בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בפני: כב' הרשם איתן אורנשטיין א 1393/07 בש"א 22928/07 בש"א 3946/08 בעניין: 1. שותפות ספנקריט אפשטיין ע"י ב"כ עו"ד קלאו-לוין 2. א. אפשטיין ובניו (ישראל) בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אלרום 4. פלמחים נחל שורק ניהול בע"מ ע"י ב"כ עו"ד לפלר 1.המבקשת בבש"א 3946/08 התובעות ונתבעות שכנגד המשיבות בבש"א 22928/07 נ ג ד פנטהאוז חברה לבניין והשקעות בע"מ ע"י ב"כ עו"ד מלכיאור הנתבעת והתובעת שכנגד משיבה פורמלית בבש"א 22928/07 משיבה בבש"א 3946/08 נ ג ד 1. דר' יואב סרנה 2. העוגנפלסט פרוייקטים (1970) בע"מ ע"י ב"כ עו"ד קנולר 3. גי טל בע"מ 4. דן ליר הנדסה בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ריבון 2.המבקשת בבש"א 22928/07 צדדים שלישיים משיבות פורמליות בבש"א 22928/07 החלטה 1. מה דינה של הודעת צד ג', כאשר התביעה נגד הנתבע, שולח הודעת צד ג', טרם התיישנה? זו השאלה המונחת לפתחי במסגרת בקשות הביניים בתיק. צד ג', העוגנפלסט פרוייקטים (1970) בע"מ (להלן: "העוגנפלסט") הגיש בקשה, בש"א 22928/07, לסילוק הודעת צד ג' כנגדו על הסף, מחמת התיישנות, היעדר עילה והיעדר יריבות, שיהוי מניעות והשתק, וכקבוע בתקנות 100-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"). בקשה שנייה לה אני נדרש היא בש"א 3946/08, בקשה לחיוב הנתבעת, פנטהאוז חברה לבניין והשקעות בע"מ (להלן: "פנטהאוז") להשיב לשאלון שהוצג לה על ידי התובעת, פלמחים נחל שורק ניהול בע"מ (להלן: "פנ"ש"). 2. העובדות הדרושות לעניין 2.1 א. אפשטיין ובניו (ישראל) בע"מ (להלן: "אפשטיין") ופנ"ש הינן חברות שפעלו במסגרת שותפות ספנקריט-אפשטיין (להלן: "השותפות"), לביצוע עבודות בנייה שונות. פנטהאוז הינה חברה קבלנית שהזמינה מהן עבודות בניה בשני אתרים באיזור התעשייה בראש העין ובכנות (להלן: "הפרוייקט"), על פי הסכם שנחתם בין הצדדים ביום 8.3.1994 (להלן: "ההסכם"). 2.2 נספח ב' להסכם, הינו מפרט טכני ובו נקבעו, בין היתר הוראות לחדר טרנספורמציה, במידה ותידרש הקמתו על ידי חברת חשמל. לעניין התשלום נקבע כי הוא יועבר ישירות על ידי חברת חשמל לפנטהאוז ולחילופין יועבר לשותפות שתעבירו לקבלן. השותפות ביצעה את חלקה בהקמת המבנים כולל חדר הטרנספורמציה, ונמסרה בהם החזקה בהתאם להסכם. לעניין התשלום, הייתה אמורה פנטהאוז להעביר את כל התשלומים לשותפות, אלא שהיא לא עמדה בהתחייבויותיה. נטען כי למרות שקיבלה את התמורה בגין חדרי הטרנספורמציה, היא לא העבירה את התשלומים כמתחייב. 2.3 לאחר שפניות השותפות לפנטהאוז עלו בתוהו, ולאור חלופת המסמכים שבין הצדדים, הוגשה תובענה כספית לבית המשפט השלום בפתח תקווה, ביום 6/3/2005 על ידי השותפות, אפשטיין ופנ"ש על סך -.741,050 ש"ח כנגד פנטהאוז. 