1. האם רשאית התובעת לצרף לתביעה שהוגשה כנגד האוניה כתביעת חפצא בבית המשפט לימאות, נתבע נוסף שהתביעה כנגדו אינה נופלת לגדר העילות הקבועות בחוקי האדמירליות (Admirality Court act 1840 ו- 1961 Admirality Court act). רקע 2. ביום 30/8/07 יצאה האוניה Salamis Glory (להלן: "האוניה") ממעגן נמל חיפה כשפניה לכיוון קפריסין. אותה עת עגנה האוניה Shelly בסמוך לפתח הנמל והמתינה לקבל אישור להיכנס. בסביבות השעה 21:45 איבדה האוניה את כושר ההיגוי שלה והתנגשה באוניה Shelly. כתוצאה מההתנגשות טבעה האוניה Shelly ושנים מאנשי צוותה קיפדו את חייהם. 3. בתוספת התביעה בתיק זה נטען כי בשל טביעת האוניה Shelly נחסם נתיב שיט בכניסה לנמל באופן שהכביד על הכניסה וסיכן את האוניות בנמל. בשל כך נאלצה התובעת לפעול למשיית האוניה הטבועה ולפינוי הנתיב. עלות המשייה והפינוי הוערכה על ידי התובעת בסך של 6.9 מיליון ₪, בצירוף הוצאות נלוות של 600,000 ₪ ועל כן הוגשה התביעה בבית משפט זה על סך של 7.5 מיליון ₪. 4. התביעה הוגשה כנגד האוניה הפוגעת כתביעת חפצא כנגד האוניה. בכתב התביעה נטען כי עומד לתובעת שעבוד ימי על האוניה בהתאם להוראת סעיף 41(7) לחוק הספנות (כלי שיט), התש"ך-1960. עוד נטען בכתב התביעה כי בית המשפט לימאות מוסמך לדון בתביעה כנגד האוניה בגדר סעיף 7 לחוק האדמירליות משנת 1861. התביעה הוגשה גם כנגד חברת נמל חיפה (להלן: "המבקשת"). בתוספת התביעה נטען כי המבקשת אחראית לנזק שנגרם לתובעת בשל רשלנות בפעולות הניתוב או בפעולות הקשורות עימן. בעניין סמכותו של בית המשפט לימאות לדון בתובענה כנגד המבקשת נטען כי "לא ניתן ולא נכון, להפריד בין הדיון בשאלות האחריות לתאונה ביחס לנתבעות השונות [...] וכי ראוי שסוגיות אלה תידונה יחדיו" הבקשה 5. ביום 3/11/09 הגיש ב"כ המבקשת תזכורת רישום הופעה תחת מחאה תוך כפירה בסמכותו העניינית של בית המשפט. ביום 27/1/10 הגישה המבקשת את בקשתה הנוכחית לסילוק התביעה כנגדה על הסף, בה מפורטות טענותיה כנגד סמכותו העניינית של בית המשפט לדון בתובענה. לטענת המבקשת, תוספת התביעה אינה כוללת אף עילת תביעה כנגדה במסגרת העילות הקבועות בחוקי האדמירליות משנת 1840 ומשנת 1861. 6. בתשובתה לבקשה חזרה המשיבה על טענותיה לעניין הסמכות כמפורט בתוספת התביעה המתוקנת, ופירטה אותן. לטענת המשיבה אין חולק כי מדובר בתביעה שעניינה בנזק שנגרם על ידי ספינה, ודי בכך להקים סמכות לבית המשפט. המינוח "damages done by ship" מתייחס, לטענתה, למצב תוצאתי- סיבתי ואין מדובר בשאלה של אחריות. בשלב בחינת הסמכות אין מקום לבדוק מי האחראי לגרימת הנזק על ידי האניה. כמו כן טוענת המשיבה כי חוקי האדמירליות אינם מחייבים שהנזק ייגרם על ידי הספינה לבדה או שהיא לבדה תהיה האחראית לו, ואף אם התאונה נגרמה על ידי מספר מעוולים, די בעובדה כי מדובר בתאונה ימית ובקיומה של עילת תביעה