1. לפני תביעה של עורך דין לתשלום יתרה נטענת של שכר טרחה. 2. אין מחלוקת שהתובע, שהוא עו"ד, ייצג את בעלה של הנתבעת, מר ברברמן מיכאל (להלן: "הבעל") בהליכים פליליים שהתנהלו נגדו בבתי משפט. 3. עוד אין מחלוקת, כי בעבר הגיש התובע כנגד הבעל (וכנגד עו"ד בשם שלמה כץ) תביעה לתשלום סך של 15,000 דולר, יתרת חוב שכ"ט נטען, וכי ניתן פסק דין כנגד הבעל על הסכום האמור. 4. אין גם עוררין, כי דירה ברחוב כצנלסון בגבעתיים, אשר הייתה רשומה על שמו של הבעל (להלן: "הדירה"), נמכרה, וכי סכום של כ-70,000 ₪ מוחזק בנאמנות בידי עו"ד דניאל כפיר. התובע הטיל עיקול על הסכום האמור, אולם הסכום לא הועבר אליו לפי שהנתבעת גם היא הטילה עיקול על הכספים מכוחו של פסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא. 5. בכתב התביעה נטען, כי הנתבעת ובעלה פנו לתובע על מנת לקבל את שירותיו כעו"ד וכי הנתבעת ובעלה התחייבו כלפי התובע לשלם לו את שכר טרחתו. לשיטת התובע, הנתבעת ובעלה התחייבו לשלם את יתרת שכר הטרחה, בסך 15,000 דולר, מתוך כספי מכירת הדירה ורק על סמך התחייבות זו נאות התובע להמשיך ולייצג את הבעל. התובע טוען כי לאחר שמילא את חלקו, עושים הנתבעת ובעלה כל שביכולתם על מנת להתחמק מלשלם לו את יתרת שכר הטרחה. 6. הנתבעת מצידה טוענת בכתב ההגנה, בין השאר ובתמצית, כי אין כל יריבות בינה לבין התובע, כי בעלה הוא אשר פנה לתובע וסיכם עימו את תנאי התשלום. הנתבעת גורסת כי היא עצמה לא התחייבה כלפי התובע כלל, בכתב או בעל פה. 7. עוד טוענת הנתבעת, כי הסיכום שהיה בין בעלה לבין התובע היה לתשלום סך של 40,000 דולר וכי התובע קיבל את מלוא הסכום האמור. 8. הנתבעת גורסת כי לידתה של התביעה בכך שהתובע נוכח שלא יוכל לקבל את הכספים המעוקלים שכן עיקול בגין מזונות קטין גוברים על כל עיקול אחר. מטעם זאת, טוענת הנתבעת, העלה התובע את הגרסה הנטענת בכתב התביעה, שאין לה בסיס ואשר לא עלתה בכתב התביעה המקורי אשר הוגש על ידו בענייני שכר הטרחה. 9. אין באמור לעיל כדי למצות את טיעוניהם של הצדדים. 10. תצהירי התובע והנתבעת הוגשו לתיק והם נחקרו לפני. הנתבעת 'הגישה' במקור תצהיר של עד נוסף, אולם זה לא הגיע לדיון והנתבעת הודיעה כי היא מוותרת על עדותו. 11. ההפניות שלהלן הינן לפרוטוקול ישיבת 25.3.08 אלא אם מצוין או משתמע אחרת. דיון 12. בתיק בית המשפט נמצא מסמך בחתימת ידו של הבעל, אשר בו הוא מורה לעו"ד שלמה כץ להעביר לתובע סך של 15,000 דולר (נספח א' לתצהירו של התובע). אין מחלוקת שהבעל חתם על המסמך האמור (וכי פרט לחתימה, כתב היד הוא של התובע). 13. הוראת תשלום זו, בחתימת הבעל, ממוענת לעו"ד אשר כספי תמורת מכירת הדירה היו בידיו. על פניו, מדובר במסמך התומך בגרסת התובע. 