2.4 במאי 2005, הוגשה תביעה שכנגד על ידי פנטהאוז כנגד השותפות, אפשטיין ופנ"ש וכן כנגד דר' יואב סרנה (להלן: "סרנה"), ששימש במועד הגשת התביעה שכנגד כמנכ"ל אפשטיין ובעל השליטה בה, מנהלה שותפות ומי שייצג אותה בכל המגעים בינה לבין פנטהאוז, במסגרתה נטענו טענות של מעשי מרמה, רשלנות רבתי והפרה יסודית של חוזי ההתקשרות בין הצדדים, שגרמה לפנטהאוז נזקים מוערכים בשיעור של 50 מיליון ש"ח. בקליפת אגוז נטען בכתב התביעה שכנגד כי השותפות, אפשטיין ופנ"ש התחייבו לתכנן ולבנות מבנים תעשייתיים, אך בחרו בדרך של תרמית והתעלמות כמעט מוחלטת מדרישות המפרטים, תוך שנגרמו נזקים עצומים בשל ליקויים במבנים, בשל פגמים יסודיים כמו גם הבחירה לבצע תיקונים בעלות נמוכה במקום תיקונים יסודיים כנדרש, בהתאם לחוות דעת שהוגשו על ידי פנטהאוז. 2.5 לאור כתבי הטענות וסכום התובענה שכנגד, החליט בית המשפט (כב' השופטת נד"ב), להורות על סילוק הודעות צד ג' מחוסר סמכות עניינית. על החלטה זו הוגש ערעור שהתקבל בהסכמה, במסגרתו הוסכם כי התיק כולו יעבור לבית המשפט המחוזי, כאשר התביעה שכנגד תהפוך לתובענה העיקרית ולהיפך. 2.6 במסגרת דיון קדם משפט שהתנהל לפני ביום 13.11.2007, התקבלה בקשת פנ"ש למתן הארכת מועד למשלוח הודעות לצדדים שלישיים (בש"א 20533/07) תוך שהוריתי על השלמת כל הליכי הביניים תוך 90 יום. פנ"ש העבירה דרישה לגילוי מסמכים ותצהיר תשובות לשאלון ביום 29.1.2008, אולם פנטהאוז מסרבת להשיב לשאלון. 2.7 ביום 28.11.2007 הוגשה הודעת צד ג' כנגד העוגנפלסט ואחרים, אותה מבקשת העוגנפלסט לסלק על הסף. נטען כי העוגנפלסט הייתה אחראית לתכנון וביצוע עבודות בטקל ומערכת איטום גגות בפרוייקט באיזור התעשייה בכנות, בהתאם לחוזה ביצוע עבודות קבלניות שנחתם בינה לבין השותפות במאי 2005. בש"א 22928/07 3. טענות העוגנפלסט 3.1 העוגנפלסט מעלה טענת התיישנות באשר הודעת צד ג' כלפיה, מחמת שפרוייקט כנות, הסתיים בשנת 1995, כפי שעולה מפרוטוקול של מסירת הגג בפרוייקט המצורף לכתבי הטענות. כתב התביעה הוגש כעשר שנים לאחר השלמת הפרוייקט, ובהתאם ללשון סעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), הרי שהודעת צד ג' כלפיה נתיישנה. לחילופין טוענת עוגנפלסט, כי גם אם תקופת ההתיישנות מתחילה מיום בו נתגלו הנזקים הנטענים, חלפה תקופת ההתיישנות. הנזקים נגלו, כך נטען, בשלהי 1995, ותוקנו בפברואר 1996, ועד למועד הגשת התובענה חלפו כתשע שנים, ועל כן חלפה תקופת ההתיישנות. 3.2 בבקשה נטען גם להיעדר עילה והיעדר יריבות בין הצדדים. עוגנפלסט טוענת כי לאפשטיין, סרנה ופנ"ש אין כל יריבות כנגדה, וכי ההסכם עליו מסתמכת הודעת צד ג' הינו בינה ובין השותפות בלבד, ומכאן שהמסכת העובדתית אינה מקימה עילת תביעה, ואין כל קשר בין המסכת העובדתית המתוארת ובין האחריות הנטענת, וגם אם יוכחו העובדות, נטען כי לא ינתן הסעד המבוקש, שכן אין קשר סיבתי, עובדתי או משפטי, לא ישיר ולא עקיף, בין גרימת הנזקים המוכחשים להתנהגותה של עוגנפלסט, ואם נגרמו נזקים הינם כתוצאה מהתנהגותם של אחרים. 