בפני בקשה מטעם הנתבעות (להלן: "המבקשות"), למשיכת חוות דעת מתיק בית המשפט, אשר הוגשה מטעמה של התובעת (להלן: "המשיבה") ומנגד, בקשה מטעם המשיבה למתן ארכה להגשת חוות הדעת כאמור. 1. רקע עובדתי א. עסקינן בתביעה לפיצוי בשל נזקי גוף שנגרמו למשיבה (היא התובעת), לטענתה, כשיצאה משטחה של המבקשת (היא הנתבעת 3), לשטח הרחוב הציבורי, החליקה ונפלה. ב. ביום 14.6.07, הוריתי על הגשת ראיות כל הצדדים בתצהירים וחוות דעת באופן שעל התובעת היה להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמה וחוות דעת לא יאוחר מיום 1.8.07. המועד האמור הוארך, לבקשתה, עד 1.9.07. ג. ביום 20.8.07, הוגשו תצהירי המשיבה. ביום 24.9.07 הוגשו תצהיר המבקשים וביום 4.11.07 הוגשו תצהירי נתבעת 3. ד. במסגרת הדיון בישיבת קדם המשפט מיום 21.11.07 נקבע התיק להוכחות וגמר ליום 20.5.08, למשך כל היום. בקשה לדחיית המועד נדחתה ביום 4.12.07. ה. ביום 22.1.08 הגישה המשיבה הודעה בדבר צירוף חוות דעת מומחה של המהנדס שמחה פלדמן. 2. טענות הצדדים א. לטענת המבקשות, חלף המועד להגשת ראיות מטעמה של המשיבה לרבות חוות דעת מטעמה. ב. לטענת המבקשות, לא הוגשה כל בקשה, המנמקת השיהוי בהגשת חוות הדעת, עד לאחר שלב הגשת הראיות מטעמן. לטענתן, על פי תקנות 129 ו- 168 (ב), על בעל דין החפץ להביא עדות, לעשות כן עד המועד שנקבע להגשת תצהירים מטעמו ובאם לא הגיש תצהיר מטעמו, לא יורשה לעשות כן, אלא אם ישוכנע בית המשפט כי התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות, אולם בקשה כזו כלל לא הוגשה וממילא לא נומק השיהוי האמור. ג. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, המבקשות הן שפעלו בניגוד לתקנות ולסדרי הדין, משבחרו להגיש חוות דעת מטעמן, מבלי שהוגשה חוות דעת מטעמה. לטענתה, יכלו המשיבות להסתפק בהעלאת הטענה כי המשיבה לא הוכיחה תביעתה. ד. לטענת המשיבה, בהגשת חוות הדעת, בהעדר חוות דעת מטעמה, פתחו המבקשות חזית חדשה של העלאת טענות שבמומחיות ולפיכך, מנועות מלטעון כי אינה רשאית להגיש חוות דעת נגדית מטעמה, במחלוקות שהן עצמן עוררו. ה. בנוסף לתגובתה, הגישה המשיבה בקשה להארכת מועד להגשת חוות דעת מטעמה, כחוות דעת נגדית, עד מועד הגשתה בפועל קרי, יום 21.1.07, בטענה כי חסרון כיס לא אפשר לה להגיש חוות דעת במועד הגשת ראיותיה. לטענתה, לאור העובדה כי המבקשות הגישו חוות דעת מטעמן, עם הגשת ראיותיהן, ולאחר שעלה בידה להשיג סכום כסף הנדרש לצורך תשלום עבור חוות דעת, הוגשה חוות דעת מטעמה, באיחור. ו. המבקשות הגיבו לבקשת המשיבה להארכת מועד. בתגובתן, התנגדו המבקשות לבקשת הארכה. נתבעת 3 הצטרפה לתגובתן. לטענתן, אין בנימוקי בקשת הארכה, כדי להצדיק התרת הגשת ראיה באיחור. באשר לטענה בדבר מצבה הכלכלי של המבקשת, טענו המשיבות כי לא צורפו תדפיסי חשבון או כל אסמכתא אחרת בדבר מצבה הכלכלי הנטען. ז. כן טוענות המשיבות כי אין בהגשת חוות דעת מטעמן להכשיר הגשת ראייה באיחור או הגשת עדות הזמה. 3. דיון ומסקנות א. כאמור, בתקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי: 