14. הנתבעת איננה טוענת שהמסמך מזויף, אולם היא טוענת כי בעלה "נסחט" על ידי התובע לחתום אותו. לשיטת הנתבעת, התובע איים על בעלה באחד הדיונים בבית המשפט, כי אם לא יחתום על המסמך "יצא התובע מהאולם ולא יעשה עסקת טיעון ההולכת ונרקמת עם הפרקליטות" (סעיף 22 לתצהיר הנתבעת). 15. טענת הנתבעת חמורה, ויש לבסס אותה כדבעי (רע"א 1436/90 גיורא ארד חברה לניהול נ' מנהל מע"מ, פ"ד מו (5) 101, 105 (1992); ע"א 4612/95 מתתיהו נ' שטיל, פ"ד נא (4) 769, 780 (1997); ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח נ' שלום גרשון הובלות בע"מ; ת.א (חי') 808/03 טפחות בנק למשכנתאות נ' עו"ד אביבי גרי (2007), כב' השופט י. עמית; ת.א (חי') 710/03 שרפי נ' אבו מוך (2007), כב' השופט י. עמית). 16. אך מתבקש כי הנתבעת תזמן את בעלה לעדות על מנת לתמוך בגרסתה. הנתבעת לא עשתה כן ואת הדבר יש להניח לפתחה. יש לומר כי אם נמנעה הנתבעת מלזמן אדם קרוב כמו בעלה (והנתבעת העידה כי הם קרובים, עמ' 25 ש' 17), חזקה היא כי חששה מהעדות אשר יתן. בהעדר הסבר סביר, הימנעות מלהביא ראיה שיכולה היתה לתמוך בטענתו של בעל דין, מקימה חזקה שבעובדה שהיה באותה ראיה לפעול לחובת הנמנע (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר נ' מתתיהו פ"ד מה(4) 651, 658- 659 (1991); ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 606, 614 (1993); ע"א 293/90 גרינהולץ נ. מרמלשטיין; ע"א 4226/05 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' אטיאס סאטא. הסבר סביר (או אחר) לא ניתן. 17. יוער כי הנתבעת עצמה אינה נותנת עדות ישירה לגבי "סחיטות" של התובע, אלא טוענת כי כך מסר לה בעלה (עמ' 24 ש' 8 לפרוטוקול). 18. לא זו בלבד שקיים לנו מסמך בחתימת בעלה של הנתבעת אשר מתייחס ל-15,000 דולר אותם יש להעביר אל התובע, אלא שמדובר במסמך שכבר הוצג בפני בית משפט, בנוכחות הבעל אשר חתום עליו, במסגרת ההליך המשפטי שנוהל כנגד הבעל ואין אינדיקציה שעלתה לגביו טענת "סחיטה" או טענה דומה (ת.א. 48952/05, בית משפט השלום בת"א). במסגרת דיון שהתקיים בבית המשפט (בפני כב' השופט סובל) ביום 10.1.06, אישר הבעל בין השאר כי הוא חייב לתובע את הסכום כפי שהתחייב במסמך שנחתם על ידו וכי אין הוא מתנגד לכך שעו"ד כפיר יעביר את הסכום לתובע (ר' נספח ב' לתצהירו של התובע). בעקבות האמור ועל בסיסו, נתן בית המשפט פסק דין כנגד הבעל. אין טענה כי הוגש ערעור על פסק הדין האמור. 19. הנתבעת טוענת כנגד כך, כי בעלה לא היה מיוצג ולא התגונן כנגד התביעה שהוגשה על ידי התובע משום שאיבד כל ענין במתרחש, בהיותו שפוט ל-11 שנות מאסר (סעיף 6 פיסקה 2 לכתב ההגנה). 20. אף טענה זו היא בעייתית, וגם לגביה אך מתבקש היה לזמן לכל הפחות, את בעלה של הנתבעת למתן עדות בעניין נסיבות עדותו בבית המשפט. כאמור, הנתבעת לא זימנה את בעלה. 21. מהחומר שקיים לפני (פרוטוקול הדיון בת.