כללי: בפני בקשת הנתבעת 1 בתיק זה, להורות על ביטול היתר המצאה מחוץ לתחום, שניתן ביום 13.9.06 בהעדר עמדת המבקשת. התביעה: התביעה הוגשה ביום 27.6.05 ומהותה תביעה כספית, צו עשה ומתן חשבונות. סכום התביעה הינו 900,000 ₪. התובעת עוסקת ביבוא ושיווק מוצרי פירזול ואביזרים לנגרות. אלה גם תחומי עיסוקן של הנתבעות. לטענת התובעת, במשך עשרים השנים האחרונות היא שימשה כיבואן ומשווק הבלעדי של הנתבעת 1 (להלן: "המבקשת") עד שבאופן חד צדדי ומיידי, ביטלה המבקשת את ההסכם ומערכת היחסים ביניהן ומינתה את הנתבעת 2 כמחליפתה. התובעת סבורה, כי יש לה עילה לתביעה כנגד המבקשת הואיל ופעלה במשך העשרים שנה להחדרת מוצריה של המבקשת בישראל ולא היה מקום להפסיק את ההתקשרות ביניהם, במיוחד לא באופן בו נעשה הדבר. התובעת טוענת, כי קיים הסכם הפצה בלעדי בין הצדדים שלצורך קיומו היא השקיעה כספים רבים ולפיכך היא זכאית לתמורה עבורם. גם נושא המלאים שנותרו במחסניה טעון הסדר. התביעה מופנית כלפי שתי הנתבעת, גם כלפי החברה האיטלקית שהפסיקה את מערכת היחסים והותירה את התובעת עם נזקים, לטענתה, וגם כלפי הנתבעת 2 אשר לטענת התובעת נכנסה בנעליה לצורך ייצוגה של החברה האיטלקית בארץ. כאמור, ניתן היתר להמצאת התביעה לתובעת מחוץ לתחום ומכאן הבקשה שבפני. הבקשה: המבקשת טוענת, כי ההיתר להמצאת התביעה מחוץ לתחום, ניתן על בסיס מידע חסר. לגירסתה התובעת הסתירה מסמכים ועובדות רלוונטיות הדרושות לבירור הבקשה ופעלה בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים. הבקשה הוגשה ונדונה במעמד צד אחד בלבד מבלי שתגובתה של המבקשת הוגשה. על כן, היא זכאית לכך שבקשתה תידון מחדש. המבקשת טענה, כי מעולם לא נכרת בינה לבין התובעת הסכם שיווק הפצה או כל הסכם אחר אשר העניק בלעדיות כלשהי למשיבה, לא בכתב ולא בעל-פה. היחסים היו יחסי קונה-מוכר רגילים ללא בלעדיות והראייה שהתובעת לא הציגה כל חוזה חתום. טענתה היחידה לקיום בלעדיות, מבוססת כולה על מכתב מיום 29.2.00 , כאשר במכתב זה אין בכלל הסכם בלעדיות אלא רק הרשאה לטיפול ברישום מדגמים בשם המבקשת אצל רשם הפטנטים. המבקשת מדגישה, כי מעולם לא חויבה בתשלום עמלות כלשהן כלפי התובעת ומכאן ברור שהתובעת לא שימשה כסוכנת שלה. גם באשר להפסקת ההתקשרות, טוענת המבקשת כי התובעת מטעה את בית המשפט. לאור העובדה שהתובעת צמצמה באופן דראסטי את מחזור הרכישות ממנה בשנים 2003-2004, משיעור של 343,000 יורו בשנת 1997 ל- 20,000 יורו בשנת 2004, החליטה המבקשת לאחר התראות ופניות, לסיים את הקשר העיסקי עם התובעת. זאת ועוד, המבקשת טוענת, כי נותרו חיובים של התובעת כלפיה בשיעור של 22,346 יורו. בעניין חיובים אלה נשלחו לגירסת המבקשת "מכתבי התראה רבים שלא זכו לתשובה". המבקשת החלה בהליכים משפטיים לגביית החוב, ולטענתה נושא זה שהביא את התובעת להגיש את התביעה הנוכחית, המופרכת ונטולת הבסיס, כדי להקדים רפואה למכה. המבקשת סבורה, כי היה על התובעת לבוא בניקיון כפיים