ההליכים : בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 20.2.06 בה חויבה המבקשת לפצות את המשיבה בסך של 4,359 ₪ ובהוצאות, וזאת בגין נזקים שאירעו לרכבה בתאונה בה היה מעורב מבוטחה של המבקשת. פסק הדין ניתן לאחר שהוצג אישור מסירת התביעה וההזמנה לדין למבקשת. המבקשת טענה בבקשה לביטול פסק דין כי מסמכי בי-דין התקבלו אצלה אולם בשל טעות אנוש ובתום לב לא הועברו המסמכים לידי בא-כחה ולכן לא התגוננה. המבקשת טענה כי אירוע התאונה התרחש כשרכבו של מבוטחה עמד בטור רכבים ברמזור, אחר רכבה של המשיבה ורכב הנהוג ע" מר ג'אברין מוחמד טלחה (להלן : "צד ג") הגיע מאחור והתנגש ברכב מבטוחה של המבקשת והדף אותו אל עבר רכבה של המשיבה. המבקשת הבהירה כי תבעה את צד ג' בתביעת שיבוב בגין נזקיה וניתן פסק דין חלוט המאשר את אחריותו של צד ג' לארוע (נספח ג' לבקשה). יצוין כי הבקשה לביטול פסק דין נתמכה בתצהיר ב"כ המבקשת. 4. המשיבה הגישה מצידה, התנגדות לבקשה להארכת מועד ולבקשה לביטול פסק דין בה נטען כי המועד להגשת הבקשה לביטול חלף. 5. ביום 24.12.06 התקיים בפני דיון בו נחקר המצהיר מטעם המבקשת. 6. לבקשת הצדדים, ניתנה להם אפשרות להגיש סיכומים קצרים בכתב ומשסיכמו הצדדים טענותיהם, ניתנת החלטתי זו. דיון : 7. ראשית, בנוגע למועד הגשת הבקשה לביטול פסק דין. המבקשת טענה בבקשה כי נודע לה על מתן פסק הדין רק לאחר שקיבלה האזהרה בהוצל"פ. ענין זה לא נתמך בתצהיר ב"כ המבקשת שצורף לבקשה. בדיון שהתקיים בפני, הגישה המבקשת אישור משלוח פסק הדין לידי המבקשת ואישור רשות הדואר כי נמסר ביום 16.7.06 והאחרונה התנגדה להגשה מאחר ונטען כי לא הוגשה תגובה לבקשה. כאמור, המשיבה הגישה ההתנגדות לבקשה ויש לראות בכך כתגובה, בה צוין דבר המצאת פסק הדין לידי המשיבה. עפ"י תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן : "התקנות"), ניתן להגיש בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, בתוך 30 יום מיום שהומצאה ההחלטה. הנטל להוכיח כי הבקשה הוגשה במועד מוטל על המבקשת, משכך, העובדה שמועד קבלת פסק הדין לא נתמך בתצהיר שתמך בבקשה, מעוררת תהיות. הדבר מקבל משנה תוקף נוכח המסמך שהוצג בדיון על פיו פסק הדין הומצא ישירות למבקשת ביום 16.7.06, כך שהבקשה שהוגשה ביום 12.10.06 הוגשה באיחור (של ימים ספורים, בהתחשב בפגרות). בהיעדר כל טעם מיוחד שהובא בפני כנדרש בתקנה 528 לתקנות להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין, יש כדי להוביל לדחיית הבקשה. מעבר לכך, אני סבור שיש לדחות את הבקשה גם לגופא. אפרט. 8. ניתן לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד בשתי עילות : ביטול מתוך חובת הצדק וביטול מכוח שיקול-דעתו של בית המשפט. מקום בו נתן בית המשפט פסק דין בהיעדר הגנה מקום שהתובענה לא הומצאה כדין לידי המבקש, קמה לו עילת ביטול מתוך חובת הצדק. הפגם שנפל בהליך, בשל מתן ההחלטה במעמד צד אחד, מהווה עילה מספקת לביטול ההחלטה; במקרה כזה בית המשפט אינו שוקל אם ההחלטה שניתנה הינה נכונה, לגופו של עניין. לעומת זאת, מקום שבית המשפט מתבקש לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד, כשהמבקש זומן לדין ולא נפל פגם בהמצאה, דבר הביטול נתון לשיקול-דעתו של בית המשפט. בבואו להפעיל את שיקול-דעתו, יבדוק בית המשפט האם יש בפי המבקש טעם להצדקת אי הגשת כתב ההגנה, והאם הביטול עשוי להצמיח לו תועלת, היינו האם יש בפי המבקש עילה הגנה בפני התובענה (ראה ע"א 5000/92 בן-ציון נ' גורני, פ"ד מח(1) 830, 835-836). ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לערכאות המשפט, זכות המשקפת הכרה בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט (ראה לעניין זה גם רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינסון, תק - על 2001(1) 1121). 