1. המבקש יליד 28.5.86, נפגע בתאריך באופן קשה בתאריך 26.5.01, בנסיבות שתוארו באופן מפורט בפסק דין חלקי שניתן על ידי כב' הנשיא, (כתוארו אז) מ' לינדנשטראוס, בתאריך 7.9.04. על קצה המזלג אזכיר, כי המבקש נרמס ברגלי המון אוהדי כדורגל אשר פרצו למגרש כדורגל בתום המשחק. 2. בפסק הדין החלקי נקבע, כי המשיבות אחראיות לנזקיו של המבקש, ונקבע שיעור האשם החל על כל אחת מן המשיבות. המשיבות הגישו בקשת רשות ערעור על פסק הדין החלקי (רע"א 9572/04), אך במהלך שמיעת בקשתן הסכימו המשיבות לחזור בהן מבקשתן כפוף לשמירת זכותן לטעון טענותיהן בשאלת האחריות וחלוקתה בערעור שיוגש, אם יראו בכך צורך, לאחר מתן פסק הדין המלא. 3. משניתן פסק הדין החלקי, הסכימו הצדדים לקיים הליך גישור בפני כב' השופט (בדימוס) פרופ' ד' ביין, ועד עתה לא הגיעו הצדדים להסכם פשרה ביניהם. 4. בבקשה שלפני עותר המבקש לכך שיינתן פסק דין חלקי לפי תקנה 191 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 או לחייב את המשיבות לשלם מקדמה על חשבון הפיצויים להם זכאי המבקש. בבקשה נטען, כי לאחר שנקבעה אחריות המשיבות לנזקיו הקשים של המבקש, סביר שהמבקש יהיה זכאי לסכום פיצויים בן שמונה ספרות, ומכיוון שעד עתה נגרמו למבקש ולמשפחתו הוצאות כבדות מאוד, שהוצאו לצורך מימון הטיפולים השונים שהיה צורך להעניק למבקש ולסיעודו, ואף נוצר חוב גדול לבית החולים "אלישע" בו הוא מאושפז, ראוי שבית המשפט יחייב את המשיבים לשלם למבקש ולבני משפחתו סכום כסף אשר יכסה את ההוצאות הכבדות שנגרמו להם עד עתה. עם זאת, בפתח הדיון שהתקיים בבקשה, צמצם ב"כ המבקש את הבקשה והעמיד את עתירת המבקש על סכום החוב שנוצר לבית החולים "אלישע" שם מאושפז המבקש, ועל פי הנטען, סכום זה מגיע עד עתה כדי הסך 860,000 ₪. במהלך שמיעת הבקשה הונח לפני מכתבו של מנהל בית החולים "אלישע", מתאריך 9.11.05, אשר הופנה לב"כ המבקש, ובו כתב המנהל (מוצג מב/3): "אמיר רנד מאושפז אצלנו לפי תעריף 30,000 ש"ח לחודש ואין אנו רואים צורך בהשוואת התעריף להסכמים עם גופים כגון "אבנר". במעמד זה אבקשך לדאוג לכיסוי החוב ללא דיחוי. לא נוכל להמשיך לאשפז את החולה ללא קבלת התשלומים המלאים בעתיד." 5. לבקשת המבקש צורף מסמך הנושא את הכותרת "הוצאות - אמיר רנד", המונה 13 עמודים, ובו מפורטות ההוצאות השונות שהוצאו במהלך התקופה מאז נפגע המבקש ועד לסוף שנת 2004, ואלה מסתכמות כדי הסכום הכולל של 898,334 ₪. לא אכחד, כי עניינו של המבקש מעורר בלבי אהדה רבה, ואולם, ההכרעה בבקשה שלפני לא תושפע ממידת האהדה שהנני רוחש למבקש, אלא ממידת הדין, ובין שתי מידות אלה קיים, לצערי, מרחק. 6. בדיון מקדמי, שהתקיים בפני בתאריך 3.11.05, התברר לי כי במהלך הגישור שהתקיים בין הצדדים, הסכימו המשיבות לשלם למבקש סך 700,000 ₪ בצירוף ריבית מתאריך 26.5.01. ההסכם הוגש לבית המשפט בתאריך 28.10.04, ובית המשפט נתן לו תוקף של החלטה, ומתוקף החלטה זו שולם למבקש סכום הקרוב למיליון ₪. על כן, בישיבה שהתקיימה בתאריך 3.11.05, בה קבעתי הבקשה שלפני לדיון, ביקשתי מב"כ המבקש להגיש הודעה שתפרט המטרות לשמן נעשה שימוש בסכום הכסף ששולם, ובעקבות החלטתי זאת הגיש ב"כ המבקש שנית את פירוט ההוצאות שצורף לבקשה. ב"כ המשיבות גורסים, כי ב"כ המבקש לא קיים החלטתי מיום 3.11.05 ולעומתם סבור ב"כ המבקש כי במתן הפירוט קיים את החלטתי. דעתי בעניין זה כדעת ב"כ המשיבות. 