3.3 עוד נטען כי אין בהודעה כל ציון לגבי מועד קרות הנזקים הנטענים, היקפם וחלקם היחסי של הצדדים בקרות הנזקים. בהודעה אין כל פירוט מכוח מה יש לחייב את עוגנפלסט בחוב ומהי העוולה הנטענת כלפיה ואיזו הפרה נעשתה ואין בכך די. אין גם איבחון של פעולות הצדדים השלישיים, דבר המקשה לטענת עוגנפלסט על התגוננות תוך קיפוח זכויותיה, ועל כן - יש להורות על סילוק ההודעה בהיעדר עילה. באשר לטענת הנזק הנטענת, אשר נטען כי מגיע כדי 5 מיליון ₪, אין לו פירוט בהודעה, ואין די בטענה בדבר "נזקים רבים", ונראה כי כל מטרת ההודעה היא להפעיל לחצים לשם סיום הסכסוך בפשרה. 3.4 טענות נוספות המועלות על ידי עוגנפלסט עניינן בשיהוי מניעות והשתק. לטענת עוגנפלסט השתהתה פנטהאוז שנים רבות בהגשת התביעה, בהסתמך על היעדר תביעות לא שמרה עוגנפלסט על כל הראיות שהיו ברשותה בשל חלוף השנים ולמעשה שינתה מצבה לרעה. יתרה מכך, נטען כי לא ניתן באיחור של שנים רבות, לבדוק ולהעריך את מצב הפרוייקט, או להביא מומחים שיחוו דעתם, וכי למעשה פנטהאוז רכשה יתרונות בעצם השתהותה בהגשת התובענה. עוד מציינת עוגנפלסט כי חרף קיומן של תקופות התיישנות סטטוטוריות, נותרה על כנה סמכותו של בית המשפט לדחות תובענה מחמת שיהוי גם בתוך תקופת ההתיישנות מכוח סעיף 27 לחוק ההתיישנות. 4. טענות השותפות, אפשטיין וסרנה 4.1 בהתייחס לטענת ההתיישנות, נטען כי הודעה לצד ג' מהותה שיפוי בגין כל פיצוי, אם וככל שייפסק במסגרת תובענה עיקרית, ועילה זו במקרה של מעוולים בצוותא, מתעוררת רק לאחר בירור התובענה העיקרית לפיצויים, לאחר שנקבעה אחריות המזיקים לנזק הנטען. ומכאן, התביעה לשיפוי ופיצוי המגולמת בהודעה לצד ג', לא התיישנה כלל, זאת בהסתמך על ההלכה והספרות המשפטית. 4.2 לחילופין, נטען כי מועד תחילת מירוץ ההתיישנות של תביעת השתתפות ושיפוי מתחיל לא קודם ליום הגשת התובענה ולפיכך, מקום בו קיימת אפשרות דיונית לפסוק בכל המחלוקות, לרבות הודעות צד ג', לא ימתין הנתבע עד למתן פסק דין נגדו, ומירוץ ההתיישנות יחל בעת הגשת התובענה. במקרה זה, טענות ההתיישנות כלפי התביעה גופא, אינן זהות כלפי ההודעה לצד ג', ואין להשוות בין השתיים. 4.3 טענה נוספת היא כי אין יסוד לטענת העוגנפלסט בדבר היעדר יריבות והיעדר עילה. ההודעה מפרטת את כל ההתקשרות החוזית בין הצדדים והעבודות שנעשו על ידי העוגנפלסט, ומכאן שלא ניתן לטעון לחוסר יריבות, ומדובר בשאלות שיש לבררן במסגרת ההליך העיקרי. עוד נטען, כי בין יסודותיה של עוולת הרשלנות, מצויה גרימת הנזק. העוגנפלסט בעצמה מודה כי ליקויים שהתגלו במבנה תוקנו בתחילת 1996, ומכתב התביעה עולה כי פנטהאוז מצאה ליקויים נוספים לאחר מועד זה, ואז בכל מקרה אין התיישנות, זאת לאור סעיף 89 לפקודת הנזיקין. 