בפני בקשה לביטול צו חוסם שניתן על ידי ביום 6.11.07, לבקשת המשיבה (להלן - "איסכור") בהעדר תגובת המבקש (להלן - "לוין"). הרקע ביום 17.12.02 ניתן בבית משפט השלום בתל אביב, פסק דין בהעדר הגנה, בתביעה שהגישה איסכור נגד לוין (להלן - "פסק הדין"). בפסק הדין חויב לוין לשלם לאיסכור 1.6 מ' ש"ח. איסכור הגישה תביעה לאכיפת פסק הדין בארה"ב, מקום מושבו של לוין. במסגרת תגובתו לבקשה לאכיפת פסק הדין, הגיש לוין נגד איסכור תביעה שכנגד. בית המשפט בארה"ב מחק את התביעה שכנגד בנימוק, שהליך של אכיפת פסק חוץ אינו מתאים להגשת תביעה שכנגד. על החלטת המחיקה הגיש לוין ערעור (להלן - "הערעור"). הליך הערעור תלוי ועומד ומהווה את העילה לבקשה שהגישה איסכור למתן צו חוסם, נשוא בקשה זו. ביום 28.2.07 הגיש לוין בקשה לביטול פסק הדין. במסגרת הדיון בבקשה לביטול פסק דין, ולאחר מו"מ בין הצדדים, הגיעו הצדדים להסדר דיוני שבו נקבע כי פסק הדין שניתן לבקשת איסכור נגד לוין, ע"ס 1.6 מ' ש"ח יבוטל, כנגד הפקדת ערבות בנקאית אוטונומית. בנוסף נקבע בהסכם הדיוני כי: "המבקש (לוין - א.ז) מצהיר ומתחייב כי כל פסק דין שיינתן כנגדו בישראל במסגרת ההליכים דנן, בין במקרה שלא תופקד הערבות הבנקאית ובין לאחר שתופקד ובמסגרת התיק… יהיה תקף ואכיף בארה"ב והוא מוותר מראש על כל טענה כנגד אכיפתו. מקובל על המבקש כי כל תביעותיו (ו/או תאגיד בשליטתו) כנגד המשיבה (או מי מטעמה) תשמענה במסגרת תביעה שכנגד בישראל וכי מעבר לתביעה שכנגד שתוגש על ידו בישראל אין לו ולא תהיינה לו כל טענות כנגד המשיבה ומי מטעמה. ההתחייבות הנ"ל של המבקש לא תחול באם יקבע על ידי בית משפט מוסמך בישראל כי אין הוא מוסמך לדון בתביעה שהגיש המבקש ובמקרה כזה יוכל המבקש להגישה בערכאה מוסמכת במדינה אחרת". בהסתמך על ההסדר הדיוני, פנתה איסכור ללוין בדרישה למחיקת הערעור התלוי ועומד בארה"ב. לוין סרב, ולפיכך הוגשה ע"י איסכור הבקשה למתן צו חוסם בבש"א 172963/07. נתבקשה תגובת לוין, ומלא הוגשה תגובה, ניתן על ידי ביום 6.11.07 צו חוסם כמבוקש, המורה ללוין להמנע מלקדם את הליך הערעור, ולהסכים למחיקתו, וכן להמנע מהגשת כל תביעה כנגד איסכור בארה"ב ו/או לנקוט נגדה בכל הליך משפטי. החלטה זו היא העומדת בבסיס הבקשה דנן ואותה עותר לוין לבטל. טענות לוין לטענת לוין, במו"מ שהתקיים בין הצדדים במסגרת הדיון בבקשה לביטול פסק דין, כבר היה הערעור תלוי ועומד בבית המשפט בארצות הברית. איסכור אכן דרשה מחיקת הערעור אך לוין דחה דרישתה מכל וכל, ובסופו של המו"מ קבלו נציגי איסכור את עמדתו, ועל כן הנושא כלל לא הועלה במסגרת ההסדר הדיוני. את שתיקת ההסדר הדיוני בכל הנוגע לערעור התלוי ועומד בארצות הברית יש לפרש, לטענת לוין, כך, שהוא אינו חל עליו, ואין לחסום אותו מהמשכת ההליכים. טענות איסכור איסכור טוענת בתגובתה כי לוין אינו מתכחש לכך, שבמהלך המו"מ לקראת כריתת ההסדר הדיוני, דרשה איסכור שכל תביעה שיש לו נגדה, תוגש בישראל, ולוין הסכים לכך בהתחייבו בהסדר כי כל תביעותיו כנגד המשיבה תשמענה במסגרת תביעה שכנגד שתוגש בישראל, ומעבר לתביעה שכנגד שתוגש בישראל, לא תהיינה לו כל טענות כנגד איסכור. איסכור מדגישה את המילה "כל" בנוסח ההסדר הדיוני, ולטענתה לשונו ברורה וחד משמעית. אך מעבר לטעם הפרשני הנעוץ בלשון ההסדר, טוענת איסכור כי גם לפי הגיון הדברים, יש להגיע למסקנה כי זו היתה כוונת הצדדים. לטענתה, איסכור הסכימה לביטול פסק הדין שניתן לזכותה כנגד לוין על סך 1.6 מ' ש"ח כנגד הפקדת ערבות בנקאית ובתנאי כי בכך תחסך לה התדיינות מיותרת ויקרה בארצות