השתק עילה הכרעה לגופו של עניין

1. בפני בקשה לסילוק על הסף, שהוגשה ע"י הנתבע בהליך העיקרי, מחמת מעשה בית דין מכוח פסק דין שניתן ביום 28/11/06 בת.ק.(אשקלון) 4466/06, ע"י כבוד השופט ע. דננברג. העובדות הצריכות לענייננו: 2. ביום 3/1/06 היו הצדדים מעורבים בתאונת דרכים, בה ניזוקו רכבי הצדדים, כשלכל צד גרסה משלו, המטילה את החבות לנזקים על הצד השני. 3. המבקש בבקשה כאן, הגיש תביעה נגד המשיב, בבית המשפט לתביעות קטנות באשקלון, בטענה כי נגרם לו נזק בשווי 675 ₪ (מתוך פסה"ד). בדיון שנערך בנוכחות הצדדים, כשלאחר החלטה, הוסף נתבע נוסף להליך, הוא מר עלי אבו-ג'אבר, לאחר שהאחרון הצהיר כי נהג בזמן התאונה ברכב המשיב ולאחר שהעידו המבקש, המשיב והנתבע הנוסף, נדחתה התביעה. וכך מתוך פסה"ד: "קיימות בפני שתי גרסאות סותרות זו את זו ואשר אינן מתיישבות זו עם זו. בדקתי היטב את הרושם שעשה בפני כל אחד מהעדים שהעידו בפני ואת מידת המהימנות והמשקל שאני מוכן לייחס לכל אחת מהעדויות, והגעתי למסקנה שאיני יכול להעדיף את גרסת עת/1 על פני גרסת הנתבע 2 ועד ההגנה ולהיפך. על פי הכלל המוציא מחברו עליו הראיה מוטל על התובע להוכיח את תביעתו והיה עליו להוכיח בפני שמאזן ההסתברות נוטה לטובת גרסתו כדי 51% או יותר. בעניין שבפני אין אני יכול להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעים ולהיפך לכן המסקנה היא שהתובע לא הוכיח שמאזן ההסתברות נוטה לטובת גרסתו כדי 51% או יותר". 4. בתיק העיקרי, הגיש התובע, הוא הנתבע בהליך הקודם, נגד הנתבע, הוא התובע בהליך הקודם, כתב תביעה בסדר דין מהיר, בגין נזקים שנגרמו לו בגין אותה תאונה, המסתכמים בסך של 13,348 ₪. טענות הצדדים: 5. בבקשה שבפני טוען המבקש, כי יש לסלק התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין; לטענתו סוגיית האחריות הובהרה והוכרעה זה מכבר ע"י ביהמ"ש לתביעות קטנות, וכי הגשת התביעה סותרת את הרציונאל העיקרי המונח ביסוד הכלל "מעשה בית דין" והוא עקרון סופיות הדיון והצורך למנוע הטרדה נוספת מבעל הדין ע"י התדיינות חוזרת בעניין שכבר נפסק בו. עוד טוען המבקש כי במקרה דנן חל השתק עילה באשר מדובר בעילה זהה אשר הוכרעה לגופו של עניין וקיימת זהות בין בעלי הדין. במאמר מוסגר יצוין כי מבקשת 2 בהליך זה , אשר הגישה תביעת שיבוב נגד המשיב, הגיעה להסכמה עם המשיב למחיקת התביעה ללא צו להוצאות. 6. המשיב מתנגד לבקשה ומבקש לדחותה בטענה כי מעשה בית דין ו/או השתק עילה, אינו צינור דו כיווני שכן, השתק העילה הינו מצד המשיב כנגד המבקש ולא ההיפך. עוד טוען המשיב כי כיום יכול הוא להרים את הנטל ולהוכיח תביעתו כנגד המבקש. טענה נוספת היא הנזקים שנגרמו לו, לא נידנו בפני ערכאות שיפוטיות. דיון: 7. לכלל בעניין "מעשה בית דין" שני רכיבים והם "השתק עילה" ו"השתק פלוגתא", המבטאים תפיסה לפיה יש בכוחה של הכרעה שיפוטית קודמת להביא, במקרים המתאימים לכך, לסיום ההתדיינות המשפטית בין הצדדים באותו עניין (ראה פסק דינו של השופט גרוניס בע"א 2035/03 לב יסמין בע"מ נ' ת.ג.