7. ראשית לעניין סמכותו של בית המשפט. ב"כ המבקש גורס כי בית המשפט מוסמך להיעתר לבקשה, במיוחד לאחר ששאלת האחריות הוכרעה בפסק דין חלקי, ואת טענותיו סומך הוא, בין היתר, על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' ענבר) בבש"א (ים) 8305/01 מיכל דורון ואח' נ' המועצה המקומית מבשרת ציון ואח' ((פורסם ב"דינים ועוד ..."), וראה גם רע"א 9624/04 ורע"א 9834/04 מדינת ישראל נ' מיכל דורון ואח', (פורסם ב"דינים ועוד ...")). כמו בית המשפט המחוזי בירושלים אף אני סבור, במלוא הענווה, כי בית המשפט מוסמך לפסוק לתובע סעד כספי זמני, אף כאשר אין מדובר ב"תשלום תכוף" בתביעה שעילתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975. לדעתי, מקור סמכותו של בית המשפט לפסוק לתובע סעד כספי זמני מצוי בסעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984, הקובע: "סמכות כללית לתת סעד 75. כל בית משפט הדן בענין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו לא-תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו." המילים "כל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו", מביאות בגדר הסעדים המנויים בסעיף 75 גם את הסעד הכספי הזמני, ועל כן הסמכות קיימת. 8. המבקש סומך בקשתו אף על תקנה 191 המסמיכה את בית המשפט, אך לדעתי אין מקום להפעיל תקנה זו בעניין שלפני. הטעם לכך הוא, שסמכות בית המשפט ליתן פסק דין חלקי על פי תקנה 191 לתקנות סדר הדין האזרחי, קיימת "כל אימת שנראה לבית המשפט שאין בהמשך הדיון כדי לשנות את הממצאים לגבי העובדות המהותיות או לגבי השאלות העומדות להכרעה לענין התביעה או הסעד כאמור." ואולם, במקרה שלפני, ובמיוחד בכל הנוגע לאשפוזו של המבקש בבית החולים "אלישע", המשיבות חולקות על הצורך לאשפזו דווקא במוסד מכובד זה, שלטענתן הוא יקר יותר מאשר מוסדות אחרים בהם ניתן היה לאשפז את המבקש. על כן, ככל שהדברים נראים עתה, שאלה זאת תחייב ברור וליבון במהלך הדיון בתיק העיקרי, שם, ככל הנראה, תתעורר השאלה האם על המשיבות לשאת בתשלום דמי האשפוז כפי שדורש בית החולים "אלישע" או שמא יהיה עליהן לשאת בתשלום סכום אחר, שהיה משולם למוסד אחר בו היה המבקש מקבל את כל צרכיו בתעריף נמוך יותר. על קצה המחלוקת ניתן ללמוד ממכתבו של מנהל בית החולים, המצוטט לעיל, וממנו עולה, שבית החולים אינו רואה מקום להשוואת תעריף האשפוז לפיו מאושפז המבקש לתעריף הנקוב בהסכמים אחרים שנכרתו בין בית החולים וגורמים אחרים, ונראה כי המסקנה הפשוטה מדברים אלה היא, שהתעריף שבית החולים "אלישע" מחייב בו את המבקש, גבוה מהתעריף לפיו מקבל הוא לאשפוז חולים אחרים. מכל מקום, משהגעתי למסקנה כי סמכות בית המשפט לפסוק למבקש דמי אשפוז קמה מכוח סעיף 75 לחוק בתי המשפט, לעובדה שאין מקום להפעיל את תקנה 191 אין נפקות לעניין שלפני. ומכאן לגופו של עניין. 9. ברור ומובן לי כי על המבקש ובני משפחתו ניחתה מכה קשה וכואבת, והתרשמתי מכנותו של אבי המבקש, אשר תצהירו תומך את הבקשה ואשר אף נחקר על תצהירו במהלך הדיון שהתקיים לפני. מקבל אני את טענותיו של אבי המבקש, כי הטיפול במבקש כרוך בהוצאות רבות וכבדות, ובשלב זה, ולצורך הדיון בבקשה שלפני (ולצורך זה בלבד) מוכן אני לקבל את רשימת ההוצאות אשר צורפה לבקשת המבקש, ככתבה וכלשונה, וזאת מבלי לפגוע זכויות המשיבות להעלות טענותיהן בקשר לפריטים השונים המופיעים ברשימה, טענות שבאו לידי ביטוי מה במהלך הדיון בבקשה. ואולם, אפילו אקבל לצורך הדיון בבקשה שלפני את הרשימה שצורפה לבקשה, ואפילו