1. לפני בקשה להרחבת העיקול הזמני שהוטל לבקשת המבקש על זכויות המשיבות (להלן: "המשתלות"). 2. המבקש שהינו חקלאי, הגיש ביחד עם תובעים נוספים, ובכללם המשיבים הפורמליים 7-13, גם הם חקלאים, תביעה כנגד המשתלות וכנגד המשיבים הפורמליים 1-6 ובכללם המשיב הפורמלי 1, קיבוץ רביבים (להלן: "הקיבוץ"). נשוא התביעה הינה טענות התובעים לכך שהמשתלות מכרו להם בשנים 1999-2000 פקעות פגומות של פרחי שושן מזן "אוסנת" (להלן: "הפקעות"), וכתוצאה מכך נגרמו להם נזקים ניכרים. סכום הנזק המצטבר של כלל התובעים, ליום הגשת התביעה הועמד לסך של 3,228,273 ₪. מכלל סכום התביעה, נאמד הנזק למבקש לסך של 1,455,983 ₪ אשר לצרכי אגרה הועמד לסך 727,991 ₪. 3. התובעים טוענים כי הקיבוץ הוא הבעלים של המשתלות ויתר הנתבעים, בעלי תפקידים במשתלות ולפיכך אחראים גם הם, בצד המשתלות, להפרות והנזקים שנגרמו לתובעים בגין מכירת הפקעות הפגומות. בכתב התביעה מייחסים התובעים לכלל הנתבעים הפרת הסכם, התנהגות שלא בדרך מקובלת ובתום לב, עשיית עושר ולא במשפט, כמו גם עוולות כגון רשלנות, הפרת חובת חקוקה, גרם הפרת הסכם ועוד. באשר לנתבעים שאינם המשתלות, נטען כי הם גרמו ברשלנותם לנזק בתפקידם כמנהלי המשתלות ובכך הפרו את חובת הזהירות כלפי התובעים לרבות בתפקידם כנושאי משרה ובנוסף נטען כי התקיימו התנאים להרמת מסך ההתאגדות לצורך ייחוס החבות הנטענת. 4. בד בבד עם הגשת התביעה הוטל על נכסי כלל הנתבעים עיקול זמני. בעקבות בקשה לביטול העיקול, הגיעו הצדדים לידי הסדר פשרה לפיו העיקול שהוטל יומר בערבויות מופחתות שיומצאו על ידי הקיבוץ והמשתלות ובאם לא יומצאו, יישאר העיקול על כנו (להלן: "הסכם הפשרה"). מטעמים שאינם דרושים להחלטתי, טענו הנתבעים שלפי הסכם הפשרה הערבויות שהועמדו רק על ידי הקיבוץ אינן אמורות להבטיח את המגיע, אם יגיע לתובעים גם מהמשתלות. הואיל והתובעים סברו אחרת, נדרש בית המשפט למחלוקת שבין הצדדים באשר לפירוש הנכון של הסכם הפשרה אשר הצריך גם הליכי ערעור. בקליפת האגוז אציין כי בסופו של דבר ולאחר שני הליכי ערעור נדחתה עמדת הנתבעים ואומצה פרשנות התובעים ובאופן שבית המשפט קבע כי לפי הסכם הפשרה, הערבויות שיועמדו אמורות להבטיח את התביעה גם ביחס למשתלות ולא רק לנתבעים האחרים. מאחר ולא הופקדו הערבויות, נותר העיקול על מלוא סכומו נגד כלל נכסי הנתבעים. אין חולק כי בעקבות העיקול, "נתפס" מלוא סכום התביעה אך זאת רק על נכסים של הקיבוץ. 5. בין לבין הגישו התובעים בקשה לתיקון התביעה על ידי הגדלת סכומה. הבקשה התקבלה וסכום התביעה גדל אך לא הוגשה בקשה להגדלת סכום העיקול, ובאופן שהעיקול נותר על סכום התביעה המקורי. 