הנתבעת/המבקשת (להלן - "המדינה") עותרת לדחיית/מחיקת התביעה על הסף; 1. התביעה נשוא ענייננו נידונה בת.א. 25900/98 בבית המשפט השלום בחיפה (להלן: "בית משפט השלום"), כאשר ביום 07.07.05 נמחקה התביעה מחוסר מעש (להלן: "פסק הדין"), בשלב הגשת הסיכומים ולאחר שהושלם הליך שמיעת ראיות ועדויות. פסק הדין נותר על כנו, לאחר שבקשה לביטול פסק הדין שהוגשה ביום 01.08.05, בוטלה נוכח הודעה על ביטול ייצוג מטעם התובעים/המשיבים (להלן: "המשיבים"), (יצוין כי המדינה הביעה הסכמתה לבקשת הביטול מטעמים של מראית הצדק). 2. לטענת המדינה, נסיבות מחיקת התביעה בבית המשפט השלום אינן מאפשרות להגיש תביעת המשיבים מחדש בשל אותה עילת תביעה, בפני מותב אחר, תוך עשיית שימוש בראיות חדשות והעלאת טענות חדשות אשר נתבררו במהלך ניהול התביעה בבית משפט השלום. לטענתה, אין מחלוקת כי מחיקת התביעה בבית משפט השלום אינה מהווה מעשה בית דין, אולם, נסיבות מחיקת התביעה והגשתה מחדש בפני בית משפט זה, מצביעות על כך שבהתנהלות המשיבים יש משום שימוש לרעה בהליכי משפט באופן המצדיק דחיית/מחיקת התביעה נשוא ענייננו; המשיבים, שהגישו תביעתם בשנית על סף ההתיישנות, לא פנו לבית המשפט השלום שדן בתביעה בעבר בבקשה להחיות את התביעה שנמחקה, ולהשלים את הסיכומים שלא הוגשו על ידם במועד. לטענת המדינה, הגשת התביעה בנסיבות אלו לבית משפט זה, מהווה ניסיון לעשות "מקצה שיפורים" באמצעות הראיות שנאספו על ידם בבית המשפט השלום, ומשקף חוסר תום לב של המשיבים, ושימוש לרעה בהליכי משפט. 3. לטענת המשיבים מאידך, הואיל ובית המשפט השלום רק מחק את התובענה הרי שאין הדבר מהווה מעשה בית דין ואין הם מנועים מלהגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, ובהתאמה אין הם מחויבים להגיש תביעתם בפני אותו בית משפט ובפני אותו מותב. המשיבים גם מדגישים כי בית המשפט השלום לא התנה את חידוש התביעה בתנאים כלשהם ואף לא קבע כי אם תוגש התביעה בשנית היא תתנהל מאותו השלב בו נמחקה התביעה הקודמת. המשיבים מאשרים כי התביעה בענייננו מוגשת באותה עילה כמו התביעה הקודמת, אולם בניגוד לטענת המדינה, אין בה טענות עובדתיות חדשות המתבססות על ניהול התביעה בבית משפט השלום, אלא על עובדות שהיו ידועות לשני הצדדים עוד טרם ניהול התביעה הקודמת, לטענתם יש לראות את התביעה החדשה כמפורטת יותר, זאת ותו לא. ממהלך הדיון בפני עלה כי המשיבים גם מעוניינים להרחיב ראיות, לטענתם על פי זכותם זאת משהוגשה תביעה חדשה. מכל מקום המשיבים תולים את מחיקת התביעה בשל חוסר מעש ברשלנות בא כוחם הקודם, כפי שמתארים בפירוט בתגובתם, ומתנערים מכל אחריות לכך בעצמם. כך טוענים המשיבים כי התריעו בפניו מספר פעמים על אי הגשת הסיכומים וכי לא ידעו על הגשת הבקשה לביטול הבקשה למחיקת פסק הדין, שהוגשה לטענתם על ידיו. לטענתם כל התנהלות המשיבים עצמם, לרבות הגשת התביעה החדשה בוצעה בתום לב ומבלי לנצל לרעה הליכי משפט. 4. בדיון שהתקיים בתאריך 10.03.08 המלצתי כי תחת התביעה הנוכחית תוגש בקשה משותפת לביטול פסק הדין, לבית המשפט השלום, כאשר לבית המשפט שם יהיה שיקול דעת בדבר שמיעת ראיות נוספות בהתאם לנימוקים שיגישו התובעים, זאת בנוסף לעדכון המתחייב מכניסתה לתוקף של הלכת השנים האבודות (אטינגר) ואשר יפורט בטיעונים משלימים. 