129. (א) רצה בעל דין להביא עדות בעניין שבמומחיות, שאינו ענין שברפואה, לביסוס טענה מטענותיו, יגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה לאותו ענין לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת; לא ניתנו הוראות בענין הגשת עדויות בדרך של תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לשמיעת ראיות - תוגש חוות הדעת לא יאוחר מתשעים ימים לפני ישיבת ההוכחות הראשונה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת. (ב) רצה בעל דין, שנמסרה לו חוות דעת כאמור בתקנת משנה (א), להגיש חוות דעת מטעמו כראיה במשפט באותו ענין - יגישה לבית המשפט לא יאוחר מהמועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת; לא ניתנו הוראות בענין הגשת עדויות בדרך של תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לשמיעת ראיות - תוגש חוות הדעת לא יאוחר משלושים ימים לפני ישיבת ההוכחות הראשונה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת. ברור אפוא, כי אין מניעה שהנתבע יגיש חוות דעת מטעמו, גם אם לא הוגשה חוות דעת מטעמו של התובע, הרי גם נתבע הינו בעל דין. ב. חוות הדעת הוגשה בשיהוי רב, לאחר הגשת ראיותיהם של הצדדים ולאחר שנקבע התיק לישיבת הוכחות. זאת ועוד, המשיבה אף לא הורשתה להגיש חוות הדעת, אלא "הגניבה" אותה לתיק בית המשפט, בדרך של הודעה על צירוף חוות דעת מטעמה זמן רב לאחר המועד שנקבע להגשת ראיותיה, בלא בקשת ארכה ולאחר הגשת תצהירי כל הנתבעים באופן שנגרע מזכותן לגלות ראיותיהן רק לאחר פרשת התביעה. ג. כבר נפסק ונקבע כי בית המשפט לא יתיר לבעל דין, כדבר שבשגרה, להביא ראייה נוספת בשלב מאוחר של הדיון, "שאם לא ישקוד בית המשפט על סדרי דין תקינים, תשתלט אנדרלמוסיה בבית המשפט, ולא יעשה צדק", זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעות, עמ' 510. על המבקש לסטות מהסדר האמור לשכנע את בית המשפט בשלשה טעמים: א. אופי הראיה - האם המדובר בראיה טכנית ופשוטה. ב. השלב אליו הגיע הדיון. ג. האם יכול היה בעל הדין להביא את הראיות בשלב קודם, ואם כן הסברו למחדלו זה. (ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' צפורה בן נון, פד"י מו (3) 738. ע"א (באר שבע) 169/98 בש"א 5083/99 בנק למסחר בע"מ נ' פתחי ריגה תעשויות פח בע"מ, תקדין שלום, כרך 99 (2)). ד. בענייננו, לא רק שחוות הדעת אותה עותרת המשיבה להגיש כראיה מטעמה, הוגשה באיחור רב אלא שהמשיבה הגישה חוות הדעת לתיק בית המשפט ללא שהוגשה כל בקשה לארכה. רק לאחר הגשת הבקשה מטעם המבקשות, עתרה, לפתע, המשיבה בבקשה לארכה להגשת חוות הדעת מטעמה, עד מועד הגשתה בפועל. הטענה שסברה כי יכולה היתה להוכיח תביעתה גם ללא הגשת חוות דעת מטעמה, צריכה היתה לעמוד גם לאחר הגשת חוות דעת מטעמן של המבקשות. אשר לטענה בדבר מצבה הכלכלי הגרוע, לא צלחה המשיבה באישושה. ה. גם אם נבחן 3 הטעמים בהם על המבקש לסטות מסדרי הדין לשכנע את בית המשפט, נגיע למסקנה כי אין מנוס מקבלת הבקשה למשיכת חוות הדעת ההנדסית ודחיית הבקשה למתן ארכה להגשתה