בגין נזק שנגרם על ידי אניה, כדי להקים סמכות לדון בתביעה כנגד כל הגורמים לתאונה. כל פרשנות אחרת אינה מתיישבת, לטענת המשיבה, עם לשון החוק או עם תכליתו. התכלית הינה להבטיח כי בית משפט המתמחה בעניין יכריע בכל המחלוקות שעניינן תאונות ימיות במובנן הרחב. בעניין סמכותו הרחבה של בית המשפט לימאות מפנה המשיבה לספר Merchant Ships and Seamen, 13 ed. 1901, עמ' 1063, הערה (i), המתייחס לסמכות השיפוט במקרה של תאונות ימיות מכוח חוק האדמירליות, ולפיו "it was the intention of the legislature to give this act the utmost extent of jurisdiction to the court of admirality in cases of collision". המשיבה טוענת כי למבקשת עצמה מיוחסת אחריות לנזק שנגרם על ידי האניה בין השאר, בשל רשלנות בפעולות הניתוב או מעשים ומחדלים הקשורים בכך, אשר גרמו לתאונה. המשיבה מדגישה כי מטעמים של יעילות הדיון ועל מנת למנוע מתן הכרעות סותרוות באותו עניין יש לפרש את הוראות החוק כמקנות סמכות לבית משפט זה לדון בכל התוענות הנובעות מאותה תאונה. לבסוף מפנה המשיבה להלכה, לפיה הסמכות שניתנה לבית המשפט לימאות לצירוף בעלי דין, רחבה מסמכותו של בית המשפט האזרחי לפי תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. מטבעו של ההליך בבית המשפט לימאות שהינו רחב בהיקפו ובתחולתו מהליך שהוא בגדר הליך inter partis רגיל, ועל כן צירוף המבקשת כנתבעת נוספת הינו חיוני להכרעה בשאלות השנויות במחלוקת. 7. בתגובתה מדגישה המבקשת כי התביעה הנדונה הינה תביעת חפצא, וככזו לא ניתן להגישה כנגד המבקשת. כמו כן נטען כי המבקשת נתבעת בעילות רשלנות כלליות בלבד, ולא באחת העילות הקבועות בחוקי האדמירליות, ואלו אינן מקנות לבית המשפט לימאות סמכות לדון בעניין. לעניין טענת המשיבה כי מדובר ברשלנות בפעולת הניתוב, מפנה המבקשת לתוספת התביעה, אשר בסעיף 4 בה מצוין מפורשות, כי האניה לא היתה תחת ניתוב בזמן ההתנגשות. דיון והכרעה 8. בטרם אתייחס לטענות הבקשה לגופן אקדים מספר הערות על סמכותו הייחודית של בית המשפט לימאות. סמכותו של בית המשפט לימאות נגזרת משרשרת של דברי חקיקה. חוק בית המשפט לימאות, התשי"ב-1952, מורה בסעיף 2 שבו כי "כל הסמכויות שהיו נתונות לבית המשפט העליון כבית משפט לאדמירלות ערב תחילת תוקפו של חוק זה, יהיו מסורות מיום תחילת תוקפו של חוק זה לבית המשפט המחוזי בחיפה שישמש מאותו יום כבית המשפט לימאות". כדי לבחון מהן אותן סמכויות שהועברו על-פי החוק לבית המשפט לימאות, עלינו לפנות להוראות השונות שהסדירו את סמכותו של בית המשפט העליון בטרם חקיקת החוק משנת 1952. 