מונחת בפניי תובענה לתשלום שכר טרחת פרקליטים אשר העניקו שירותים משפטיים לנתבעים, שאף הם פרקליטים. ה ע ו ב ד ו ת ו ה מ ח ל ו ק ת התובעים הנם עורכי-דין המתמחים בדיני המסים ובליטיגציה בתחום המסים (התובע 1, עוה"ד X, ייקרא להלן ,,עוה"ד X" או ,,עוזי". התובע 2, עוה"ד רם X, ייקרא להלן ,,עוה"ד X" או ,,רמי"). הנתבעים 1 ו-2 (להלן: ,,עוה"ד X" ו,,עוה"ד X", וביחד: ,,הנתבעים") הנם עורכי-דין. הם היו רשומים כבעלי-מניות בחברה 'גולף אשקלון בע"מ' (להלן: ,,גולף-אשקלון"), וכיום הנם בעלי-מניות והמנהלים בחברה 'גולף אשקלון השקעות (1993) בע"מ' (להלן: ,,גולף השקעות"). בשנה 1991 רכשה 'גולף-אשקלון' מקרקעין בשטח של כ-340 דונם בעיר אשקלון. בשנת 1993 הקצו ומכרו הנתבעים 50% ממניותיהם ב'גולף-אשקלון' לחברה 'שקד נתנאל תעשיות בנִיה (1991) בע"מ' (להלן: ,,שקד"), ובשנת 1994 נמכרה ל'שקד' יתרת מניותיהם באותה חברה (להלן: ,,הקצאת המניות"). במסגרת ההסכמים שנחתמו בין הנתבעים ל'שקד' הוסכם כי 'גולף-אשקלון' תקבל שירותי ניהול וייעוץ מ'גולף השקעות', שבשליטת הנתבעים. הנתבעים, 'גולףֿֿאשקלון' ו'שקד' לא דיווחו לרשויות המס על הקצאת המניות. עם היוודע דבר ביצוע העסקאות הוציאו רשויות המס ל'גולף השקעות' ולנתבעים - באופן אישי -שומות מס שונות בסכומים מצטברים של מאותֿֿמיליוני שקלים. כמו-כן, הוציא מנהל מיסוי מקרקעין שומות מסֿֿרכישה ל'שקד' (נספח י"ד לתצהיר עוה"ד X). לטענת מנהל מיסוי מקרקעין באזור בארֿֿשבע, במועד ביצוע העסקאות הייתה 'גולף-אשקלון',,איגוד מקרקעין" כהגדרתו בחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: ,,חוק מיסוי מקרקעין"), ולפיכך, הפעולות שנעשו במניותיה - לדעת רשויות המס - הנן פעולות באיגוד מקרקעין, אשר מחייבות את הנתבעים בתשלום מסֿֿשבח באופן אישי, וכן את הרוכשת, 'שקד' - בתשלום מסֿֿרכישה. שומות מסֿֿהשבח שהוציא מנהל מיסוי מקרקעין בארֿֿשבע הוצאו לנתבעים, באופן אישי, והן צורפו כנספח י"ג לתצהיר עוה"ד X. הנתבעים הגישו אפוא השגה למנהל מסֿֿשבח בבארֿֿשבע, באמצעות פרקליטם דאז, פרופ' יצחק הדרי (להלן: ,,פרופ' הדרי"), ואילו 'שקד' הגישה השגה עלֿֿידי עוה"ד זיו שרון (להלן: ,,עוה"ד שרון"). לאחר שהנתבעים שחררו את פרופ' הדרי מייצוגם, פנו אל עוה"ד שרון לקבל את שירותיו, והוא, מצדו, המליץ להם על התובעים, מאחר שלדעתו, היה ניגודֿֿאינטרסים ביניהם לבין 'שקד' באחת הנקודות בתיק (ראו עדות עוה"ד שרון בעמ' 6 לפרוטוקול הדיון, שורות 16-20, שלא נסתרה). כפועל יוצא מהאמור לעיל פנו הנתבעים לתובעים לשם קבלת שירותים משפטיים וייצוגם אל מול רשויות המס השונות. לאחר משא-ומתן שנוהל בין הצדדים, נכרת ביניהם, בחודש מאי 2001, חוזה שכרֿֿטרחה (נספח א' לכתב התביעה; להלן: ,,חוזה שכרֿֿהטרחה"), שנוסחו כדלהלן: ,,לכבוד 08.05.01 עוה"ד ג'נין X ועודד X, עו"ד ... הנדון: הסכם שכר טרחה בהמשך לפגישתנו ביום 06.05.01 להלן הצעתנו לשכר הטרחה בגין הטיפול המשפטי אשר יינתן לכם על ידינו בכל הקשור למחלוקת שיש לכם עם רשויות המס השונות בפרויקט הגולף באשקלון: 1. כל עוד לא יוסכם אחרת בינינו, ישולם לנו שכר טרחה על פי שעות העבודה בפועל לפי תעריף שלהלן: שעת טרחת שותף (עוזי או רמי) - 160$ בתוספת מע"מ. שעת טרחת עו"ד - 150$ בתוספת מע"מ. שעת טרחת מתמחה - 55% מתעריף עו"ד. 2. שכר הטרחה הנ"ל לא כולל את ההוצאות שיוחזרו לנו בנפרד (שליחויות, צילומים וכריכות, אגרות וכו'). 3. אודה לאישורכם. בידידות ובכבוד רב, X - X, עו"ד הריני לאשר האמור לעיל - עוה"ד ג'נין X ועודד X" החל במועד החתימה על חוזה שכרֿֿהטרחה ובמשך למעלה משלוש שנים, ייצגו התובעים את הנתבעים בכל הקשור למחלוקות שנתגלעו בינם לבין רשויות המס השונות. טענות הצדדים, בתמצית, הנן כדלקמן: התובעים טוענים כי השקיעו בטיפול המשפטי למעלה מאלף שעותֿֿעבודה, ואילו הנתבעים שילמו להם סך של 166,540 ₪ בלבד, בתוספת הוצאות ומסֿֿערךֿֿמוסף (נספח י"ב לתצהיר עוה"ד X), כשנותר חוב של 408,696 ₪, כולל מע"מ (נספח י' לתצהיר עוה"ד X). הנתבעים לא מכחישים את חוזה שכרֿֿהטרחה שנחתם בין הצדדים ולא חולקים על התעריף שנקבע לשעתֿֿעבודה, אולם טוענים כי חיוב השעות מופרז וכי לא הייתה כל הצדקה למספר שעותֿֿהעבודה הנטען. ועוד טוענים הנתבעים, כי התובעים הסתירו מהם הצעת פשרה שהוצעה מצד שלטונות המס, אשר הבאתה לידיעתם הייתה מייתרת את ניהול תיק המס, וכי די בכך כדי לדחות את התביעה. התובעים, מנגד, דוחים טענה זו מכול וכול. לדידם, הם דיווחו לנתבעים בזמן-אמת על הצעת הפשרה, וזו נדחתה מצד האחרונים. ד י ו ן ו ה כ ר ע ה מנוסח חוזה שכרֿֿהטרחה, שאינו שנוי במחלוקת, עולה כי שכרֿֿהטרחה נקבע על בסיס המחושב לפי שעתֿֿעבודה, עלֿֿפי התעריפים שנקבעו באותו חוזה, שהנם תעריפים זולים מזה שנוהג משרד התובעים לגבות בדרךֿֿכלל (סעיף 8 לתצהיר עוה"ד X; סעיפים 10-11 לתצהיר עוה"ד X). כמו-כן, אין חולק על כך שבין הצדדים לא נקבעה מגבלה למספר שעותֿֿהעבודה שתושקענה בטיפול המשפטי (עדות עוה"ד X בעמ' 29, שורות 2-5 וסעיף 7 לתצהירו; סעיף 9 לתצהיר עוה"ד X; עדות עוה"ד X בעמ' 42, שורה 30-עמ' 43, שורה 1; עדות עוה"ד X בעמ' 61, שורות 27-30, עמ' 62, שורות 1-3 ועמ' 69, שורות 13-17). נוסחו ותכנו של חוזה שכרֿֿהטרחה ברורים הם. הנתבעים גם אינם חולקים על מקצועיותם של התובעים (ראו הצהרת עוה"ד X בעמ' 10, שורה 10 ובעמ' 46, שורה 10). אם כן, שתי טענות מרכזיות בפי הנתבעים: האחת - כי חויבו יָתרֿֿעלֿֿהמידה, והשנייה - כי דבר הצעת הפשרה לא בא לאוזניהם בזמן. אדון עתה בכל אחת מהטענות. א) הטענה בדבר חיוב שעות מופרז עוה"ד X פירט בתצהירו אילו שירותים משפטיים הָענקו לנתבעים: הטיפול המשפטי מול מיסוי מקרקעין: ביום 16.08.00, עוד בטרם יוצגו עלֿֿידי התובעים, הוגשה מטעם הנתבעים, עלֿֿידי פרופ' הדרי, השגה על שומות מס השבח (נספח ט"ו