ההליכים : בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 19.10.06 בו חויב המבקש לשלם למשיב סך של 1,000,000 ₪ והוצאות בגין ערבות שערב להלוואה שניתנה לחברה שבשליטתו. פסק הדין ניתן לאחר שהוצג אישור חתום של מסירת התביעה וההזמנה לדין ל"רות אשתו" של המבקש ברח' כיסופים 4א' בתל אביב. המבקש טען בבקשה לביטול פסק דין כי התובענה הוגשה בעיצומו של משא ומתן שניהל בא-כחו עם ב"כ המשיב וב"כ המשיב לא מצאה לנכון להמציא את כתב התביעה לב"כ המבקש, שהינו מורשה לקבלת כתבי בי-דין מטעמו, אלא "שלחה את כתב התביעה עם עובד דואר למענו הפרטי של המבקש. כתב התביעה אף לא נמסר למבקש גופו וממילא לא ידע אודותיו." המבקש טען בבקשתו כי רות הינה זוגתו ואין לה דבר וחצי דבר עם עסקיו ואין המצאה לזוגתו בשעה שמייצג אותו עורך דין יכולה להיחשב המצאה כדין. למען הזהירות טען המבקש כי גם לגופו של עניין קיימת לו הגנה בפני התובענה, והעלה מס' טענות ביניהן טענה בדבר התניית שרות בשרות כמשמעה בסעיף 7 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א- 1981 וטענות בדבר נזקים שנגרמו לו בגין הפרת החלטות בית המשפט בהגבלת החשבון ובניגוד להוראות חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א- 1981 ואף טענות בדבר הריבית שבה חויב. 4. ביום 17.12.06 התקיים בפני דיון בו נחקר המבקש. ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב, אולם מפאת תקלה של המזכירות, לא הועלה התיק בתזכורת פנימית שנקבעה לשם כך. על כן העיכוב במתן ההחלטה והתנצלותי בפני הצדדים. דיון : 5. ניתן לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד בשתי עילות : ביטול מתוך חובת הצדק וביטול מכוח שיקול-דעתו של בית המשפט. מקום בו נתן בית המשפט פסק דין בהיעדר הגנה כשהתובענה לא הומצאה כדין לידי המבקש, קמה לו עילת ביטול מתוך חובת הצדק. הפגם שנפל בהליך, בשל מתן ההחלטה במעמד צד אחד, מהווה עילה מספקת לביטול ההחלטה; במקרה כזה בית המשפט אינו שוקל אם ההחלטה שניתנה הינה נכונה, לגופו של עניין. לעומת זאת, מקום שבית המשפט מתבקש לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד, כשהמבקש זומן לדין ולא נפל פגם בהמצאה, דבר הביטול נתון לשיקול-דעתו של בית המשפט. בבואו להפעיל את שיקול-דעתו, יבדוק בית המשפט האם יש בפי המבקש טעם להצדקת אי הגשת כתב ההגנה, והאם הביטול עשוי להצמיח לו תועלת, היינו האם יש בפי המבקש עילה הגנה בפני התובענה (ראה ע"א 5000/92 בן-ציון נ' גורני, פ"ד מח(1) 830, 835-836). ביטול מחובת הצדק 6. כאמור, הלכה היא כי כאשר ניתן פסק דין במעמד צד אחד ע"ס המצאה שאינה כדין, יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה. הלכה זו נסמכת על ההשקפה, שלפיה בעל דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המקדמיים, עובר למתן פסק הדין. הנתבע רשאי לדרוש את ביטולו של פסק דין שניתן שלא כהלכה, מתוך חובת הצדק ex debito justitiae. פסק דין כזה פגום ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין, שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה (ראה לעניין זה אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית, 2003) עמ' 282; ובר"ע (ת"א ) 2411/02 בנק לאומי לישראל בע"מ נגד מיכאלי, תק-מח 2003(2) 14605, 14606). 