9. דבר המלך במועצתו משנת 1937 קבע את סמכות בית המשפט העליון בתקופת המנדט בשבתו לדון בענייני ימאות. דבר המלך הקנה לבית המשפט העליון בארץ ישראל את אותן סמכויות שהוקנו לבתי המשפט במושבות על-פי ה-Colonial Courts of Admirality Act 1890 (להלן: חוק בית המשפט הקולוניאלי) ואימץ את הוראות סעיפים 2(2)-(4), 5, 6 ו-6(3). חוק זה נועד להסדיר את השיפוט בענייני ימאות בבתי המשפט במושבות הבריטיות השונות. על-פי חוק בית המשפט הקולוניאלי הוקנו לבתי המשפט במושבות סמכויות בית המשפט הגבוה לאדמירליות באנגליה. סמכויות בית המשפט לאדמירליות באנגליה התבססו אותה עת על שני דברי חקיקה; הראשון - Admirality Court Act 1840 (להלן: חוק 1840) והשני -Admirality Court Act 1861 (להלן: חוק 1861). 10. להענקת הסמכויות המיוחדות לבית המשפט לימאות חשיבות בהרחבת הסמכות הפרסונלית של בית המשפט ובהכרה בתביעת חפצא. נסביר; סמכותם של בתי המשפט מותנות בדרך כלל בהמצאותו של הנתבע בתחום השיפוט ומסירת ההזמה לדין לידיו (ראה י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעות, בעמ 35 (1995)). חוק בית המשפט לימאות מאפשר הגשת תביעה גם מקום שהנתבע גופו אינו מצוי בתחומי השיפוט של המדינה ודי בכך שקיים נכס (RES) בתחום השיפוט. יתירה מזו, הימצאותה של האוניה בתחום השיפוט מקימה לבית המשפט בישראל סמכות בינלאומית לדון בתובענות שונות (שטיבן יוברר בהמשך), אף אם עילות התביעה נולדו מחוץ לתחום השיפוט וכאשר הזיקה היחידה בין עילת התביעה ובעלי הדין לתחום השיפוט הינו המצאות האוניה בישראל . 11. לבית המשפט לימאות ייחוד נוסף בכך שהוענקה לו סמכות לדון בתביעות חפצא (In Rem). מהותה של תביעת החפצא הינה באפשרות להגשת תביעה כנגד החפץ (RES) אף בהעדרו של הנתבע. בבתי המשפט באנגליה, הותנתה סמכות התביעה כנגד נתבע זר במעצרו ותפיסתו. במשך השנים רוככה הדרישה ובתי המשפט הסתפקו בתפיסת רכושו של הנתבע כאשר הבסיס לכוח התפיסה של הרכוש נמצא בקיומו של שעבוד יציר חוק, ותפיסתו נועדה לאפשר ממוש השעבוד. הליך שימת היד על הרכוש הוכר כתביעות חפצא. מטרת תביעת החפצא בבית המשפט לימאות הינה מעצרה של האנייה כדי להיפרע ממנה או מהכספים שהופקדו לשחרורה, את חובה לתובע (ראה ד"ר גוטשלק "תביעת חפצא וסמכות בית המשפט" הפרקליט כט(א) 45; ע"א 296/71 האניה "מיטרה אסימינה" ובעליה נ' חברת הלפור בע"מ, פ"ד כה(2) 632, 638 (1971)). מבחינה דיונית מופנות תביעות החפצא כנגד הנכס- כלומר האוניה - אך כדי להצליח בתביעתו על התובע להצביע על עילה מוכרת כנגד בעלי האוניה, צוותה או קברניטה (ראה דיון בת.א. 732/98 האוניה Ellen Huding נ' הנאמנים בפשיטת רגל של ABC Conteinerline (החלטה מיום 22/4/04)). ניתן לומר שתביעת חפצא הינה תביעה כנגד גופו של כלי השיט המיוסדת על אחריותם של בעל כלי השיט או צוותו. 