דוגמא למו"מ עם חברת הביטוח

1. התובע יליד 9.12.77, ביום 24.6.91, בהיותו תלמיד בית ספר בכיתה ח', נפגע בזרוע שמאל עת ששהה בבית הספר. התובע נלקח לבדיקה בבי"ח רמב"ם בחיפה, שם אובחן כסובל משבר בשתי עצמות האמה עם תזוזה. התובע עבר ניתוח לקיבוע השברים (לאחר שחזור פתוח) והעצמות קובעו עם פלטות וברגים. הזרוע גובסה ונתמכה במתלה צוואר. ביום 28.6.91 התובע שוחרר לביתו להמשך מנוחה. ביום 10.8.93 התובע אושפז בשנית, לצורך ניתוח הוצאת פלטות הקיבוע ואושפז לצורך כך עד ליום 15.8.93, שלאחר מכן שוחרר לביתו עם גבס. בהמשך התובע היה במעקב במרפאות החוץ של בית החולים. האירוע מיום 24.6.91 יקרא להלן: "התאונה". 2. אביו של התובע (צד ג' 1) (להלן: "האב") הינו קצב במקצועו, שעבד באותה תקופה באטליז בשם "זילבר" ברח' נתנזון בחיפה. ההיכרות בין האב לנתבע נוצרה באמצעות אשת הנתבע, שנהגה לקנות בשר באטליז. לאחר שהסתיימו הטיפולים הרפואיים בתובע בעקבות התאונה, כנראה לקראת סוף שנת 1993, האב פנה לנתבע, בהיותו עורך דין, לשם יצוג משפטי לצורך קבלת פיצויים עקב התאונה. הנתבע קיבל על עצמו את היצוג. 3. הנתבע החל בתהליך של איסוף מסמכים רפואיים וניסה לברר האם יש גורם מבטח אליו ניתן לפנות. ביום 1.11.93 הנתבע פנה למחלקת רשומות רפואיות בקופת חולים "מכבי" בחיפה ובימים 17.11.93 ו- 30.12.93 לבי"ח רמב"ם. במהלך איסוף המסמכים התברר שהתובע נפגע בתאונה קודמת מיום 8.9.90, ממנה סבל משבר בשורש כף יד ואמה שמאל. זרועו של התובע גובסה עם מתלה צואר והוא שוחרר לביתו. גם בגין הפגיעה הקודמת התובע טופל בבי"ח רמב"ם בחיפה (להלן: "הפגיעה הקודמת"). כן התברר, שלפי המסמכים הרפואיים, התובע נפגע בתאונה בעת משחק כדורגל בבי"ס (כך נרשם מהם). זאת לעומת טענת האב, שהתובע נפגע בעת הליכה במדרגות, בתוך בנין בית הספר. יש לציין שגם כיום התובע עומד על גרסה זו, שנפגע בעת הליכה במדרגות ולא במשחק כדורגל. 4. לנתבע התברר שמגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "חברת הביטוח") הינה הגורם המבטח לצורך דרישת פיצויים עקב התאונה. ביום 28.12.94 הנתבע פנה במכתב דרישה. לאור השוני בין גרסת האב לבין מה שנרשם במסמכים הרפואיים, בנוגע לנסיבות התרחשות התאונה, הנתבע העדיף שלא לנקוט בתאור מדויק שלהן, על מנת שלא להיתפס לגרסה כזו או אחרת, והסתפק בכך שציין שהתובע נפל בבית הספר ונחבל באמה שמאל. הנתבע ניהל התכתבות עם חברת הביטוח, עד שבסופו של דבר זו דחתה את דרישת הפיצויים במכתבה מיום 22.1.95. חברת הביטוח הודיעה לנתבע, כי מחקירתה עולה שהתובע נפל תוך כדי ועקב ירידה במדרגות וכי במקום הנפילה לא היה ליקוי או מפגע. 5. לאחר קבלת מכתב הדחייה של חברת הביטוח, הנתבע עשה עוד מספר נסיונות למו"מ מולה ולאחר שלא הועילו הפסיק את הטיפול המשפטי. 