לתצהיר עוה"ד X). בהשגה טענו הנתבעים, באמצעות פרקליטם, כי במועד ביצוע העסקאות, לא הייתה 'גולף-אשקלון' ,,איגוד מקרקעין" כהגדרת מונח זה בחוק מיסוי מקרקעין, ולפיכך לא התקיים אירוע-מס. את פיצול הדיון באופן שתחילה תידון שאלה זו הציעו כבר באותה השגה (סעיף 28; ראו גם מכתבו של פרופ' הדרי, נספח י"ט לתצהיר עוה"ד X). התובעים קיבלו על עצמם את ייצוג הנתבעים בשלב מתקדם של ההשגה על שומות מסֿֿשבח, בטרם ניתנה החלטה בהשגה (סעיף 41 לתצהיר עוה"ד X; סעיף 24 לתצהיר עוה"ד X). לדידם, בשלב ההשגה לא הונחה תשתית עובדתית מספקת לטענת הנתבעים דלעיל (סעיף 42 לתצהיר עוה"ד X; סעיף 25 לתצהיר עוה"ד X). הואיל וכך, פנו למנהל מיסוי מקרקעין בבקשה לעכב את מתן ההחלטה בהשגת הנתבעים, על מנת שיתאפשר להגיש מסמכים נוספים ולהיפגש עמו (ראו נספחים כ'1 וכ'2). עוה"ד X הצהיר (בסעיף 46 לתצהירו) כי לשם הכנת כתב ההשגה המפורט אספו התובעים חוזים, דוחות כספיים, חשבונות, הצעותֿֿמחיר, תכתובת ואסמכתאות רבות אחרות לצורך ביסוס הטענה ש'גולף-אשקלון' לא הייתה איגוד מקרקעין בעת שבוצעו הפעולות במניותיה (ראו גם סעיף 29 לתצהיר עוה"ד X). בסעיף 6 לתצהירו הצהיר עוה"ד אסי אליעז, שהיה אז מתמחה במשרד התובעים (להלן: ,,עוה"ד אליעז"), כי הוא היה זה שביצע, בין היתר, את עבודת איסוף החומר, וכי לשם כך נבר באלפי מסמכים במשרדי 'שקד', מתוכם צילם את אלו שהיו דרושים לבירור המחלוקת (ראו גם עמ' 19, שורות 24-27). הוא העיד (עמ' 21 לפרוטוקול, שורה 24-עמ' 22, שורה 6) כי היה עליו למצוא כל מסמך שיתמוך בטענה ש'גולףֿֿאשקלון' איננה איגוד מקרקעין וכי חיפש מסמכים המעידים על נכסים שהיו לחברה לפני שנמכרה ל'שקד'. את האסמכתאות, שאוגדו בחמישה קלסרים, הגישו למנהל מיסוי מקרקעין ביום 31.07.01 (מכתב-הלוואי שהוגש צורף כנספח כ"ב לתצהיר עוה"ד X). שלושה מהקלסרים מכילים צילומים של מסמכי הנהלתֿֿהחשבונות של 'גולףֿֿאשקלון', ושני קלסרים מכילים צילומי חוזים שנכרתו עם רוכשי יחידות ב'גולףֿֿאשקלון'. עוה"ד שרון העיד כי מספר החוזים שנכרתו מעיד על פעילות עסקית, וכך גם מסמכי הנהלתֿֿהחשבונות, אותם אסף עבורו משרד התובעים (עמ' 16, שורות 5-15; ראו גם עדות עוה"ד אליעז בעמ' 22, שורות 9-14 ועדות עוה"ד X בעמ' 40, שורות 8-31). לדבריו (עמ' 15, שורות 6-8), ככל שנברו בתיק מצאו עוד חומר על המפעל המאושר וגם על ההִדּיינויות עם עיריית אשקלון, המעידות על אופי הפרויקט. ביום 07.08.01 התקיים דיון בהשגה בנוכחות עוה"ד X ועוה"ד אליעז (שהיה אז מתמחה) ממשרד התובעים (ראו נספח כ"ג לתצהיר עוה"ד X). באותו מעמד הוגש מסמך השלמת נימוקי ההשגה (נספח כ"ד לתצהיר עוה"ד X). כמו-כן טיפל משרד התובעים בהצעת הפשרה שהציעו רשויות המס. בסופו של דבר החליט מנהל מיסוי מקרקעין לדחות את ההשגה, בצירוף שומות של 427 מיליון ₪ (נספח כ"ה לתצהיר עוה"ד X). ביום 16.09.01 הוגש ערר לוועדתֿֿהערר לפי חוק מיסוי מקרקעין על ההחלטה בהשגה (כתב הערר ונספחיו (שבעה קלסרים) צורפו כנספחים כ"ו וכ"ז'1-7 לתצהיר עוה"ד X). הדיון בעניינם של הנתבעים פוצל, ובשלב הראשון נדונה השאלה האם 'גולף-אשקלון' הנה איגוד מקרקעין. היה צורך להוכיח שלחברה נכסים בלתי-מוחשיים רבים, כגון חוזי מכר, חוזי ניהול וכיוצא באלה (הפרוטוקולים של דיוני ההוכחות צורפו כנספח כ"ח לתצהיר עוה"ד X). יוער כי בשלב הערר עבדו על התיק עוה"ד אליעז ועוה"ד X (סעיף 65 לתצהיר עוה"ד X). מר משה הרֿֿשמש ממיסוי מקרקעין אזור בארֿֿשבע נתן תצהיר בתיק, והתנהל הליך, אשר בסופו ניתנה החלטה למחוק חלק מהסעיפים לתצהירו וכן להוציא חלק מהנספחים לו (נספח ל"א לתצהיר עוה"ד X). התובעים הכינו והגישו את הסיכומים בערר (נספח ל"ב). ביום 19.02.04 החליטה ועדתֿֿהערר כי במועד ביצוע הפעולות במניות 'גולף-אשקלון', הייתה החברה ,,איגוד מקרקעין" (נספח ל"ג לתצהיר עוה"ד X). בעקבות ההחלטה עברו לבירור שאלת שווי העסקה וטענת הנתבעים כי החזיקו במניות בנאמנות (פרוטוקול הדיון מיום 24.03.04 צורף כנספח ל"ד לתצהיר עוה"ד X). עוה"ד X פנה למחלקה הפיסקאלית במשרד המשפטים כדי לוודא מהו המועד הנכון להגשת הערעור, וביום 26.03.04 נענה (נספח ל"ה) כי המועד לערעור חל לאחר שיינתן פסקֿֿדין סופי. לאחר שניתן פסקֿֿהדין החלקי של ועדתֿֿהערר נערכה פגישה עם הנתבעים, בה נותחו תוצאות הפסק והאפשרויות העומדות בפני הנתבעים (סעיף 86 לתצהיר עוה"ד X). מאחר שבמועד זה עמד חוב שכרֿֿהטרחה של הנתבעים לתובעים על סכומים של מאותֿֿאלפי שקלים, הודיע להם עוה"ד X שעליהם לפרוע אותו (סעיף 89 לתצהירו), וכי במידה ולא יעשו כן, לא יוכל להמשיך ולייצגם. הנתבעים פנו לפרקליט אחר על מנת שיסייע להם להגיע לפשרה. עוה"ד X הצטרף לשתי פגישות במשרדו של אותו פרקליט, אשר נערכו ביום 10.03.04 וביום 17.03.04. ביום 24.03.04 הופיע בישיבה בוועדתֿֿהערר בבארֿֿשבע שעניינה היה המשך הדיון בתיק (סעיף 90 לתצהירו). התובעים הודיעו על התפטרות מייצוג הנתבעים בחודש ספטמבר 2004. בסופו של דבר הגיעו הנתבעים להסכם פשרה, אשר קיבל ביום 08.05.05 תוקף של פסקֿֿדין, עלֿֿפיו התחייבו לשלם סך של 886,000 ₪ (נספח ל"ט). הטיפול המשפטי במחלוקת בין הנתבעים לפקידֿֿהשומה: בקשר לטיפול המשפטי שהעניקו התובעים לנתבעים במחלוקת עם פקידֿֿהשומה הצהיר עוה"ד X (בסעיפים 110-118 לתצהירו) כדלקמן: פקידֿֿהשומה הוציא לנתבעים שומות מסֿֿהכנסה חלופיות לשומות שהוציא מנהל מיסוי מקרקעין, המתייחסות לשנים 1994 ו-1995 (נספח מ"ב). הוא טען כי אם יימצא שאין חבות במסֿֿשבח, הרי שקמה להם חבות במס על רווחי הון שנוצרו להם כתוצאה ממכירת מניותיהם ב'גולף-אשקלון'. השומות של פקידֿֿהשומה הוצאו לנתבעים באופן אישי, והוגשו עליהן שתי הודעות ערעור בידי עוה"ד יעקֹב פוטשבוצקי (נספח מ"ג). ביום 17.05.01 הודיעו הנתבעים על חילופי ייצוג, כך שמאותה נקודה ואילך ייצגם עוה"ד X (נספח