לבית המשפט, לא למסור חצאי אמיתות ולא להסתיר מסמכים בדבר החוב הקיים ומטעם זה יש לבטל את היתר ההמצאה מחוץ לתחום. לחילופין, טוענת המבקשת, כי יש לבטל את היתר ההמצאה בשל העדר עילת תביעה ראויה. לשיטתה, מאחר והתביעה כולה מבוססת על הסכם בלעדיות, שאינו קיים כלל ועיקר, אין ממש בתביעה נגדה וגם מטעם זה יש לבטל את היתר ההמצאה. לחילופי חילופין, טוענת המבקשת, כי לא התקיימו דרישות תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984, המצדיקות היתר המצאה מחוץ לתחום. תקנה 500 (4) אינה חלה משום שלא קיים הסכם בלעדיות. אף אם קיים, לא הוכח כי הסכם זה נכרת בתחומי מדינת ישראל. תקנה 500(5) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984, אינה חלה משום שלא קיים הסכם בלעדיות והמבקשת לא הפרה מאומה. תקנה 500(7) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984, מעורפלת וכללית ואינה חלה בענייננו. תקנה 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984, לפיה המבקשת הינה "בעל דין דרוש ונכון" היא טענה סתמית ולא מבוססת. לטענת המבקשת, צרופה של הנתבעת 2 שהיא חברה ישראלית היא משנית ליעד המרכזי והוא התביעה כנגד המבקשת. המבקשת סבורה, כי על בית המשפט ליתן דעתו לכך שהתובעת באופן מלאכותי יצרה עילת תביעה כנגד הנתבעת 2 כדי להכשיר במסגרתה את הבירור של התובענה הנוכחית. עוד טוענת המבקשת, כי הבקשה הוגשה באופן בלתי סביר, רק שנה וחודשיים לאחר הגשת התביעה ומבלי שנקטה בפעולות כלשהן בתקופה זו. לחילופין סבורה המבקשת, כי בית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לדון בתובענה זו, ואם יש כבר מקום לבירור, הרי ראוי שהבירור ייעשה בבית המשפט באיטליה, לשם כוונה הצפיות של הצדדים. עמדת התובעת / משיבה: התובעת סבורה, כי הבקשה אינה מוצדקת וכי העובדות כפי שהוצגו מוכיחות ולו במישור הראשוני, כי היו יחסים חוזיים, בלעדיים, לפיהם שימשה התובעת במשך שנים כסוכנת הבלעדית של המבקשת בישראל. לטענתה, בשלב מקדמי זה של התביעה, אין צורך להראות את מוצקות התביעה ודי בראיות ראשוניות, כי קיימת תביעה "ראויה לטיעון". זוהי דרישת הסף ולטענת התובעת היא דילגה על סף זה. התובעת הוכיחה, לטענתה, כי עד להפסקת ההתקשרות בשנת 2004, היא שימשה כמשווקת בלעדית של מוצרי המבקשת בישראל וכי עד אותו מועד לא יובאו המוצרים הללו לארץ ע"י משווק אחר. התובעת מפנה למסמכים שיצאו תחת ידה של המבקשת עצמה ומצרפת תכתובות מן השנים 1997-1998 המצביעות לטענתה, על הסכמי בלעדיות. עוד היא מצרפת תכתובות מהן עולה אפליה של לקוחות ישראליים מאת המבקשת אל התובעת. התובעת שוללת את טענת המבקשת, כביכול נהגה בהסתרה ובחוסר ניקיון כפיים. לגירסתה, היא גילתה לבית המשפט גם בכתב התביעה וגם בהיתר הבקשה מחוץ לתחום את מלוא המסמכים והעובדות לצורך ההכרעה, ולא העלימה דבר. גם המכתב מיום 29.2.00, הוא מכתב משמעותי והעובדה שתוכנו הוכתב ע"י התובעת והועבר למבקשת, אינה גורעת ממנה. מהות