9. משהומצא כתב התביעה כדין, עניינו בביטול בשיקול דעת בית המשפט. משכך, על מנת שיבוטל פסק הדין על המבקש להראות מהי הסיבה אשר גרמה למחדל שבעטיו ניתן פסק הדין ומה הם סיכויי הצלחתו, אם יבוטל פסק הדין, כאשר עפ"י ההלכה הפסוקה יש לייחס משקל רב יותר לסיכויי ההצלחה של הנתבע. באשר לסיבת המחדל, נקבע בע"א 32/83, בר"ע 301/81 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431, 439-440 כי אם מדובר בצירוף נסיבות אומלל, מתוך אי-הבנה או בהיסח הדעת, או אף בשל רשלנות מסוימת מצד המבקש או בא-כוחו, ויחד עם זאת מסתבר, כי יש למבקש הגנה סבירה לגופו של עניין, כי אז יטה בית המשפט לקבל את הבקשה ולאפשר את ליבון הנקודות, השנויות במחלוקת. לעומת זאת, אם יתברר שהמבקש לא הופיע למשפט תוך גילוי זלזול מופגן כלפי בית המשפט וללא כל סיבה סבירה, הרי שיש להניח, שבית המשפט ייעתר לו, רק אם ישוכנע, שאחרת ייגרם עיוות דין בולט. 10. במקרה שבפניי, אינני רואה בהתנהגות המבקשת משום זלזול מכוון בביהמ"ש אלא במחדל של המבקשת או בא כחה הנובע מצירוף נסיבות. ב"כ המבקשת הודה בהגינותו כי המבקשת טענה כי היא העבירה למשרדו את כתב התביעה, אולם זה לא עודכן ברישומי המשרד, ויכול שבעטיו של מעבר משרד, ארעה התקלה. 11. אשר לנימוקי ההגנה, וזו כאמור השאלה העיקרית, אינני סבור שהמבקשת הראתה שהגנתה אפשרית. אפרט. המבקשת טענה כי עומדת לה זכות שיפוי כנגד צד ג' שגם לתאונה (וכי בינה לבין צד ג' כבר נקבע מעשה בית-דין בנושא). לכאורה, המבקשת יכולה היתה להשלים עם פסק הדין ולתבוע את צד ג' על נזקיה אלו. הקושי נעוץ בכך שהמבקשת כבר תבעה את צד ג' בגין נזקיה (מבלי לכלול הנזקים נשוא פסק דין זה) וככל הנראה לא עתרה לפיצול סעדים. על כן, תקוותה לחיוב צד ג' נעוצה בכך שאם יתאפשר לה להתגונן בפני התובענה, היא תוכל לשלוח הודעת צד ג' או לעתור לצירוף צד ג' כנתבע במקומה/לצידה לפי תקנה 24 לתקנות. לטעמי, עילה לשיפוי כלפי צד ג' אינה מהווה הגנה בפני התובענה. לפי תקנה 223(ב) לתקנות לא יוצא פסק דין לפועל נגד צד שלישי אלא לאחר שבעל הדין שנתן את ההודעה קיים את פסק הדין נגדו באותה תובענה. מכאן אתה למד כי סדר החיוב הראוי בתאונת שרשרת הוא חיוב המבקשת ורק אח"כ חיוב צד ג', שיצא אל הפועל רק לאחר קיום החיוב' ע"י המבקשת. עצם זכות השיפוי של המבקשת כלפי צד ג' אינה מהווה הגנה ביחסים שבין המבקשת למשיבה. לפיכך נפסק כי עת שוקל בית המשפט האם לתת רשות להתגונן בתובענה המוגשת בסדר דין מקוצר, אין הכוונה לשלוח הודעת צד שלישי, מהווה טעם המוכר כהגנה לכאורה המצדיק מתן רשות להתגונן (ראה ע"א 451/92 הזרע (1939) בע"מ נ' המועצה לייצור ולשיווק של ירקות, תק-על 94(1) 685 , 686 המפנה להלכה שנפסקה בע"א 585/65 בנק אגוד לישראל נ' סלנט, פ"ד כ(3) 96, 98). 12. ככל שקיימת מניעה דיונית של המבקשת כלפי צד ג' (בגין אי פיצול סעדים) הרי אין בכך כדי לשנות מזכויותיה הדיוניות של המשיבה כלפי המבקשת, ויכול שאותן טענות של צד ג' יעמדו לו כלפי המבקשת בין אם מדובר בתובענה עצמאית שתגיש נגדו או במסגרת הודעת צד ג' בהליך זה. לפיכך על המבקשת להפנות הנימוקים שפורטו בסיכומיה בנושא (על כך שעילת התביעה בגין הנזק הכספי נשוא פסק הדין נולדה למבקשת רק לאחר שהוגשה כנגדה התביעה בתיק זה והמבקשת לא יכולה היתה לצפות עת הגישה תביעתה כנגד צד ג' כי תיתבע ע"י המשיבה), במסגרת ההליך שתיזום כנגד צד ג', ככל שתמצא לנכון ואינני מביע עמדה בנושא. על כל פנים, גם במידה ולא יתאפשר למבקשת לתבוע את צד ג', אין לה להלין אלא על עצמה, על שלא עתרה לפיצול סעדים. 13. בנסיבות אלה ולאור האמור לעיל, אני סבור שיש לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין. סיכום : 14. הבקשה נדחית. 15. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1,200 ₪ בתוספת מע"מ כדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. המזכירות תשלח העתק החלטתי לב"כ הצדדים בדואר. ניתנה היום ט' בשבט, תשס"ז (28 בינואר 2007) בהיעדר הצדדים שליו אבי, רשם בית משפט השלום ת"א - יפו פסק דין בהעדר הגנהעורך דיןביטול פסק דין