מ"ד). בישיבה שנערכה ביום 04.07.01 הוחלט לבקש למחוק את הערעורים לשנת 1995, שכן לנתבעים הגיע החזרֿֿמס בגין אותה שנה. משרד התובעים הודיע לביתֿֿהמשפט על מחיקת הערעורים, וזה קיבל את בקשת הנתבעים (תרשומת מהישיבה - נספח מ"ד'1). בתגובה לכך, הודיעה נציבות מסֿֿהכנסה על פתיחת השומות לשנת 1995. התובעים ייצגו את הנתבעים בדיונים על אותה החלטה והגישו ערעור עליה. בשלב זה הגישו בקשה לעיכוב הליכים עד למתן פסקֿֿהדין בוועדתֿֿהערר. הבקשה התקבלה. הטיפול המשפטי במחלוקת עם מנהל מסֿֿערךֿֿמוסף באזור אשדוד: לבקשת הנתבעים, ייצגו התובעים את 'גולף השקעות' בהליכי השגה וערעור על שומה שהוציא מנהל מע"מ אשדוד בסכום של כ-931 אלף ₪ (נספח מ"ה לתצהיר עוה"ד X; ההשגה וכתב הערעור צורפו כנספח מ"ו לאותו תצהיר). במסגרת הטיפול המשפטי התקיימו מספר ישיבות בתאריכים: 22.05.01, 03.06.01, 15.10.01 ו-25.05.03. כמו-כן נפגש עוה"ד X עם רואהֿֿהחשבון של 'גולף השקעות', מר יאיר הרשקוביץ, באותו עניין, ביום 30.05.01 וביום 19.01.03 (ראו סעיף 120 לתצהיר עוה"ד X, שפרוטוקולים של מספר ישיבות צורפו אליו כנספח מ"ז). משרד התובעים ייצג את 'גולף השקעות' בכל ההליכים שהתנהלו בביתֿֿהמשפט המחוזי בבארֿֿשבע, לרבות הדיון שנערך ביום 30.05.02 (שהפרוטוקול שלו צורף כנספח מ"ח לתצהיר עוה"ד X). הוא הכין וערך תצהיר מטעמו של עוה"ד X התומך בטענות החברה (נספח מ"ט), וזאת - לאחר בדיקת מסמכים רבים שהָעברו לידי התובעים לצורך הכנת הערעור והתצהיר (סעיף 122 לתצהיר עוה"ד X). משרד התובעים ניהל משא-ומתן לקראת פשרה מטעם הנתבעים ו'גולף השקעות', ובסופו גובש חוזה, שטיוטה ממנו נמסרה לעוה"ד X לשם אישור. חוזה הפשרה שנחתם בין הצדדים הוגש לביתֿֿהמשפט המחוזי בבארֿֿשבע וקיבל תוקף של פסקֿֿדין ביום 26.06.03 (נספח נ' לתצהיר עוה"ד X). עלֿֿפי החוזה, התחייבה 'גולף השקעות' לשלם סך של כ-400 אלף ₪ בלבד, חלף תשלום בסך כ-930 אלף ₪ שדרש תחילה מנהל מע"מ. הטיפול המשפטי במחלוקת עם המוסד לביטוח לאומי: לנתבעים הוצאו שומות לתשלום דמי ביטוח לאומי בסכום של כ-30 אלף ₪, והופעלו כנגדם הליכי גבייה, הכוללים עיקולי חשבונות והטלת קנסות שונים. משרד התובעים פעל להקפאת כלל הליכי הגבייה שננקטו כנגד הנתבעים ולביטול כל העיקולים והקנסות (ראו סעיפים 131-134 לתצהיר עוה"ד X. עוה"ד X הצהיר (בסעיף 135 לתצהירו) כי הטיפול המשפטי הצריך שיחות והתכתבויות רבות (ראו, למשל, נספח נ"ג לתצהירו). הטיפול המשפטי בביטול שומות מסֿֿרכישה בגין רכישת יחידתֿֿהדיור מ'גולףֿֿאשקלון': עוה"ד X פנתה לעוה"ד X בבקשה שיטפל בדרישת תשלום מסֿֿהרכישה שיצאה לנתבעים בגין רכישת יחידתֿֿדיור מ'גולףֿֿאשקלון' (נספח נ"ד). האחרון שלח מכתב ביום 05.01.03 למנהל מיסוי מקרקעין (נספח נ"ה). על שומות מסֿֿהרכישה שהוצאו לנתבעים (נספח נ"ו) הוגשה השגה עלֿֿידי התובעים (נספח נ"ז). במכתב מאת משרד מיסוי מקרקעין מיום 09.01.03 נדרשו הנתבעים להמציא מסמכים (נספח נ"ח). הוגש תצהיר של עוה"ד X מיום 01.04.03 (נספח נ"ט), שבעקבותיו בוטלה השומה. גם בעניינו של עוה"ד X הוגש תצהיר מיום 21.06.04 (נספח ס'), שבעקבותיו בוטלה השומה (נספח ס"א). במשך תקופת ייצוגם המשפטי של הנתבעים עלֿֿידי התובעים, שלחו האחרונים מזמן לזמן מספר חשבונות עסקה, בצירוף דוח שעות מפורט (ראו נספחים ב'-ו' לתצהיר עוה"ד X ומוצג 'ת/5'), לפי הפירוט שלהלן: - חשבון עסקה 2312 מיום 18.06.01 (נספח ב' לתצהיר עוה"ד X), עלֿֿסך 44,275 ₪ (כולל מע"מ). החוב שנותר בגין חשבון עסקה זה עומד על סך 4,275 ₪ (כולל מע"מ). - חשבון עסקה 2432 מיום 03.01.02 ('ת/5'), עלֿֿסך 116,123.51 (כולל מע"מ, ולאחר הנחה בסך של כ-38,707 ₪), אשר שולם, ועלֿֿכן לא צורף לכתב התביעה. - חשבון עסקה 2573 מיום 11.12.02 (נספח ג' לתצהיר עוה"ד X), עלֿֿסך 202,013 ₪ (כולל מע"מ). החוב שנותר בגין חשבון עסקה זה עומד על סך 150,137 ₪ (כולל מע"מ). - חשבון עסקה 2678 מיום 16.06.03 (נספח ד' לתצהיר עוה"ד X) עלֿֿסך 210,040 ₪ (כולל מע"מ, ולאחר הנחה בסך 50,000 ₪). חשבון זה לא שולם כלל. - חשבון עסקה 2776 מיום 02.05.04 (נספח ה' לתצהיר עוה"ד X), עלֿֿסך 31,886 ₪ (כולל מע"מ), אשר לא שולם כלל. - חשבון עסקה 30053 מיום 05.05.04 (נספח ו' לתצהיר עוה"ד X) עלֿֿסך 12,358 ₪ (כולל מע"מ), אשר לא שולם כלל. סך כל החוב לו טוענים התובעים עומד על סך 408,696 ₪ (כולל מע"מ), נכון ליום הגשת התובענה. הנתבעים שילמו כשכרֿֿטרחה סך של 166,540 ₪, בתוספת הוצאות ומע"מ (ראו נספח י"ב לתצהיר עוה"ד X; 'ת/6' ו'ת/7' - תשובה לשאלה 12). עוה"ד X הצהיר (בסעיף 11 לתצהירו) כי לבקשת הנתבעים, ניתנה להם הנחה בסכום של 50,000 ₪ בחשבון עסקה 2678 וכי בעקבות חוזה הפשרה שהושג עבורם עם אגף המכס והמע"מ בחודש יוני 2003, אשר לפיו שילמו 400 אלף ₪ בעשרה תשלומים שווים, הסכימו התובעים לדחות את מועד תשלום החוב. יוער גם כי הנתבעים קיבלו הנחה נוספת, בסך כ-38,708 ₪ (ראו 'ת/5'). מנספח י"א 1 לתצהיר עוה"ד X עולה כי מספר השעות הכולל שהשקיעו התובעים בתיק, אשר נפרש עלֿֿפני כשלוש שנים, עולה על 1,080. אין בידי הנתבעים מסמך בכתב שבו חלקו על חשבונות העסקה (נספחים ב'-ו' לתצהיר עוה"ד X, למעט מכתב (נספח ח' לתצהיר עוה"ד X) אשר נשלח במענה למכתב דרישה מיום 16.08.04 (נספח ז'), שבו נתבקשו להסדיר את חובם למשרד התובעים (ראו עדות עוה"ד X בעמ' 42, שורות 20-21). כלומר, עד ליום 16.08.04 לא התכחשו הנתבעים בכתב לקיומו של חוב לתובעים (עדות עוה"ד X בעמ' 61, שורות 11-12). טענתם היא שחלקוּ בעלֿֿפה על חשבונות העסקה. התובעים, מצדם, מכחישים זאת. עוה"ד X העיד (עמ' 42, שורות 11-19) כי המחלוקת בנוגע לחשבונות שהוציאו התובעים מצאה ביטוי בעלֿֿפה, ולא בכתב, וכי התשלום החלקי ששילמו מבטא את המחלוקת. בהמשך העיד: ,,...