ואפרט; א. אופי הראיה - אין מדובר בראיה טכנית פשוטה, כי אם בחוות דעת אשר יש בה כדי לבסס טענה מטענות בעל הדין. אופי הראיה המורכב, שיש בו כדי להפוך הקערה, מטה את הכף שלא לקבלה, לאחר שהוגשה בשיהוי כה רב ובדרך של "הגנבה" לתיק בית המשפט. ב. השלב אליו הגיע הדיון - בענייננו סיימו הצדדים הגשת ראיותיהם ועדויותיהם. הישיבה הבאה הינה ישיבת הוכחות. מכאן, שההליכים המקדמיים נסתיימו ובפנינו תיק בשל לחקירת עדים. ג. האם יכול היה בעל הדין להביא את הראיות בשלב קודם ואם כן הסברו לכך - אין ספק כי המשיבה יכולה היתה להגיש חוות דעת מטעמה עוד בשלב הגשת כתב התביעה ולפחות, בשלב הגשת התצהירים מטעמה. המשיבה העלתה 2 נימוקים לשיהוי בהגשה. האחד, כי סברה שתוכל להוכיח תביעתה ללא הגשת חוות דעת מטעמה והשני, מצבה הכלכלי אשר לא אפשר לה להגיש חוות דעת מטעמה באותו המועד. על המשיבה היה לקחת בחשבון הגשת חוות דעת מטעמן של המבקשות במיוחד לאור הצהרתו החד משמעית של ב"כ נתבע 3 בישיבת קדם המשפט מיום 14.6.07 "אני אגיש חוות דעת, עם... צילומים...." (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 11-13). ו. לכאורה איפוא דין הבקשה היה להדחות עפ"י דברי כב' השופט חשין שאמר דברו בע.א. 579/90 רוזין נ' קנון, פד"י מו(3), 738, 3-742 "דלתותיהם של בתי המשפט פתוחה לרווחה לפני המבקשים סעד, ויכולת הפניה לבתי משפט היא מזכויות היסוד של האדם. ואולם, משעברנו את השערים ונכנסו אל הטרקלין, מחובתינו לשמור על סדרים שקבע בעל הבית ולא כל הרוצה ליטול בא ונוטל. כלל הוא לעניין הגשתן של ראיות, שבעל דין אמור וחייב להגישן ב"חבילה אחרת" - כך, ולא בתפזורת זעיר שם וזעיר פה". אלא שדווקא אותו שופט אמר גם באותו עניין: "אכן, כאשר מטעמים סבירים והוגנים, מבקש בעל דין לתקן את הפגימה שפגם בשלב הראשון של פרשתו הוא, מן הראוי כי בית המשפט "יענה לו" (שם).... גורם אחר שעשוי להשפיע הוא השלב אליו הגיע המשפט, וככל שיקדם כן ייטב. כך, למשל, בע.א. 189/66 בית המשפט התיר לתובע להשמיע עדות נוספות לאחר הכרזתו "אלה עדיי" - ....והנתבע טעם החל בהבאת ראיותיו הוא, והטעם לכך - הרשאת הבאת עד נוסף "אינה משבשת דבר בסדר הדין התקין" (שם בעמ' 479 מפי השופט ברנזון)...". לפיכך, ולאור העובדה שבעיננו טרם נשמעו העדים כלל וגם המומחה שחוות דעתו הוגשה באיחור ישמע עם כל העדים בסדר הרגיל, לפני ראיות הנתבעים שיוכלו גם להגיב עליה, נראה לי לנכון לאפשר הגשתה. ז. לא זו אף זו אלא שכאמור ב "לגופו של עניין השתכנעתי כי קיימת אפשרות ממשית, שהראיה החדשה תשנה את מערך החבות של המשיבה כלפי המבקש, לפיכך תשפיע על תוצאותיו של ההליך. אף מטעם זה בלבד דינה של הבקשה להתקבל". 4. כדי להביע מורת רוחי מ"הגנבת" הראיה באיחור בלא בקשת ארכה וגם משהוגשה לא היתה מנומקת כדבעי ובתום לב ובשל הצורך של המבקשים לעדכן את חוות הדעת מטעמם הנני מחייבת המשיבה בהוצאות הבקשה בסך 1,500 ₪ + מע"מ הן לנתבעת 1 והן לנתבעת 3 כתנאי להעדת המומחה מטעמה. 5. מזכירות ביהמ"ש תשלח עותק מהחלטתי ישירות לב"כ הצדדים עם אישור מסירה. שיהויחוות דעת