כללי בפני בקשה לביטול פסק דין. פסק הדין שביטולו מתבקש ניתן ביום 22.11.07, כלפי הנתבעת 3. ב"כ המשיבה/תובעת, ציינה בבקשתה למתן פסק דין בהעדר הגנה, כי לאחר שלושה ביקורים בדירת המבקשת, ברח' אלכסנדר פן 6 בת"א, ולאחר אימות מגורי המבקשת בכתובת האמורה, הודבק כתב התביעה ביום 12.10.07 על דלת ביתה של המבקשת. לאחר שפסק הדין נמסר למבקשת, הוגשה הבקשה הנוכחית לביטולו. הבקשה הבקשה הנוכחית הוגשה ביום 12.2.08. המבקשת גרסה, כי יש לבטל את פסק הדין. ראשית, מחובת הצדק. לטענתה, נודע לה על קיומו של פסק הדין רק ביום 20.1.08, עת קיבלה במסירה בדואר רשום אזהרה בתיק ההוצל"פ. לדבריה, זו הייתה הפעם הראשונה בה נמסר לידיה מסמך כלשהו בקשר לתיק הנוכחי. רק מעיון מתיק בית המשפט למדה, לגרסתה, כי כתב התביעה נמסר לה בדרך של הדבקה. לטענתה, כתב התביעה לא הומצא לה מעולם ואף על דלת ביתה לא מצאה אותו. אילו הייתה מוצאת אותו הייתה מתגוננת בפני התביעה (ראו סעיף 3 לתצהיר התומך בבקשה). לחילופין, עותרת היא לביטול פסק דין מכוח שיקול דעת בית המשפט. לדידה, התקיימו כאן שני התנאים המצטברים שהם, הסבר מניח את הדעת להעדר ההתגוננות במועד מחד גיסא, וטענות הגנה טובות כנגד התביעה מאידך גיסא. התביעה הוגשה כנגד חמישה נתבעים. הנתבעת 1 חברה בע"מ בשם "כיוונים בתיירות ואירועים בע"מ" ( להלן : "כיוונים") וכן, ארבעה בעלי מניות ומנהלים, עליהם נמנית המבקשת. התביעה כנגד בעלי המניות והמנהלים מבוססת על הטלת אחריות אישית, שלא מכוח כתב ערבות. המבקשת גורסת, כי אין מקום להטיל עליה אחריות אישית לחובות הנתבעת 1 כיוונים. לגרסתה, היא לא עיוולה כלפי המשיבה, לא הבטיחה הבטחות שלא קויימו, לא הציגה מצגי שווא, לא הזמינה שירותים שתמורתן לא שולמה וכו' (ראו סעיף 14 לתצהירה). נהפוך הוא. המבקשת מציינת, כי היקף הפעילות שלה מול המשיבה/תובעת בשנים שלאחר פעילותה של כיוונים, לחברת עידן חדש, המשיכה לעבוד מול התובעת וכסוכנת חברת עידן חדש, הפיקה אירועים שהתקיימו אצל המשיבה/ תובעת ותמורתן שולמה במלואן, מבלי שהמשיבה/תובעת התלוננה. אי לזאת, טוענת המבקשת כי יש לה הגנה טובה כנגד התביעה. ומחמת שאי התגוננות לא נבעה מזלזול, אלא מהעדר מסירה של כתב התביעה, יש לטענתה, לקבל את בקשתה לביטול פסק הדין מתוקף שיקול דעת בית המשפט. עמדת המשיבה המשיבה טענה כי אין להעתר למבוקש ויש להותיר את פסק הדין על כנו. בראש ובראשונה, גרסה כי הבקשה הוגשה באיחור. לטעמה, פסק הדין נמסר למבקשת ביום 6.12.07 ולא כפי שנטען בבקשה ביום 20.1.08. אי לזאת, הגשת הבקשה ביום 12.2.08, מהווה איחור מעבר למועד הנקוב בתקנות סדר הדין האזרחי. שנית, טענה המשיבה, כי אין מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק. לגרסתה, התביעה נשלחה למבקשת בכתובתה הרשומה במשרד הפנים, רח' אלכסנדר פן 6 ת"א. מסירה באמצעות הדואר נכשלה. המבקשת לא דרשה את כתב התביעה שנשלח אליה בדואר רשום ולכן נאלצה המשיבה לשכור שליח, שביצע הדבקה של כתב התביעה על דלת ביתה של המבקשת בכתובת דנן, לאחר שביקר במקום שלוש פעמים ולא מצא את המבקשת. המשיבה מציינת, כי המבקשת לא הכחישה את מגוריה בכתובת ברח' אלכסנדר פן 6 ת"א. אי לזאת, פסק הדין הומצא לידי המבקשת במכתב בדואר רגיל ורשום, שנשלח לכתובתה האמורה. האסמכתאות למשלוח צורפו כנספח ה' לכתב התגובה. על