6. עד השלב הזה אין מחלוקת ממשית בגרסאות הצדדים באשר למהלך הדברים, לפחות לא ביחס לעיקרם. טענות התובע 7. הורי התובע (הצדדים השלישיים) והתובע טוענים, כי לא ידעו שהנתבע הפסיק את הטיפול המשפטי. להיפך, האב טען שהוא הבין שהנתבע הגיש תביעה משפטית בגין התאונה, שנמצאת בטיפולו השוטף וכי התובע צפוי לקבל פיצויים. 8. האב טען שהמשיך להיות בקשר עם הנתבע במהלך השנים ואף היה רואה אותו לעתים קרובות בנסיבות שונות. לטענתו, הנתבע מסר לו שהגיש תביעה משפטית לבית המשפט וכי העניין בטיפול. האב, מתוך כבוד לנתבע ומתוך אמון מוחלט במקצועיותו ובאמינותו, לא מצא לנכון לדרוש פרטים בקשר לטיפול המשפטי או להתענין באשר לשלב בו נמצאת ההתדיינות בבית המשפט, אלא שהסתפק בידיעה הכללית שהעניין מטופל, כך לאורך שנים. 9. כאשר התובע הגיע לגיל 19.5, בהיותו סטונדט להנדסה ב"טכניון" בחיפה, הוא החליט להתחיל להתעניין באופן אישי בגורל התביעה ולצורך כך פנה לנתבע. עד אז לא התעניין בכך, ביודעו שהנושא מטופל ע"י האב מול הנתבע. מדי פעם הוא התקשר לנתבע (לטענתו כל כ- 6 חודשים) וזה מסר לו שהתביעה מתנהלת בבית המשפט, שהדבר לוקח שנים ושעליו להמתין. כך הוא התנהל מול הנתבע עד 2003 בהגיעו לגיל 26. בשלב זה אמונו בנתבע נסדק והוא דרש ממנו לראות את מסמכי התביעה עצמם. משלא ניתן לו לעשות כך, פנה בשנת 2004 לעו"ד אחר, שפנה אל הנתבע בדרישה לדעת מה עלה בגורל התביעה (מכתב עו"ד זינאתי רימון מיום 26.3.04). בתגובה לפניה זו, נודע לו לראשונה שהנתבע הפסיק את הטיפול המשפטי, עוד שנים רבות קודם וכי מעולם לא הגיש תביעה לבית המשפט. 10. התובע טוען כי הנתבע התרשל כלפיו בכך שלא הגיש תביעה משפטית בשל התאונה. כן טוען התובע, כי הנתבע הוליך אותו ואת הוריו שולל לאורך כל השנים, רימה אותם והציג מצגי שווא של טיפול משפטי (בכלל זה הגשת תביעה לבית המשפט) בשל התאונה, בעוד הפסיק את הטיפול המשפטי עוד בשנת 1995. 11. התובע טוען שהנתבע הפר את חובת האמון שלו כלפיו כעורך דין, התרשל כלפיו ואף רימה אותו. התובע טוען כי על הנתבע לפצותו על נזקיו, שנגרמו כתוצאה מכך. 12. התובע טוען כי בשלב זה התביעה בגין התאונה התישנה וכי הוא מנוע מלזכות בפיצויים בגינה. לפיכך, על התובע לפצותו על הפסד זה, שעומד נכון ליום הגשת התביעה על 50,001 ₪ (לצורכי אגרה). טענות הנתבע 13. לאחר שקיבל את מכתב הדחיה מחברת הביטוח וכשלו נסיונותיו לזכות בפיצוי במו"מ ישיר מולה, הסביר להורי התובע, שאם הם רוצים בהמשך טיפול משפטי, אין מנוס מהגשת תביעה לבית המשפט. הנתבע אף הסביר להם שיש קושי מסוים בניהול התביעה לאור הפער בין גרסת התובע, שנפגע, בעת מהלך במדרגות בנין בית הספר, לבין הרישום במסמכים הרפואיים (שנערכו ביום התאונה) כי הוא נפגע בעת משחק כדורגל. כמו כן, הוא הסביר להם שהעובדה שהתובע סבל משבר באותו זרוע בתאונה קודמת כ- 9 חודשים קודם עלולה להפחית מסכום הפיצוי בגין התאונה. 