6. המשתלות מחזיקות בידם שטרי חוב של המבקש (להלן: "שטרי חוב"), בקשר עם הבטחת התמורה שהגיע להן בגין אספקת הפקעות. הואיל ושטרי החוב לא נפרעו נקטו המשתלות בהליכי הוצאה לפועל נגד המבקש. המבקש לא התגונן ולפיכך יש לראות את החיוב בקשר עם שטרי החוב, כ"חוב פסוק". המשתלות המשיכו בהליכי הוצאה לפועל כנגד המבקש, במסגרת איחוד תיקים עקב חובות נוספים שיש לו. המבק שילם סכומים שאינם גבוהים לעומת סכומי שטר החוב. סכומי שטרי החוב, למועד הגשת הבקשה נשוא החלטתי עומדים על סך של כ -500,000 ₪. 7. המבקש הגיש בקשה להרחבת צו העיקול הזמני על ידי כך שיחול גם על כספים אותם הוא חב למשתלות על פי שטרי החוב, דהיינו "עיקול עצמי". לעמדת המבקש, המשתלות הינן גופים בלתי פעילים, חסרי כל רכוש ולכן קיים חשש שאם התביעה נגדן תתקבל הוא לא יוכל לגבות את המגיע לו מהן ומכאן שיש להתיר את העיקול על הכספים המגיעים ממנו למשתלות, שכן אם ישלם את הכספים לא יוכל במקרה כאמור לגבות חזרה את ששילם בגין שטרי החוב. מוסיף המבקש וטוען כי לא יגרם למשתלות כל נזק אם יינתן צו כמבוקש על ידו שכן אם לא תצלח תביעתו נגד המשתלות, הן תוכלנה להמשיך בהליכים כנגדו. עוד טוען המבקש כי מאחר וסכום התביעה גדל, בהכרח גדל גם סכום העיקול ומכאן שאין בסכום שעוקל כדי להוות מגבלה המונעת את העיקול הזמני. בהקשר זה הוסיף וטען בא כוח המבקש כי אין בעיקולים שהוטלו על נכסי הקיבוץ כדי להבטיח גם את המגיע מהמשתלות שכן בנוסף לכך שלטענת המבקש, המשתלות כאמור חסרות רכוש, אזי התביעה נגדן שונה מזו שהוגשה נגד הקיבוץ ואחרים וקיים חשש שהתביעה נגד הקיבוץ לא תתקבל בהבדל מהתביעה נגד המשתלות ומכאן טעם נוסף להטלת העיקול העצמי. 8. הנתבעים מכחישים את מכלול הטענות המיוחסות להן בכתב התביעה תוך שמתבססים בין היתר על הקבוע בהסכמים באשר לבירור טענות לגבי פגמים בפקעות, אי תשלום המגיע להן, העדר חבות של הנתבעים האחרים ועוד. לעניינה של הבקשה נטען כי אין ממש בטענות המבקש לפיהן המשתלות הינן גופים בלתי פעילים. מוסיפות המשתלות וטוענות כי המבקש לא התנגד לביצוע השטרות והם בגדר חוב פסוק שאין מקום למנוע גבייתו. לטעמן אף אין מקום להתיר את העיקול העצמי שמשמעו הרחבת סכום העיקול מעבר לסכום העיקול המקורי ומבלי שהתבקשה הגדלת סכום צו העיקול בעקבות תיקון התביעה. גם אם תתבקש הגדלה יהיה על בית המשפט לבחון האם עומדים המבקשים בתנאים הקבועים בדין להטלת עיקול זמני כמו גם ערבויות להבטחת הנזקים אם התביעה תדחה, שכן כל אלה לא נבחנו במסגרת העיקול הזמני הקיים. 9. לצורך הכרעה בבקשה עלי ליתן דעתי למספר פלוגתאות: האחת, האם ניתן לבצע במסגרת עיקול זמני על נכסי הנתבעים גם "עיקול זמני". בהנחה וניתן, האם סכום העיקול מוגבל בסכום העיקול לפי צו העיקול המקורי או שאין מניעה להורות על הטלת עיקול בגובה סכום התביעה המתוקן. פועל יוצא של האמור הינו בחינת הפחתת סכום העיקול העצמי מהסכומים שעוקלו על נכסי הקיבוץ. 