כן, טוענת המבקשת, כי יש לראות את התביעה שהודבקה כתביעה שנמסרה כדין ולחילופין את המכתב מיום 3.12.07 כמסירה כדין של פסק הדין לידי המבקשת כאשר ממועד זה ולא מיום מסירת האזהרה בהוצל"פ, ימנה מרוץ המועדים להגשת בקשה לביטול פסק דין. שלישית, טענה המשיבה, כי אין מקום לביטול פסק הדין מתוקף שיקול דעת בית המשפט. ל שיטתה של המשיבה, סיכויי הצלחתה של המבקשת בהגנתה בתביעה העיקרית הם אפסיים. המבקשת ידעה, או שהיה עליה לדעת, כי נותר חוב של כיוונים כלפי המשיבה וכי באחריותה כמנהלת בחברה משנת 1995, לפורעו. לטענת המשיבה, העובדה, שהמבקשת המשיכה לעבוד מול המשיבה במסגרת חברת עידן חדש, אינה גורעת מחובתה זו של המבקשת. המבקשת גייסה כספים לתשלום חובות חברת כיוונים ובמסגרת זו היה עליה לפעול גם לפרעון חובות המשיבה. השאלות המצריכות הכרעה יש לבחון את השאלות הבאות: מועד הגשת הבקשה. ביטול מחובת הצדק. ביטול מתוקף שיקול דעת בית המשפט. אבחן את השאלות אחת לאחת. מועד הגשת הבקשה הבקשה דכאן הוגשה ביום 12.2.08. המבקשת טוענת כי יש למנות את מועד הגשת הבקשה מיום 20.1.08, הוא המועד בו קיבלה לידיה אזהרה בתיק ההוצל"פ. המשיבה מצידה טוענת, כי יש למנות את המועד מראשית חודש דצמבר 2007, עת קיבלה המבקשת בדואר, הודעה על קיומו של פסק הדין. על פי תקנה 214 לתסד"א תשמ"ד-1984, המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין הינו תוך 30 יום מיום שהומצא פסק הדין לידי מבקש הביטול. המשיבה צירפה לעיוני, אישור על משלוח דואר לידי המבקשת. ברם, לא הוגש לעיוני אישור מסירה המאמת את מסירת דבר הדואר דנן לידי המבקשת. בנסיבות אלה, יש להעדיף את עמדת המבקשת ולקבוע, כי המועד ממנו ימנה מרוץ המועדים לצורך הגשת הבקשה לביטול פסק דין הוא היום בו הומצא לידיה בפועל פסק הדין, קרי, יום מסירת האזהרה בהוצל"פ 20.1.08. לשונה של תקנה 214 לתסד"א נוקטת בביטוי הברור, "המצאה" של פסק הדין לידי מבקש הביטול. אין המדובר שם בחזקת מסירה, או בתחולת עקרון הידיעה. הביטוי הברור "המצאה" מדבר בעד עצמו ומכאן, שרק אישור מסירה חתום כדין בידי המבקשת, הלא הוא אישור המסירה של האזהרה בהוצל"פ מהווה את המועד הקובע לצורך מנין המועדים. אשר על כן, אני קובעת כי הבקשה לביטול פסק דין הוגשה במועד. אני דוחה את טענות המשיבה, בדבר מסירה מוקדמת יותר של פסק הדין לידי המבקשת. נפתח הפתח לדון בבקשה לגופה. ביטול מחובת הצדק פסק הדין ניתן על יסוד אישור מסירה לאחר ביצוע הדבקה. ההדבקה בוצעה לאחר "שקידה ראויה", כלומר שלושה ביקורים של פקיד המסירה בכתובת מגורי המבקשת הרשומה במשרד הפנים. לא זו אף זו, פקיד המסירה ווידא כי אכן המבקשת מתגוררת בכתובת האמורה. המבקשת לא הכחישה בתצהירה, התומך בבקשה, כי זוהי אכן כתובת מגוריה. בכל זאת, טענה מבוקשת בסעיף 3 לתצהירה, כי כתב התביעה לא הגיע לידיה. מדובר בשתי גרסאות מנוגדות. קיים ספק, אך לטעמי הספק פועל לטובת המבקשת. בדילמה בין עקרון ההמצאה לבין עיקרון הידיעה, יש להעניק נפקות לעקרון ההמצאה. ראו בספרו של ד"ר זוסמן "סדרי הדין האזרחי" מהדורה שביעית 1995 עמ' 232: "בית המשפט רשאי להורות שלא הייתה המצאה כדין. בלשון בית משפט: לגבי מסמך שנמסר על ידי הדבקתו של הדלת ואשר לעולם אין לדעת אם לא הוסר משם על ידי מאן דהוא ולא הגיע לידי הנמען או בני ביתו, בן חורין