1. לפני בקשה מטעם התובע למחיקת טענות הסף שהעלו הנתבעים בכתב ההגנה. 2. עסקינן בתביעה בגין נזקי גוף אשר אירעו לתובע לטענתו ביום 25.1.01, עת למד בבית הספר "מבואות ים" והתגורר בפנימיית בית הספר, שעה שנתקף יחד ולחוד על ידי הנתבעים. 3. הנתבע 1 הגיש כתב הגנה, במסגרתו העלה טענות סף מקדמיות לסילוק התובענה על הסף, ביניהן, טענת שיהוי, מניעות והשתק, היעדר עילה, תביעה קנטרנית ו/או טרדנית, חוסר תו"ל ושימוש לרעה בהליכי בית משפט. 4. הנתבע 3 הגיש אף הוא כתב הגנה, במסגרתו העלה אף הוא טענות סף דומות לסילוק התובענה על הסף. 5. התובע, כאמור, עותר בבקשתו למחיקת טענות הסף. אדון בכל טענה וטענה לגופה. אקדים ואציין כי הנתבעים 1 ו-3, בתגובתם מנסים לעשות שימוש בפרוצדורה האזרחית לשם דחיית הבקשה. ללא העלאת טענות לגופו של עניין. עם זאת, מצאתי לקבל את תגובתם, כפי שהועלתה במסגרת כתבי ההגנה שהוגשו מטעמם. באשר לטענת השיהוי טוען התובע כי "טענת השהוי המועלית ע"י הנתבעים, אין מאחוריה מאומה. הנתבעים מפנים את בית המשפט הנכבד לשלל פסקי דין בהם נדונה שאלת השיהוי מבלי לומר, ולו ברמז, הכיצד יש בשיהוי בהגשת התביעה... כדי להשליך עליהם, לגרוע או לפגוע בזכות מזכויותיהם". כן טוען התובע כי "בבסיסה של טענת השהוי שלושה יסודות אותם על הטוענים לה להוכיח: ויתור בפועל ו/או משתמע מצד התובע על זכותו כלפי הנתבעים, חוסר תו"ל של התובע ושינוי לרעה במצב הנתבעים העולה כדי היזק ראייתי ו/או אחר. אין בנמצא טענות אלו וטענתם היחידה של הנתבעים היא כי התביעה הוגשה בחלוף כ- 4.5 שנים". הנתבעים מתנגדים לבקשה. לשיטתם, כפי שעולה בכתב ההגנה כי "תובענה זו הוגשה רק ביום 8.6.05, הווה אומר כ-4.5 שנים !!! לאחר האירוע. שיהוי מהווה נימוק כבד משקל, ראוי והולם המוכר כעילה מובהקת לדחיית תובענה על הסף במשפט הישראלי, ודומה כי הדברים יפים ונכונים לעניינו...משנמנע התובע קרוב ל-4.5 שנים מלהגיש את תובענתו בגין נזקי גוף שנגרמו לו..., הרי שזנח את תביעתו ואיבד את זכותו לטעון כנגד הנתבע 1, לקבל סעד כלשהו, מבית משפט, שבשל השיהוי המופלג, הארוך והממושך כל כך שבה לקה התובע". סעיף 5 (1) לחוק ההתיישנות קובע כי תקופת ההתיישנות של תובענה אזרחית שעילתה אינה מבוססת על זכות במקרקעין הינה 7 שנים. במקרה דנן, המדובר בתביעת נזיקין לפיצויים, בגין נזקי גוף אשר אירעו לתובע לטענתו. משמדובר בתביעת נזיקין, הרי עומדת לתובע זכותו להגיש תובענתו תוך 7 שנים מיום קרות האירוע הנטען. משטרם חלפו שבע השנים מיום קרות האירוע ועד ליום הגשת כתב התביעה, הרי שאין מקום להעלות את טענת השיהוי וכי התובע פעל בהתאם לזכותו וזאת עוד מבלי להביא בחשבון תקופה בה היה התובע קטין שכן התובע ילדי שנת 1984 הארוע התרחש בשנת 2001 בעודו בקטינותו. 