת מהתבטאות הצד האחר, ותכלית עיכוב הגילוי הייתה לחשוף את השקר שבאמרותיו של הצד האחר, ככל שהן עמדו בסתירה לאותן ראיות שגילוין עוכב (ראו, למשל, בר"ע (מחוזי י-ם) 3207/07 דוידוביץ נ. בית הספר יפה נוף, תק-מח 2007(3) 9859). ואכן, לא בכדי ניסח ב"כ התובעים את דבריו בסעיף 10 לבקשתו, כך: "הכלל הרווח כיום הוא הטלת חסיון על תצהירי חוקרים (או דומיהם) עד לחקירה הנגדית עצמה או אף לאחריה". תצהירי חוקרים או דומיהם דבר אחד, שיחה בין התובעים לבין הנתבעים, דבר אחר. 12. לאור הטעמים האמורים לעיל, באתי לכלל מסקנה, כי נסיבות המקרה שלפנינו אינן מצדיקות את דחיית גילוי הקלטת השיחה האמורה עד לאחר מתן תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעים, כפי שנתבקשתי לעשות. לפיכך, אני מורה לתובעים לאפשר לנתבעים לעיין בהקלטה נשוא בקשה זו לאלתר, עם קבלת החלטה זו לידיהם. 13. מובן, שאין בהחלטתי כדי לקבוע דבר בעניין קבילותו של המסמך הנדון כראייה, ולעניין זה שמורות טענותיהם של הצדדים למשפט עצמו. המזכירות תמציא העתק החלטה זו באמצעות פקס, לבאי כוח הצדדים. ניתנה היום ד' ב אדר ב, תשס"ח (11 במרץ 2008) בהעדר הצדדים. נאוה בן-אור, שופטת הגשת ראיותהקלטהשאלות משפטיותמשא ומתןפשרהקבילות ראיות