א. 48952/05) עולה, כי בדיון עצמו לא נכח עו"ד אשר ייצג את הבעל. מנגד, ברור כי התקיים דיון אשר בו נכח הבעל עצמו. כמו כן - מעצם העובדה שהתקיים דיון, פשיטא שהוגשה הגנה כלשהי על ידי הנתבעים שם (בין כתב הגנה, ובין בקשה למתן רשות להתגונן). איש מהצדדים לא הגיש את מסמך ההגנה ומשכך לא ניתן להסיק מסקנות נוספות. 22. ברמה ה-"מינוחית", עצם העובדה שהבעל התייצב לדיון ואמר שהוא אכן חב את החוב כלפי התובע, אינה מצדיקה טענה כי הבעל לא התגונן (טענה אשר בדרך כלל מועלית בהקשר של אי הגשת כתב טענות מטעם נתבע ואי התייצבות). הטענה המהותית של הנתבעת היא אפוא כי בעלה הודה בחוב של 15,000 דולר בפני בית המשפט משום ש"איבד ענין במתרחש" ושאר טענות דומות אשר העלתה הנתבעת בחקירתה (שהיה בדיכאון ובהיסטריה, עמ' 25 ש' 26 - עמ' 26 ש' 3 לפרוטוקול). זוהי טענה אשר דורשת הוכחה, והוכחה כאמור לא הובאה לפני. 23. מן המקובץ עולה, כי קיימת תשתית ראייתית מספקת לכך שבעלה של הנתבעת התחייב, באופן תקף, לשלם לתובע סך של 15,000 דולר וכי הורה לעו"ד אשר מחזיק בכספי מכירת הדירה, להעביר לידי התובע את הסכום האמור. 24. בכך אין כדי לסיים את הדיון שהרי השאלה המתבקשת, והיא לטעמי מרכזו של תיק זה, הינה - האם קיימת התחייבות של הנתבעת כלפי התובע, להבדיל מהתחייבות של בעלה. 25. בעניין זה יש לנו בעיקר עדות כנגד עדות בלווית מספר מאפיינים נוספים אשר אליהם נידרש להלן. 26. בבואי לעיין בעדויות אשר נשמעו לפני, העדפתי את עדותו של התובע על פני עדותה של הנתבעת. אכן, התובע בעדותו היה נסער, כעוס, וטעון רגשות כלפי הנתבעת. הדבר ניכר בעדות, ובכלל זה בתשובות ארוכות אשר לא פעם איבדו קשר לשאלה המיידית והספציפית שנשאלה. התרשמותי היתה כי מאפיינים אלו של עדותו נבעו מהמטען הרגשי האמור. היו בעדותו של התובע מספר סוגיות שהן בעייתיות וגם אליהן נידרש להלן. עם זאת, לא מצאתי בקשיים שהיו בעדות על מנת לשנות את המסקנה הכללית ובוודאי שלא את העדפת עדותו של התובע על פני עדותה של הנתבעת. 27. הנתבעת העידה ככלל בקור רוח מרשים. גם כאשר ישבה באולם במהלך עדותו של התובע, עניינה במתרחש היה מוגבל ואינני סבורה כי הדבר נבע מחוסר הבנת השפה. בהקשר זה ניתן לציין, כי בפתח הדיון עלתה שאלת הצורך בתרגום עבור הנתבעת וטענה שהנתבעת אינה דוברת עברית. שונה היתה התרשמותי מהעדות. העברית אשר בפי הנתבעת שוטפת ומאפשרת בהחלט תקשורת טובה, גם אם פה ושם יש צורך בהבהרות מסוימות. 28. מכל מקום, אני סבורה כי בעדותה של הנתבעת היו כשלים אשר תשובותיה לגביהם לא היו מספקות. 29. כך למשל טוענת הנתבעת בתצהירה אשר הוגש בתיק הנוכחי, כי כל פעולותיה אשר בוצעו למול התובע (ואין מחלוקת כי ברמה העובדתית הנתבעת ביצעה תשלומים לתובע), בוצעו "על פי הוראת בעלי". הנתבעת מדגישה בתצהיר את טענתה כי פעלה אך ורק לפי הוראות הבעל, כשליחתו. 