בקשה לסילוק על הסף או העברת הדיון מחוסר סמכות מקומית לבית המשפט השלום בבאר שבע, ובקשה למחיקת כותרת. בקשה להעברת הדיון לבית המשפט השלום בבאר שבע טוען הנתבע שמקום מגוריו הוא בבאר שבע, וכי המקום שנוצר ליצירת ההתחייבות היה בבאר שבע - בתצהירו הצהיר שנרשם ללימודים בבאר שבע, ושילם את שכר הלימוד בשיקים דחויים בבאר שבע. הנתבע טוען שלא ידע על קיומה של תניית שיפוט ייחודית לבתי המשפט בתל אביב, ונתון זה לא הובא לפניו. פרט לקבלת תעודת התואר הראשון בתל אביב, מעולם לא למד במסגרת לימודים באוניברסיטה אותה מייצגת התובעת בתל אביב ו/או בכל מקום בארץ, ולאור מבחן הזיקות ומבחן הנוחות יש - לטעמו - להעביר את הדיון בתיק לבית המשפט השלום בבאר שבע. מנגד, טוענת התובעת שהיא בחרה לתבוע בתל אביב, שבאזור שיפוטו מצוי המקום שנועד או שהיה מכוון לקיום ההתחייבות. מקום מושבה של המשיבה הוא בהרצליה, בו התחייב הנתבע לשלם את שכרה. הנתבע הפר התחייבות זו, והפרה זו מהווה את עילת התביעה. עוד מציינת התובעת בתגובתה שאין המדובר בתביעה שטרית, והדין הקובע הוא הוראות תקנות סדר הדין האזרחי. דיון והכרעה: תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). 3. תובענה שאינה במקרקעין - (א) תובענה שאינה כולה במקרקעין תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה: (1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע; (2) מקום יצירת ההתחייבות; (3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות; (4) מקום המסירה של הנכס; (5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים. מקום יצירת ההתחייבות כוללת: התחייבות חוזית-הסמכות המקומית מסורה לבית המשפט שבאזור שיפוטו נחתם החוזה. התחייבות מכוח הדין-הסמכות המקומית נתונה לבית המשפט שבאזור שיפוטו נערכה ההתחייבות. טוען הנתבע כי מקום שנועד לקיום ההתחייבות הוא בבאר שבע - מאחר והמדובר בלימודים מרחוב הרי ההתחייבות היא ללמד, ולאו דווקא בעיר באר שבע. במקרה דנן, סיים הנתבע את לימודים והוא אף קיבל דיפלומה ולמעשה התביעה אינה אלא תביעה לתשלום שכר הלימוד, ולאו דווקא ההתחייבות ללמד, ולכן יש לבחון מהו המקום שנועד לקיום ההתחייבות לשלם את שכר הלימוד. ברע"א 6920/94 לוי נ' פולג ואח', פ"ד מט(2), 731 (להלן: "הלכת פולג"), נדרש בית המשפט העליון לבחינת הפרשנות שיש ליתן לחלופה המנויה בתקנה 3(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, בקובעו בעמוד 733 כהאי לישנא: "הדיבור 'התחייבות' בתקנה 3(א)(3) הוא דיבור עמום המחייב פרשנות ואם אך הדבר ניתן יש להתאימו מבחינת סדרי הדין להוראות הדין המהותי; וכבר היו דברים מעולם שנפסק שהסמכות המקומית נקבעת לפי הוראות הדין המהותי..." עמד על כך בהרחבה המלומד י' זוסמן בספרו סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, עמוד 76) "אמנם משמעותו הראשונית של הדיבור 'התחייבות' בתקנה היא התחייבות חוזית, אך גם בתובענה המבוססת על חבות על פי דין, הולכים לענין הסמכות אחר המקום בו חייב הנתבע לעשות את המוטל עליו." "נתבע אחד שהתגורר באזור השיפוט של בית המשפט המחוזי בירושלים, התנגד לבירור תובענה שהוגשה נגדו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. עילת התביעה היתה חבות מזונות לבנו הקטין של הנתבע, והבן התגורר בתל-אביב. על-פי העקרון שהחייב מחוייב 'לחפש' את בעל החוב שלו ולהביא את הכסף אליו, פסק בית המשפט, כי המקום שנועד לקיום ההתחייבות הוא המקום בו