אנחנו שילמנו כל הזמן מה שמצאנו לנכון, הוא המשיך לעבוד, מה שלא עשו עורכי דין אחרים... שלחו לי חשבון שכר טרחה והגבתי עליו באופן ששילמתי אותו באופן חלקי ואני סברתי שהם ויתרו על היתר." (עמ' 43, שורות 23-27; ההדגשות, מכאן ואילך, שלי) עוה"ד X העידה כי הגיבה באופן שוטף לחשבונות שהוציאו התובעים, כי אלה היו גבוהים ולא הייתה להם כל כוונה לשלמם וכי הדבר נגד את רוח ההסכם שבין הצדדים (עמ' 61 לפרוטוקול, שורות 13-15). כמו-כן העידה, כי עוה"ד X הסכים אתה שהחשבונות ,,מטורפים" וכי הנתבעים אמרו לתובעים שלא ישלמו אותם חשבונות (עמ' 61, שורות 19-20). בנוסף העידה (עמ' 62, שורות 5-6), כי התובעים הבטיחו שיהיו ,,חסכוניים" בחיוב השעות. כאשר נשאלה בחקירתה מדוע, אם החשבון לא נראה להם, לא פיטרו את התובעים, השיבה: ,,עורכי-הדין הקודמים לא היו מוכנים להמשיך לעבוד. ברצוני לציין שאני לא חייבת כסף לאנשים, אני שונאת את זה. לכן, כשראינו שאנחנו לא רואים עין בעין, נפרדו דרכינו. פה לא הייתה שאלה שזה סוף הדרך, ופה כל פעם חזרו חשבונות מטורפים, והם לא עמדו על תשלום החשבון. הבנּו שמהחשבון הראשון לא שילמנו את כל הסכום שנדרש, והראינו כמה זה מוגזם. הראינו שזו תהיה ההתנהלות בכל התיק. והחשבון ישקף את המידתיות." (עמ' 62, שורות 20-25) התשלום האחרון אותו שילמו הנתבעים, עלֿֿסך 29,500 ₪, שבגינו הוצאה חשבונית מספר 1755 מיום 06.04.03 (נספח י"ב), הנו בגין חשבון עסקה מספר 2573 מחודש דצמבר 2002 (נספח ג'). עוה"ד X נשאלה בעניין זה האם היא חושבת שהתובעים הסכימו לעבוד בחינם במשך התקופה שמחודש דצמבר 2002 ועד הפסקת הייצוג. היא השיבה: ,,את זה צריכה היית לשאול אותם, אבל עכשיו עשית זאת מאוד ברור. כן, לא שילמנו, והם המשיכו לעבוד. עוזי X אמר שהחשבון מטורף, והוא לא מבין איך הגיע לזה, והוא ממשיך לעבוד. אמנם לא נעים לי שאני לא משלמת חשבונות, ואמרתי לו זאת, והוא אישר שהחשבון מטורף." (עמ' 63, שורות 21-29) בהמשך נשאלה: ,,ש. את יכולה להצביע לי על מועד שבו התובעים החליטו לעבוד בחינם במשך השנתיים הבאות? ת. שילמנו הרבה כסף עד השלב הזה. זה כן נראה מספיק. עוזי אמר 'אנחנו לא נפסיד בתיק הזה. אין מצב.'" (עמ' 63, שורה 30-עמ' 64, שורה 2) ברי שהתובעים לא המשיכו לעבוד חינםֿֿאין-כסף. טענה זו מנוגדת לרוח חוזה שכרֿֿהטרחה, לשונו והגיונו הכלכלי-מסחרי - בפרט, ולהיגיון הבריא ולשכל הישר - בכלל. אין בידי לקבל את עדות עוה"ד X על כי הנתבעים הודיעו לתובעים שהם אינם מתכוונים לשלם להם סכום כלשהו בהמשך העבודה, מחודש דצמבר 2002 ואילך. ואכן, בחקירתה נשאלה: ,,ש. אבל אחרי זה היו עוד חשבונות. כשאתה אומר 'לא התכוונתי לעמוד על פירעון מלא' זה אומר שיש איזה סכום יסוד. ת. אנחנו שילמנו מעבר למה שצריך. ש. אתם העסקתם אותם משך תקופה של שנתיים בידיעה שאתם לא מתכוונים לשלם דבר במשך שנתיים. ת. כן. אמרנו להם שאנחנו לא מתכוונים. ש. והם הסכימו. ת. הם אמרו 'נראה'. הם המשיכו לעבוד, ועורכי-דין אחרים לא המשיכו לעבוד." (עמ' 64, שורות 7-14) הנתבעים לא הוכיחו כי התובעים ויתרו על שכרֿֿטרחתם, וניכר שפירשו שלא כראוי את אורךֿֿרוחם של התובעים, אשר ניאותו להתחשב בהם ולפרוס עבורם את שכרֿֿטרחתם. עוה"ד X נחקר אף הוא בעניין זה: ,,ש. אני מבינה ממך שהם ידעו שלא תשלמו והם בכל זאת עשו עבודה רבה בידיעה שלא תשלמו כסף. ת. לא. אנחנו דיברנו עם עוזי לא פעם על הנושא שהתיק הזה הוא ארוך, שאנחנו רק בהתחלה, ואחר יש ערעורים, ושיום אחד נשב ונחליט מה כן ומה לא, הוא מעולם לא חשב לרגע, והוא אמר את זה הרבה פעמים, שהחשבונות האלה יִפַּרעו." (עמ' 45, שורות 3-7) כלומר, מעדותו עולה כי ידע שיידרשו לשלם שכרֿֿטרחה לתובעים, אלא שסבר שינהלו משא-ומתן ויגיעו להבנה כלשהי. כאשר שאל אותו ביתֿֿהמשפט במהלך הדיון כיצד זה לא כתב לתובעים לאחר קבלת שני חשבונות העסקה הראשונים שאלו אינם עומדים ביחס סביר למספר השעות שיש להשקיע, השיב: ,,...הדברים נאמרו בצורה מאוד ברורה, בעיקר ביחס להעסקה סיטונית של מתמחה שאני לא מוכן לשלם את זה, ושולמו תשלומים, כ-160,000 ₪, לפי מה שסברנו שמגיע, למה צריך לכתוב מכתבים, היינו בתוך התיק." (עמ' 44, שורות 12-15) ואילו עוה"ד X העידה (עמ' 70, שורות 28-29) כי ,,לא פיטרנו אותם מפני שהם המשיכו לעבוד בלי כל תשלום, והבנּו שכל החשבונות מטורפים, כפי שעוזי הודה." ראינו כי חוזה שכרֿֿהטרחה אינו נוקב בסכום כולל וסופי בעבור הטיפול המשפטי, ושכרֿֿהטרחה נקבע לפי שעתֿֿעבודה, ללא קביעת תקרת שעות מקסימאלית. הנתבעים אף לא פנו לתובעים בשלב מן השלבים וביקשו לשנות את חוזה שכרֿֿהטרחה עלֿֿידי קביעת תקרת סכום מקסימאלית (עמ' 44, שורות 1-10 ועמ' 62, שורות 26-28). מעיון בחומר הראיות שבתיק, סבורתני כי מספר שעותֿֿהעבודה שעלֿֿפיו חויבו הנתבעים מגלם את כמות העבודה שבוצעה. ויוער, כי הוכח שהתובעים לא נהגו לחייב את הנתבעים עבור שיחות טלפון שקיימו עמם (עמ' 37, שורות 29-30) וכי האחרונים חויבו רק בגין מספר מועט של שיחות, אשר נערכו עם גורמים מקצועיים ועם רשויות המס. בחקירתו השיב עוה"ד X לעוה"ד X: ,,אם אני הייתי מחייב אותך על כל שיחת טלפון היינו רואים עוד 200 שעות" (עמ' 38, שורות 9-10). כך גם, למשל, לא חייבו בעבור הטיפול המשפטי שהעניק עוה"ד שלום עברון (שמכתבו לעוה"ד X מיום 22.08.01 צורף כנספח כ"ט לתצהיר עוה"ד X) (עדות עוה"ד X, עמ' 70, שורות 2-8). כך העיד עוה"ד X בנוגע לשיטת החיוב במשרדו: ,,ש. כשהעדת על החשבון המדויק היטב, והוא מתאר בדיוק את מה שהיה, איפה הישיבות האלה שאתה טוען שהיו? ת. אלה שעות חקוקות בסלע שאותם אתה לא יכול להוריד. אנחנו כתוצאה מניסיון שלנו, לקוחות ישראלים, להבדיל מארה"ב, שם החיובים הם ב-6 דקות, בארץ אם אתה מחייב 6 דקות שיחת טלפון הוא לא יהיה לקוח שלך. לכן אני מחייב על משהו שלקוח רואה, כמו מכתיבת מכתבים וכיו"ב, או שיש מקרים יוצאים מן הכלל שיום שלם אני עסוק בפשרות