המכתב, יפוי כוח לצורך מדגם, אף היא תומכת לטענת התובעת בדבר היותה סוכנת בלעדית. רישום מדגמים אינו עניין של מה בכך וברי, כי אם הוסמכה לכך ע"י התובעת, הרי התובעת ראתה בה את הגורם המתאים לייצגה בישראל והדבר מלמד על המעמד המיוחד שלה אצל המבקשת. בקצירת האומר חוזרת התובעת לאורך כל תביעתה על טענתה בדבר יחסי הבלעדיות, המצדיקים בירור התביעה בבית משפט ישראלי. התובעת מבקשת לשלול את טענת המבקשת בדבר פורום לא נאות. סבורה היא כי הפורום הנאות הינו בית המשפט בישראל וכי מאזן הנוחיות נוטה במובהק לקיום הדיון בבית המשפט בישראל. הוא הדין באשר לצפיות הסבירה של הצדדים במישור זה. אשר לדרישות תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984, גורסת התובעת, כי החלופות המנויות בסעיפים קטנים 5, 7 התקיימו במקרה דנן. התובעת דוחה את טענת השיהוי. מכל הטעמים הללו, עותרת התובעת לדחיית הבקשה והשארת ההחלטה למשלוח היתר מחוץ לתחום על כנו. עמדת הנתבעת 2: הנתבעת 2 סבורה, כי התקיימו דרישות תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984, וכי ניהול התביעה נגדה ללא נוכחות המבקשת, אינו מתקבל על הדעת. משכך, היא מתנגדת לביטול היתר ההמצאה מחוץ לתחום. דיון: השאלות המצריכות הכרעה הן: א. דרישות תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984, ותחולתן במקרה דנן. ב. סוגית הפורום. החיקוק הרלוונטי, תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984, יובא להלן במלואו: "המצאה מחוץ לתחום השיפוט[467] (תיקונים: התשנ"ט, התשס"ו) 500. רשאי בית המשפט או רשם שהוא שופט, להתיר המצאת כתב בי-דין אל מחוץ לתחום המדינה באחת מאלה: (1) מבקשים סעד נגד אדם שמקום מושבו או מקום מגוריו הרגיל בתחום המדינה; (2) נושא התובענה הוא כולו מקרקעין המצויים בתחום המדינה; (3) מבקשים לפרש, לתקן, לבטל או לאכוף פעולה, שטר, צוואה, חוזה, התחייבות או חבות בנוגע למקרקעין המצויים בתחום המדינה; (4) התובענה היא לאכוף חוזה, לבטלו, להפקיעו או לפסלו, או לעשות בו על דרך אחרת, או לקבל דמי נזק או סעד אחר בשל הפרתו, באחד המקרים האלה: (א) החוזה נעשה בתחום המדינה; (ב) החוזה נעשה בידי מורשה העוסק או המתגורר בתחום המדינה, או באמצעותו, מטעם מרשה העוסק או המתגורר מחוץ לתחום המדינה; (ג) על החוזה חלים דיני מדינת ישראל לפי כתבו או מכללא; (5) תובעים על הפרת חוזה בתחום המדינה - ואין נפקא מינה היכן נעשה החוזה - אפילו קדמה לאותה הפרה, או נלוותה אליה, הפרה מחוץ לתחום המדינה אשר שללה את האפשרות לקיים אותו חלק מן החוזה שצריך היה לקיימו בתחום המדינה; (6) מבקשים צו מניעה לגבי דבר הנעשה או העומד להיעשות בתחום המדינה, או מבקשים למנוע או להסיר מטרד בתחום המדינה, בין אם מבקשים גם דמי נזק בקשר לכך ובין אם לאו; (7) התובענה מבוססת על מעשה או על מחדל בתחום המדינה; (8) מבקשים לאכוף פסק-חוץ, כמשמעותו בחוק אכיפת פסקי-חוץ, התשי"ח-1958, או פסק-בוררות-חוץ כמשמעותו בחוק