5. טענות פנ"ש 5.1 פנ"ש טוענת כי מועד הדיון בטענת ההתיישנות טרם הגיע, לאור העובדה כי טענות העוגנפלסט מתייחסות, רובן ככולן, לעילות התביעה שכנגד ולא להודעה לצד ג', שמטבעה מהווה תביעה מותנית, שתשתכלל רק אם בית המשפט יפסוק, בסופו של דבר לחובת שולחי הודעת צד ג'. לכן, מאחר ובית המשפט טרם דן בטענות ההתיישנות כנגד פנטהאוז, לא הגיע העת לדון בטענת ההתיישנות הנטענת בבקשה לסילוק על הסף. 5.2 נטען כי הודעת צד ג' אינה יכולה להתיישן, שכן מדובר בתביעה להשתתפות ושיפוי בהתאם לתקנה 216 לתקנות סדר הדין האזרחי, ומשכך, כל עוד התביעה העיקרית לא התיישנה, לא יכולה להתיישן הודעת צד ג', זאת גם אם ילקחו בחשבון הזרמים השונים בפסיקה וההלכה בדבר מירוץ ההתיישנות. עוד טוענת פנ"ש כי אין מקום להעלאת טענות בעניין שיהוי, מניעות והשתק, שהינן טענות נלוות לטענת ההתיישנות. 5.3 פנ"ש טוענת כי אין מקום בשלב זה לקבלת טענות להיעדר יריבות, שכן קבלת טענה זו יכולה להיעשות רק לאחר דיון לגופו של עניין, בהבדל מטענות מחיקה על הסף, המחייבות הוכחה מראש כי אין סיכוי לקבלת הסעדים הנטענים בכתב התביעה. עיון בכתבי הטענות מגלה כי סכום התביעה המקורית עולה על סכום ההודעה לצד ג', וכי במסגרת כתב התביעה נטענת התרשלות ונטענים כשלים בתכנון בביצוע העבודות שאין חולק שהעוגנפלסט הייתה אחראית לתכנונן, ביצוען ותיקונן. 5.4 עוד נטען כי עצם ההודעה לצד ג' מקימה חבות חוזית מכוח הסכם ההתקשרות לביצוע העבודות הקבלניות. ההודעה מפרטת את האחריות המותנית הרובצת על כתפי צד ג', והעוגנפלסט ביניהם, ודי בה כדי להניח בסיס משפטי ועובדתי, לרבות קשר סיבתי בין המעשים והמחדלים שיוכחו בשלב הבאת הראיות והנזקים הנטענים. עריכת בירור עובדתי אינה אפשרית בשלב המקדמי של הדיון, ועל כן אין מקום להורות על דחיית התובענה על הסף, בשלב זה. בש"א 3946/08 6. טענות פנ"ש 6.1 נטען כי למרות צו בית המשפט מיום 13.11.2007, ופנייה לאחר מתן הצו בדרישה לקבלת תשובות לשאלון, לאור ההליכים המקדמיים שהתנהלו בבית משפט השלום בפתח תקווה. טוענת פנ"ש כי משנקבע לוח זמנים חדש להשלמת ההליכים המקדמיים, היא זכאית לקבלת תשובות לשאלון, שיכולות לפשט את ניהול ההליך ולחדד את העניינים שבמחלוקת. יתרה מכך, כל עוד לא תם שלב קדם המשפט רשאי בית המשפט להורות על מתן תשובות לשאלון בהתאם לסמכותו. 6.2 טענה נוספת היא כי לאור היקף התובענות, טענות הצדדים המשתרעות על תקופות ארוכות ועל כמות נכבדה של אירועים, הנזקים האדירים הנטענים, ולאור הפער האינפורמטיבי הניכר בין הצדדים, ומתוך מטרה לצמצם פערים אלה, יש להורות על מענה על שאלון. 6.3 פנ"ש טוענת כי לאחר שהדיון הועבר מבית משפט השלום בפתח תקווה, הופרד ייצוגה מהשותפות, על כן יש להורות על השלמת הליכי גילוי המסמכים בהיותה מיוצגת בנפרד. עוד נטען כי במהלך הדיון, בו ניתנה החלטת בית המשפט על השלמת ההליכים המקדמיים, לא טען ב"כ פנטהאוז כנגד הצו, ולא הועלתה הטענה כי במהלך הדיון בפתח תקווה הייתה "הסכמה דיונית" כלשהי. 7. טענות פנטהאוז 7.1 נטען כי הצדדים השלימו למעשה את ההליכים המקדמיים ביניהם, עוד בהיות ההליך בבית משפט השלום בפתח תקווה. בקשת פנ"ש עתה, מעידה על התנהלות יוצרת "סחבת" בניהול ההליך המשפטי, כמו גם העובדה שיש בבקשה זו משום התכחשות מקוממת להסכמה הדיונית שהוצגה בין הצדדים ואשר קיבלה תוקף של פסק דין. הטעם היחיד, כך לטענת פנטהאוז בהעלאת טענה זו עתה, הינה החלפת ייצוגה של פנ"ש, והעובדה כי פנ"ש טרם השלימה את גילוי המסמכים כנדרש. 