י בע"מ ואח' פ"ד נח (6) 447, 452 למטה). הכלל של "השתק עילה" מעוגן בשני שיקולים עיקריים: האחד, הפעלה יעילה של מערכת המשפט ומניעת הכרעות סותרות, והשני - שיקול של צדק, לפיו אין להטריד בעל דין בהתדיינות חוזרת (ראה פסק הדין בע"א 2035/03 הנ"ל בעמ' 453 ופסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"א 6830/00 ברנוביץ נ' תאומים, תק- על 2003 (2) 2943). התנאים להחלת הכלל הם זהות העילה, הכרעה לגופו של עניין וזהות בין בעלי הדין או חליפיהם. 8. השתק פלוגתא, הינו הכרעה בשאלה שנדונה במסגרת ההליך ושהכרעה בה הינה חיונית לצורך הכרעה בתובענה. ראה ע"א 246/66 שמואל ורחל קלוז'נר נ' רנה שמעוני, פ"ד כב (2) 561, עמוד 584: הכלל העיקרי האחר הוא: אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסויימת, שהיתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי-הזהות בין העילות של שתי התביעות. העיקר הזה ידוע בשם הכלל של EADEM QUAESTIO ויש המכנים אותו בשם "השתק עקיף" (COLLATERAL ESTOPPEL) או "השתק הפלוגתה" (ISSUE ESTOPPEL). כדאי להבהיר כי לשם תחולת הכלל האחרון, דרוש לא רק שהנקודה העובדתית, שנטענה, הועמדה במחלוקת במשפט הקודם, אלא גם שפסק-הדין מבליט, במפורש או מכללא, שאמנם נפלה שם הכרעה לגביה. שאם לא כן, לא יהיה בפסק-הדין כדי להשתיק את העלאת הטענה העובדתית מחדש במשפט השני. למשל, במקרה בו הושתתה עילת התביעה הראשונה על שניים או יותר יסודות עובדתיים ובית-המשפט רק פסק, כי "התביעה נדחית מחוסר הוכחה", כלי לפרש מהו היסוד או היסודות העובדתיים, שלא הוכחו, לא יהיה בהכרעה שכזאת כדי למשמש עשה-בית-דין במשפט השני לענין אי-התקיימותו של יסוד זה או אחר מאותם היסודות, הואיל ולא נקבע לגביו ממצא שלילי ספציפי." במקרה דנן, היות ועילת התביעה נוגעת לנזק שנגרם למשיב, בעוד שהתביעה הקודמת עסקה בנזקיו של המבקש, אין עסקינן בשאלה שההכרעה לגביה מהווה השתק עילה, אלא עסקינן בשאלה שההכרעה לגביה מהווה השתק פלוגתא, שכן עסקינן בשאלת האחריות לתאונה ולא בשאלות נוספות שהתבררו בהליך הקודם, כגון שאלת הנזק, כאשר במקרה דנן, עילת התביעה נוגעת לשאלת נזקיו של המשיב. 9. השאלה העומדת לדיון הינה לפיכך, האם הכרעתו של כב' השופט דננברג, לפיה התובע בהליך שבפניו לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את אחריותו של הנתבע בפניו לתאונה מהווה "השתק פלוגתא, כאשר הפלוגתא הינה שאלת האחריות לתאונה. אם נקבע, כי בית המשפט אכן הכריע בשאלה זו- אזי אין מקום עוד להביא לדיון את השאלה בהליך שבפניי ואם בית המשפט לא הכריע בשאלה זו, אין מניעה להגיש תובענה זו. הלכה היא, כי טענה מסוג השתק פלוגתא יכולה להיטען רק אם לגבי הנקודה העובדתית שבמחלוקת היה ממצא חיובי, להבדיל מממצא של חוסר הוכחה. ראה ע"א 126/51, פלמן נ' שחב, פ"ד ו, 313, שבו היתה הכרעתו של בית המשפט הראשון, בתוצאה אליה הגיע, דומה להכרעה במקרה דנן, כפי שניתנה על ידי כב' השופט דננברג. ואומר בית המשפט, כב' השופט זילברג ( בעמ' 324): "ברור, כי זו היא שאלה ש"הועמדה שם בפירוש" למחלוקת בין הצדדים. לכן אילו קבע השופט המלומד צנטלר, כי שחב איננו בעל המטע, לא הייתי מהסס לראות בהחלטתוres judicata גם