בטלפון ואז אני מחייב, אבל זה לא עניין של 5 דקות או רבע שעה." (עמ' 38, שורות 14-18) הנתבעים קובלים על העסקתו המרובה של עוה"ד אליעז, תחילה כמתמחה ובשלב מאוחר יותר - כפרקליט, וטוענים כי חיוב השעות בגין העסקתו מופרז ובלתי-מידתי. כבר ראינו כי חוזה שכרֿֿהטרחה קובע שכר מופחת עבור העסקת מתמחה, ואף עוה"ד X אישרה (עמ' 62, שורה 9) כי את חלק מהעבודות בתיק בהחלט יכול היה לעשות מתמחה, ובמחיר מוזל. לפיכך, טענתה (שם, שורות 10-11) כי לא צפו מראש שיהיה ניצול של מתמחים לצורך צבירת שעות אינה יותר מטענה סתמית שלא הוכחה. לא הוכח כי את כל העבודה בתיק צריכים היו לבצע עוה"ד X או עוה"ד X. בהקשר זה העיד עוה"ד X כי עוה"ד X מעולם לא ביקש ממנו להוציא את עוה"ד אליעז מהתיק, אם כי אישר שהיו לו, לעוה"ד X, השגות בשלבים מאוחרים של הדיון על כך שהוא מתלווה לכל הדיונים בבארֿֿשבע (עמ' 31, שורות 2-4). בנוסף העיד (עמ' 31, שורות 6-11), כי הסביר לעוה"ד X את החשיבות בכך שאליעז התלווה אליו לדיונים, ובכלֿֿזאת הבטיח להתחשב בנושא זה בעת חישוב שכרֿֿהטרחה, ואכן הנתבעים קיבלו הנחה בשנת 2003 (ראו חשבון 2678 נספח ד'). עדותו, לפיה לעוה"ד אליעז הייתה תרומה נכבדה לכתיבת הסיכומים (עמ' 31, שורות 5-6), מקובלת עליי. כמו-כן, בהגינותו אישר (עמ' 29, שורות 13-15) כי עוה"ד X ביקש שחיובי השעות יהיו מדויקים, והוסבר לו כי יקבל פירוט של כל שעה ושעה. לדבריו: ,,...הָיתה כמות שעות רבה שהיה צריך להשקיע במיון של המסמכים. צילום המסמכים. הבאת כל המסמכים. לכל אורך שלבי המשפט כאשר מכינים חקירה, צריך להכין אותה, למקד אותה, להביא פסיקה. כאשר כותבים את הסיכומים כל העבודה המשפטית צריך להיעזר בכוח עזר במיוחד כאשר אני רוצה לתת עבודה סופר מקצועית לכם שהשומות הם שומות אישיות של מיליארד שקלים. אני בתיק מעין זה לוקח איתי עוד עורך דין ובנוסף שכר הטרחה ששילמת על אסי היה חצי משכר הטרחה של עורך דין בכל התקופה שהוא שימש כמתמחה." (עמ' 30, שורות 18-24) וקודם לכן הטיח בעוה"ד X: ,,...אתה עבדת איתנו צמוד. שעה שעה ודקה דקה. ידעת על כל השעות ועכשיו אתה עושה הצגה. כל שעה חקוקה בסלע." (עמ' 29, שורות 26-27) עדות זו התגלתה הן כעדות מהימנה הן ככזו המתיישבת עם השכל הישר ועם הנהוג והמקובל בתיק רחב-היקף מעין זה - לעבוד עבודתֿֿצוות בשיתוף מספר עורכי-דין ומתמחה, מה עוד שהנתבעים קיבלו הנחה בשל התחשבות התובעים בבקשתם שעוה"ד אליעז לא יתלווה לכל הדיונים בבארֿֿשבע. הנתבעים הודו כי חלק מהשיקולים שעמדו לנגד עיניהם עת שכרו את שירותי התובעים הייתה העובדה שלתובעים, ובעיקר לעוה"ד X, קשרים בנציבות מסֿֿהכנסה (סעיף 22 לכתב ההגנה). עוה"ד X הצהיר (בסעיף 7 לתצהירו) כי עבד בַּנציבות ושימש, בין היתר, כרפראנט המשפטי במשרד מיסוי מקרקעין באזור בארֿֿשבע. הוא טיפל בתיקם של הנתבעים עד לשלב בו הוחלט לדחות את ההשגה, ומאותו שלב טיפלו בתיק עוה"ד X ועוה"ד אליעז (סעיפים 42 ו-43 לתצהירו). לדידם של הנתבעים, יש לנכות את דמי-הטיפול הכפולים, והם מבקשים לנכות סך של 100 אלף ₪. אין בידי לקבל טענתם זו. לא זו בלבד שלא הוכח כי כל העבודה בתיק צריכה הייתה להתבצע בידי עורךֿֿדין אחד ממשרד התובעים, אלא שציפייתם זו אף עומדת בניגוד לכללי עבודה נהוגים ומקובלים. יָתרֿֿעלֿֿכן, הם כבר קיבלו הנחה בסך 88,708 ₪. לדידם של הנתבעים, סך 14 אלף ₪ בו חויבו על הכנת הסיכומים, שכ-90 שעות הוקדשו לכתיבתם (נספח ל"ב לתצהיר עוה"ד X), הנו מופרז, באשר עוה"ד שרון הגיש סיכומים דומים, בעלות של 1,000 או 2,000 דולר (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 23-24). ברם, עוה"ד שרון העיד כי הסיכומים שהגיש נערכו על דרך ההשלמה, כשהוסיף שניים או שלושה עמודים לסיכומים שהגישו התובעים (עמ' 8, שורות 17-18). לפיכך, ההשוואה שמנסים הנתבעים לערוך בין העבודה שהשקיע עוה"ד שרון לבין זו שהשקיעו התובעים בהגשת הסיכומים אינה מצמיחה להם תועלת. יתירה מזאת, הוכח כי הסכום שגבה עוה"ד שרון הנו סכום זעום יחסית וכי הלה הסכים לקבל על עצמו את הטיפול בתיק בשל מצבה הכלכלי של 'שקד' ובשל האינטרס המקצועי שהיה לו בתיק ל,,הגן" על חוותֿֿהדעת שנתן ד"ר אלתר ז"ל (עמ' 16, שורות 22-27), שהוא היה שותף במשרדו (עמ' 6, שורה 9). (במאמר מוסגר יצוין, כי מסקנת חוותֿֿדעת זו (נספח י"ז לתצהיר עוה"ד X) היא ש'גולףֿֿאשקלון' איננה איגוד מקרקעין (עדות עוה"ד שרון בעמ' 7, שורות 16-17)). הנתבעים אישרו כי הטאקטיקה בה נקטו התובעים במהלך הדיון מול רשויות מיסוי מקרקעין הייתה נכונה וכי חפצו לגרור הדיון בשאלה האם 'גולף-אשקלון' הייתה איגוד מקרקעין, אם לאו, שלדידם היא אקדמית, ול,,משוך" זמן רב ככל האפשר (עמ' 5 לסיכומיהם ועדות עוה"ד X בעמ' 52, שורות 11-13; על הטעמים לפיצול הדיון ראו גם סעיף 35 לתצהיר עוה"ד X). כדברי עוה"ד X: ,,הדיון פוצל לשניים בשביל סחבת, בשביל להגיע כמה שיותר רחוק בנושא השומות ושלא נצטרך לשלם. מה בוער לי לשלם?" (עמ' 52, שורות 2-4; ראו גם עדותו בעמ' 53, שורות 23-24). לפיכך, טענת הנתבעים העולה מסעיף 17 לכתב הגנתם, לפיה פיצול הדיון היה ,,טעות חמורה של התובעים" - שנעשתה במתכוון - על מנת שיוכלו לטעון לשעותֿֿעבודה מיותרות נוספות, הנה יותר מתמוהה. גם עוה"ד שרון העיד כי טיפל בתיק זמן ממושך ויצר סחבת גדולה מאוד, וזאת - כדי שהתרשמות ביתֿֿהמשפט תהיה לא רק ממסמכים אלא גם מהמצב בשטח (עמ' 15, שורות 26-29). ,,משיכת זמן" כאמור, הכרוכה בהגשת בקשות שונות, מסמכים וכיוצא באלה, כרוכה בהשקעת שעות עבודה, ואם כך הדבר, מה להם לנתבעים כי ילינו על כך. בהקשר זה יודגש כי מקובלת עליי עדות התובעים - וכך גם עולה מהראיות שהוצגו בפניי (ראו, למשל, נספח כ"ט) - על כי X, פרקליט במקצועו, ליווה באופן צמוד ורציף כל שלב בטיפול המשפטי (סעיפים 66 לתצהיר עוה"ד X וכן עדותו דלעיל בעמ' 29 לפרוטוקול, שורות 26-27 ובעמ' 41, שורות 18-22; עדות עוה"ד X בעמ' 64, שורות 28-32; וכן עדות עוה"ד X בעמ' 26, שורות 10-13). התכחשותם של הנתבעים היום לנחיצות חלק מהשירותים המשפטיים שסיפקו להם נגועה בהיתממות, וכלֿֿכולה בבחינת ניסיון-שבדיעבד להתחמק מתשלום. בחקירתה הנגדית של עוה"ד X ניכר כי זו התקשתה להתייחס לסעיפים בתצהירה משום שלא זכרה, לא ידעה או לא התמצאה בעניין. ראו, לדוגמה: ,,…אני מתקשה להתייחס לזה. זה אמנם מופיע בתצהיר, אך אני מתקשה להתייחס לזה" (עמ' 62, שורות 30-31); ,,אני מתקשה להתייחס לעניינים המשפטיים…" (עמ' 63, שורה 3); ,,אני לא מתמצאת בסוגים השונים של ההליכים. את יכולה לשאול את עודד. אני פשוט לא מתמצאת בזה" (עמ' 66, שורות 18-19); ,,...