1. העותרת והמשיבה השנייה הינן חברות קבלניות לביצוע עבודות מים. השתיים השתתפו במכרז שערכה המשיבה הראשונה, שהיא תאגיד, חברה בע"מ, בבעלותה של עיריית אריאל. בעתירתה מבקשת העותרת לבטל את החלטת ועדת המכרזים. 2. בתגובה לבקשת העותרת למתן צו ביניים, טענה המשיבה 1 טענות מקדמיות, ובראשן הטענה כי הסמכות העניינית לדון בעתירה אינה נתונה כלל לבית משפט זה. הואיל ולא היה סיפּק בידי העותרת להתכונן כראוי להשיב לטענה זו, נעתרתי לבקשת בא כוחה ואיפשרתי השלמת טיעון בכתב בשאלת הסמכות העניינית. 3. העותרת תומכת את יתדותיה בשתי הוראות החיקוקים שלהלן: סעיף 5 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, שעניינו בסמכות בית המשפט מפנה לעניינים המנויים בתוספת הראשונה, ובהם סעיף 5: "מכרזים - עניני מכרזים של גוף או רשות המנויים בסעיף 2 לחוק חובת המכרזים, התשנ"ב-1992, ועניני מכרזים של רשות מקומית, שענינם התקשרות בחוזה לביצוע עסקה בטובין או במקרקעין, לביצוע עבודה או לרכישת שירותים, וכן מכרזים שענינם מתן רישיון או זיכיון לפי דין". 4. סעיף 2 לחוק חובת המכרזים, התשנ"ב-1991 קובע מיהם הגופים המחויייבים להתקשר בחוזים על-פי מכרז בלבד: "המדינה, כל תאגיד ממשלתי, תאגיד מקומי, מועצה דתית, קופת חולים והמועצה להשכלה גבוהה. לא יתקשרו בחוזה... אלא על-פי מכרז פומבי". "תאגיד מקומי" מוגדר שם כ"תאגיד אשר לפחות מחצית ההון או לפחות מחצית כוח ההצבעה בו מוחזקים, במישרין או בעקיפין, בידי רשות מקומית או בידי תאגיד מקומי אחר...". 5. בהסתמך על אֵלו, ועל כך שמניותיה של המשיבה 1 מוחזקות כולן בידי עיריית אריאל, טוענת העותרת כי סמכות השיפוט העניינית לדון בעתירתה נתונה לבית משפט זה. 6. ברם, כפי שהראה ב"כ המשיבה 1, הדין אינו עם העותרת. כאמור, המשיבה 1 היא תאגיד מים הנמצא בשליטת עיריית אריאל שבשומרון, ונועד לפעול בתחומה של עיריית אריאל. סמכויות השלטון, החקיקה והמינהל לגבי אזור יהודה ושומרון ותושביו מסורים למפקד כוחות צה"ל באזור, ומוסדרים בחקיקה צבאית. מכוח סמכותו-זו הוציא מפקד האזור את הצו בדבר ניהול מועצות מקומיות (יהודה ושומרון), התשמ"א-1981, ומכוחו הותקן תקנון המועצה המקומית על-ידי מפקד האזור. 7. בתי המשפט לעניינים מינהליים הוקמו על-פי חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים הנ"ל, שהוא חוק בעל תחולה טריטוריאלית המצומצמת לגבולותיה הריבוניים של המדינה. הוא מסמיך באופן ספציפי והדרגתי את בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, לדון בעניינים שנימנו באופן מפורט ומפורש בחוק ובתוספת. סמכותו של בית משפט זה לא הוחלה על פעולותיהם של המפקד הצבאי ושל הרשויות שהוקמו על-פי סמכותו (ראו עת"מ 291/07 (י-ם) כוכב השחר (תפעול) בע"מ נ' המועצה האזורית בקעת הירדן (ניתן ביום 13.3.2007)). 8. כך גם בעניינו של תאגיד מים. הקמת תאגיד מים על-ידי רשות מקומית ביהודה ושומרון באה מכוח-כוחו של המפקד הצבאי. הרשות המקומית היא אשר הקימה את התאגיד, כוחו לא יהיה גדול מכוחה, וכשם שאין לבית משפט זה סמכות לדון בעתירה מינהלית בעניינה של עיריית אריאל, כך אין לו סמכות לדון בעתירה שכזו בעניינו של תאגיד מים שהקימה עיריית אריאל. 9. טעם נוסף העלה ב"כ המשיבה 1 להעדר הסמכות העניינית, וגם כאן הדין עמו. תיקון מס' 14 לחוק חובת המכרזים, אשר הוסיף לרשימת הגופים המחוייבים להתקשר בחוזים על-פי מכרז בלבד את התאגיד המקומי, עדיין לא נכנס לתוקף. על-פי סעיף 5 לתיקון: "תחילתו של חוק זה שלושים ימים מיום כניסתן לתוקף של תקנות כאמור בסעיף 4". הגם שחלפו חמש שנים ויותר מיום קבלתו בכנסת של התיקון הנ"ל לחוק חובת המכרזים, הרי שהתקנות הללו לא הותקנו עד היום (!). ממילא, התיקון לחוק עדיין איננו תקף, וטרם באה העת למנות את התאגיד המקומי בין הגופים המפורטים בסעיף 2 לחוק חובת מכרזים. 10. הפועל היוצא מן האמור הוא, כי לבית משפט זה לא נתונה הסמכות לדון בעתירות נגד מכרזים שנעשו על-ידי תאגיד מקומי, גם כזה שאינו שייך לרשות מקומית באזור יהודה ושומרון, שכן סמכותו העניינית לדון בעתירות בענייני מכרזים מוגבלת למה שצויין בתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים. 11. בחצי-פה ובמשתמע טענה העותרת כי יש לראות את המשיבה 1 כחברה עירונית הנמצאת בשליטת העירייה, וכי על כן יש להחיל עליה, בגררא, את דיני המכרזים העירוניים. אולם בצדק השיב ב"כ המשיבה 1, כי תאגיד מים וביוב שונה במהותו מתאגיד עירוני. על הראשון חל חוק נפרד ומיוחד אשר מסדיר את הקמתו ומעמדו; השני הינו יציר כפיה של פקודת העיריות. לפיכך, אין להקיש מחובת המכרז העירונית לחובת המכרז של תאגיד מים וביוב. תאגיד מים וביוב איננו מסוג התאגידים העירוניים ה"רגילים", ואין מדובר בהאצלת סמכויות העירייה לתאגיד. אדרבה, על-פי חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001 העניק המחוקק את סמכויותיה של הרשות המקומית - בעל כורחה - לתאגיד. משעשה כן, שוב אין הרשות המקומית מוסמכת לפעול בתחומים שבהם פועל התאגיד והיא אינה רשאית להחזיר לעצמה את הסמכויות שהוקנו לתאגיד. אין תועלת אפוא בניסיונה של העותרת "להרים מסך" ולטעון כי מכיוון שהשליטה בתאגיד נתונה לעירייה, כי אז דינו של התאגיד כדין הרשות המקומית. מכיוון שענייני מכרזים בתאגיד מקומי אינם מן העניינים שנמסרו לסמכות השיפוט של בית המשפט לעניינים מנהליים, אין נפקות למיהות הבעלים של התאגיד. 12. העתירה נמחקת אפוא בשל העדר סמכות עניינית לדון בה. העותרת תשא בהוצאות המשיבה 1 ובשכר טירחת עורך דינה בסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ. ניתן היום, כ' בשבט תשס"ח (27 בינואר 2008), בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים. נֹעם סולברג, שופט מכרזשטחי יהודה ושומרון