6. בשאלת השיהוי אין לי אלא לחזור על דבריה המלומדים של כב' השופטת פרוקצ'יה במסגרת ע"א 6805/99, תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, תק-על 2006(1), 2149. שם סקרה כב' השופטת את סוגיית השיהוי וההתיישנות. שיהוי בתוך תקופת ההתיישנות נוצר מקום שיש בהשתהות בפנייה לבית המשפט משום שימוש לא נאות בזכות התביעה הנתונה לתובע ופגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבע שלא להיתבע - שימוש המגיע כדי ניצול לרעה של ההליך השיפוטי (רע"א 4928/92, עזרא נ' מועצה מקומית תל-מונד, פד"י מז(94 (5). לצורך טענת שיהוי נדרש להוכיח כי בנסיבות המקרה התובע זנח את זכות התביעה העומדת לו, או שבמשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה. היו שהוסיפו תנאי חלופי שלישי שעניינו שיהוי שנגרם עקב חוסר תום לבו של התובע ( ע"א 410/87, עזבון ליברמן נ' יונגר, פד"י מה(755-6 ,749 (3) הנטל להוכיח את התנאים הנדרשים לקיום שיהוי מוטל על הטוען לכך - קרי: הנתבע (ע"א 5634/90, פינטו נ' אפוטרופוס על נכסי נפקדים, פד"י מז(846 (4). איחור בהגשת תביעה, הוא כשלעצמו אינו מעיד על ויתור או מחילת התובע על זכות התביעה. השתהות בתחום תקופת ההתיישנות הינה זכותו של המתדיין והיא עשויה לעיתים לשמש אמצעי חשוב בדרך לפתרון המחלוקת מחוץ לערכאות. לפיכך, קיימת דרישה לקיום מצג ברור מצד התובע אודות ויתור או מחילה מצידו על זכות התביעה הנתונה לו. דרישה זו מתיישבת עם הצורך להימנע מהטלת מגבלות דרקוניות על תובע הפונה לעזרת בית המשפט בתוך תקופת ההתיישנות, והיא הולמת את המדיניות המשפטית המבקשת לעודד משא ומתן בין הצדדים להשגת פתרון לסכסוך מחוץ לפתחו של בית המשפט, גם אם הדבר יארך זמן (השווה ע"א 8301/98, אנואר נ' שאפ, פד"י נו(3) 315, פסקה 5 לפסק דינו של השופט ריבלין). טענה בדבר ויתור או מחילה על זכות תביעה מחייבת רמת הוכחה נכבדה על ידי הטוען לה. התנאי בדבר שינוי מצב לרעה של הנתבע אחוז ושלוב בדרישה כי שינוי כאמור ינבע מהתנהגותו הבלתי ראויה של התובע. אין הרי שינוי מצב לרעה של נתבע בשל שינוי בנסיבות אובייקטיביות שאינן תלויות בתובע, כהרי שינוי הנובע מהתנהגות התובע. מכאן, כי סילוק תביעה בטענת שיהוי יתכן, דרך כלל, מקום שחוסר תום לבו של התובע או מצג ממשי של ויתור או מחילה מצידו על זכותו הם אשר הניעו את הנתבע למעשה או מחדל אשר הביאו שינוי במצבו לרעה. מכאן, ששינוי מצב לרעה בהקשר לטענת שיהוי אחוז ושלוב ביחסים הפנימיים בין התובע והנתבע ובמערכת יחסי הגומלין ביניהם (ע"א 5634/90, פינטו נ' האפוטרופוס על נכסי נפקדים, פד"י מז(852 ,846). במקרה דנן, לא עלה בידי המבקשים להוכיח טענתם בדבר השיהוי ואין בידי לקבוע כי התובעי זנח את זכות התביעה העומדת לו או שבמשך הזמן שינו המבקשים את מצבם לרעה. כן לא מצאתי כי השיהוי נגרם עקב חוסר תום ליבו של התובע מעבר לכך, טענת השיהוי אשר הועלתה על ידי המבקשים נטענה במסגרת תקופת ההתיישנות הסטוטורית החלה על התביעה שטרם חלפה. ככזו היא באה לגרוע מזכותו של מתדיין לפנות לערכאות בבקשת סעד בתוך תקופת ההתיישנות ולממש בכך את זכות הגישה לערכאות. 