30. אלא שבתצהיר שהגישה התובעת לבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא (תצהיר מיום 9.3.06, אשר סומן ת/1 והינו חלק מנספח 2 לכתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבעת בתיק כאן), בטעונים המנוסחים באופן כמעט זהה בענין תשלומים שביצעה הנתבעת לתובע, נעדרות המלים "על פי הוראת בעלי". יתר על כן, אותו תצהיר משנת 2006 כולל הצהרות של הנתבעת לפיהן "סוכם" עם התובע על שכ"ט כזה או אחר, כאשר הביטוי "סוכם" מופיע בהקשר של הנתבעת עצמה ואמירתה כי היא אשר טיפלה בכל העניינים הכספים אל מול התובע (סעיף 11ב פיסקה שניה לתצהיר מיום 9.3.06). 31. הנתבעת נשאלה בעניין ההבדל שבין התצהיר אשר הוגש בבית המשפט לענייני משפחה לבין תצהירה הנוכחי, ותשובתה בעניין ההסבר להבדל היה "סתם" (עמ' 19 ש' 21 לפרוטוקול). אין צורך לומר שמדובר בהסבר שאינו מספק, ואינני סבורה שההסבר נובע מכך שהעדה לא הבינה את השאלה (ענין שגם לא נטען). 32. אני מעדיפה את גרסתה של הנתבעת כפי שהיא נכללת בתצהירה המוקדם יותר, שניתן בבית המשפט לענייני משפחה (המעלה כי הנתבעת נטלה חלק פעיל בסיכומים ובהתחייבויות מול התובע), על פני תצהירה הנוכחי וגרסתה הנוכחית. 33. בעניין הקשיים בעדותה של הנתבעת ניתן להזכיר, כדוגמא נוספת, את עדותה של הנתבעת כאילו הדיונים בבית המשפט לענייני משפחה התקיימו בשנת 2004 בלבד (עמ' 17 ש' 25). לדידי, הציגה הנתבעת עמדה זו מתוך מטרה לסתור את טענת התובע שקיים קשר בין חוב שכר הטרחה שחב לו בעלה של הנתבעת לפי פסק דין, לבין העובדה שהתקיים דיון בענייני מזונות בין הנתבעת לבין בעלה (התובע גורס כי קיים שיתוף פעולה בין הנתבעת לבין בעלה למילוט הכספים להם זכאי התובע לפי פסק הדין שניתן). הנתבעת ביקשה לטעון כי מדובר בתיק מזונות "אותנטי", שהוגש בסמוך לאחר מעצרו של הבעל (ינואר 2004) ואשר התנהל בלי קשר לתביעת התובע. 34. אולם, הדיון בבית משפט לענייני משפחה (נספח א' לתצהירה של הנתבעת) לא התקיים בשנת 2004 ואף לא בשנת 2005, אלא בחודש אפריל 2006, במועד המאוחר למועד שבו ניתן פסק הדין כנגד הבעל על חוב שכר הטרחה. אין מידע מדויק מתי התבקשו המזונות הזמניים (מספר תיק בית המשפט לענייני משפחה הוא משנת 2005) אך בכל מקרה ברי כי אין מדובר בתיק שהוגש ונוהל ב- 2004. 35. גם אם אין באמור כדי להוכיח ברמה מספקת קיומה של קנוניה לכאורה בין הנתבעת לבין בעלה בעניין הכספים, אני מוצאת כי בדרך שבה השיבה הנתבעת לשאלות בעניין זה, יש ללמד על המשקל שיש לתת לעדותה (שאינו גבוה). לא מצאתי בהסבר אותו נתנה לסתירה זו כדי לספק, מה גם שהוא אינו מעוגן בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה (עמ' 18 ש' 1-2 לפרוטוקול). 