אני לא מתמצאת בתחום המסים" (עמ' 67, שורה 19); ,,אני שבע שנים לא מתעסקת במשפטים בכלל, וכרגע לגמרי מבולבלת. אינני יכולה לענות" (עמ' 68, שורה 10); ,,אני לא זוכרת..." (עמ' 69, שורה 11); ,,לא זוכרת" (עמ' 69, שורות 21 ו-23); ,,אני לא יודעת" (עמ' 70, שורה 11). ככלל, מחקירתה עולה כי אין היא בקיאה בעניין השנוי במחלוקת - הטיפול המשפטי שנדרשו התובעים לבצע והיקפו. אתמהה, אם כך, כיצד יכולה היא לדעת מה מספר שעותֿֿהעבודה שנדרשו התובעים להשקיע ועלֿֿסמך מה היא טוענת כי נעשתה עבודה מיותרת או כי חיוב השעות היה מופרז. הנתבעים ביקשו להסתמך על חשבון עסקה 2573 מיום 11.12.02 (המוצג 'נ/1'), שעלֿֿגביו רשם עוה"ד X בכתב-יד: ,,לג'נין ועודד היקרים, נראה לי שכדאי לתאם פגישה ולו רק על מנת לעשות חיתוך מצב משותף עם ג'נין, עודד, רמי ואנוכי. בברכה, עוזי" אין בידי לקבל את הפרשנות שנתנה עוה"ד X לדברים. וכדבריה: ,,...לא כותבים 'היקרים' אם ישנה טענה כלפיך. אני משתמשת במילה הזאת במובן אחר... כתוב פה שנראה לו שכדאי לתאם פגישה ולו רק על מנת לעשות חיתוךֿֿמצב משותף. זאת אומרת שאמרתם שאתם לא משלמים, אנחנו לא עומדים על כל החשבון, ובואו ניפגש ונראה. בוודאי. לא היה כתוב שזו דרישה והתראה אחרונה לפני... המצב היה שהחיתוך היה להמשיך בלי כל תשלום. זו בדיוק הנקודה. הם המשיכו לעבוד ללא תשלום." (עמ' 65, שורות 18-27) אין זאת כי מדובר בפנייה מנומסת ועדינה שמשמעה ,,אנא הואילו להסדיר תשלום שכרֿֿהטרחה". עוה"ד X העיד (בעמ' 60, שורות 7-11) כי נכון ליום הוצאת החשבון דלעיל נותר חוב של הנתבעים בסך של 70,000 ₪ (אשר מצטבר לחשבון החדש), והוא ביקש שיסדירו תשלומו. הוא העיד כי לא עמד על תשלום החוב מיד וכי ברור היה לו שייפרס. לאחר מכן, בחודשים מארס ואפריל 2003, שילמו הנתבעים שני תשלומים ע"ס 29,500 ₪ כל אחד. ממסמך זה עולה כי התובעים ביקשו מהנתבעים בנימוס, בזמן-אמת, להסדיר את תשלום החוב, ולא המתינו לחודש אוגוסט 2004, כטענת האחרונים. לסיכום, אני סבורה, בנסיבות העניין, כי חיוב עבור כ-1,080 שעות, בהתחשב בכמות העבודה שהושקעה במשך כשלוש שנים בטיפול המשפטי בכל העניינים שפורטו, הנו מידתי. גם אם יטען הטוען כי ניתן היה פה ושם לחסוך בשעותֿֿהעבודה, הרי מנגד יש להביא בחשבון את שיחות הטלפון הרבות בהן לא חויבו הנתבעים וההנחות שקיבלו, העולות כדי הסך של 88,708 ₪ (כולל מע"מ). בנוסף לכך, יש להתחשב בעובדה שהנתבעים פנו לקבלת טיפול וייעוץ משפטי מפרקליטים המומחים בתחומם, וחזקה על אלו שביצעו עבודה יסודית, הכרוכה בהקדשת מספר רב של שעותֿֿעבודה. יש גם לזכור כי סכומי השומות שהוציאו רשויות המס לנתבעים אישית היו בגובה מאותֿֿמיליוני שקלים, דבר שהצריך אחריות מרובה במתן השירות המשפטי להם. אמנם, עלֿֿפי הצעת הפשרה, שתפורט בהמשך, ניתן היה לסיים את הסכסוך עם רשויות מיסוי מקרקעין בתחילת הדרך בסכום של כ-350 אלף דולר, אולם, כפי שנראה להלן, הנתבעים בחרו לדחות הצעה זו, כך שהשומות האסטרונומיות ריחפו עדיין מעל ראשיהם, והטיפול בהם הצריך, אפוא, עבודה זהירה, אחראית ויסודית. ולמעלה מן הנדרש, ניתן להשוות את השעות שהקדישו התובעים לטיפול המשפטי לשעותֿֿהעבודה של עוה"ד שרון. הלה העיד שמשרדו ייצג את 'שקד' במחלוקת עם אגף מיסוי מקרקעין ,,עד לשלב של 40 אחוז משלב ההוכחות. חוב שכר הטרחה אלינו היה בערך של כ-400 שעות. אנחנו עבדנו לפי שעות. כ-250 דולר לשעה..." (עמ' 9, שורות 5-7). כלומר, פרט לשעות שעבורן שילמה 'שקד' למשרד עוה"ד שרון נותר עוד חוב - תשלום עבור ארבע-מאות שעותֿֿעבודה עד לשלב של 40% משלב ההוכחות. עוד הוסיף עוה"ד שרון והעיד, כי ,,היה שלב שבו אנחנו התפטרנו מייצוג הלקוחות בשל חוב שכרֿ טרחה אסטרונומי, החוב היה בסדרי גודל של כ-100,000 דולר בכל הנוגע לדיונים בהשגה ובערר" (עמ' 8, שורות 11-13). עוה"ד שרון החל אמנם לטפל בתיק עבור 'שקד' מתחילת הדרך, והתובעים נכנסו אל הטיפול בתיק עבור הנתבעים בשלב מאוחר של ההשגה לרשויות מסֿֿשבח, אך יש לזכור שאלה השקיעו שעותֿֿעבודה באיתור אסמכתאות ובהשלמת טיעון בהשגה והמשיכו לטפל בענייני הנתבעים, ולא רק מול רשויות מיסוי מקרקעין, כפי שעשה עוה"ד שרון, אף לאחר שהתפטר מייצוג 'שקד'. לסיום אציין, כי עוה"ד X הפנה את אחיו גיורא לקבל מהתובעים ייעוץ וטיפול משפטי בחודש מארס 2004 (נספח ט' לתצהיר עוה"ד X; עדות עוה"ד X, עמ' 27, שורות 8-10). אם היו לו טענות כלפי התובעים במועד זה, מדוע המליץ בפני אחיו עליהם? מכל הטעמים דלעיל נדחית בזאת טענת הנתבעים על חוסרֿֿמידתיות וחיוב שעות מופרז. ב) הטענה בדבר אי-דיווח על הצעת הפשרה הנתבעים טוענים כי רק לאחר שהתובעים הפסיקו לייצגם נודע להם כי בתחילת הדרך, עוד בשלב הדיון בהשגה שהגישו לרשויות מסֿֿשבח, הציעו האחרונים הצעת פשרה שלפיה ישולם מסֿֿ הרכישה עלֿֿפי שווי העסקה, ותו לא. לדידם, התובעים לא הביאו לידיעתם את דבר הצעת הפשרה, ואילו ידעו עליה, לא היה צורך בטיפול המשפטי שהעניקו להם, ולפיכך גם לא צורך לשלם להם כל שכר. מנגד טוענים התובעים, שדיווחו לנתבעים על הצעת הפשרה בזמן-אמת, ואילו אלה דחו את