נמצא הילד." בענייננו, לטענת הנתבע העסקה נכרתה בבאר שבע, וההתחייבות ללמד היתה בבאר שבע. מנגד טוענת התובעת לקיומו של סעיף 44 לחוק החוזים, התשל"ג -1973, אשר לפיו: "(א) חיוב שלא הוסכם על מקום קיומו, יש לקיים במקום עסקו של הנושה, ואם אין לו מקום עסק - במקום מגוריו הקבוע." אני מקבל את עמדת התובעת כי מכח הוראות הדין המהותי, כאמור בסעיפעם 44 ו- 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973, החובה לתשלום הוא במקום עסקיה של התובעת, הוא בהרצליה (שנמצאת באזור שיפוטו של בית משפט זה), ולכן על פי חלופה 3 (א)(3) לתקנות, לבית משפט זה הסמכות המקומית לדון בתביעה. לסיכום עניין זה ראוי אף להביא מדבריו של כבוד המשנה לנשיא ש' לוין, בהתייחסו לטענה בדבר חוסר סמכות מקומית, בקובעו בעמוד 734 להלכת פולג כהאי לישנא: "במדינה קטנה כבמדינתנו ממילא אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום סמכות מקומית של בית משפט זה או אחר; ואין עניין זה ראוי, בנסיבות רגילות, לשמש נושא להעלאת טענות טרומיות". אם כן, הבקשה להעברת התיק לבית המשפט השלום בבאר שבע, נדחית. בקשה למחיקת כותרת טוען הנתבע שהתביעה אינה ראוייה להתברר בסדר דין מקוצר מאחר והתובעת נמנעה מלצרף כל חוזה ו/או אישור ו/או מסמך בכתב מהם ניתן להיווכח ולהסיק כי היתה התחייבות מפורשת ו/או מכללא בינה לבין הנתבע. נטען על ידי הנתבע כי המסמך אותו צרפה התובעת לתביעה אינה בגדר "ראשית ראיה" על אף היותו לכאורה משקף חוב קצוב, ומכאן שאין בכוחו לגדור את תובענה זו ולהכניסה לשערי סדר הדין המקוצר. תקנה 202 לתקנות קובעת: "ואלה תביעות שהתובע יכול להגישן לפי סדר דין מקוצר: (1) תביעות על סכום כסף קצוב, בריבית או בלי ריבית, הבאות - (א) מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב; (ב) מכוח חיוב לשלם סכום כסף קצוב שעילתו בהוראה מפורשת של חיקוק; (2) תביעות של רשות מקומית לתשלום סכום כסף קצוב המגיע לה בחזקת רשות מקומית על פי כל דין כארנונה, כהיטל, כאגרה או כדמי השתתפות; (3) תביעות לסילוק יד ממקרקעין, או לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 12, חל עליו, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב." בקשה למחיקת כותרת תתקבל, כאשר התביעה שהוגשה אינה כשרה להתברר בסדר דין מקוצר, משום שאינה עונה על הדרישות העונות על הגשת תביעה בסדר דין מקוצר. כאשר התביעה היא לסכום קצוב מכוח חוזה או התחייבות מפורשת או מכללא וישנה ראיה שבכתב, אין להיענות לבקשה למחיקת כותרת. הדרישה שנקבעה בתקנות 202 ו-203 לתקנות, להגשת ראיות בכתב, אין פירושה שיש צורך שראיות אלה יתמכו בכל רכיבי התביעה לכל פרטיהם. מההלכה הפסוקה עולה גישה מקילה בכל הנוגע להיקף המסמכים הדרושים, ובית המשפט העליון קבע כי מדובר בדרישה מינימאלית. די בצירוף ההסכמים ובפירוט היתרה הסופית ואין חובה על התובע לצרף את כל ספריו שיפרטו כיצד הוא חישב את סכום התביעה. במקרה דנן המדובר בתביעה לתשלום שכר לימוד. המסמך בכתב אותו מצרפת התובעת הוא אותו אישור מאת חברת כרטיסי האשראי שהנתבע התחייב לשלם לתובעת באמצעות כרטיס האשראי את הסכום הנקוב ליד שמו. המדובר במסמך המהווה ראשית ראייה כדרישת הפסיקה ואני סבור שהתובעת עמדה בדרישות להגשת תביעה בסדר דין מקוצר ועל כן אני דוחה את הבקשה למחיקת כותרת. בקשת רשות להגן תוגש תוך 30 ימים מהיום. הדיון הקבוע ליום 16.4.08 יתקיים במועד, בו תתברר בקשת רשות להגן שתוגש. דיוןהעברת דיון