7. לאור האור לעיל, סעיפי החוק וההלכה הנהוגה אני קובע כי אין בטענת השיהוי אשר הועלתה על ידי המבקשות מישום לדחות את התביעה דנן. 8. באשר לטענתו הסף בדבר מניעות והשתק, תביעה טורדנית, חוסר תו"ל ושימוש לרעה בהליכי משפט, טוען התובע כי "טענות אלו מועלות ע"י המשיבים כלאחר יד, בהיעדר ביסוס עובדתי ו/או משפטי מינימאלי ובהיעדר כל פירוט... טענות עמומות , טענות כלליות וסתמיות של המשיבים מבלי שיבוא נימוק מפורש הכיצד זה דינה של תביעת המבקש תוכרע במחיקה על הסף מבלי שתידון לגופה". לדידם של הנתבעים, "הדעת נותנת, כי כאשר התובע נמנע במשך תקופה כה ארוכה, כ- 4.5 שנים, מלפנות בכתב או בעל פה אל הנתבע 1 ולשטוח את טענותיו ומענותיו בפניו בדרך כלשהי, הריהו מושתק מלהעלות כל דרישה לפיצויים המגיעים לו". כן טוענים הנתבעים כי המדובר בתביעה קנטרנית וטרדנית מאחר ו"... לאחר 4.5 שנים החליט התובע כי הינו זכאי לפיצויים מאת הנתבעים בלא שנגרם לו כל נזק, שלא לציין את העובדה שלא ביסס את טענותיו ולו בראשית ראיה... כל מטרתה של תביעה זו היא ניסיון נואל, נפסד וחסר תום-לב של התובע לקבל מנתבע 1 כספים שלא כדין תוך גילוי מובהק של הטרדה וקנטור של האחרון...". עוד טוענים הנתבעים כי "... התובע יוצר תביעה הנגועה בחוסר תום לב קיצוני ומובהק בבחינת יש מאין ותובע פיצויים בסכומים מופרכים תוך ניצול לרעה של ההליך המשפטי המהווה עילה מוכרת בדין...". באשר לטענות סף אלו, שהרי דינן אף הוא להידחות. לא מצאתי בסיס לטענות אלו אשר הועלו, בפי הנתבעים, כי יש בהתנהלותו של התובע משום חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי בית משפט. יתרה מזאת, לא מצאתי כי עסקינן בתביעה קנטרנית וטורדנית, כי אם בתובע המבקש למצות את זכותו לגשת לערכאה הדיונית, וזאת ללא כל הבעת עמדה לגורלה של התביעה דנן. 9. באשר לטענת היעדר עילה, טוען התובע כי "משנסתיימו ההליכים הפליליים כנגד המשיבים אין עוד מחלוקת עובדתית בין הצדדים ומכאן קורמת לה עור וגידים עילתו הנזיקית של המבקש", בהמשך מפנה התובע את בית המשפט לסעיף 23 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). לטענת הנתבעים, כפי שעולה מכתב ההגנה, "התובע לא הצביע על נזק גופני או נפשי ולא עמד את קשר סיבתי שקיומו מוכחש, בין החבטות שספג לטענתו מנתבעים 1-3 לבין הנזקים שלטענתו נגרמו לו