ההצעה. ייאמר כבר עתה כי יש לדחות את טענת הנתבעים על הסף, הואיל ולא הוכיחו שאילו ידעו דבר קיומה של הצעת הפשרה היו מקבלים אותה. שכן, לא די באי-דיווח, גם אם הדבר אכן לא דווח, כדי להוות הגנה כנגד הדרישה לתשלום שכרֿֿהטרחה, אלא-אםֿֿכן נגרם נזק בכך שהנתבעים היו נכונים - אז - לשלם את סכום הפשרה. אולם, כפי שיובהר להלן, הצעת הפשרה הובאה לידיעתם, והם דחו אותה. ואכן, לאחר הדיון בהשגה הציעה הגב' בוסיה סברדליק, סגניתֿֿמנהל מיסוי מקרקעין באזור בארֿֿשבע (להלן: ,,גב' סברדליק"), לעוה"ד X הצעת פשרה, עלֿֿפיה תיחשבנה העסקאות שביצעו הנתבעים כפעולות ב,,איגוד מקרקעין", באופן שלא ייווצר שבח ולא ישולם מסֿֿשבח, ובלבד שישולם מסֿֿהרכישה במלואו, בסך של כ-380 אלף דולר (להלן: ,,הצעת הפשרה") (ראו עדות עוה"ד X בעמ' 23 לפרוטוקול, שורות 20-23, בעמ' 24, שורות 18-19, בעמ' 25, שורות 14-20, וכן בסעיפים 32 ו-33 לתצהירו; עדות עוה"ד אליעז בעמ' 19, שורות 5 ו-7-9; עדות עוה"ד X בעמ' 37, שורות 6-7 ו-13-17; ועדות עוה"ד שרון בעמ' 11, שורות 6-7, ועמ' 14, שורות 25-26). דא עקא, 'שקד', הרוכשת שצריכה הייתה לשאת בעול מסֿֿהרכישה, הפכה לא-סולבנטית. עוה"ד שרון, אשר ייצג אותה, אישר בחקירתו (עמ' 11, שורות 7-8) כי לקוחותיו היו מוכנים לשלם במסגרת הצעת הפשרה רק 30 אלף דולר, ובנסיבות אלה לא יצאה הפשרה אל הפועל (ראו גם עדותו בעמ' 15, שורה 2). לפיכך, נוכח מצבה הכלכלי של 'שקד', שלא יכולה הייתה לשאת בתשלום מסֿֿהרכישה, הייתה הצעת הפשרה מאלצת את הנתבעים לשאת בתשלום המס כולו או בניכוי 30 אלף דולר - הסכום ש'שקד' הסכימה לשאת בו (ראו גם עדות עוה"ד X בעמ' 25, שורות 5-8). יצוין כי אף מגרסתו של עוה"ד X עולים הדברים. הוא העיד: ,,דֹב שקד אמר לי שהם לא מוכנים לשלם אפילו את המומחה, אפילו לא 1,000 ₪. כלום... אז על אחת כמה וכמה מס רכישה. החברה הָיתה בפשיטת רגל." (עמ' 56 לפרוטוקול, שורות 6-10) בהמשך הוצגה בפניו הטענה: ,,אני אומר לך שאתה הבנת שהצעת הפשרה הָיתה למעשה עסקת חבילה שכוללת אותך ואת שקד נתנאל לצורך סיום התיק. שקד סירבה לשלם, גם אתם סֵרבתם לשלם, ולכן הצעת הפשרה נפלה." ולכך השיב: ,,אני אומר שזה לא היה ולא נברא, מעולם לא באה הצעת פשרה כזאת כי הגב' בוסיה מכחישה את זה." (שם, שורות 11-15) בהמשך טען: "…רמי אמר שבוסיה הציעה לו הצעת פשרה אחרי הדיון בהשגה אבל זה לא היה." (שם, שורה 26) תמוהה גישת הנתבעים. על מה מלינים הם אם לדידם מכחישה הגב' סברדליק את הצעת הפשרה? כזכור, עוה"ד X העיד עוד (בסעיף 17 לתצהירו) כי הצעת הפשרה לא הובאה לידיעתו. כאשר נשאלה עוה"ד X אם נכון שדחו את הצעת הפשרה כאשר נאמר להם ש'שקד' אינה מוכנה לשלם את מסֿֿ הרכישה, ולכן ייפול נטל התשלום עליהם, השיבה: ,,ההצעה הזו לא הובאה לידיעתנו. ואם הייתה הצעה כזו, שיש רק מסֿֿרכישה, זאת אומרת ש'שקד' צריך לשלם, והצד שלנו משלם אפס, לא פלא שאני חוזרת על זה שלוש פעמים, איזו הצעה פנטאסטית, שהיינו צריכים לשלם אפס." (עמ' 68, שורות 21-25; ראו גם סעיף 15 לתצהירה וסעיף 18 לתצהיר עוה"ד X) בתשובה זו יש כדי להוכיח שהנתבעים לא העלו על דעתם לשלם את מסֿֿהרכישה בו חויבה 'שקד'. ויובהר, כי לא הוכח שהצעת הפשרה הייתה אחרת מזו לה טוענים התובעים, היינו, ההצעה כמקשה אחת כוללת גם את מסֿֿהרכישה. מהתרשמותי מן הנתבעים, לא נראה לי סביר שהיו מוכנים לשלם מסֿֿרכישה החל על 'שקד', ובעדותה אישרה עוה"ד X כי אכן לא העלתה על דעתה לעשות כן. מסקנה זו מתחזקת לאור עדותו של עוה"ד אליעז, כפי שיפורט להלן. לפיכך, עדות התובעים על כי הצעת הפשרה הובאה בזמן-אמת לידיעת הנתבעים (סעיף 34 לתצהיר עוה"ד X וסעיף 51 לתצהיר עוה"ד X), אך הם העדיפו לדחות אותה (עדות עוה"ד X בעמ' 36, שורות 3-4), הנה יותר מסבירה, והיא מקובלת עליי. בחקירתו העיד עוה"ד X כי לאחר הדיון בהשגה ,,חזרתי למשרד וקיימנו דיון עם הנתבעים, ההצעה הוצגה בפניהם ונדחתה על ידם בשאת (צ"ל: ,,שאט" - ש' א') נפש" (עמ' 23, שורות 24- 25; ראו גם סעיפים 35-37 לתצהירו). בחקירתו הנגדית נשאל אם הדיון עם הנתבעים בעניין הצעת הפשרה התקיים באותו יום, ועל כך השיב: ,,לא זכור לי בדיוק מתי. אני מניח שבסמוך" (עמ' 24, שורות 23-24). עוד העיד, שעוה"ד X נכח אף הוא בפגישה, ושלמיטב זיכרונו, גם עוה"ד אליעז, אם כי אינו בטוח בכך (עמ' 24, שורה 28-עמ' 25, שורה 2). עוה"ד אליעז העיד במסגרת השלמת עדותו הראשית על נסיבות מסירת דבר הצעת הפשרה לנתבעים: ,,מיד לאחר הדיון בהשגה תֵּאמנו פגישה עם הנתבעים כדי לעדכן אותם מה היה בדיון. במהלך אותה פגישה עוזי או רמי העלו את הצעת הפשרה. סיפר להם מה היה. זה עורר זעם מיָדי. מנהל מס שבח הסכים שהשומות הן אפס. זה עורר זעם מיָדי שמתנכלים אליהם בכוונה. גב' X זעמה והיא אמרה שהיא מעוניינת לתבוע את מר (הרֿֿ)שמש באופן אישי." (עמ' 19, שורות 11-15) ואילו עוה"ד X העיד: ,,כל העדים היו בישיבה. רמי בטוח היה בישיבה וסיפר לך על הפשרה. מיד לאחר הדיון בהשגה נערכו שיחות טלפון שוטפות עם עודד X…" (עמ' 36, שורות 23-24) ובהמשך: ,,...