14. הוא ביקש מהאב שימציא לו תמונות של מדרגות מקום התאונה, לצורך בירור נושא החבות, אך הוא לא המציא. הוא הבהיר להורי התובע כי הגשת תביעה משפטית כרוכה בעלויות כספיות, של אגרת בית משפט ומימון חוו"ד רפואית, אותה יש להגיש עם התביעה וכי יהיה עליהם לשאת בעלויות אלה. 15. לאחר שהורי התובע שקלו את הדברים, הם החליטו שלא להגיש תביעה משפטית וביקשו ממנו להפסיק את הטיפול המשפטי, וכך היה. 16. לאורך השנים הוא פגש את האב מדי פעם, וזה מעולם לא העלה את נושא התאונה או הטיפול במשפט בגינו, ביודעו שהטיפול הופסק. יתרה מזו, האב פנה אליו בשנת 1996 או 1997, לקבלת יעוץ בנושא משפטי אחר וגם אז הוא מעולם לא העלה את הנושא. 17. הנתבע מכחיש את כל הטענות המיוחסות לו, על פיהן הטעה, רימה או הוליך שולל את הורי התובע ואח"כ את התובע עצמו. הנתבע טוען שבמשך שנים רבות לא שמע מהם כלל בנושא זה. כאשר הוא קיבל בשנת 2004 מכתב דרישה מהתובע, באמצעות עו"ד, בגין התאונה, הוא נדהם לחלוטין והבהיר את הדברים כהווייתם במכתב תגובה. 18. הנתבע דוחה את כל טענות התובע. 19. לחלופין הנתבע טוען, כי התובע לא הוכיח את נזקו . לאור שאלת החבות הקשה שהתעוררה, סיכויי התביעה לא היו טובים. בהקשר זה הנתבע טוען שהיו שינויי גרסאות בקשר לנסיבות התאונה. כמו כן גם אם טענת התובע היתה נכונה, כי נפל במדרגות בית הספר, לא היתה כל ראיה לפגם או ליקוי המדרגות, שהיה יכול לבסס את התביעה. הורי התובע אף לא הביאו בפניו פרטים של עדים לתאונה. בנסיבות אלה, סיכויי התביעה היו נמוכים מאוד ויש להניח שהיתה נדחית. לפיכך התובע לא הוכיח שאם היתה מוגשת תביעה, היה זוכה בפיצויים. דיון 20. שמעתי עדות מפורטת של התובע, של האב ושל הנתבע. כמו כן שמעתי עדות קצרה של האם ועיינתי במסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט, בכלל זה מסמכים רפואיים ותכתובת הטיפול המשפטי של הנתבע. 21. לא הובאה בפני בית המשפט ראיות משמעותיות מהן ניתן ללמוד שיש להעדיף את גרסת התובע והוריו על פני גרסת הנתבע. 22. גרסת הנתבע היתה סדירה, הגיונית ואמינה על פניה. השיקולים שהנתבע פרט, באשר להפסקת הטיפול המשפטי סבירים ועולים בקנה אחד עם כלל נסיבות התאונה, החומר שהיה בידיו, החומר שהיה חסר לו והברורים שערך. טענתו, כי הורי התובע הם אלה שהחליטו על הפסק הטיפול המשפטי, על מנת להימנע מלשאת בעלויות כספיות של הגשת תביעה לבית המשפט, לאור סיכויי התביעה כפי שהוסברו על ידו, הגיונית. 23. קשה לקבל את טענת התובע והוריו, כי במהלך תקופה של 8 או 9 שנים (מאז שנת 1995 עד שנת 2004) לא ידעו כי הנתבע הפסיק את הטיפול המשפטי וכי לא הגיש תביעה לבית המשפט. 24. האב העיד כי היה נוהג לראות את הנתבע כפעם פעמיים בשבוע. כמו כן התברר שהאב פוטר מעבודתו באטליז בשנת 1995 בטענה של גנבה ממעסיק וכי עמד בפני הליכים פליליים על כך. האב יוצג ע"י עורך דין אחר בעניין זה, אך בשנת 1996 או 1997 פנה לנתבע לקבלת יעוץ כ" חוות דעת שנייה". הגיוני הוא שבמהלך כל השנים בהם האב היה בקשר עם הנתבע, שהיה מתעניין באופן קונקרטי לגבי התביעה המשפטית, שכביכול מתנהלת עקב התאונה ולא היה מסתפק רק בידיעה הכללית והבלתי ספציפית שהעניין בטיפול. בכך שהאב לא עשה כן יש להחליש את גרסתו. 