כלפי התביעה המתבררת בתיק 344/49, אף על פי שהסעד הנדרש בתיק זה אינו זהה עם הסעד שנדרש בתיק ההוא. מפני שבמקרה זה מותר היה להגיד, כי שחב "מנסה לסתור ממצא, אשר כבר נקבע במשפט קודם, לגבי שאלה שהועמדה שם בפירוש למחלוקת על ידו" - אבל לא כן היה הדבר במקרה שלפנינו: השופט המלומד צנטלר לא קבע כי שחב איננו בעל המטע, הוא רק אומר: "אינני בדעה שעל סמך ההוכחות אשר הובאו בפני אוכל לקבוע ששחב נעשה לבעלי הקרקע וכו"; ז"א הוא קבע שאינו יכול לקבוע כלום, לא לכאן ולא לכאן- לא מצא שום "ממצא"- ולכן אין פסק דין זה מהווהres judicata כלפי התביעה המתבררת בתיק 344/49, לאחר שגם הסעד הנדרש בתיק זה, אינו זהה עם הסעד שנדרש קודם לכן בתיק 147/50 הנ"ל" (ההדגשות במקור- ס.כ.) במקרה דנן, קבע כב' השופט דננברג, כי אינו יכול לקבוע ממצא עובדתי באשר לזהותו של האחראי לתאונה ולכן, בשל העובדה שנטל ההוכחה מוטל על התובע, התביעה נדחית. קביעתו זו של כב' השופט דננברג מהווה השתק עילה כלפי כל תביעה אותה יגיש התובע בהליך שם בנוגע לאותה עילה, לאחר שהעילה נדונה והוכרעה, אך הכרעתו זו אינה יכולה להוות השתק פלוגתא, שכן בית המשפט לא קבע כל ממצא עובדתי, אלא קבע, כי התובע לא הצליח לשכנעו במידת ההסתברות הנדרשת, כי אכן הנתבע שם אחראי לתאונה. 10. בית המשפט שם (כב' השופט דננברג) הוסיף וקבע: "אין אני יכול להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעים ולהיפך" (הדגשה שלי- ס.כ). דהיינו- לכאורה קבע בית המשפט, כי אף הנתבע שם- הוא התובע בהליך שבפניי לא הצליח להוכיח בפני בית המשפט בוודאות, כי אמנם התובע שם היה האחראי לתאונה. ואולם, היות ועסקינן בשאלה של השתק פלוגתא- הרי שמשבית המשפט לא קבע כל ממצא עובדתי פוזטיבי, לא ניתן לראות, גם לא באמירתו זו של בית המשפט, משום השתק פלוגתא. 11. רציונל זה מקבל משנה תוקף בשים לב לכך שהתובע, היה צד להליך הקודם כ"נתבע" ולכן, הנטל המוטל עליו הינו אך ורק לשלול את טענות התובע ולהוכיח, כי התובע לא הצליח להרים את הנטל ב-51%, ולשם כך, לא מוטלת על נתבע החובה להביא את כל ראיותיו, שיש בהן כדי לקבוע ממצא פוזטיבי, אלא די בהבאת ראיות הנוגסות בגרסת התובע לכדי פחות מ-51%. משכך, לא יכולה החלטתו של כב' השופט דננברג, אשר לא קבעה ממצא פוזטיבי לשמש "השתק פלוגתא" והתובע רשאי להביא בפני בית המשפט ראיות שיהא בהן כדי לשכנעו שמאזן ההסתברויות נוטה לטובתו. 12. לאור האמור, דין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין, מצאתי מקום לפסוק את הוצאות הבקשה בסכום של 1,000 ₪ בצירוף מע"מ בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי. בשולי החלטתי, מצאתי מקום להמליץ לצדדים לבוא בדברים על מנת לסיים את ההליך מחוץ לכתלי בית המשפט, משלא ברור מהן הראיות הנוספות המצויות בידי התובע לאחר שכל העדים המעורבים בהליך נשמעו בפני כב' השופט דננברג. המזכירות תחזיר את התיק לכב' הרשמת לקביעת מועד לדיון. ניתנה היום י' בניסן, תשס"ח (15 באפריל 2008) בהעדר הצדדים המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים סבין כהן, שופטת השתק / דיני מניעותהשתק עילה