בפני בקשה להורות למזכירות בית המשפט המחוזי לאפשר למבקש להגיש בקשה לאישור עיקול זמני כנגד מחזיקות, בלא לחייב את המבקש בתשלום אגרה בעבור פתיחת תיק הבקשה. לחלופין, מבקש המבקש להורות כי אם יחוייב בתשלום אגרה, תהא זו בגובה האגרה המשולמת בגין הליכים שרואים את שוויים כבלתי-ניתנים לביטוי בכסף, ולא בהתאם לסכום התביעה. הרקע לבקשה: 1. ביום 11.12.07 הגיש המבקש תביעה אזרחית כנגד ארבעה נתבעים, ביניהם גם המשיבה 1 בבקשה זו (להלן: "התביעה"). במסגרת התביעה נתבע סך של 16,520,000 ש"ח. בהתאם לכך, שילם התובע את מחציתה הראשונה של אגרת בית המשפט, בסך 206,500 ש"ח. 2. ביום 19.12.07 הגיש המבקש בקשה לצווי עיקול זמניים במסגרת התביעה, כנגד תשעה מחזיקים, ביניהם שלוש המשיבות בבקשה הנוכחית (להלן: "המשיבות"). בקשת העיקול הוגשה ביחס לנכסי הנתבעים 1 - 2 לכתב התביעה, המצויים בחזקתם של המחזיקים, עד לגובה סכום התביעה. בקשה זו נתקבלה, וביום 20.12.07 הוצאו הודעות למחזיקים, וביניהם גם לשלוש המשיבות. הודעות אלו נמסרו כנדרש למחזיקים עוד באותו היום. המשיבות לא השיבו להודעות העיקול שנשלחו אליהן, וממילא לא הודו כי הן מחזיקות בנכסי הנתבעים. 3. בעקבות זאת, ביקש המבקש ביום 8.1.08 להגיש בקשה לאישור העיקול הזמני כנגד המשיבות, בהתאם לתקנה 378(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין"). לאחר שהובהר למבקש כי עליו להגיש תובענה חדשה בעניין זה, פנה המבקש ביום 9.1.08 לגזברות בית המשפט, לצורך פתיחת ההליך. גזברות בית המשפט התנתה את פתיחת התיק בכך, שהמבקש יציין בכתב על-גבי הבקשה את סכום הבקשה לאישור עיקול זמני, ובהתאם לכך ישלם אגרת בית-משפט נוספת. בעקבות דרישתה זו של מזכירות בית המשפט לתשלום האגרה, הגיש המבקש את הבקשה הנדונה כאן. טענות המבקש 4. המבקש טען, כי אינו חייב על-פי דין לשלם אגרת בית-משפט כפולה ונוספת עבור הבקשה לאישור העיקול. לטענת המבקש, מכיוון שדרישה לתשלום אגרה בבקשה לאישור עיקול זמני אינה קבועה בתקנות בתי המשפט (אגרות) התשס"ז - 2007, הרי שאין למזכירות בית המשפט סמכות ליצור בעצמה חיוב בתשלום אגרה. הדבר אף מנוגד לסעיף 1 לחוק יסוד: משק המדינה, הקובע כי אגרות לא יוטלו "אלא בחוק או על פיו". ביחס ללשון תקנה 378(ב) לתקנות סדר הדין, הקובעת כי דין בקשה לאישור העיקול כדין כתב תביעה, טען המבקש כי הקבלה זו עניינה בסדרי הדין בלבד לבירור הבקשה, כאשר המשמעות היא שיש להגיש כתב הגנה בעניינה של בקשה כזו, זאת להבדיל מדרך בירורן הרגילה של בקשות בכתב. עוד הדגיש המבקש, כי אין באפשרותו לנקוב בסכום שיהווה את סכום התביעה, מכיוון שאינו יודע מהו שווי נכסי הנתבעים המוחזקים בידי המשיבות, ואינו יודע האם המשיבות כלל מחזיקות בנכסים כאלה. במצב כזה, אין כל הצדקה להטיל עליו להצהיר על "שווי מלאכותי". דיון והחלטה 5. נושא האגרות המוטלות על הליכים משפטיים ושיעוריהן מוסדר, בהתאם לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984, בתקנות בתי המשפט (אגרות) התשס"ז - 2007 (להלן: "תקנות האגרות"). תקנות האגרות מבחינות בין הליכים לגביהם קיימת חובת תשלום אגרה, ביניהם תביעות על סכום כסף קצוב והליכים שרואים את שוויים כבלתי-ניתנים לביטוי בכסף, לבין הליכים לגביהם קיים פטור מחובה זו. בין ההליכים הפטורים מתשלום אגרה, המנויים בסעיף 20 לתקנות, מצוייה בקשה לסעד ביניים או הבאת הליך ביניים, כהוראת סעיף 20(2) לתקנות. סעדים זמניים, ובכללם העיקול הזמני, הינם מטיבם סעדי-ביניים, הכלולים בגדר הוראת סעיף 20(2) לתקנות. מטרתו של העיקול הזמני הינה שימור המצב הקיים ומניעת הברחת נכסיו של הנתבע, לשם הבטחת יכולת ביצועו של פסק הדין, לכשיינתן. תוקפו של העיקול הזמני פוקע עם הפסקת התובענה בתיק העיקרי, כך שאין לסעד זה קיום עצמאי מחוץ לתובענה עצמה, דבר המאפיין אותו כסעד ביניים. באשר לבקשת אישור העיקול אצל המחזיק, הרי שאף לבקשה זו