12. עוד נזכיר כי סמכותו של בית המשפט לימאות מותנית לא רק בהימצאות האוניה בשטח השיפוט אלא גם בקיומה של עילה מוכרת בחוקי הימאות. בטרם נחקקו חוקי האדמירליות מ-1840 ו-1861 הותנתה סמכות בית המשפט לימאות לדון בתביעות חפצא כנגד האוניה בקיומו של "שעבוד ימי" (Maitine Lien). החוק מ-1840 גיבש את עילות התביעה שהעניקו שעבודים ימיים על אוניה. החוק מ-1861 הרחיב את עילות התביעה וכלל גם עילות נוספות שאינן מוכרות בהכרח כמקימות שעבוד ימי. נזכיר כי כיום מצויה רשימת השעבודים הימיים המוכרים בישראל גם בחוק הספנות (כלי-שיט), התש"ך- 1960 בסעיף 41, וברי כי קיומו של שעבוד ימי על פי חוק הספנות, אף אם אינו נכלל ברשימת העילות בחוקי האדמירליות - מקים לבית המשפט סמכות לדון בתביעת חפצא למימושו. 13. מאפיין נוסף המיוחד לתביעת חפצא נוגע לזכותם של צדדים נוספים, פרט לבעלי האוניה, להתייצב בהליך ולהתגונן מפני התביעה. כרגיל מופנית תביעת גברא כנגד נתבע ספציפי והוא היחיד הרשאי להתגונן מפניה (למעט האפשרות להצטרף כבעל דין על פי תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בתביעות חפצא רשאי להתייצב כל מעונין (ראה תקנה 24 לתקנות האדמירלות מ-1883). הטעם בדבר הינו כי עשויים להיות בעלי עניין רבים, הטוענים לזכות שעבוד ימי באוניה, ואשר מבקשים להגן על זכותם זו אף אם בעלי האוניה לא התייצבו או שאינם מגנים על האינטרסים של אותם נושים. ברע"א 1702/92 דג פרוסט תעשיות דייג (1984) בע"מ נ'?Vereins Und Westbank AG, (ניתן ביום 23/07/1992) אומר בית המשפט: טבעו של ההליך המתברר לפני בית המשפט לימאות שהוא רחב בהיקפו ובתחולתו מהליך שהוא בגדר הליך INTER-PARTES רגיל והשיקולים בבקשה לצירוף בעלי דין צריכים להתאים עצמם לטיבו של ההליך; רק לשם השוואה גרידא יש להזכיר את ההגדרה הרחבה שניתנה ל"בעל דין שנפגע" בהליכי פשיטת הרגל: ע"א 173/848 פד"י לט(3) 757. במקרה דנן עשוי עניינו של המשיב להיפגע ממתן פסק הדין נגד האניה לפחות בשלשה אלה: בשאלה אם קיים חוב לטובת המבקשת, בשאלת גובה החוב ובשאלת דרגת העדיפות של החוב זכותו של צד מעוניין להצטרף ולהתגונן מפני תביעת חפצא כנגד האוניה דומה במידה רבה לזכותו של בעל דין מעוניין להתגונן מפני תביעתו של נושה כנגד חיוב בהליכי פשיטת רגל או בהליכי פירוק חברה (השוואה ע"א 173/84 בן ציון נ' אוריאל גורני, עו"ד פ"ד לט (3) 757 (1985)). 14. המשפט הימי עוסק בנכס מיוחד - כלי שיט - אשר מטיבו ומהותו נע ונד בעולם ועובר ממדינה למדינה תוך זמן קצר. במהלך מסעותיה נזקקת אוניה לשירותים שונים, להספקת מצרכים, לתיקונים וכו'. תוך כדי מסעה עלולה האוניה להיקלע לתאונות שונות ולהיות מעורבת בגרימת נזקים לכלי שיט אחרים, למטענם וכדומה. תכונות מיוחדות אלו של האנייה, והאינטרס הציבורי הרחב לאפשר תנועת אניות בין הנמלים, הביאו את המחוקקים במרבית העולם להכיר בזכויות מיוחדות הניתנות לנושיה השונים של האנייה, ועל כן הוקנו לנושים אלו סעדים מיוחדים ואף בטוחות בדמות שעבוד ימי (ע"א 352/87 גרייפן קורפוריישן נ. כור סחר בע"מ, פ"ד מד (3) 45 (1990)). 