המועד להגשת ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל 1. בבקשה שלפני עותרת המבקשת, לדחייתה על הסף של בקשת רשות ערעור, אשר הוגשה מטעמו של המשיב בתיק העיקרי (בר"ע 1973/07), על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל בחיפה (כב' הרשם, כתוארו אז, מר דאוד מאזן), מתאריך 3.6.2007 בתיק הוצל"פ [חיפה] 02-01913-86-0. 2. לטענת המבקשת, דחיית בקשת רשות הערעור מתבקשת מכך, שהבקשה הוגשה לאחר חלוף המועד החוקי להגשתה, ולא הוצג על ידי המשיב טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הבקשה. ב"כ המבקשת מוסיף וטוען, שאף התצהיר התומך את הבקשה, אינו מביא כל טעם המצדיק את הארכת המועד, לא כל שכן, שאין הוא מביא כל "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד. 3. בגוף הבקשה למתן רשות לערער ציינה באת כוח המשיב, כי העתק מהחלטת כב' ראש ההוצאה לפועל נמסר במשרדה בתאריך 7.6.2007 (וראה סעיף 4.3 לבקשה). על פי תקנה 119(ה) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם - 1979, המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת ראש הוצאה לפועל, הוא 15 ימים מיום שניתנה ההחלטה או מהיום בו הומצאה, אם הומצאה בדואר. על כן, לטענת ב"כ המבקשת, היה על המשיב להגיש את הבקשה לא יאוחר מתאריך 22.6.2007, ואולם, הבקשה למתן רשות לערער הוגשה רק בתאריך 12.7.2007, דהיינו - איחור של 20 ימים תמימים בהגשת הבקשה למתן רשות לערער. 4. באת כוח המשיב מתנגדת לבקשה, ולטענתה אין כל עילה לדחות אותה על הסף. לטענת ב"כ המשיב, בהחלטת כב' ראש ההוצאה לפועל נפלה שגגה, שכן עולה מהחלטה זו, שראש ההוצאה לפועל הורה למשיב להשיב למבקשת סכומי כסף אשר נגבו מחייבים אחרים (ולמעשה זאת אחת מעילות הבקשה בתיק העיקרי). משמצאה באת כוח המשיב את השגגה בהחלטת כב' ראש ההוצאה לפועל, הגישה בקשה "דחופה" להבהרת ההחלטה. לטענת באת כוח המשיב, "אין חולקים" שהבקשה למתן הרשות לערער הוגשה בתוך המועד החוקי, אותו יש למנות החל מיום 27.6.2007, שאז ראתה באת כוח המשיב לראשונה את החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל, שדחתה את הבקשה "הדחופה" למתן ההבהרה. 5. השאלה הראשונה שבא אני לשאול היא, האם בקשה המוגשת להבהרת החלטה, דוחה את המועד להגשת ערעור או בקשה לקבל רשות לערער. מתברר כי אין אני נדרש לחרוש בקרקע בתולה, שכן השאלה הוכרעה בפסק שניתן בבית המשפט העליון בע"א 3053/98 געדי נ' צור שמיר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ"ה(1) 933. באותו פסק דין הוגשה בקשה להבהרת פסק הדין כשלוש שנים לאחר מתן פסק הדין, ומשנדחתה הבקשה להבהרת פסק הדין, הוגש הערעור. בית המשפט העליון קבע, כי החלטה להבהרת פסק דין אינה דוחה המועד להגשת ערעור על פסק הדין. למסקנה זאת הגיע בית המשפט העליון אגב השוואת בקשה להבהרת פסק הדין עם בקשה לתיקון טעות סופר. על פי סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, במקרה של תיקון טעות סופר רואים, לעניין הערעור, את המועד בו תוקן פסק הדין כמועד מתן פסק הדין. מכאן מתבקש, שדחיית המועד להגשת ערעור, בעקבות תיקון טעות סופר בפסק הדין, היא חריג למועד הרגיל בו יש להגיש את הערעור, ומכיוון שלא נקבעה הוראה דומה ביחס להחלטה להבהיר את פסק הדין, כי אז אין דוחים את המועד להגשת הערעור במקרה של החלטה המבהירה את פסק הדין. על כן, הנני מקבל טענת ב"כ המבקשת, שהמועד החוקי להגשת הבקשה לקבלת רשות לערער בתיק העיקרי, חל בתאריך 22.6.2007, וברור עתה, כי הבקשה הוגשה לאחר חלוף המועד החוקי להגשתה. עתה נותר לבחון את הבקשה להארכת המועד לגופה. 6. הבקשה להארכת המועד לא הוגשה כבקשה נפרדת כמקובל, אלא הובלעה בתוך הבקשה העיקרית עצמה. דא עקא, שהתצהיר התומך את הבקשה העיקרית אינו מביא אלא פירוט עובדתי קצר של חלק מההליכים עֲקֻובֵּי הדיו, המתנהלים בין הצדדים מזה למעלה מ- 20 שנים. אין בתצהיר כל איזכור של טעם המצדיק הארכת המועד, וממילא אין בו כל איזכור ל"טעם מיוחד" להארכת המועד, והרי טעם שכזה דרוש במקום בו מבוקש להאריך מועד שנקבע על ידי המחוקק. על כן, גם אם אתעלם מהפגם שיש בהגשת הבקשה להארכת המועד כחלק מהבקשה העיקרית, הרי הפגם שבתצהיר אינו ניתן לריפוי, ובהעדר כל טעם, ובוודאי שבהעדר טעם מיוחד, דין הבקשה העיקרית להידחות על הסף. 7. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני דוחה את הבקשה לקבלת רשות לערער בתיק העיקרי (בר"ע 1973/07). (ב) הנני מחייב את המשיב (בנק הפועלים בע"מ) לשלם למבקשת (רלה וינשטיין) שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. (ג) המזכירות תשלח את כתב ההתחייבות שהפקיד המשיב לעו"ד יוסף כהן, ב"כ המבקשת. המועד להגשת ערעוריםערעור על החלטת רשםרשםערעורהוצאה לפועל