בעטיין, המוכחשים מכל וכל, ולא טרח לצרף חוות דעת רפואית המבססת כדבעי את טענותיו במסגרת התובענה שהגיש". ההלכה היא שבית המשפט יורה על דחיית תביעה בשלב מקדמי רק אם יתברר לו כי גם אם תוכחנה כל העובדות הנטענות בכתב התביעה עדיין לא יוכל לזכות בסעד המבוקש. בשלב זה אין בית המשפט שומע ראיות ואיננו מברר עובדות, אלא חי הוא בשלב זה מכתבי הטענות בלבד. יש לבחון את הנטען בכתב התביעה ולברר האם כתב התביעה מגלה עילה ויריבות כנגד הנתבעים 1 ו-3, כלומר אם יוכל התובע לזכות בסעד המבוקש במידה ויוכיח את אשר טען הוא בכתב תביעתו. מעיון בכתב התביעה, עולה כי קיימת לכאורה עילה כנגד הנתבעים 1ו-3 וראה לעניין זה סעיפים 4 , 10-13 לכתב התביעה. אין לומר בשלב מקדמי זה כי כתב התביעה משולל כל עילה כלפי הנתבעים 1 ו-3, שהרי בסופו של יום היה ויוכח כי הנתבעים 1 ו-3 אכן פעלו כנטען, יהא התובע זכאי לסעד הנתבע או מקצתו. באשר לטענת הנתבעים באשר לצירוף חוות דעת רפואית מטעם התובע, מעיון בכתב התביעה נראה כי התובע לא עתר להוכחת עניין שברפואה ועל כן לא מצאתי מקום לדון בטענתם זו. 10. באשר לטענת הגנת עצמית, אשם תורם, והסתכנות מרצון, טוען התובע כי "מוטב היה לו טענות אלו לא היו נטענות כלל, כטענות סף, ומשנטענו דינן להימחק". המדובר בטענות הגנה אשר לנתבעים הזכות להעלותם במסגרת ההתדיינות המשפטית ולא מצאתי למוחקן. 11. מעבר לנדרש אני מוצא לתת את דעתי בקצרה לטענות הנתבעים, באשר לטענות הפרוצדורלית אשר מעלים הנתבעים. הנתבעים טוענים לסעיף 91 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לשיטתם, בית המשפט רשאי להורות על מחיקה או תיקון של כתב טענות רק בנסיבות בהן כתב הטענות מביש או עלול להפריע לדיון הוגן בתובענה, לסבכו או להשהותו. כן טוענים הנתבעים כי היה על התובע לפנות תחילה אליהם בטרם יפנה לבית המשפט. לאור טענות אלו, אני נאלץ להפנות הנתבעים להחלטתי מיום 23.7.06 בה, בין היתר, קבעתי כי "מעבר לנדרש, לפנים משורת הדין, בכדי לחסוך הוצאות ועלויות למי מהצדדים, לשם קידום וייעול הדיון בתובענה, בית המשפט מוצא לציין באוזני ב"כ המשיבים כי טוב יעשו באם ישקלו טענותיהם, יבואו בדברים עם ב"כ המבקש, ויכניסו הודעה מתואמת ומשותפת בדבר הטענות אותן מבוקש למחוק...". בהמשך, הודיעוני הצדדים כי לא עלה בידם להגיע לכדי הסכמה. 12. בנסיבות אלו, לאור האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: א. טענות הסף פרט לטענות ההגנה דבר אשם תורם, הגנה עצמית והסתכנות מרצון, יימחקו מכתבי ההגנה של הנתבעים 1 ו-3. ב. הנתבעים 1 ו-3 ישאו כל אחד מהם בהוצאות בסך 2,000 ₪, כל אחד ללא קשר לתוצאות המשפט, בתוספת מע"מ. כתב הגנהמחיקת טענותמסמכיםכתבי טענות / כתבי בי דיןהשתק / דיני מניעות