10. בפתח הדיון יבואר כי הבקשה מוגבלת למסגרת שהותוותה על ידי הצדדים בהסכם הפשרה לפיה מוטל עיקול על סכום התביעה המקורי שניתן להמרה בערבויות שיומצאו שאם לא כן יעמוד העיקול על כנו על מלוא סכום התביעה המקורי. בהתאם לקביעות של בית המשפט, הערבויות שיינתנו, גם אם יינתנו על ידי הקיבוץ, נועדו להבטיח גם המגיע מהנתבעים האחרים ובכללן המשתלות. בית המשפט לא בדק, ולא נדרש לבדוק, לצורך העיקול, האם המבקשים עומדים בתנאים המתחייבים על פי דין לשם הטלת עיקול זמני ובכלל זה הערבויות הנדרשות מהתובעים כתנאי למתן העיקול. מסגרת זו, חיונית להחלטתי שכן היא מחייבת את הצדדים ולא ניתן לסטות מקביעותיה. 11. עיקול עצמי השאלה הראשונה הדרושה להכרעה הינה האם ניתן כלל לבצע עיקול עצמי על המגיע למשתלות מהמבקש מכוח שטרי החוב. ההלכה הכירה בזכות צד לבצע עיקול עצמי על נכסים המגיעים ממנו לנתבע. אמנם בעבר התעוררה מחלוקת פוסקים האם ניתן לבצע "עיקול עצמי", דהיינו האם מבקש העיקול יכול לעתור לכך שבמסגרת הנכסים לגביהם יוטל צו העיקול, יימנו גם נכסים שהוא חייב לנתבע. אפנה בהקשר זה לרע"א 5169/93 בלוך נ' גילאור, פ"ד מח(2) 608, ולדעת הרוב כפי שבאה לידי ביטוי בדבריו של כב' השופט ד. לוין בניגוד לעמדת הנשיא שמגר, בעמוד 612 לפסק הדין, שלא ראה מניעה לעיקול כאמור: "חלק מהדברים שכתבנו לעיל מתייחסים בעיקר למקרה שבו ניתן צו של "עיקול עצמי", כשהמבקש חב למשיב סכום כסף והוא מבקש לעקלו בעיקול זמני להבטחת חובו הוא. לדעתי אין התוצאה משתנה גם כשחובו של המבקש למשיב הוא חוב פסוק: הרי לפי תקנה 360(א) אין בית המשפט נעתר לבקשת עיקול זולת אם יכול המבקש להצביע על קיומם של מסמך או ראיות מהימנות אחרות; ובגדר התקנה האמורה חזקה על בית המשפט שימנע שימוש לרעה בהליכים על-ידי בקשת עיקול שאינה נאותה ואשר מטרתה אך להכשיל את ביצוע פסק הדין שניתן לטובת המשיב כנגד המבקש." ההתלבטות באשר לפרשנות הראויה אינה דרושה יותר לאור לשונה המתוקנת של תקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"), לאמור: " בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק, בכפוף להוראות סימן א', ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין." (ההדגשה אינה במקור - א.א.) כן ראה ספרו של השופט גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שמינית עמוד520. מהאמור לעיל עולה איפוא שאין מניעה להורות על עיקול עצמי כמבוקש על ידי המשיב. 12. הרחבת העיקול ככלל, רשאי תובע לבקש מבית המשפט כי העיקול יוטל על נכסים נוספים, מעבר לאלה שהתבקשו בעת הטלת צו העיקול המקורי, אך היעתרות לבקשה כאמור מוגבלת לכאורה לכך שלא נתפס סכום העולה על סכום התביעה והתובע איתר נכסים נוספים שעיקול עליהם מבוקש. לא כך במקרה שלפני. אין חולק כי התובעים הצליחו לעקל כספים המבטיחים את מלוא הסכום שנקבע בצו העיקול ולכן אין מקום להתיר את העיקול העצמי שכן משמעו, שיעוקל סכום העולה על צו העיקול. לפיכך, אין מניעה לעיקול עצמי על כספים של המבקש המגיעים