5. המדינה בהודעתה מיום 09.04.08, בהמשך להחלטת בית המשפט מיום 10.03.08, הודיעה כי לא תביע התנגדות לבקשה לביטול פסק הדין, ובנוגע להגשת ראיות הודיעה המדינה כי תגבש עמדתה לאחר הגשת בקשת ביטול כאמור. 6. לטענת המשיבים, בתגובתם להודעת המדינה מיום 15.04.08, הודעת המדינה הינה בניגוד לרוח הצעתי הנ"ל. בנוסף, טוענים המשיבים כי עלול להיווצר מצב בו התביעה נשוא ענייננו בבית המשפט המחוזי בנצרת תמחק, ואילו הבקשה לביטול פסק הדין בבית המשפט השלום בחיפה לא תתקבל, או שלא תתקבל הבקשה להגשת ראיות נוספות, הדרושות להוכחת תביעתם שכן לטענתם ההליך הראשון נוהל שלא באשמתם בצורה קלוקלת ואין בפני בית המשפט שם ראיות מספקות. בהקשר זה טוענים המשיבים בתגובתם לבקשה כי מעבר להגשת ראיות נוספות ישנן סוגיות רבות שלא עלו במסגרת התביעה בבית המשפט השלום ויש לדון בהן כדוגמת הלכת השנים האבודות. לפיכך, המשיבים ביקשו מבית המשפט כי ידון בבקשה זו וידחה אותה לגופה. דיון ומסקנות; 7. לא מצאתי שיש מקום לדחות על הסף את תביעתם של המשיבים. כמו כן, לא מצאתי לקבל טענות המדינה כי יש למחוק את התביעה מנימוקים של תביעה טרדנית או קנטרנית. לפיכך, המשך הדיון יעסוק בסוגיית מחיקת התביעה בלבד, מנימוקים של שימוש לרעה בהליכי משפט. מהות התביעה; 8. התביעה הינה תביעה נזיקית שהוגשה על ידי יורשי משיב 1, המשיבים 2-5. בכתב התביעה נטען כי משיב 1, קיפח את חייו עת שהה במעצר במתקן של המדינה כתוצאה מהתרשלותה של המדינה או מי מטעמה ו/או לחילופין להפרת חובה חקוקה. המשיבים 5-2, עותרים בתביעתם לפיצוי בגין אבדן כושר השתכרות, קיצור תוחלת חיים וכאב וסבל. אין חולק כי התביעה הינה בעלת חשיבות עליונה בעבור המשיבים 2-5, אימו ואחיו של המנוח - המשיב 1 ומן הצדק כי יינתנו הכרעות בתביעתם. עם זאת כפי שאפרט להלן, על מנת לאזן בין האינטרסים השונים, ולמנוע שימוש לרעה מצד המשיבים בהליכים משפטיים או התנהגות בחוסר תום לב, נכון יהיה בנסיבות להורות על מחיקת תביעה זו ולהפנות את המשיבים כי יפעלו בהסכמת המדינה להחייאת ההליכים בבית המשפט השלום שם כבר התבררה עד תום תביעתם. שימוש לרעה בהליכי משפט; קיום סדרי הדין בתום לב; 9. עקרון תום-הלב מהווה עקרון-על בשיטתנו המשפטית. מעקרון זה גם נגזר כי על בעלי הדין להפעיל את הזכויות והחיובים המעוגנים בסדרי הדין בדרך מקובלת ובתום-לב. (ראו לעניין זה בר"ע 305/80 שילה נ' רצקובסקי, פ"ד לה(3) 449, 461; רע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן, פ"ד נט(2) 440, 444; ע"א 9542/04 רותם חברה לביטוח בע"מ נ' נחום (טרם פורסם), פיסקה 