7.2 בהתייחס להחלטת בית המשפט מנובמבר 2007, טוענת פנטהאוז כי למיטב הבנתה, קביעה זו מתייחסת רק ככל שהדבר נוגע לצדדים החדשים לתובענה במסגרת ההודעה לצד ג'. לחיזוק טענה זו, טוענת פנטהאוז כי בעצם השימוש במילה "להשלים" בהחלטה, לא הייתה כוונה להורות על ביצוע כפול של הליכים מקדמיים, לאור ההליכים המקדמיים שהתקיימו בבית משפט השלום. 7.3 בעת העלאת הדרישה הנוכחית למענה לשאלון, לא ניתן כל הסבר לעובדה מדוע לא קוים הליך גילוי מסמכים במשך כשנתיים וחצי. נטען כי זכותה של פנ"ש לקיום הליכים מקדמיים מוצתה זה מכבר, שעה שלא הציגה שאלון במסגרת ההליכים המקדמיים שהתנהלו בין הצדדים בעבר. לכן, לא זכאית פנ"ש למענה על שאלון, על אחת כמה וכמה כאשר בין הצדדים הייתה הסכמה דיונית שקיבלה תוקף של פסק דין. 8. דיון 8.1 סילוק תובענה על הסף מוסדר בתקנות 100-101 לתקנות סדר הדין האזרחי. בית המשפט מוסמך להורות על סילוק תובענה על הסף, מקום שמתקיים אחד התנאים המנויים בתקנה 100 לתקנות. לשון התקנה קובעת כי ניתן להורות על סילוק תובענה מקום שאפילו אם יינתן לתובע יומו, והתובענה תתברר עד תומה, היא לא תוכל להביא לתובע את הסעד המבוקש. הלכה היא כי בית המשפט ינקוט משנה זהירות בטרם יורה על דחיית תובענה, ואם ימצא כי קיימת אפשרות, אפילו אם היא קלושה, שלאחר שמעת מסכת הראיות, תתקבל התביעה, והתובע יזכה בסעד המבוקש על ידו - לא יורה בית המשפט על סילוק התובענה. (ראה לענין זה ע"א 109/84 ורבר נ' אורדן, פ"ד מא(1) 577 וכן ע"א 2452/01 דרור אורן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(1) 577). 8.2 לא אחת נקבע בפסיקה כי סילוק תובענה על הסף הינו סעד מרחיק לכת, שמטרתו הצבת סכר בפני תובעים. לפיכך, נדרשים בתי המשפט לנקוט משנה זהירות מקום שהם מכריעים בבקשה כזו, היות וזכות הגישה לערכאות הינה זכות יסוד חוקתית, המהווה יסוד לשלטון החוק, ולאור הפסיקה הקובעת כי יש להיעתר לבקשות מסוג זה במשורה, כדי לא לגרום לעיוות דין ועל מנת שלא לפגוע ביומו של תובע בבית המשפט. יפים לעניין זה דברי כב' השופט חשין בע"א 733/95 ארפל אלומיניום נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא (3) 577: "דעתי-שלי היא, כי זכות הגישה לבית המשפט אין היא זכות-יסוד במובנו הרגיל של המושג זכות יסוד. שייכת היא למיסדר נורמות אחר בשיטת המשפט. ניתן לומר - וכך אומר אני - כי נעלה היא על זכות יסוד...זכות הגישה לבית-המשפט הינה צינור החיים של בית המשפט...