15. ונחזור לעניינו. כפי שראינו, סמכותו של בית המשפט לימאות הינה סמכות ייחודית. היא מוגבלת לעילות תביעה מצומצמת בלבד ומותנית בהימצאות האוניה בתחום השיפוט. אין חולק כי לתובעת אין כל עילת תביעה המוכרת על פי חוקי האדמירלות כנגד המבקשת. עילת התביעה כנגד המבקשת הינה חיצונית לעילות המוכרות בחוקי האדמירלות. 16. צירוף תובענה בעילה חיצונית לדיני האדמירלות להליך תביעת חפצא עלול ליצור קשיים מרובים. כך למשל במסגרת תביעת החפצא יש לברר טענות שונות שנוגעות להליך הייחודי ואינן רלבנטיות לתובענה הנוספת, כמו שאלות בדבר הדין החל, קיומה של עילה על פי חוק האדמירלות, קיומו של השעבוד הימי, סדר העדיפות בין השעבודים השונים וכדומה. נזכיר כי בתביעת החפצא עשויים להתייצב בשם האוניה בעלי עניין שונים, כמו נושים, ולהם עשויים להיות אינטרסים שונים מאלו של בעלי האוניה. זאת ועוד, בתביעה כנגד האוניה עשויים בעליה לבקש להקים קרן הגבלה, כאמור בחוק הספנות (הגבלת אחריותם של כלי שיט) התשכ"ה-1965. משמעות הדבר תהא כי המעוול הנוסף, בענייננו המבקשת, עשוי להיפגע, שכן יאלץ לשאת בתשלום הגבוה מכפי חלקו באשם שהביא לנזק, ואת תביעת השיפוי יאלץ לנהל בנפרד בהליך כנגד הבעלים או הצוות. 19. זאת ועוד, סדרי הדין בית המשפט לימאות שונים מסדרי הדין בתביעה אזרחית רגילה. אין כל הצדקה להכפיף את המעוול הנוסף - המבקשת- לסדרי הדין המיוחדים בבית המשפט לימאות ולשלול ממנה את הזכות להתדיין על פי סדרי הדין הנוהגים בתביעה רגילה. 20. במקרה שבפנינו התובעת והמבקשת הן חברות ישראליות; שתיהן חברות ממשלתיות, הפועלות בתחומי מדינת ישראל. אין כל הצדקה כי הליך התביעה ביניהן יתנהל במסגרת בית המשפט לימאות על פי סדר הדין הנוהגים בו. זאת ועוד, המבקשת הבהירה כי ברצונה להגיש הודעה לצדדים שלישים. כידוע תקנות האדמירלות מ-1883 אינן כוללות כל הוראה בדבר צירוף צדדים שלישים. אין כל עילה לשלול מהמבקשת אפשרות לתבוע שיפוי מצד שלישי וגם אם נאפשר צירוף צד שלישי משמעות הדבר תהא כי יצורפו בעלי דין נוספים אשר העילות כנגדם תהיינה שונות מהעילות המוכרות בחוקי האדמירלות. תכליות הדינים המיוחדים הנוגעים לתביעות בבית המשפט לימאות אינן רלבנטיות לתביעה בין התובעת למבקשת. 21. התובעת מפנה להחלטת השופטת נתניהו בתיק ימאות 7/80, המ' 339/81 רשות הנמלים נ' זנו (צורף לטיעוני התובעת), שם נדחתה בקשת רשות הנמלים לסלק על הסף הודעה לצד שלישי שנשלחה כנגדה בנסיבות דומות למקרה הנוכחי. באותו מקרה קבעה השופטת נתניהו כי הטעם להחלטה הינו כי לא ניתן להפריד בין עילות הרשלנות שיוחסו לרשות הנמלים, ואשר נכללו בגדר סמכות בית המשפט לימאות, לעילות הרשלנות הנוספות והוסיפה : "כבר צוין לעיל כי עו"ד רוזנבאום טוען שלא ניתן להפריד בין פרטי הרשלנות המתייחסים לפעולות הנתוב (שבקשר אליהן מודה היא בסמכות ביהמ"ש לימאות). ובין פרטי הרשלנות האחרים המיוחסים לצדדי ג' (בקשר אליהם הוא חולק על הסמכות). לאור זאת לא ניתן להפריד את הדיון בין עילות הרשלנות השונות ומשהחלטתי שקיימת לנתבעים עילת תביעה נגד צדדי ג' בכל הנוגע לנזק שנגרם כתוצאה מרשלנות בנתוב הרי שאין מקום להענות לבקשה לדחות את ההודעה על הסף." לא זה המקרה שבפנינו שהרי התובעת מאשרת כי האירוע אירע לאחר ירידת הנתב ומאשרת כי לא עומדת לה כל עילה על פי חוק האדמירלות כנגד המבקשת. 