36. וכך, כדוגמא נוספת בענין עדותה של הנתבעת, הצהירה הנתבעת כי לא ידעה כלל על ההליך למכירת הדירה בגבעתיים (בה היא גרה), כי הדירה נמכרה ללא ידיעתה והדבר נודע לה לאחר השלמת העסקה משנדרשה לפנותה (סע' 20 פסקה שלישית לתצהירה). מנגד, במסגרת עדותה נשאלה הנתבעת כיצד קונים ראו את הדירה, אם בעלה בכלא (האם ראו אותה בלילה, כשהיא ישנה) ותשובתה היתה " לא מה פתאום. אני עם תינוק בבית" (עמ' 21 ש' 19 לפרוטוקול), מענה ממנו עולה לכאורה כי היתה מודעת לכך שמראים את הדירה לרוכשים פוטנציאליים (גם אם לא ידעה על המכירה עצמה עד שבוצעה). 37. וכך, כאשר נשאלה האם היא מכירה אדם מסוים (חיים סוסן), השיבה בבטחה כי אינה מכירה אותו, וכי בוודאי שלא לקחה ממנו שיקים שכן אינה מכירה אותו (עמ' 23 ש' 23-26). אולם, לאחר שאלה נוספת התברר כי הנתבעת מכירה גם מכירה את האיש, שהוא - לשיטתה - נרקומן, והיא מאנה להוסיף פרטים על הכרותם (עמ' 24 ש' 1, ועמ' 26 ש' 18-19 וש' 26-27 לפרוטוקול). 38. במקביל לכל אלו (וכפי שנזכר לעיל), מצאתי קשיים גם בעדותו של התובע. התובע נחקר במפורש לגבי סכום שכר הטרחה שסוכם לשיטתו הוא, ולגבי סכומים שהוא מסכים ומאשר ששולמו לו בפועל. התובע לא השיב ממשית על שאלות אלו. התובע טען כי לשיטתו התשלומים בעבר אינם רלוונטיים, שכן התביעה מתייחסת לחוב שנותר שהוא על 15,000 דולר ולגביו יש מסמך. הוא גם טען כי הנתבעת לא דרשה את המסמכים (חשבוניות) במסגרת ההליכים המקדמיים, ולכן אינה יכולה להעלות טיעון בענין זה כעת. 39. מענה זה אינו מספק. רלוונטיות במסגרת תיק משפטי אינה נקבעת על ידי כתב התביעה בלבד. היא מוגדרת על ידי כתבי הטענות. הטענה כי "השכל הישר לא מעלה על הדעת שמישהו יגיד שלא סוכם" (עמ' 7 ש' 11 לפרוטוקול), לאו טענה היא. הנתבעת הכחישה בברור את טענות התובע וכן כתבה במפורש ובאופן מפורט בכתב הגנתה כי סוכם עם התובע סך של 40,000 דולר גלובלי וכי הסכום שולם לו בתשלומים מסוימים וללא קבלות. משמועלית טענה מעין זו, אך מתבקש הוא כי התובע יעשה (לפחות לעצמו, לקראת הדיון), בדיקה של הסכומים ששולמו לו בפועל בהתאם לחשבוניות. אם לא צרף את החשבוניות לתצהיר, היה על התובע לכל הפחות להיות ערוך עם הסכומים במועד החקירה. האמור מתייחס הן לשאלת שכר הטרחה שסוכם והן לגבי שאלת הסכומים ששולמו בפועל. התובע טוען לדינמיקה מורכבת בהליכים פליליים, של מעבר ממעצר וחקירה לכתב אישום וכן הלאה. גם אם הדברים נכונים, אני סבורה כי אין הם מסירים את סימן השאלה העולה מהעובדה שהתובע לא השיב על השאלות שנשאלו בענין זה, בפרט בענין הסכומים ששולמו בפועל (ההסבר רלוונטי יותר לטענות בענין הסכום הכולל שסוכם). 