25. התרשמתי מהתובע כי הוא אדם משכיל (מהנדס במקצועו), היודע לעמוד על דעתו וזכויותיו ולדאוג לענייניו. לא סביר שמאז החל לטפל בנושא בעצמו בגיל 19.5 ועד גיל 26, הסתפק רק בברורים כלליים מול הנתבע, באשר לטיפול המשפטי, מבלי לדעת באופן קונקרטי היכן עומדים הדברים. יש בכך להחליש את גרסתו. 26. התברר שהתובע הגיש תביעה משפטית, ביום 14.2.01, באמצעות עו"ד אחר, בגין תאונת דרכים מיום 15.1.01 וכי קיבל פיצוי, בגובה 11,000 ₪, תוך פחות משנה. על רקע זה ברור שלתובע היתה הבנה מסוימת בהליכים משפטיים ולא סביר שימתין שנים כה רבות לקבלת פיצוי בגין התאונה, מבלי לדרוש הסבר קונקרטי לדבר. 27. עדותו של התובע לא עשתה עלי רושם מספיק אמין על מנת שאוכל לקבוע על פיה ממצאים לטובתו. בקשר זה יש לציין שהתובע העיד כי לא הגיש תביעה משפטית כלשהי בעבר, ואולם בהמשך עדותו התברר, שטענה זו אינה נכונה והתובע אף הודה בכך. 28. יש לראות את עדות התובע והוריו כמקשה אחת, כבעלי אינטרס זהה לזכות בתביעה וכאנשים המעוניינים בתוצאות המשפט. עדותם לא נתמכת בראיות אובייקטיביות מהימנות. אין בעדותם בסיס מספיק בכדי לשלול את גרסת הנתבע. 29. יש ממש בטענת הנתבע כי התובע לא הוכיח את נזקיו. סיכויי התביעה בגין התאונה, על פי הראיות שהובאו בפני בית משפט זה, אינם טובים עד כדי כך שניתן לקבוע, כי התובע היה זוכה בפיצויים לו היתה מוגשת. רבים הם המקרים, גם ביחס לקטינים שנפגעים בבית ספר במהלך הלימודים, כי בית המשפט אינו מוצא לנכון להטיל אחריות על רשויות החינוך השונות ואין אינדיקציה שמקרה זה שונה. גם בהליך זה התובע לא הביא ראיות לפגם כלשהו במדרגות ו/או עדים לתאונה, שיכלו לבסס את תביעת הפיצויים. 30. הנתבע אינו חף מכל טעות. היה על הנתבע לערוך מסמך מסודר בדבר הפסקת הטיפול המשפטי, ממנו יעלו נסיבות העניין והסכמת הורי התובע לכך. הנתבע קיבל על עצמו את הטיפול המשפטי בגין התאונה ופעל בעניין במשך מס' שנים. הורי התובע סמכו על טיפול זה. לפיכך משהופסק הטיפול, היה צורך להבהיר את העניין להורי התובע, בצורה חד משמעית בכתב, על מנת למנוע אי הבנות. הנתבע כאמור לא פעל כך. זהו שיקול רלוונטי לנושא הוצאות המשפט, שכן היה באפשרות הנתבע למנוע הליך זה, לו פעל בצורה מסודרת יותר, כמתחייב מהעניין, בהיותו עורך דין. 31. סיכומו של דבר הוא, שהתובע לא הוכיח את תביעתו ודינה להידחות. כפועל יוצא מכך גם דינה של ההודעה לצדדים שלישיים להידחות. התוצאה 32. התביעה וההודעה לצדדים שלישיים נדחות. 33. בנסיבות העניין, כאמור בסעיף 30 לעיל, איני מוצא מקום לעשיית צו להוצאת משפט. כל צד ישא בהוצאותיו. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים ניתן היום ט"ו בתמוז, תשס"ז (1 ביולי 2007) . י. רטנר, שופט רוית .א. פוליסהחברת ביטוח