אין משמעות מחוץ לתובענה העיקרית עצמה, שכן אין היא מקנה למבקש כל זכויות מעבר לאלו המוקנות בהחלטה המאשרת את הטלת העיקול עצמו, ופוקעת אף היא עם הפסקת התובענה. מכאן, שעל-פי הוראות תקנות האגרות לבדן, מצוייה בקשה לאישור עיקול על-פניה בכללם של ההליכים המנויים בסעיף 20(2), המקנה פטור מתשלום אגרה. 6. השאלה הייחודית להליך ספציפי זה נובעת מניסוחו של סעיף 378(ב) לתקנות סדר הדין, אשר מייחד את בקשת אישור העיקול מיתר הסעדים הזמניים, וקובע כי "דינה של בקשה כאמור כדין כתב תביעה ויחולו עליה הוראות תקנה 19". תקנה 19 לתקנות סדר הדין קובעת, כי "בהזמנה לדין יידרש הנתבע להגיש כתב הגנה תוך שלושים ימים לאחר המצאת ההזמנה...". לטענת המבקש, הקביעה כי דינה של בקשה לאישור עיקול כדין תביעה, מתייחסת רק להחלת סדרי הדין בתביעה על בירורה של בקשה כזו, ואין הדבר הופך את הבקשה לתביעה עצמאית המחוייבת באגרה. המבקש הפנה לספרו של דר' זוסמן, "סדרי הדין האזרחי" (מהדורה שביעית, 1995, בעמוד 595), שם נכתב, כי התקנות נמנעו במכוון מלקרוא לבקשה מסוג זה "כתב תביעה", על אף שניתן היה לעשות זאת, וזאת על-מנת שלא לגזור על התובע גזירה שאין הוא מסוגל לעמוד בה, שכן לרוב לא יהיה בידי התובע מידע מפורט עד כדי כך שיוכל לפרש את "העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה", כנדרש על פי הוראת תקנה 9(5) לתקנות סדר הדין. מסקנה זו נראית הגיונית בעיני, ותואמת את אופייה של בקשה כזו כבקשה הנעדרת אופי או סעד עצמאי, אלא תלוייה כולה בסעד שייפסק בתובענה העיקרית. בהתאם לכך, הכתרתו של הליך זה בכותרת "בקשה" וההימנעות מלהגדירו ככתב-תביעה מלמדת, כי אין צורך לעמוד אף ביתר סעיפיה של תקנה 9, ביניהן תקנה 9(9), לפיה נדרש פירוט שוויו של נושא התובענה, ככל שניתן לקבעו. 7. יחודה של הבקשה לאישור עיקול אצל מחזיק, ביחס לסעדים זמניים אחרים, הוא בכך שהיא מביאה לפתיחת חזית חדשה כנגד צד אשר אינו קשור למחלוקת שבין הצדדים המתדיינים. בכך, מובן הצורך בהחלתו של הסדר יחודי ביחס להליך זה, לפיו יש להזמין את אותו צד שלישי לדין ולאפשר לו להגיב כאילו היה נתבע (לעניין זה ראו א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה תשיעית), בעמ' 557; ורע"א 2158/92 קליאוט נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד מו(3) 804, בעמוד 809). עם זאת, אין המדובר בהליך עצמאי כנגד אותו צד שלישי, ואין המדובר בהליך לאכיפת זכות מהותית עצמאית, אלא בהליך דיוני הבא לסייע באכיפתה של אותה זכות, הנתבעת במסגרת התובענה העיקרית. מכאן, שיש להבחין בין החלתה של הוראת תקנה 19 על בקשה מסוג זה, הנחוצה לשם שמירה על זכויותיו הדיוניות של הצד המצורף; לבין החלת יתר ההוראות הנוגעות לכתב-תביעה על בקשה כזו, כגון הדרישות לפירוט עובדות, לפירוט סכום התביעה ולתשלום אגרה בהתאם, אשר אינן מתחייבות לאור אופיו הדיוני והטפל של ההליך, ואינן עולות בקנה אחד עם מטרתו. בהקשר זה יש לציין, כי ביחס להליך אחר, הכורך צד שלישי לתובענה אך חדל מלהתקיים עם הפסקתה - הוא הליך ההודעה לצד שלישי - קיימת חובת תשלום אגרה, אך הדבר מצויין במפורש בתקנות האגרות, בתקנה 1 הכוללת הליך זה בהגדרת "תובענה", בלא שקיים סעיף פטור להליך מסוג זה. מכך נלמד, כי כאשר ביקש מתקין התקנות לכלול הליך מסויים בגדר ההליכים החייבים בתשלום אגרה, ידע הוא לעשות זאת במפורש במסגרת התקנות הנוגעות לעניין. 8. לאור האמור, מצאתי כי הצדק עם המבקש, ואין מקום לחיוב בתשלום אגרה הנגזרת מסכום התובענה העיקרית עבור פתיחת הליך של בקשה לאישור עיקול אצל מחזיק. בהתאם לכך, הנני מורה למזכירות בית המשפט לקבל לרישום את בקשת המבקש לאישור העיקול, בלא צורך בתשלום אגרה נפרדת בעבור פתיחת ההליך. ניתנה היום, א' ב אדר א, תשס"ח (7 בפברואר 2008), בהיעדר הצדדים. המזכירות תשלח עותק מהחלטה זו לב"כ הצדדים. אורי גורן, נשיא תקסד"א 1984 (הישנות)