7. המבקש טען בבקשתו כי לא קיבל את כתב התביעה וטען מפי בת זוגו כי גם היא לא קיבלה את כתב התביעה. המבקש לא מצא לנכון לתמוך את בקשתו בתצהיר מטעם בת זוגו, שאז היה מקום לחוקרה אודות החתימה המופיעה על אישור המסירה. ודוק, החתימה מציינת במפורש את השם רות רוזנצוייג. כמו כן, המבקש לא עמד על זימון לחקירה של השליח שמסר את כתב התביעה על התצהיר שתמך בבקשה למתן פסק דין וזאת בהתאם לתקנה 522 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן : "התקנות"). על כן, נראה כי האמור בתצהיר השליח ובאישור המסירה החתום ע"י גב' רוזנצוייג לא נסתר. אציין כי גרסת המבקש העלתה בליבי ספקות מסויימים, כגון סתירת גרסתו באשר למעורבותה של גב' רוזנצוויג בענייניו. מחקירת המבקש עלתה תמונה אחרת ממה שנטען בתצהירו, עולה כי זוגתו היתה אמורה להיכנס כשותפה בחברה ולהשקיע בה ואף קיימת מערכת כספית קודמת בין הצדדים (ראה עמ' 2 לפרוטוקול). על כן, מסקנתי היא שההמצאה בוצעה לידי בת זוגו של המבקש אשר חתמה על אישור המסירה. 8. עסקינן אם כן בהמצאה לפי תקנה 481 לתקנות הקובעת כי : "באין אפשרות למצוא את הנמען, די בהמצאת הכתב לאחד מבני משפחתו הגרים עמו...". 9. ב"כ המבקש מפנה בסיכומיו לכך שהמצאה לבן משפחה הינה המצאה חלופית ונעשה בה שימוש כשאין אפשרות למצוא את הנמען ובמקרה דנן, ניתן היה להמציא התובענה למבקש באמצעות פרקליטיו. עוד נטען כי גם אם ניתן היה להכיר בגב' רוזנצוויג כידועה בציבור של המבקש, ספק אם ניתן להכיר בידועה בציבור כבן משפחה לצורך תקנה 481 לתקנות. לחלופין נטען כי לפי תקנה 477 היה מקום למסור התובענה לב"כ המבקש שהינו עורך דין שלו ומורשה לקבלת כתבי בי-דין. 10. המבקש העיד בחקירתו כי הוא גרוש ומתגורר ברח' כיסופים בדירה ששוכרת חברתו לחיים הגב' רות רוזנצוויג. מחקירת המבקש עולה כי מדובר בבני זוג עם סממנים מהותיים של "ידועים בציבור" המתגוררים יחד ומנהלים משק בית משותף עם ילדיהם (מבני זוגם הקודמים), ניהלו בעבר חשבון בנק משותף, על תיבת הדואר בביתם מצוין השילוט "בליי-רוזנצוויג" והם בעלי חברים משותפים ומוכרים בחברה כבני זוג (ראה בענין זה ע"א 107/87 אלון נ' מנדלסון, פ"ד מג(1) 431). המבקש שניסה להציג מצג כאילו אין מדובר בידועים בציבור, הביע בחקירתו נכונות להציג הסכם שכירות (שיתמוך בטענתו כי בת זוגו היא השוכרת בלבד) וחשבונות ארנונה ואף נתנה החלטה בענין זה, לא מצא לנכון להמציא המסמכים ועל כן, הימנעות זו נזקפת לחובתו (ראה ההלכה בדבר הימנעות מהבאת ראיה רלבנטית כפי שנקבעה בין היתר בע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736, 762). על כן, אני קובע כי לצורך ההליך שבפני מדובר בבני זוג בעלי סממנים של "ידועים בציבור". יודגש שבמסגרת הדיון שבפני הקביעה אודות יחסי המבקש עם גב' רוזנצוויג אינה קביעה מקיפה שכן אין מדובר בקביעה משפטית לאחר שמיעת ראיות ממצות בסוגייה אלא מדובר במסקנת ביניים הדרושה לצורך הכרעה בהליך הדיוני שבפניי ואין להסיק ממנה מסקנות שמעבר לכך. 11. אם כן, השאלה האם המצאה לבן זוג, שאינו נשוי, אלא ידוע בציבור המתגורר עם הנמען, הינה המצאה לבן משפחה. אני סבור שהתשובה לכך חיובית. בהיעדר כל הוראה אחרת יש לפרש את המונח בן משפחה בתקנות, כמשמעות המונח בחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995 המכיר בידועה בציבור כבן משפחה של בעל דין (לענין ההפנייה לחוק זה לצורך פירוש המונח ראה לדוג' ת"א (י-ם) 6080/04 כהן נ' יונה, תק-מח 2004(2) 1359, 1360). יוער כי בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 כשנזכר המונח בן משפחה (אמנם לענין אחר) הוא כולל בן זוג שזה מונח רחב יותר מבעל/אשה. פרשנות זו גם עולה בקנה אחד עם תכלית התקנות לפיה יש למסור מסמך לבעל דין עצמו ובהיעדר אפשרות ניתן למסור לאדם הקרוב אליו ביותר - בן משפחתו, מתוך הנחה שזה אכן ידאג למוסרו לנמען בשל קירבתו אליו. בן זוג ידוע בציבור עונה על הרציונאל האמור. 