בית המשפט להורות כי הדבקתו לא תחשב כמסירה אלא שהמסמך ימסר מחדש" (וראו ההפניות בה"ש 22 שם לע"א 427/61 פד"י טז 624; ב"ש 278/84 פד"י לח(2) 755). אי לזאת, יש לקבל את עמדת המבקשת, הטוענת כי כתב התביעה לא הגיע לידיה ולהורות על ביטול פסק הדין מתוקף חובת הצדק. ערה אני לכך, שתחולת עקרון הידיעה והעדפתו על פני עקרון ההמצאה, עשויה לסייע ביד בעל דין חמקן המתנכר לכתבי בית דין שהגיעו לידיעתו. יחד עם זאת, זכות הגישה לערכאות והעדפה בירור ענייני לגופו של תיק על פני הצמדות נוקשה מדי לפרוצדורה, מחייבים גישה מרחיבה יותר. מה גם שהתיק מצוי בשלב ראשוני מאוד. עדיין לא התקיימה ישיבת קדם משפט ראשונה. ראו דברי כבוד השופט אוקון בתיק בש"א 6708/00 יוסף אהרון נ' אמנון אהרון ואח', פד"י נ"ד 4, עמוד 702 שם בעמוד 706: "סדרי הדין הם משרת יעיל, אך אדון מסוכן. התעלמות מהם היא מסימני ההיכר של שיטה רופפת ופרומה, אך דבקות-יתר במקום שבו נדרשת התחשבות עלולה להיתפס כקפריזית ושרירותית. סדרי הדין נועדו לצנן אך לא להקפיא, לווסת ולנתב אך לא לשתק. בסופו של יום, סדרי הדין נועדו להגשים זכויות מהותיות, ואלה צריכות לעשות את שלהן. גישה מהותית מרחיבה, שתום-הלב הוא ממי התהום שלה, אינה יכולה להיות מלווה על-ידי סדרי דין קפוצים ונוקשים יתר על המידה. התרבות המשפטית נבחנת לא רק על-ידי הזכויות המוגנות; לעתים דווקא דרכי הגישה הן המהוות בבואה אמיתית למצבו של המתדיין". אשר על כן, אני נעתרת למבוקש ומורה על ביטולו של פסק הדין כנגד המבקשת, מחובת הצדק. ביטול מתוקף שיקול דעת בית המשפט לאור התוצאה אליה הגעתי, להביא לביטול פסק הדין מתוקף שיקול דעת בית המשפט, פטורים אנו מלהידרש לסוגית ביטול פסק הדין מתוקף שיקול דעת בית המשפט. אך, פטור בלא כלום אי אפשר. אגב אורחא אומר, כי אין לקבל את הגישה בדבר העדר סיכויי הגנה למבקשת. להיפך, נטל ההוכחה בתביעה העיקרית רובץ על התובעת/משיבה, ככל שהדבר מגיע לחיוב אישי של המבקשת כמנהלת ובעלת מניות בכיוונים. רק אם תצליח המשיבה להרים את הנטל הראשוני המוטל עליה, יעבור על המבקשת/הנתבעת 3 הנטל המשני להביא ראיות לסתור. אי לזאת, גם במישור סיכויי ההצלחה בהגנה, דומה כי הספק אמור לפעול לטובת המבקשת. סיכום מן המקובץ לעיל, אני נעתרת למבוקש. אני קובעת כי המועד בו הוגשה הבקשה הוא המועד הראוי והנכון על פי תקנה 214 לתשמ"ד-1984. אני מורה על ביטולו של פסק הדין מיום 22.11.07 מחובת הצדק. הליכי הוצל"פ, אשר ננקטו כנגד המבקשת במסגרת תיק הוצל"פ 3-07-91971-01 בטלים בזה. עם זאת, הערובה הכספית שהפקידה המבקשת במסגרת הבש"א הנוכחית בסך 10,000 ₪, תישאר בשלב זה מופקדת בתיק בית המשפט עד להחלטה אחרת. המבקשת/הנתבעת 3 תגיש כתב הגנה תוך 30 יום מקבלת החלטה זו במשרד בא כוחה. במידת האפשר, תתייצב המבקשת/הנתבעת 3 לישיבת יום 10.3.08, יחד עם הנתבעים האחרים שכבר הגישו כתב הגנה. בנסיבות הענין, ולאחר ששוכנעתי כי המשיבה/התובעת שקדה שקידה ראויה בבצוע ההדבקה על דלתה של המבקשת, ואין לדעת מי הוא שהסיר את כתב התביעה מן הדלת באופן בו לא הגיע לידי המבקשת, אני מוצאת כי אין מקום לחיוב הוצאות בבקשה זו. כל צד ישא בהוצאותיו. ניתנה היום כ"ח ב אדר א, תשס"ח (5 במרץ 2008) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. גרוסמן נועה, שופטת המצאת כתבי בי דין