הבוררות, התשכ"ח-1968; (8א) מבקשים לבטל פסק בוררות חוץ כמשמעותו בחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, שניתן נגד תושב ישראל, אם שוכנע בית המשפט כי אין למבקש אפשרות לזכות בדין צדק בבית המשפט של המדינה שבה, או לפי דיניה, ניתן הפסק. (9) מגישים תובענה על פי חוק שיפוט בעניני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית), התשכ"ט-1969; (10) האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה. " הן המבקשת והן התובעת ייחדו חלק ניכר מטענותיהן לשאלה, האם קיימת עילת תביעה, קרי האם קיים חוזה בלעדיות אשר הופר באופן חד צדדי ע"י המבקשת, באופן המצדיק את התביעה. מסקנתי היא, כי בשלב הראשוני בו אנו מצויים, לא ניתן להכריע באשר לעילת התביעה וקיומה. נושא זה הוא בר הכרעה רק לאחר שיובאו ראיות בפני בית המשפט. התובעת הניחה את התשתית העובדתית המינימאלית, לצורך יצירת חזקה ראשונית כביכול קיימת עילת תביעה. היא הציגה ראיות לכאורה, בדבר קיומה של מערכת יחסים עיסקית בין התובעת לבין המבקשת, למשך תקופה ממושכת. מערכת אשר נקטעה בשנת 2004. מעבר לכך, בשאלה האם מדובר במערכת יחסים חוזית בלעדית, או שמא בלקוח אחד מיני רבים, אשר לא גדר את הדרך בפני התקשרויות נוספות עם לקוחות אחרים, אין להכריע אלא לאחר שמיעת ראיות לגוף התובענה. לצורך ההכרעה הראשונית, האם ראוי להתיר המצאה מחוץ לתחום, די כי הוצגו ראיות המצביעות על קיומה של מערכת עיסקית בין התובעת לבין המבקשת. על בית המשפט לנהוג זהירות בהיתר המצאה מחוץ לתחום אולם, כאשר התקיימו דרישות מינימום בתקנה, יתיר זאת בית המשפט. בענייננו, לכאורה התקיימו התקנה 500(4) (5) (7) ונפתח הפתח למשלוח המצאה מחוץ לתחום המדינה. אינני מקבלת את הטענה, כי המבקשת היא בעלת דין דרושה, לצורך הכרעה בסכסוך בין התובעת לבין הנתבעת 2. לכן לטעמי לא התקיימו כאן דרישות תקנה 500(10). לצורך כך, אני מקבלת את עמדת הנתבעת 2 כי תפקידה בתביעה הוא מינורי ושולי וכי הסכסוך האמיתי הינו בין התובעת לבין המבקשת. אשר לטענות המבקשת, כי תביעה זו נועדה לשמש משקל נגד מלאכותי, לתביעה האמיתית שיש למבקשת כלפי התובעת באשר לסך של 22,346 יורו, שלטענת המבקשת התובעת נותרה חייבת לה, גם עניין זה יתברר בשלב הראיות. מכל מקום, אם אכן קיים חוב כנטען, זוהי שעת כושר מצוינת למבקשת, להגיש תביעה שכנגד. כך יתבררו כל טענותיה בהעלם אחד. אשר על כן, לצורך המצאת התביעה מחוץ לתחום, אני קובעת כי התמלאו הדרישות המצדיקות את קיום ההמצאה. אם יתברר במהלך הדיון גופו כי כטענת המבקשת, לא היה חוזה בלעדיות בין הצדדים, והוא וודאי לא הופר בפתאומיות, תוענק למבקשת תרופת ההוצאות. אשר לנטען כי התובעת נהגה בחוסר נקיון כפיים, בשיהוי ובהעלמת עובדות, לא מצאתי כי התנהלותה של התובעת היתה חמורה, משתהה ומטעה, אין מקום לשלול ממנה סעד משפטי. מכאן נעבור לבחון את השאלה, האם בית משפט ישראלי הינו הפורום הנאות להיזקק להליכים בין התובעת לבין