נדע מכאן, כי חסימת הדרך לבית-משפט - בין במישרין ובין בעקיפין - ולו באורח חלקי, חותרת תחת raison dtre של הרשות השופטת. ופגיעה ברשות השופטת פירושה פגיעה ביסוד הדמוקרטי של המדינה..." כן ראה לעניין זה ע"א 335/78 שאלתיאל ואח' נ' שני ואח', פ"ד לו(2) 151; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין ו- 2 אח', פ"ד מ(2) 668. מן הכלל אל הפרט 8.3 לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בבקשות ובתגובות על צרופותיהם, הגעתי לידי מסקנה כי דין שתי הבקשות להידחות. בש"א 22928/07 8.4 עיון בכתבי הטענות מגלה כי מדובר במעורבות בפרוייקט בנייה באיזור התעשיה בכנות, שבנייתו הושלמה עוד בשנת 1995. כתב התביעה הוגש ביום 6/3/2005, כאשר הודעת צד ג' כנגד העוגנפלסט נשלחה כשנתיים וחצי לאחר מכן, לאחר שנודע לשולח ההודעה על קיומה של תביעה כנגדו, שכן מדובר בעתירה לשיפוי בגין כל פיצוי, אם וככל שייפסק, שיתקיים חיוב לשלמו לשולחת ההודעה. מדובר למעשה בתביעה מותנית, אשר תשתכלל רק מקום שבית המשפט יפסוק, לחובת שולחי ההודעה. מכאן, שאין מקום לקבוע כי בשלב זה כי הודעת צד ג' התיישנה, מאחר ועילת ההודעה התעוררה לא קודם להגשת התובענה העיקרית. (ראה לעניין זה ע"א 493/63 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' קבוצת כנרת ואח', פ"ד יח(2) 225 וכן ע"א 6945/98 "משמר"- חברה לשמירה ביטחון ושירותים בע"מ נ' קלר קסטיאל ואח', פ"ד נו(5) 170 כמו גם הדנ"א באותו עניין 5916/02 תק-על 2002(3) 1314). 8.5 טענת העוגנפלסט כי יש למנות את מירוץ ההתיישנות כבר ממועד סיום העבודות בפרוייקט, או מיום גילוי הנזק, אינה סבירה, שכן על פי מצב דברים זה, באופן תיאורטי, נדרש כל נתבע פוטנציאלי, להגיש הודעת צד ג' תוך 7 שנים מיום האירוע, זאת כמובן, אם קיימת ידיעה בדבר נזקים כלשהם, למרות שכנגד הנתבע עצמו טרם הוגשה תובענה, רק בבחינת רכישת פוליסת ביטוח. מצב דברים זה נוגד את השכל הישר ושורת ההגיון, כמו גם יביא לעידוד בלתי רצוי של הגשת תובענות סרק, אך מתוך חשש להתיישנות. לכן שעה ששולח צד ג' הגיש את הודעת צד ג' כנגד העוגנפלסט מסמוך לקבלת התביעה נגדו, לא חלפה תקופת ההתיישנות. (ראה לעניין זה ע"א 2242/03 אורה אברהם נ' עדנאן רשאד ואח', תק-על 2005(3) 746). 8.6 בפסיקת בתי המשפט כמו גם בספרות המשפטית נמצא שתי גישות עיקריות בסוגיית תחילת מירוץ ההתיישנות בתביעות השתתפות ושיפוי. גישה אחת סבורה כי עילת התביעה נוצרת רק לאחר שניתן פסק דין או לאחר שהמזיק שילם את התשלום בגין הנזק שנקבעה אחריותו לגביו. בהתאם לגישה זו, היות וטרם הוכרעה התובענה העיקרית, הרי שמירוץ ההתיישנות טרם החל. (ראה לעניין זה ספרם של אנגלרד, ברק וחשין, "דיני הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית" מהדורה שנייה - תשל"ז, בעמ' 495). גישה שנייה, שהוכרה על ידי הפסיקה, קובעת כי מועד תחילת מירוץ ההתיישנות של תביעות השתתפות ושיפוי, נקבע בהתאם למועד בו מוגשת התובענה העיקרית. על פי גישה זו, מקום בו קיימת אפשרות דיונית לפסוק בכל המחלוקות העולות מאירוע עובדתי אחד, אל לנתבע להמתין לפסק דין נגדו, ומירוץ ההתיישנות יחל עם הגשת התובענה כנגדו (ראה לעניין זה דברי כב' השופטת פרוקצ'יה בע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים, פ"ד נז(5) 433. בהתאם לגישות אלו, בין אם המקלה ובין אם המחמירה - בכל מקרה מועד ההתיישנות בעניינו טרם הגיע ועל כן דין הטענה לסילוק ודעת צד ' מחמת התיישנות להידחות. 