40. שונים הדברים, אגב, לגבי טענת הנתבעת כי היה על התובע לדאוג להסכם שכר טרחה בכתב וכי תמוהה (כך נטען) טענתו בענין סיכום לגבי סכומים גדולים ללא גיבוי בכתב. כבר נפסק כי "הצורך בהסכם זה [שכר טרחה בכתב - ת.א.] נובע בראש וראשונה מן השכל הישר, ומניסיון החיים שלפיו כשהמדובר בכסף, לפתח חילוקי-דעות רובצים" (רע"א 4723/05 עו"ד לוי נ' ברוש; רע"א 7394/07 עו"ד גאנם נ' פאעור. אולם, גם אם יש בהעדרו של מסמך כדי להעלות קשיים ראייתיים ואחרים, לא מצאתי כי יש בו (בהעדר) כדי להעלות תמיהה כנטען. גם איני רואה סתירה בין העדר מסמך שכר טרחה חתום לבין קיומו של נספח א' לתצהירו של התובע. המסמך האמור (נספח א') היה דרוש לשם "שחרור" כספים שהוחזקו על ידי עו"ד מתמורת מכירת דירה. 41. הדברים דומים לגבי התיקון שביצע התובע בעדותו לגבי הסכום שקיבל לשיטתו עד עתה מהנתבעת. אני מוצאת כי התובע, בסערת רוחו, השיב בשגגה מהו הסכום הכללי של שכר הטרחה, ולא מהו הסכום ששולם בפועל. השאלה היתה אמנם ברורה, אך כך גם היתה ברורה התרגשותו של התובע והעדר המיקוד בעדותו, שנזכר לעיל. 42. למרות סימן השאלה הנזכר לעיל לגבי עדותו של התובע, לא מצאתי כי במאזן הכולל, יש באמור כדי לשנות את המסקנה במסגרתה אני מוצאת להעדיף את עדותו וגרסתו של התובע, בענין קיום חיוב אישי גם של הנתבעת כלפיו לגבי הסכום של 15,000 דולר (סכום שהנתבעת אינה טוענת ששולם, שכן עמדתה הכללית שונה בתכלית, ור' עמ' 24 ש' 22-23 לפרוטוקול). 43. הנתבעת ביקשה להסיק מסקנות מהעובדה שרק הבעל חתום על מסמך ההוראה להעברת הכספים מתמורת מכירת הדירה. אינני סבורה שיש לתת לכך משקל ממשי. הנתבעת עצמה אמרה בעדותה כי הדירה הייתה רשומה על שם בעלה בלבד (עמ' 21 ש' 15 לפרוטוקול), ומשכך הסברו של התובע בענין זה הוא מסתבר. 44. הנתבעת סבורה כי העדרה מכתב התביעה הקודם, הן כנתבעת פורמלית והן בתשתית הראייתית הנטענת, מעיד על כך שהתובע לא סבר באמת שהיא עצמה מחוייבת כלפיו. אני מעדיפה את עמדת התובע והסברו בעניין זה: "...אמרתי יש כסף אצל עו"ד, יש נייר, אני אגיש תביעה על סמך נייר, בסדר דין מקוצר והאמנתי שבאופן מהיר מאוד הכסף יעבור אלי, כי מר ברבמן חתם כלומר שהוא רוצה לשלם, העו"ד רוצה לשלם.... .... ....התביעה כנגד ברבמן הייתה תמציתית, מקוצרת, מברקית. כתוב שם מר ברבמן חתם על מסמך, הכסף אצל עו"ד, הנה המסמך, תנו לי את הכסף שמגיע לי, שום דבר מעבר לזה, מי האמין....?" עמ' 7 ש' 26 - עמ' 8 ש' 11 לפרוטוקול. 45. אני נכונה לקבל את טענת ב"כ הנתבעת כי התביעה שלפני באה לעולם רק לאחר שהתובע ראה שאין הוא מצליח לממש את פסק הדין שקיבל כנגד הבעל. התובע עצמו מאשר למעשה את האמור (עמ' 8 ש' 20-21) ואין בדבר רבותא. אין בעובדה זו כדי להוביל למסקנה אליה מבקש ב"כ הנתבעת להוביל (והיא, שהגרסה המוצבת בתביעה היום אינה נכונה). משקיבלתי את עמדת התובע בשאלה מדוע לא נכללה הנתבעת מלכתחילה בכתב התביעה שהוגש כנגד הבעל, ובשים לב לראיות שלפני, אני סבורה כי אי הכללתה בתביעה הקודמת אינה פוגעת באמיתות הטענות המועלות כיום כלפי הנתבעת, אף אם הצורך בהגשת התביעה כנגדה עלה רק לאחר שעלה קושי במימוש פסק הדין שניתן לפני כשנתיים. 