12. באשר לצורך בהמצאה למורשה לקבלת כתבי בי-דין או לעו"ד עפ"י תקנה 477, הרי שאין לקבל את הטענה, מאחר ולא אחת כשממציאים כתב טענות לעו"ד המנהל משא ומתן בשם לקוח, נטען שייפוי הכח שלו מוגבל לצורך ניהול המו"מ בלבד. לכל הפחות ניתן לומר כי במקרה דנן לא הובאה בפני כל ראיה לכך שבמועד הרלבנטי הוצגה בפני המשיב אסמכתא לכך שב"כ המבקש היה מורשה לקבלת כתבי בי-דין מטעמו של המבקש ואף היה בעל ייפוי כח לקבל בשמו את כתב התביעה (להבדיל מניהול הליכי פשרה בשמו). על כן, לא מצאתי שבנסיבות דנן היתה חובה להמציא ראשית את כתב התביעה לעו"ד המנהל משא ומתן בשם המבקש ואינני סבור כי יש מקום לבטל את ההמצאה נוכח הפרת חובת תום הלב במשא ומתן מכח סעיף 39 ו- 61 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. 13. למרות האמור לעיל ובעיקר בהתחשב באמור להלן, לא נחה דעתי מכך שנעשו ניסיונות ראשוניים לאיתור המבקש לצורך המצאה אישית של כתבי בי-דין לידיו וזאת בטרם נמסרו המסמכים לבת זוגו. המבקש גם טען כי בסופו של יום כתב התביעה וההזמנה לדין לא הגיעו לידיו ויש מקום להניח כי בכוונת המבקש היה להתגונן בפני התובענה (ראה בענין זה הדברים שנאמרו בע"א 519/82 פקיד השומה ת"א נ' נחושתן, פ"ד לט(3) 240 , 242-243). בלוקחי בחשבון את העובדה שזכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות יסוד חוקתית (ראה לדוג' רע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה, תק-על 2001(2) 217, 218), אני סבור שיש בנסיבות העניין לאפשר למבקש ליהנות מהספק שניטע בליבי בנוגע לאפקטיביות ההמצאה וליתן למבקש את יומו בבית המשפט במסגרת שיקול דעת בית המשפט. ביטול בהתאם לשיקול דעת בית המשפט 14. כאמור, על מנת שיבוטל פסק הדין בשיקול דעת בית המשפט על המבקש להראות מהי הסיבה אשר גרמה למחדל שבעטיו ניתן פסק הדין ומה הם סיכויי הצלחתו אם יבוטל פסק הדין, כאשר עפ"י ההלכה הפסוקה יש לייחס משקל רב יותר לסיכויי ההצלחה של הנתבע. 15. במקרה שבפניי, ספק אם ניתן היה להכיר בהתנהגותו של המבקש כגילוי של זלזול מופגן כלפי בית המשפט ואף לא כלפי המשיב, שהרי המבקש ניהל משא ומתן עם המשיב. 16. אשר לנימוקי ההגנה, המבקש לא פרט את נימוקיו כדבעי ואף לא לצורך קביעת הגנה לכאורה. לא מצאתי כל התייחסות לנזק הנטען ע"י המבקש כתוצאה מאופן התנהלותו של המשיב והמבקש אף הודה כי החברה שבשליטתו נקלעה לקשיים כלכליים והוא אף נעזר ביועצים כלכליים. גם הטענה בדבר התנייית שרות בשרות נטענה בעלמא וכך גם טענותיו לגבי הריבית (ראה תשובתו בעמ' 3 לפרוטוקול). לא ניתן היה להתעלם מהרושם כי המבקש מנסה "לדחות את הקץ". 17. לאור האמור לעיל, אני סבור שיש לבטל את פסק הדין בכפוף להמצאת ערובה סבירה. ב"כ המבקש הפנה לכך שהוטלו בתיק עיקולים זמניים ועתר לכך שהם ישמשו כערובה. בהתחשב בכך שמימוש העיקול על מקרקעין בעייתי (ובעיקר המקרקעין השייכים למבקש, אשר טיבם לא הוברר ועולה מנסח הטאבו שהוגש כי בבעלותו 3/16 מהזכויות בנכס) ובקושי לשום את ערך הרכב שעוקל (בהיעדר כל אישור זכויות המעיד על זכויות של צד ג' כגון מעקלים אחרים ומשעבדים) ובהתחשב בסכום התביעה, אני סבור שיש להפקיד ערובה כספית בנוסף לעיקולים אלו. סיכום : 18. פסק הדין יבוטל בכפוף להפקת ערובה כספית בסך של 100,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת החלטתי זו. 19. ככל שיופקד הסכום האמור, המבקש רשאי להגיש בקשת רשות להתגונן בתוך המועד הנ"ל והדיון שיקבע בתיק יתנהל גם לגביו. 20. לא יופקד הסכום האמור במועד, יעמוד פסק הדין שניתן כנגד המבקש על כנו. 21. בנסיבות הענין, אני מחייב את המבקש, בהוצאות המשיב, לרבות שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין והפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. המזכירות תשלח החלטתי לצדדים בדואר. ניתנה היום ד' בסיון, תשס"ז (21 במאי 2007) בהעדר הצדדים שליו אבי, רשם בית משפט השלום ת"א - יפו המצאת כתבי בי דין