23. ראוי להפנות גם לפסק הדין " The Igor",[1956] Lloyds Rep 271, שם נדחתה בקשתו של תובע בתביעה בגין נזק למטען, לצרף את בעליה הקודמים של האוניה כנתבעים. בית המשפט מדגיש שהתביעה כנגד הבעלים הקודמים הינה תביעת עצמאית שיש לבררה בנפרד מהליך התביעה כנגד האוניה, בין היתר מהטעם שאין להרחיב את סמכותו של בית המשפט לימאות כלפי נתבעים שהם תושבים זרים רק מכוח מעצרה של האוניה. אפנה גם לדברי בית המשפט בע"א 578/70 האוניה פדה ובעליה נ' Lloyds Underwriters פ"ד כה(2) 733 (1971) שם אומר בית המשפט (עמ' 738): לא זו בלבד אלא כאשר המחוקק האנגלי טרח להגדיר ולצמצם את סמכותו של בית-המשפט לימאות בנושא מסויים בהגדרות מדוייקות, כגון זו שבסעיף 6 של החוק משנת 1840 ובסעיפים 6 ו-7 של החוק משנת 1861, חייבים אנו לומר שהוא לא רצה בהכנסת סוגי תביעות נוספים בתחום הסמכות כאילו דרך הדלת האחורית, משהוציא אותן דרך הדלת הקדמית בחקיקתו המפורשת. 24. המבקשת טוענת בהרחבה כי יעילות הדיון מחייבת דיון מאוחד גם בתביעה כנגד המבקשת שהרי מדובר באותו אירוע. אכן יתכן שייעול ההליך מצדיק דיון מאוחד אלא שאין בכך די להקנות סמכות לבית המשפט לימאות לדון בתביעות שאינן בסמכותו . כבר נאמר לא פעם כי אף שהתוצאה הנגרמת כתוצאה מפיצול הדיון אינה נוחה, הרי שאין בכך כדי להקים סמכות מקום שהמחוקק לא העניקה (ראה למשל רע"א 363/08 מתן חחים פורת נ' קופת חולים מאוחדת (ניתן ביום 23.11.09). למניעת הפיצול ניתן לפנות גם לדרך אחרת, דהיינו להעביר את התובענה הנכחית להליך בסדר דין רגיל בתובענה אזרחית נגד הבעלים (ראה והשווה ע"א 578/80 הנ"ל). סוף דבר 25. ניתן לסכם ולומר כי סמכותו של בית המשפט לימאות משתרעת רק על אותם מקרים מיוחדים המפורטים מפורשות בדיני האדמירליות. אין מקום להרחיב את סמכות בית המשפט לימאות לדון בסכסוכים אחרים, אף אם קיימת זיקה בינם לבין ההליכים המתנהלים בבית המשפט לימאות. על כן ובשים לב לכל האמור, אין מקום להמשיך בהליכים יק זה כנגד המבקשת בגדרה של תביעה זו. עם זאת בטרם אורה על מחיקת התביעה אאפשר לתובעת לשקול האם יש מקום לתיקון התביעה ולהעברתה להליך תביעה אזרחית רגיל. אם תרצה לעשות כן תגיש בקשה מתאימה תוך 15 יום. לא תוגש בקשה כאמור, תמחק התביעה כנגד המבקשת. הואיל וטענות המבקשת התקבלו הנני מחייב את התובעת לשלם למבקשת הוצאות הליך זה בסך של 7,500 ₪ + מע"מ. ניתנה היום, י"חשון תשע"א, 26 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים. צירוף / החלפת בעלי דין