למשתלות ובלבד שיגרעו עיקולים המוטלים על כספים אחרים באותו שיעור. לא התעלמתי מטענת המבקש כי סכום התביעה תוקן באופן שנתבע נזק גדול יותר ומכאן שאין מחסום על הגדלת סכום העיקול. לטעמי, אין באמור כדי להביא להגדלת סכום העיקול במסגרת הבקשה הנוכחית. אמנם המבקש מפנה גם לבקשה המקורית, שלא נדונה כאמור לגופה לאור הסכם הפשרה, אך אין בבקשתו כל טעמים מדוע על בית המשפט לסטות מהסכם הפשרה הממצה את הסכמות הצדדים ומחייב אותם ואין בו כל הוראה המאפשרת הגדלת סכום העיקול. לא למותר להפנות בהקשר זה לדברי כב' השופטת דותן בפסק הדין בע"א 3248/02 שדחה את ערעור המשיבים על החלטת כב' השופטת שיצר, תוך הדגשה על תוקפו המחייב של הסדר הפשרה (עמוד 7), ודחיית טענות המשיבים לביטולו . קל וחומר נכון הדבר שעה שהמבקש כמו יתר התובעים עמדו על קיום הוראות הסכם הפשרה בהליכים השונים שנוהלו בעניין. עם זאת, לא אחסום את דרכו של המבקש, ואם סבור הלה שיש מקום להגדיל את סכום העיקול, יהיה עליו להגיש בקשה נפרדת עצמאית, בגדרה יהיה עליו להתייחס לשינוי מגבולות הסכם הפשרה כאשר ובמסגרתה יידרש בית המשפט גם לכל השאלות המתחייבות לגופו של העיקול הזמני ובכלל זה עמידת המבקשים בהוראות הדין החלות על עיקול, כגון ראיות מהימנות לכאורה לעילת התביעה כקבוע בתקנה 374 לתקנות תוך שקילת מאזן הנזקים וכן מתן ערבויות הולמות. בכלל זה גם טענות המבקש באשר להעדר יכולת המשתלות להשיב את הכספים אם ישולמו להן על ידי המבקש. עוד יהיה על המבקש להתמודד עם טענת השיהוי שמעלות המשתלות שכן לכאורה חובו למשתלות מכוח שטרי החוב היה ידוע זה מכבר, ולכן היה עליו לנקוט בבקשה מסוג דנא לפני זמן רב וספק אם יש בתשובתו כי המשתלות חידשו את ההליכים בהוצאה לפועל רק לאחרונה משום מענה מספק לעניין, גם אם נכונה היא לגופה, אך טענה זו תתברר במקרה הצורך. 13. אבחנה בין הנתבעים לעניין העיקול בחנתי את טענת בא כוח המבקש לפיה יש ליתן את הדעת לצורך העיקול בעובדה שהתביעה הוגשה נגד מספר נתבעים בעילות שונות, כאשר העיקול "תפס", רק על נכסים של נתבע אחד מכלל הנתבעים. לטעמו, הואיל והעיקול צלח רק על נכסי הקיבוץ, ושעה שישנן עילות שונות נגד הקיבוץ בהבדל מיתר הנתבעים ולעניינו במיוחד המשתלות, אזי יש להבטיח את המבקש למקרה שהתביעה נגד המשתלות תתקבל ונגד הקיבוץ תדחה, כך שלא יהיה בעיקול כדי להבטיח את שיגיע למבקש מהמשתלות, אך אין בידי לקבל טעמיו. בהקשר זה די אם אפנה להכרעה שניתנה בהחלטת בית המשפט שעה שהתעוררה מחלוקת בין הצדדים באשר לפרשנות הסכם הפשרה. מההחלטה עולה כי התקבלה עמדת התובעים ובכללן המבקש לפיה יש לראות את הנתבעים כמקשה אחת לעניין העיקול הזמני: "הסכומים אשר עלולים להפסק כנגד כל הנתבעים, דהיינו גם נגד המשתלות. תימוכין למסקנה זו ניתן למצוא בכך שהאחריות להפקדת הערבויות הוטלה על הקיבוץ ועל המשתלות במשותף. במידה ונועדו הערבויות להבטחת פסק הדין כנגד הקיבוץ בלבד, הרי שאין הגיון לדרוש ערבויות גם מהמשתלות ...