46. לאור כל האמור, התרשמותי מהעדים, ומכלול החומר שהובא לפני, אני מוצאת לקבוע כי המחוייבות לתשלום 15,000 דולר לתובע הייתה מחוייבות משותפת של הנתבעת ושל בעלה. 47. הנתבעת טענה להגנתה עוד כי התובע קיבל ממנה סך של 40,000 דולר במספר תשלומים, אשר פורטו על ידה במסגרת סעיף 12 לתצהירה, וכי הדבר מהווה את מלוא שכר הטרחה. במסגרת אותו סעיף לתצהיר מפורטים תאריכים, סכומים ומקומות בהם שילמה הנתבעת לכאורה לתובע סכומים מסוימים (למשל תשלום שבוצע בכניסה לבית המשפט המחוזי בת"א, תשלום שבוצע בבנין אוניברסיטה שבה התובע מרצה לכאורה ועוד). הנתבעת טענה כי לא קיבלה קבלות או חשבוניות מס בגין התשלומים וכן כי היו עדים לבצוע התשלומים כאמור. התובע הכחיש טענה זו מכל וכל. לא הובאה כל ראייה תומכת לבצוע התשלומים כנטען. במקור 'הוגש' על ידי הנתבעת תצהיר של מר סרגיי סדלר, אשר התלווה לכאורה לנתבעת באחד המקרים בהם שילמה לתובע סכום גדול. העד לא התייצב, לא ניתן לכך כל הסבר, וראייה פוטנציאלית זו נשמטה. בנסיבות אלו, אין מקום לקבלת הטענה. 48. לא מצאתי כי יש בטעונים האחרים אשר הובאו על ידי הצדדים או מי מהם, כדי לשנות את תוצאות הדיון לגופו של ענין (ע"א 916/05 כדר נ' פרופ' הרישנו). בכלל זה, טעונים בענין רכושם הנטען של הנתבעת ובעלה, האם יש להחשיב את התיקים בהם טיפל התובע כשלושה או ארבעה, בענין פעילותו הנטענת של התובע עבור הנתבעת בענין חשדות פליליים שיוחסו לה לטענתו (והאם סביר כי פעל ללא יפוי כח בכתב), האם איים התובע כי יפעל לטרפוד הליך התאזרחותה של הנתבעת, וטעונים בענין כנות התביעה בבית המשפט בכפר סבא. בענין אחרון זה יודגש כי הסעד היחיד שהתבקש במסגרת התביעה הינו פסק כספי כנגד הנתבעת וזהו הסעד היחיד שיש להדרש אליו בתום הדיון. 49. סוף דבר, התביעה מתקבלת. הנתבעת מחוייבת כלפי התובע בסך של 72,271 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. מסכום זה יש להפחית כל סכום אשר התובע הצליח לגבות ממי מהנתבעים לפי פסקי דין שניתנו במסגרת ת.א. (שלום ת"א) 48952/05. החיוב הוא חופף ואין לבצע גבייה כפולה. כמו כן מחוייבת הנתבעת כלפי התובע בסכום האגרה ששולם על ידו בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלומם, וכן בשכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ (בצרוף מע"מ). המזכירות­ תמציא פסק הדין לצדדים. ניתן היום, כ' ב אדר ב, תשס"ח (27 במרץ 2008), בהעדר. תמר אברהמי, שופטת עורך דיןשכר עבודהשכר טרחת עורך דיןשכר טרחה