8). חובת תום-הלב משתרעת על ההליך האזרחי כולו, אם כי משמעותה של החובה והשלכותיה בהקשר של סדרי-הדין טרם גובשו במלואן והדבר יבחן ממקרה למקרה (בש"א 6479/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שנפ (טרם פורסם), פסקה 4). מחובת תום-הלב הדיוני נגזר האיסור על ניצול לרעה של הליכי משפט. הלכה פסוקה היא כי לבית המשפט קנויה סמכות למחוק תביעה על הסף מקום בו עשה בעל דין שימוש לרעה בהליכים כאמור. אחת ממטרותיה של מחיקת תביעה על הסף הינה כי לצד שמירה על זכות היסוד של בעל דין לפנות לערכאות, אין לאפשר ניצול לרעה של הליכי משפט, כדוגמת חיפוש מותב אוהד יותר או ניסיון לערוך "מקצה שיפורים" לתביעה הראשונה. 10. טענת המשיבים לפיה פועלים הם בתום לב מבלי לנצל לרעה הליכי משפט אינה עולה בקנה אחד עם נסיבות הגשת התביעה לבית משפט זה ובפרט עם החלופות העומדות לרשותם כיום וכפי שיפורט; סירובם של המשיבים להחיות את ההליכים בבית משפט השלום על דרך של בקשה משותפת לביטול פסק הדין, זאת שעה שנסתיים שם שלב ההוכחות, וכל שנותר הוא הגשת הסיכומים, מעיד מכל על רצונם לערוך מקצה שיפורים לתביעתם המקורית, כאמור לעיל, ואולי ניסיונם להימנע מהמשך דיון בפני המותב שכבר השלים שמיעת ראיות. חוסר תום ליבם של המשיבים מתחדד לאור הודעתה של המדינה לפיה לא תסרב להחייאת ההליכים בבית משפט השלום, כאמור, הודעה שעולה בקנה אחד עם הסכמתם לבקשה להחייאת הליכים שהוגשה על ידי המשיבים כבר ביום 01.08.05 כמפורט לעיל. אמנם, אין חולק כי על פי סדרי הדין, אין המשיבים כבולים להגיש את תביעתם בפני אותו בית משפט ובפני אותו מותב, עם זאת הלכה היא כי גם בביצוע סדרי הדין יש לנהוג בתום לב, ובשונה מן הפסיקה אותה הציג בא כוח המשיבים בהקשר זה, נדמה כי בהגישם את התביעה בבית משפט זה אין המשיבים נוהגים כך, וזאת בשים לב לשלב בו הגיע משפטם בבית משפט השלום ולמועד הגשת התביעה הנוכחית. ניהול התביעה כיום בפני בית משפט זה לגבי אותה עילה שכבר נידונה בבית משפט השלום יביא גם לבזבוז משאבים שיפוטיים יקרים על חשבון מתדיינים אחרים וכן ייצור כפילויות גם בהנחה ויוסכם על הגשת החומר שנאסף בתביעה הקודמת בבית משפט השלום כפי שמציע בא כוח המשיבים. כמו כן, נדמה שלא יכולה להיות מחלוקת כי מידת הצדק וההגינות מחייבת כי המשיבים לא ימצאו עצמם, בעקבות מחדלים שהביאו למחיקת תביעתם המקורית במצב טוב יותר מאשר בו היו אילו לא היו חודלים ומגישים סיכומיהם במועד. כידוע, הבדיקה הנדרשת מבית המשפט האם נעשה ניצול לרעה של הליכי משפט היא בעיקרה בדיקה של סבירות והגינות בעל הדין. נדמה כי התנהלותם של המשיבים כפי שמתוארת לעיל חורגת מהתנהלות סבירה. 