תכליתו של ההסכם, נסיבות חתימתו, מביאות למסקנה כי הערבויות נועדו להבטיח הן פסק דין כנגד הקיבוץ והן פסק דין כנגד המשתלות " (סעיפים 7 ו-8 להחלטת כב' השופטת שיצר מיום 9.10.02 בבש"א 25048/01). מכאן, שקיימת קביעה שיפוטית אשר ערעור עליה נדחה, לפיה התקבלה עמדת המבקשים לפיה הערבויות שצד מן הנתבעים יעמיד, דהיינו הקיבוץ או המשתלות אמורות להבטיח גם את המגיע מיתר הנתבעים, אם יחוייבו, ומבלי שאובחנו העילות בין הנתבעים להן טוענים המבקשים כיום. דהיינו לצורך העיקול הזמני כפי שהתגבש בהסכם הפשרה, ראו בעלי הדין את הנתבעים כצד משותף אחד ואין מקום לאבחנה ביניהם. דומני כי האבחנה שמנסה המבקש ליצור היום אינה מתיישבת עם עמדתם הדיונים בפרשנות של הסכם הפשרה ולרבות עמדת המבקשים דאז וקיימת מניעות לטעון אחרת. אציין כי הסוגיה שמעורר המבקש בעניין זה מצריכה בחינה של שאלה כללית יותר והיא האם יש מקום להטיל עיקול על נכסים של כל אחד מהנתבעים, כל אחד עד גובה סכום התביעה באם קיימות עילות שונות המיוחסות לנתבעים ובאופן שיש צורך להבטיח את התובע למקרה ותביעה נגד אחד הנתבעים תדחה על מנת שיוכל להיפרע מעיקול שהוטל על נכסי נתבע אחר. על בית המשפט לתת בהקשר זה את דעתו לאבחנה בין העילות השונות בין הנתבעים, לכך שבשלב העיקול הזמני מוטל איפוא עיקול על נכסים בסכום העולה על סכום התביעה, לנזקים העלולים להיגרם לנתבעים בעקבות עיקול על סכומים מעבר לסכום נתבע ועוד. במקרה שלפני די בכך שלטעמי אין בעילות הנוספות המיוחסות רק לקיבוץ והנתבעים בהבדל מהמשתלות בכדי ליצור אבחנה המצדיקה עיקול על נכסי כל אחד מהנתבעים בגובה סכום התביעה, ואבהיר. עילת התביעה העיקרית והמהותית הינה הספקת פקעות פגומות מצד כלל הנתבעים. אמנם, מטבע הדברים בית המשפט מתבקש להרים את מסך ההתאגדות ולהחיל את החבות גם על הקיבוץ והנתבעים הנוספים בהבדל מהמשתלות וייתכן שהתובעים לא יעמדו בנטל האמור, אך אין בכך כדי להקהות את העילה הראשית דהיינו הספקת הפקעות הפגומות שכן יתר העילות המיוחסות לקיבוץ והנתבעים הן רק פועל יוצא של העילה האמורה. לכן, גם אם החשש האמור עליו מצביע בא כוח המבקש אינו בעלמא, עדיין אין בכוחו ליצור אבחנה מהותית לעניין העיקול המצדיק הטלת עיקול בגובה סכום התביעה על נכסי כל אחד הנתבעים. מכל הטעמים האמורים הגעתי איפוא לידי מסקנה כי המבקש רשאי לבצע "עיקול עצמי" על כספי המשיבים המוחזקים אצלו ובלבד שיופחת סכום העיקול המוטל על נכסי המשיב הפורמלי 1 בגובה סכום ה"עיקול העצמי". הוצאות הבקשה בסך 7,500 ₪ בצירוף מעמ לפי התוצאות בתיק העיקרי. ניתנה היום י"א בתשרי, תשס"ח (23 בספטמבר 2007) בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים בדואר רשום. איתן אורנשטיין, שופט רשם בית המשפט המחוזי תל אביב-יפועיקול