ברור לי כי הטיפול במבקש כרוך בהוצאות רבות וכבדות, אין אני יכול להיעתר לבקשה. הטעם לכך הוא, שהבקשה אינה מגלה את כל הפרטים הדרושים לעניין, והיא מציגה אך ורק את ההוצאות שהוצאו בטיפול במבקש אך אינה מפרטת אף לא סכום כספי אחד מבין סכומי הכסף השונים, שהמבקש קיבל ממקורות שונים לצורך מימון ההוצאות בהן נשא. ב"כ המשיבה מס' 3, עו"ד א' לדרר, חקר את אבי המבקש על התצהיר התומך את הבקשה, ומחקירתו עלו עובדות רבות שלא קיבלו ביטוי בבקשה, וכדוגמה לעובדות שלא קיבלו ביטוי בבקשה אביא את הנקודות הבאות: (א) הבקשה אינה מפרטת הסכום שהמבקש קיבל על פי ההסכם שנכרת בין הצדדים, ואשר קיבל תוקף של החלטה, ולפיו קיבל המבקש סכום קרוב למיליון ₪ (מתוכו שולם לב"כ המבקש סך 200,000 ₪). אמנם, איני חושד במבקש כי ניסה להסתיר סכום זה, שהרי בסופו של דבר לא מתקבל על הדעת שהיה מנסה להסתיר סכום שהתקבל מאת המשיבות עצמן, אך גילוי מלא של העובדות, הדרוש על מנת לברר את הבקשה, היה מחייב לגלות גם סכום זה. (ב) הבקשה אינה מגלה כי המבקש קיבל סכום של כ- 540,000 ₪ לפי פוליסת ביטוח תלמידים. אמנם, נראה לכאורה כי מדובר בסכום שמקורו בפוליסת ביטוח, ולא יהיה מקום להביאו בחשבון, אך לצורך השאלה האם דרושה למבקש "מקדמה" (כלשון בא כוחו) לשם מימון האשפוז בבית החולים "אלישע", היה מקום לגלות גם סכום זה, ולא להותיר אותו חסוי על מנת שיתגלה בחקירה הנגדית. (ג) הבקשה אינה מגלה כי במשך שלוש שנים קיבל המבקש סך 3,500 ₪ לחודש מחברת הביטוח "הראל", על פי פוליסה לביטוח תאונות אישיות, ומדובר בסכום כולל של כ- 126,000 ₪. (ד) הבקשה אינה מזכירה, כי המבקש קיבל מ"מכבי מגן" סך כולל המגיע כדי 288,000 ₪. אציין, כי אבי המבקש ציין, והדבר אף מופיע ברשימת ההוצאות, כי שילם לבי"ח "אלישע" על חשבון דמי האשפוז סך 10,000 מידי חודש, אך לא ציין, כי קיבל ממכבי מגן" החזר סך 8,000 ₪ במשך שלוש שנים. (ה) הבקשה אינה מגלה כי המבקש מקבל מידי חודש סכום של 3,900 ₪ לחוד שמהמוסד לביטוח לאומי. (ו) הבקשה אינה מגלה, כי המבקש קיבל הלוואה מאת המשיבות 4 ו-5 בסכום כולל של 350,000 ₪, ובשלב זה אין המבקש נדרש לפרוע את ההלוואה. (ז) הבקשה אינה מגלה, כי אף מעבידו של אבי המבקש נחלץ לסייע למבקש, והלווה סך 45,000 ₪. 10. ב"כ המשיבה מס' 3 ערך טבלה המציגה את הנתונים השונים שהתבררו, והתוצאה שהתקבלה היא, כי לעומת הוצאות בסך כולל של 1,053,813 ₪, עמדו לרשות המבקש תקבולים ממקורות שונים בסך 2,349,000 ₪ (וזאת מבלי להביא בחשבון את קצבת המוסד לביטוח לאומי בסך 3,900 ₪). המצב הוא אפוא, שבקשת המבקש לא הציגה את כל הנתונים הדרושים לצורך בחינת השאלה האם יש מקום לפסוק למבקש סעד כספי זמני, ועל יסוד הנתונים שהתבררו בחקירה הנגדית, נראה כי אין מקום לפסוק סעד כזה בשלב זה. 11. אציע, כי להבא, אם יתעורר הצורך לעתור לסעד כספי זמני במסגרת תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף, תוגש הבקשה לבית המשפט על פי המתכונת המשמשת בקשות לתשלום תכוף. 12. אשר על כל האמור לעיל הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני דוחה את הבקשה. (ב) בנסיבות העניין הנני מחליט שלא לחייב את המבקש לשלם למשיבות הוצאות הבקשה. ניתן היום, כ"ז בכסלו, תשס"ו (28 בדצמבר 2005), בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח העתקים לב"כ הצדדים. מותר להפצה מהיום. יצחק כהן - שופט כדורגלדיני חינוךדיני ספורטביטוח תלמידיםביטוח ספורט