הברית. איסכור גם מצביעה על כך, שאין בפי לוין כל הסבר מספק לעניין אי הגשת תגובה במועד לבקשה למתן צו חוסם, למעט אמירה סתמית כי אין לפגוע בזכותו של מתדיין בשל רשלנות בא כוחו. לוין לא השיב לפניות שהופנו לבאי כוחו בארץ לאחר החתימה על ההסדר הדיוני למחוק את הערעור, עד כי בחלוף 4 חודשים, נאלצה איסכור להגיש הבקשה לצו חוסם. התנהגות לוין מצביעה על זלזול בהליך המשפטי המתקיים בישראל, ועל כן אין להעתר לבקשה לביטול הצו שניתן בהעדר תגובה. ואף אם עסקינן ברשלנות של באי כוחו, אין הדבר מהווה טעם לביטול. דיון נחה דעתי כי אין מקום להורות על ביטול הצו החוסם שניתן בהעדר תגובת לוין ביום 6.11.07. משנתנה החלטה על פי צד אחד, והוגשה בקשה לביטול ההחלטה, רשאי בית המשפט שנתן את ההחלטה לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות, כך קובעת תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. הלכה פסוקה היא, כי בבוא בית המשפט להכריע בבקשה לביטול החלטה שנתנה בהעדר, עליו לברר מהי סיבת המחדל שגרמה לכך שההחלטה ניתנה בהעדר המבקש או תגובתו, ומהם סיכויי ההצלחה של המבקש - אם תבוטל ההחלטה והמבקש יורשה להעלות טענותיו. השאלה השניה היא העיקרית [ראה: ע"א 32/83 אפל נ' קפה, פ"ד לז(3) 431]. באשר לסיבת המחדל של אי הגשת תגובה לבקשה לצו חוסם, אמירתו של לוין בתצהירו כי "נוכח נסיבות אישיות משפחתיות ורפואיות של ב"כ המבקש שיפורטו בנפרד ואשר מנעו ממנו הגשת התגובה במועד" - הינה אמירה סתמית שאין אחריה כל ממש. למותר לציין, כי אותן נסיבות עלומות שנעוצות בב"כ המבקש לא פורטו, לא בבקשה ולא בנפרד - וקיים חשש כי אמירה זו שהובאה מן הפה אל החוץ אפילו עולה כדי זלזול בבית המשפט. אך גם אם על מחדל זה ניתן היה לכפר בפסיקת הוצאות, כפי שנהוג בפסיקה, הרי גם לגופו של עניין המבקש לא הצביע על הגנה טובה מפני הבקשה לצו החוסם: נוסחו של ההסדר הדיוני עליו מבססת איסכור את בקשתה לצו החוסם, הינו בהיר, ברור וחד משמעי. כוונות הצדדים עולות ממנו, מלשונו, מתוכנו, ומן הנסיבות האופפות את כריתתו. לא בכדי השתמשו מנסחי ההסדר - באי כוחם המלומדים של שני הצדדים - באמירה גורפת כי כל תביעותיו של לוין כנגד איסכור יתמצו במסגרת דיונית אחת: תביעה שכנגד שתוגש על ידו בישראל. זה היה גם הגיונו הפנימי של ההסדר, שכן איסכור אחזה בידה פסק דין לטובתה על סך 1,600,000 ש"ח כנגד לוין. מה טעם היה לה להסכים לביטולו, אם לא יחסכו ממנה ההליכים היקרים בארצות הברית. כוונה זו עולה גם מתצהירו של לוין שניתן במסגרת הליכים אחרים המתנהלים בין הצדדים במסגרת תביעה לפסק דין הצהרתי שהוגש על ידי לוין נגד איסכור בת.א. 65272/07, שם טען לוין בתצהירו, במסגרת בקשה לסילוק על הסף בבש"א 181930/07 כי "כוונת הצדדים ברורה וחד משמעית, כפי שהובעה מפורשות בהסדר הדיוני לעיל, וכפי שהובעה במו"מ שהתקיים במסדרונות בית המשפט במועד שנקבע לדיון בבקשה לביטול פסק דין היתה כי כל ההדיינויות בנוגע לסכסוך שבין דובי אמריקה שרות בע"מ, לוין לבין איסכור, תתקיים בבתי המשפט בישראל". מכאן, שלוין עצמו מודה בהליכים אחרים, כי כוונת הצדדים בהסדר הדיוני היתה לרכז את כל ההתדיינויות בין הצדדים בפורום אחד - במדינת ישראל, ועל כן יש הצדקה למתן הצו החוסם כפי שהתבקש מלכתחילה על ידי איסכור. לפיכך, מצאתי כי אין מקום לביטול הצו החוסם שניתן בהעדר תגובה ביום 6.11.07. פועל יוצא מכך, מבוטל הצו לעיכוב הליכים שניתן ע"י כב' השופטת ניב ביום 2.12.07. המבקש - לוין - ישא בהוצאות המשיבה - איסכור - בסך 10,000 ש"ח ומע"מ. צו חוסםצוויםארצות הברית (ארה"ב)