המבקשת. אומנם קיימת כאן גם נתבעת ישראלית, הנתבעת 2, אולם כפי שציינתי לעיל תפקידה בתביעה שולי וברי כי הסכסוך העיקרי מתנהל בין התובעת לבין המבקשת. עולה שאלת קיומו של חוזה בלעדיות, ואופן הפסקתו. מקום מושבה של המבקשת באיטליה. מקום מושבה של התובעת בישראל. האם בית משפט איטלקי הוא זה שידון בתובענה? או שמא בית משפט ישראלי? בסוגיה זו יש זיקות לכאן ולכאן. לא ראיתי מקום לשלול את סמכותו של בית המשפט בישראלי. בהעדר חוזה חתום ובו תניית שיפוט מפורשת, האפשרות כי הצדדים התכוונו וצפו קיום דיון במערכת היחסים העיסקית ביניהם, בבית משפט ישראלי הוא מקום מושבה של התובעת, סבירה לא פחות מאשר דיון בבית משפט איטלקי, מקום מושבה של המבקשת. ראו ברע"א 97 / 2705 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' THE LOCKFORMER CO נב (1) 109: "א. (1) גם כאשר מתמלאים - כבמקרה דנן - תנאי אחת מפיסקאות המשנה של תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, מסור לבית-המשפט שיקול-דעת אם להתיר המצאה מחוץ לתחום השיפוט. בין שיקוליו של בית-המשפט למתן היתר המצאה לחוץ-לארץ, עליו לשקול גם אם בית-המשפט הישראלי הינו הפורום הנאות לדיון בתובענה (112ג - ה). (2) רק אם האיזון בין הזיקות לפורום הישראלי לבין הזיקות לפורום הזר נוטה בבירור, באופן משמעותי, לפורום הזר, יחליט בית-המשפט, כי הוא אינו מהווה את הפורום הנאות (114א). (3) בעידן מטוסי הסילון, הטלפון הסלולרי, הפקסימיליה והאינטרנט, איבדו קשיי הקומוניקציה חלק ניכר מעוצמתם. העולם כולו הולך והופך ל"כפר אחד גדול". לפיכך אין להפריז במשקל שניתן לקשייו של נתבע לבוא עם עדיו לארץ אחרת, ומכאן גם מתבקש שהנטייה להיעתר לטענת פורום לא נאות תלך ותקטן (114ו - ז). " כמו כן, ראוי לעיין בדברי בית המשפט העליון ב-ע"א 87 / 837 סרג'יו הוידה נ' דן הינדי מד (4) 545: "בין שיקוליו של בית המשפט למתן היתר המצאה לחו"ל עליו לשקול (מעבר להתקיימות תקנת המשנה הרלוואנטית), אם בית המשפט הישראלי הינו הזירה הנאותה או הפורום הנאות לדיון בתובענה. כאשר על פני הדברים התשובה לשאלה זאת היא חיובית, יפעיל המשפט את שיקול-דעתו, תוך נטייה רבה יותר להיענות לבקשת ההיתר (551 ה-ו)." אי לזאת, סבורני, כי יש להותיר על כנה את ההחלטה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום למבקשת, זאת מבלי לגרוע מזכותה של המבקשת, להביא ראיותיה לשלילת התביעה, במסגרת הליך התביעה גופה. אם יסתבר, כי התובעת הגישה תביעת סרק נטולת עילה ובסיס, תזכה המבקשת להוצאותיה הריאליות. סיכום: מן המקובץ לעיל נדחית הבקשה. אני מורה על הגשת כתב הגנה מטעם הנתבעת 1 תוך 30 יום מקבלת החלטה זו במשרד ב"כ המבקשת. המזכירות תקבע מועד לישיבת קדם משפט לאחר הגשת כתב ההגנה. הוצאות הדיון בבקשה בסך 2,000 ₪ בצרוף מע"מ הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל, יחולו לפי התוצאות בתיק העיקרי. חוזהמשפט בינלאומיהסכם בלעדיותבעל דין בחו"ל / חברה בחו"ל