להלן החלטה בנושא פרסום הזמנת נושים ירושה: בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף. התביעה: התביעה הוגשה ביום 11.1.07 לתשלום סך של 103,000 ש"ח. התובעת טוענת כי הייתה בקשר ארוך שנים עם מר דב רוכב ז"ל ( שיקרא להלן ולשם הנוחיות: "המנוח" ) ואימו. המנוח נפטר בשנת 2002. לטענתה, סמוך לפטירתו של המנוח, התחייב לשלם לה 20,000$ כתמורה בעד השנים הרבות בהן טיפלה בו, ועבדה למענו ואף חתם על מסמך בכתב המעיד על כוונה זו. התובעת טוענת כי נושלה ע"י מר זיגפריד רוזנר, שחרף ידיעתו על התחייבות זו, ביקש והוכרז כיורשו היחיד של המנוח. לכתב התביעה צורף העתק פלט מחשב ממנו עולה כי בקשה לצו ירושה הוגשה ע"י מר רוזנר ביום 28.04.2002 ופורסמה ביום 01.05.2002 בעיתון "ידיעות אחרונות". מר רוזנר נפטר והוריש את רכושו בצוואה לאשתו, הנתבעת בתביעה זו. הנתבעת ביקשה לקיים את הצוואה. בקשתה אושרה ע"י בית המשפט. התובעת טוענת, כי קמה לה עילת תביעה כנגד עזבון המנוח ויורשו היחיד, ומכוחו, נגד עזבונו והנתבעת. הנתבעת מכחישה את טענות התובעת, וטוענת כי חלה התיישנות וכי אין יריבות ביניהן. הנתבעת הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף ומכאן הבקשה שלפני. טענות הצדדים: א. התיישנות המבקשת גורסת כי חלה התיישנות על התובענה. לשיטתה, המשיבה לא עמדה במועדים להגשת תביעת נושה מיורש כמפורט בסעיף 132 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן:"חוק הירושה"). המבקשת מסבירה, כי המועד בו נושה רשאי לתבוע יורש הינו תוך שלושה חודשים מיום הפרסום כאמור בסעיפים 99 או 123 לחוק הירושה. לשיטתה, אם לנושה יש הצדקה לאי הגשת תביעתו במועד האמור, הרי יכול הוא להגיש את תביעתו, תוך שנתיים מתום אותה תקופה. המבקשת טוענת, כי התובענה דנן הוגשה למעלה מארבע שנים מתום תקופת הפרסום. המשיבה מנגד טוענת, כי אין להחיל את סעיפים 132, 99 ו- 123 לחוק הירושה בתובענה דנן. זאת, מכיוון שלטענתה, הסעיפים הללו מתייחסים להזמנת נושים בכתב, דבר שלא התבצע במקרה דנן. המשיבה מסבירה, כי ייחוס מועד פרסום הבקשה לצו ירושה למועד משלוח ההזמנה הנו שגוי. משאין להחיל במקרה דנן את סעיף 132 לחוק הירושה, על כן, לשיטתה של המשיבה, יש לדחות את טענת ההתישנות. ב. העדר יריבות המבקשת טוענת כי ביסוד סעיף 127 (א) לחוק הירושה שני תנאים מצטברים לחיוב לאחר חלוקת העזבון: האחד, מדובר ביורש; והשני, היורש ידע על החובות בזמן החלוקה. מאחר ולטענת המבקשת, הנתבעת אינה היורשת, אלא מר זיגפריד רוזנר הינו היורש, הרי שאין יריבות בין הנתבעת לתובעת. המשיבה טוענת, כי הנתבעת נכנסה ל"נעליו" של היורש. לטענתה, היורש נכנס בנעלי המנוח, הן לענין הזכויות והן לענין החובות ולפיכך, פרשנותה של המבקשת לסעיף 127 לחוק הירושה, הינה שגויה. באשר לסוגיית ידיעת מר רוזנר על קיומו של החוב, לטענת המשיבה, יש באפשרותה להוכיח את ידיעתו. לפיכך, לשיטתה של המשיבה, קיימת יריבות בין הצדדים ולכן יש לדחות אף טענה זו. דיון שאלת תחולתם של הסעיפים בחוק הירושה, עליהם נסמכים הצדדים, מוטלת בספק. המבקשת, בבקשתה, נסמכת על סעיפים 127 ו-132 לחוק הירושה. סעיף 127 לחוק הירושה קובע את אחריות היורשים לחובות העזבון במקרה בו הוזמנו הנושים לפי סעיף 99 או סעיף 123. סעיף 132 מתייחס, בין היתר, לשאלת המועדים במקרה בו הוזמנו הנושים, כדלקמן: 127". (א) חולק העזבון אחרי שהוזמנו הנושים לפי סעיף 99 או לפי סעיף 123 ואחרי שסולקו החובות שהיו ידועים בזמן החלוקה, אין יורש אחראי לחובות שלא סולקו אלא אם הוכח שידע עליהם בזמן החלוקה ועד כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון. (ב) פרטת החלוקה לפי סעיף 118 או לפי סעיף 125 תהיה ראיה לכאורה למה שכל יורש קיבל מן העזבון, ואם היתה כלולה בה שומה - גם לשוויו." .............. 