הצעת הפשרה עלתה ולפחות שלושה דיונים בישיבות איתנו, משום שזה היה משהו שהרגיז מאוד את עודד ואת ג'נין, זה הטריף את דעתם... הטריף אותם שהם ישלמו את מס הרכישה של שקד ובגלל זה זה עלה מספר פעמים..." (עמ' 37, שורות 12-19) לאחר שמיעת העדים, נראית בעיניי עדות זו יותר מסבירה ואופיינית לנפשות הפועלות. עוה"ד X העיד כי הנתבעים עודכנו בכל פעם במהלך ההתרחשות וכי עניין הצעת הפשרה נדון במספר ישיבות, ולא בישיבה אחת (עמ' 35, שורה 19-עמ' 36, שורה 4). לדבריו (עמ' 35, שורות 15- 16), בישיבה שנערכה ביום 11.09.01 נדונה הצעת הפשרה. כאשר הופנתה תשומתֿֿלבו לכך שישיבה זו התקיימה למעלה מחודש אחרי הדיון בהשגה, בעוד שעוה"ד אליעז העיד שמיד לאחר הדיון בהשגה תיאמו פגישה עם הנתבעים כדי לעדכן אותם בקורות בדיון, הוא השיב: ,,מה שהוא אמר נכון. מיד היה לי אתכם ישיבה, בישיבה של 11.9.01 שרשומה אצלי, אני דיברתי איתך על הסכם הפשרה." (עמ' 36, שורות 11-14) הגם שבדוח פירוט השעות ('ת/5') נרשמה הישיבה שנערכה ביום 11.09.01 בתיק שעניינו חיובים בגין טיפול מול מסֿֿהכנסה, מקובלת עליי גרסת התובעים, לפיה במסגרת הישיבה שוחחו הצדדים גם בנוגע לטיפול המשפטי מול רשויות מסֿֿשבח. בעניין זה ראו נספח כ"ט לתצהיר עוה"ד X - הודעת פקסימיליה מיום 12.09.01, ממנה עולה כי באותה ישיבה נדונו גם ענייני מסֿֿשבח. בחקירתו, כאשר הסב עוה"ד X את תשומתֿֿלבו של עוה"ד X לכך שעוה"ד X ועוה"ד אליעז העידו שגם הם נכחו באותה פגישה, אך לגביהם אין חיוב ביחס אליה, השיב לו הנחקר: ,,כל העדים היו בישיבה, רמי בטוח היה בישיבה וסיפר לך על הפשרה. מיד לאחר הדיון בהשגה נערכו שיחות טלפוניות שוטפות עם עודד X... יותר מזה, הצעת הפשרה עלתה כמעט בכל דיון ודיון, משה הר שמש, שאל אם אנחנו מוכנים לשלם." (עמ' 36, שורות 23-26) ולאחר מכן: ,,יכול להיות שהוא (עוה"ד X - ש' א') לא חייב אותך. נדיר שאנחנו מחייבים על רבע שעה, אם הוא נכנס לחמש דקות לישיבה הוא לא יחייב..." (עמ' 38, שורות 8-9) עדות זו מהימנה ומקובלת עליי. התובעים העידו כי ,,לאחר שהצעת הפשרה לא התקבלה על ידי הצדדים, קיבלנו ביום 26.8.01 את החלטת מנהל מיסוי מקרקעין לדחות את ההשגה" (סעיף 59 לתצהיר עוה"ד X וסעיף 42 לתצהיר עוה"ד X). כלומר, עלֿֿפי גרסה זו, דחיית הצעת הפשרה, וממילא הדיווח לנתבעים, קרו לפני יום 26.08.01. ערה אני לבעייתיותֿֿלכאורה שמעוררת גרסה זו, אולם מקובלת עליי עדות עוה"ד X על כי מיד לאחר הדיון בהשגה נערכו שיחות טלפוניות עם עוה"ד X, וסביר שהעדכון הראשון נעשה בשיחות טלפון, ועוד אזכיר בעניין זה, כי מקובלת עליי עדות התובעים שלא נהגו לחייב את הנתבעים עבור שיחות טלפון שקיימו עמם (עמ' 37, שורות 29-30; עמ' 38, שורות 9-10). בישיבה שהתקיימה ביום 11.09.01 נדונה הצעת הפשרה. כזכור, עוה"ד X העיד כי הצעת הפשרה עלתה כמעט בכל דיון ודיון, אז שאל משה הרֿֿשמש אם מוכנים הם לשלם, ולא מן הנמנע שניתן היה ליישב את המחלוקת בפשרה בשלב מאוחר יותר לו היו הנתבעים מעוניינים בכך. כאמור, הוכח בפניי כי עוה"ד X היה מעורה באופן שוטף בכל שלב בטיפול המשפטי וכי עודכן בכל עניין ועניין. מצאתי את עדות התובעים על כי דיווחו לנתבעים על הצעת הפשרה בזמן-אמת, ואילו אלה דחו הצעה זו - מהימנה. אני קובעת, אם כן, כי התובעים הוכיחו כי הצעת הפשרה הובאה לידיעת הנתבעים בזמן-אמת, אך הנתבעים בחרו לדחות אותה. למעלה מן הצורך, אחזור ואדגיש כי הנתבעים התחמקו ממתן תשובה עניינית לשאלת באתֿֿכח התובעים האם, ובהנחה שלא הובאה לידיעתם הצעת הפשרה, כטענתם, היו מוכנים לשלם סך של 380,000$ במסגרתה, והשיבו כי זו שאלה היפותטית, ולכן אין להשיב עליה (עדות עוה"ד X בעמ' 53, שורות 13-16; עדות עוה"ד X בעמ' 60, שורה 24). מכאן שגם אם נלך לשיטת הנתבעים, ולפיה לא הובאה לידיעתם הצעת הפשרה, עדיין יש לזכור שלא הוכח שאילו ידעו על ההצעה היו מקבלים אותה ושבכך נגרם להם נזק. ולא זו כי אם אף זו: מחוזה הפשרה שנחתם בין הנתבעים לרשות המס ושקיבל ביום 08.05.05 תוקף של פסקֿֿדין עולה כי לאחר משא-ומתן עם האחרונה, התחייבו הראשונים לשלם סך של 886,000 ₪ (נספח ל"ט לתצהיר עוה"ד X). אי לכך, לא ברור איזה נזק נגרם לנתבעים, באשר בהצעת הפשרה דובר על מסֿֿרכישה בסכום של 380,000$, ואילו 'שקד' הסכימה לשאת רק ב-30,000$. כלומר, עלֿֿפי הצעת הפשרה, ונוכח מצבה הכלכלי של 'שקד', היה על הנתבעים לשאת בתשלום סך 350,000$. בסופו של יום, סכום הפשרה שהושג היה 886,000 ₪ (כ-200,000$ לפי סיכומי הנתבעים, עמ' 9). גם אם ניקח בחשבון את כל חוב שכרֿֿהטרחה אשר עלֿֿפי הנטען חבים הם לתובעים, בתוספת הסכומים שכבר שולמו, עדיין לא ברור איזה נזק נגרם להם, מה גם שבמסגרת הטיפול המשפטי טופלו אף עניינים אחרים שבגינם חויבו הנתבעים בתשלום שכרֿֿטרחה - למשל, עבור הטיפול המשפטי של התובעים במחלוקת שנתגלעה בין הנתבעים ובין מנהל מסֿֿערךֿֿמוסף באזור אשדוד התחייבה 'גולףֿֿהשקעות' לשלם סך של כ-400 אלף ₪ בלבד, חלף תשלום בסך כ-930 אלף שדרש תחילה מנהל מע"מ. אשר לתמיהת הנתבעים הכיצד זה לא ערכו התובעים תרשומת בעניין הצעת הפשרה של רשויות מסֿֿשבח, בניגוד לתרשומת שערכו בעניין הצעת הפשרה של מסֿֿערךֿֿמוסף (סעיף 17 לתצהיר עוה"ד X), העידו התובעים כי להבדיל מהמקרה האחרון, בו מצאו לנכון לעשות זאת בשל הסנקציות הפליליות המתלוות להליך כגון זה, הרי שבמקרה הראשון לא ראו כל צורך בניהול תרשומת (עדות עוה"ד X בעמ' 38, שורה 29-עמ' 39, שורה 9; עדות עוה"ד X בעמ' 26, שורה 18), מה גם שעוה"ד X העיד (בעמ' 27, שורות 22-23) כי הצעת הפשרה שהוצעה מצד מיסוי מקרקעין אינה הצעה יוצאתֿֿדופן ככל שהדבר נוגע לסכסוכים באיגוד מקרקעין. מן הטעמים דלעיל, ומאחר שמצאתי כי עדותם של התובעים מהימנה, נדחית טענת הנתבעים כי הצעת הפשרה לא הובאה לידיעתם בזמן-אמת. ס ו ף ֿ ד ב ר התביעה מתקבלת. אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעים סך 408,696 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה, כחוק, מיום הגשת התובענה ועד למועד התשלום המלא בפועל. התובעים הציגו את חוזה שכרֿֿהטרחה שנחתם בינם לבין באתֿֿכוחם (נספח ס"ב לתצהיר עוה"ד X), ולפיכך אני רואה לנכון לפסוק את שכרֿֿטרחת פרקליטתם בהתאם לאותו חוזה. עלֿֿכן, אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעים שכרֿֿטרחת עורךֿֿדין בסך של 10,250 ₪ (כולל מע"מ), נכון ליום 30.05.05, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מאותו מועד ועד למועד התשלום המלא בפועל, ובצירוף סכום בשיעור 15% (כולל מע"מ) מהסכום הפסוק. כן ישאו הנתבעים בהוצאות התובעים. שכר טרחת עורך דיןשכר טרחהעורך דין