11. בעניינינו, המשיבים טוענים כי התנהלות בא כוחם הקודם הייתה כושלת לכל אורך ניהול התביעה, לרבות לקראת סיומה עת התרשל בהגשת הסיכומים, מה שהוביל למחיקת התביעה שם. לטענת המשיבים הם עצמם עשו כל שיכלו על מנת למנוע מחיקת התביעה על הסף. מעבר לכך שלטענתם האמורה אין משקל ממשי מול אינטרס המדינה והאינטרס הציבורי הרי שגם לא מצאתי לקבל טענה זו. המשיבים לא הוכיחו כי אכן עשו זאת ומהחומר שצורף על ידם לתביעה אף עולה כי יכולים היו לעשות הרבה יותר, כפי שגם פירטה המדינה בתשובתה לתגובת המשיבים מיום 13.02.08. העובדה שהתביעה הנוכחית הוגשה על סף ההתיישנות מהווה חיזוק לנקודה זו. מעבר לכך, אין זה רצוי כי טענה בדבר רשלנות או חוסר מיומנות של עורך-דין תשמש, כשהיא לעצמה, עילה לפתיחת המשפט מחדש. המשיבים יכולים למצות הדין עם בא כוחם הקודם בהליכים הקיימים לשם כך. (ראו התייחסות לכך בפסק דינו של השופט חשין, בו דנו הצדדים בענייננו. ע"א 579/90 רוזין נ' בן נון מו(3), 738) 12. מכל מקום, מטרתה של המחיקה על הסף בעניינם של המשיבים בבית המשפט השלום, לא הייתה לאפשר להם להיערך מחדש ולנהל את התביעה כולה מתחילתה אלא היא ניתנה בתגובה על חוסר המעש של המשיבים תוך שמירה על זכותם להיפרע בעתיד מן האחראי על הנזק בבחינת חסד שעשה עימם בית משפט השלום. מכל מקום וכאמור אין זה ראוי ונכון שמחדלם זה של המשיבים יקנה להם יתרון דיוני, ויעמידם במצב טוב יותר לו היו מגישים סיכומיהם כנדרש, בבית המשפט השלום. מן הדין ומן הצדק בנסיבות להקים כנגד המשיבים השתק שיפוטי שימנע מהם להגיש תביעתם הנוכחית, כל עוד פתוחה בפניהם הדרך לחדש ולהשלים את תביעתם המקורית כמוצע. 13. בנסיבות אלו די בהודעתה של המדינה לפיה לא תתנגד לביטול פסק הדין, ועל הצד המעשי מצופה כי תוגש בקשה בהסכמה לביטולו בבית משפט השלום. מנגד אין כל הצדקה לחייבה מראש ועתה להסכים לכך שהמשיבים יהיו רשאים להגיש ראיות חדשות בפני בית המשפט שם, על אחת כמה וכמה שהתביעה הנוכחית הוגשה על סף ההתיישנות. הנטל לשכנע את בית המשפט השלום בדבר הצורך בשמיעת ראיות חדשות מוטל על המשיבים כך גם לגבי טענותיהם בדבר סוגיות חדשות שעלו, עקב ניהול המשפט שם, ולרבות טענותיהם לגבי הלכת השנים האבודות. 14. החייאת ההליכים בבית המשפט השלום תאפשר מצד אחד, למנוע פגיעה בזכות המשיבים לפנות לערכאות ולשמור על אינטרס המשיבים לקבל פסק דין בעניינם לאחר דיון לגוף התביעה, וזאת במיוחד לאור רגישות התביעה, כפי שתוארה. מנגד, החייאת ההליכים תמנע ניצול לרעה של הליכי המשפט באופן שלא יתגמל את המשיבים על מחדלם, ויעמיד אותם במצב טוב יותר במצב טוב יותר אילולי המחדל, בבחינת יצא החוטא נשכר. כך האמור גם לגבי השארת שיקול הדעת בדבר הגשת ראיות נוספות לבית המשפט השלום, תוך שמירת זכותה של המדינה להגיב בנושא. סוף דבר; 15. לאור האמור, הריני מקבל את תביעת המדינה ומורה על מחיקת התביעה. מטעמי יעילות, אני מורה כי מחיקת התביעה תכנס לתוקף החל מיום 15.07.08. היה ובית משפט שלום בחיפה מנימוקיו יסרב לבקשה המוסכמת שתוגש לבטל את פסק הדין ולהחיות את ההליכים בפניו, יהיו זכאים המשיבים לחדש את תביעתם הנוכחית. 16. בנסיבות לא ראיתי לעשות צו להוצאות. חידוש תביעה