132". (א) נושה שיורש אחראי לחובו לפי הוראות סימן זה, רשאי לתבוע ממנו את מלוא תביעתו במידה שאינה עולה על היקף אחריותו של היורש, ובלבד שהודיע על תביעתו תוך התקופה שנקבעה בהזמנה לפי סעיף 99 או סעיף 123, אם היתה הזמנה כזאת. (ב) נושה שלא הודיע על תביעתו תוך התקופה שנקבעה בהזמנה לפי סעיף 99 או סעיף 123, ואין לו הצדקה לאי-הודעתו, אינו רשאי לתבוע מיורש אלא חלק יחסי מתביעתו כיחס חלקו של אותו יורש בעזבון כולו, ותוך שנתיים מתום אותה תקופה." ברם, במקרה דנן, מכתבי הטענות והמסמכים הנלווים אליהם עולה כי לא היה כלל הליך של הזמנת נושים. ההליך היחיד שהיה, ככל הנראה, הינו הליך פרסום בהתאם לתקנה 17 לתקנות הירושה, התשנ"ח-1998. אין לראות בפרסום בדבר בקשה למתן צו ירושה, פרסום לזימון נושים לפי סעיפים 99 או 123 לחוק הירושה. ראו גם עא (מחוזי-י-ם) 5544/04 פרידמן לאה נ' בנק לאומי לישראל, שם נקבע כי, בין היתר, כי: "... הודעה שפורסמה בעניין עצם הגשת בקשה למתן צו ירושה, שלא הזמינה את הנושים להגיש תביעה במועד שנקבע בהודעה, אינה יכולה להוות תחליף להודעה לפי סעיפים 99 או 123 לחוק. ממילא שלא חל על ענייננו סעיף 127 לחוק, ואחריותה של המערערת צריכה להיקבע לפי סעיף 128 לחוק...” לפיכך, משלא בוצע הליך הזמנת נושים בהתאם לחוק הירושה, אין תחולה לסעיפים 127 ו- 132 לחוק הירושה. משאין מקום להחיל את סעיף 132 לחוק הירושה במקרה דנן, חלים דיני ההתיישנות הכלליים, במסגרתם עומדת המשיבה. אני דוחה איפוא את טענות המבקשת הנסמכות על סעיפים אלה, הן לענין ההתישנות והן לעניין היריבות. הלכה היא, כי סילוק תביעה על הסף הוא אמצעי קיצוני הננקט בלית ברירה, כפי שמציינת כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן ברע"א 1689/97 גראונד א.ש. בע"מ נ' אדם טבע ודין, תק-על 97(2), 174: "סילוק תביעה על הסף הוא צעד קיצוני באשר נשלל על ידו ממתדיין, יומו בבית המשפט ודלתותיו נסגרות בפניו מבלי שיהיה בידו לשטוח עצומותיו בפני בית המשפט". המלומד א' גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית), עמ' 159 מסביר מהי המדיניות השיפוטית הראויה בנוגע לסילוק תובענה על הסף: "הנחיה כללית, שיש לראות בה את המדיניות המשפטית הרצויה, היא כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף 'הן בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה'. העדר יריבות הינו, אפוא, פגם המתגלה על פני כתב התביעה עצמו ללא חקירה ודרישה בעובדות. בשלב המקדמי, אין בית המשפט שומע ראיות ואינו מברר עובדות, אלא חי בשלב זה מכתבי הטענות בלבד. על כן, בית המשפט יורה על סילוק התביעה בשלב המקדמי רק אם יתברר לו כי גם אם תוכחנה כל הטענות העובדתיות בכתב התביעה, עדיין לא יוכל התובע לזכות בסעד המבוקש. אין לנעול את שערי בית המשפט בפני המבקשת, בשלב מקדמי זה. גרסתה אמנם אינה נקייה מתהיות, אך לא כעת הזמן והמקום לבררן. בשולי הדברים יצוין, כי הצדדים, עדיין לא פרשו בפני בית המשפט, את מלוא המידע אודות הליכים קודמים בין הצדדים, לרבות ההליך שהתקיים בבית המשפט לאחר הגשת הבקשה למתן צו ירושה. סיכום : הבקשה לסילוק על הסף נדחית. מקומן של השאלות שהתעוררו בה, להתברר בשלב שמיעת המשפט גופו. הוצאות הדיון בבקשה, יחולו עפ"י התוצאות בתיק העיקרי. פרסוםירושהנושה