8.7 לטעמי יש לדחות גם את טענות העוגנפלסט בעניין שיהוי, מניעות והשתק, זאת לאור העובדה כי הן מקדימות את זמנן ומקומן, אם וככל שיש להן מקום, כנגד פנטהאוז במסגרת התובענה העיקרית ולא במסגרת הודעת צד ג'. 8.8 גם את טענות העוגנפלסט בדבר היעדר יריבות והיעדר עילה מצאתי כי יש לדחות בשלב זה של הדיון. עיון בכתבי הטענות על נספחיהם מגלה כי מדובר בטענות שבעובדה המשתרעות על פני תקופה ארוכה. מדובר בטיעונים עובדתיים שיש להוכיחם בשלב הבאת הראיות, ואין בית המשפט נכנס לעובי הקורה בשלב מקדמי זה על מנת להכריע בהן, שכן בשלב זה מדובר בבדיקה טכנית של עילת התביעה וההודעה לצד ג', בניגוד לשלב שמיעת הראיות. מאחר ומדובר בתביעה גדולה, בה מעורבים גורמים רבים, הרי שהדיון במחלוקת, האחריות לגרימת הנזק, ועלות הנזק עצמו, יעשו בשלב מאוחר יותר. מבלי להיכנס לשאלות שבמחלוקת, יש ליתן לפנטהאוז יומה כדי לנסות ולהוכיח טענותיה. די בשלב זה באפשרות, אפילו אם נטען כי היא קלושה, כי פנטהאוז תצליח בהסתמך על מסכת הראיות שתפרוש בפני בית המשפט להוכיח את נזקיה ואת אחריותן של החברות האחרות המעורבות בפרוייקט, על מנת שהתובענה תתקבל, והתביעה המותנית המגולמת בהודעת צד ג' תתקיים, על מנת שהבקשה, בשלב זה, לסילוק על הסף - תידחה. בש"א 3946/08 9. הצדדים קיימו הליך ממצה של גילוי מסמכים בהתאם להחלטות בית משפט השלום, עוד קודם להעברת התובענה לבית משפט זה, והחלטתי מיום 13.11.2007 התייחסה רק לצדדים שהצטרפו לתובענה במסגרת ההודעה לצד ג' והליך גילוי המסמכים לא חל עליהם. אומנם, פנ"ש החליפה ייצוג במהלך התקופה שבין ניהול התובענה בבית משפט השלום ועד להגשת בקשה זו, אולם ההלכה קובעת כי החלפת ייצוג אינה מקנה לבעל דין זכות עודפת, ואין בכך כדי להורות על הליכים מקדמיים נוספים מאוחרים בשל טעם זה. אומנם, הצדדים רשאים לעתור בהליכים מקדמיים כל עוד לא תם קדם המשפט, ובית המשפט רשאי להיעתר לבקשות כגון דא, בהתאם ללשון תקנה 143 לתקנות סדר הדין האזרחי, אך אין באמור כדי ליתן לצדדים מתדיינים רשות להגיש בקשות חוזרות ונישנות, במיוחד אם התקיימו הליכים מקדמיים בין הצדדים בשלב מוקדם יותר של בירור התובענה, על אחת כמה וכמה אם היו הסכמות דיוניות כאלה ואחרות בין הצדדים, שקיבלו תוקף של החלטת בית משפט כפי שעולה מן המסמכים שצורפו לכתבי הטענות. זאת ועוד, הבקשה אף חותרת תחת הסכמה דיונית שהושגה בין הצדדים, שפנ"ש הייתה צד לה, בדבר סיום ההליכים המקדמיים. על בית המשפט, כמו הצדדים, לכבד הסכמים דיוניים. במיוחד נכון הדבר שעה שפנ"ש נתנה הסכמתה עם העברת ההליך לבית משפט זה, שהדבר לא יאיין הליכים שהושלמו. עיינתי בשאלונים ולא ראיתי מדוע המבוקש לא בוצע בשלבים ראשונים של ההליך. היעתרות לבקשה, תגרום לדחייה ממושכת בקידום ההליך, ללא סיבה עניינית וכאמור בניגוד להסכמה. (ראה לעניין זה ע"א 83/01 וייס נ' מרדכי, פ"ד נה(3) 732, 733). אין צו להוצאות. הודעה לצד שלישיהתיישנות