אי התייצבות בשל מחלה 1. לפני בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד ובהעדר התייצבות לדיון שהיה קבוע ליום 6 אפריל 2008. ראשיתו של הליך זה הינו בהתנגדות לביצוע שטרות שהוגשו לביצוע בהוצאה לפועל בסך של 343,740 ₪. ביום 11 פברואר 2008 הוגשה על ידי המבקש התנגדות לביצוע שטר. שלושה ימים לאחר מכן הוגשה על ידו בקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות. לדיון שהיה קבוע לדיון בהתנגדות ובבקשה להארכת המועד, לא התייצב המבקש. מבדיקה במחשב בית המשפט עלה כי המבקש זומן כדין. בנסיבות אלו, דחיתי את ההתנגדות ופסקתי הוצאות הבקשה והישיבה בסך של 750₪. ביום 15 אפריל 2008 הבקשה שלפני. תמצית טענות המבקש: 2. המבקש טוען כי זומן כדין לדיון, אולם, לא התייצב לדיון בשל מחלה. המבקש טען כי צרף אישור רפואי לבקשה. כן חזר המבקש על הטענות שנטענו על ידו בתצהיר שתמך בהתנגדות שהוגשה מטעמו. טענתו של המבקש היא כי השטרות שמשך ניתנו לחברת ע.ש. שווק בע"מ (להלן: "החברה") עימה היו לאביו קשרים עסקיים, כבטחון וכנגד המחאות שמסרה החברה לאביו של המבקש. המבקש טען כי אביו סיפק לחברה סחורה בגין ההמחאות וכי בגין סחורה שלא סופקה הושבה יתרת הכסף ששולמה על ידי החברה. לטענת המבקש, אביו שקוע בחובות כבדים, ולכן ניתנו ההמחאות נשוא הליך זה על ידו. תמצית טענות המשיב: 3. המשיב טען בתגובתו, כי המבקש לא פעל להמציא לידי בית המשפט או לידי המשיב, טרם מועד הדיון, כל אישור רפואי לעניין אי יכולתו להתייצב לדיון. עוד נטען כי האישור הרפואי אשר צורף לבקשה הוצא יום לאחר מועד הדיון. זאת ועוד, אין המדובר באישור רפואי האמור להיות מוגש בהתאם לתקנות. על גבי האישור אין כל אבחון של מחלה בגינה לא יכול היה המבקש להתייצב לדיון. אשר לסיכויי ההצלחה של המבקש, טוען המשיב, כי המבקש לא העלה בבקשתו טענות הגנה של ממש. השטרות שנמשכו ע"י המבקש ניתנו בתמורה לשטרות שניתנו על ידי החברה ובכך יש משום תמורה. לא הוכחה כל טענת הגנה נגד הצד הקרוב ובוודאי שאין טענה כנגד צד ג', אשר החזקה לגביו כי הינו אוחז כשורה. דיון 4. עיינתי בבקשה שלפני, בהתנגדות, בבקשה להארכת מועד להגשתה ומסקנתי היא כי דין הבקשה להדחות, מהנימוקים כדלקמן: במקרה דנן, אין מדובר בבקשת ביטול החלטה מחובת הצדק אלא מכוח שיקול דעתו של בית המשפט. בנסיבות אלו, על בית המשפט לבחון שתי שאלות: אחת - הסיבה לאי התייצבות במועד. השנייה - סיכויי ההצלחה של המבקש בתיק, אם יבוטל פסק הדין שניתן בהעדר. התשובה לשאלה השנייה - היא החשובה יותר. לעניין זה ראה ספרו של כב' השופט גורן, סוגיות בסדר דין אזר חי, מהדורה שביעית בעמ' 282 - 283 ופסקי הדין המאוזכרים שם. בית המשפט מתייחס לשאלת המחדל גם מבלי להידרש לשאלת סיכויי ההגנה כאשר לא מדובר רק ברשלנות אלא כאשר התנהגות המבקש מהווה התעלמות מההליך המשפטי והתכחשות לחובותיו כבעל דין כלפי בית המשפט וכלפי בעל הדין שכנגד. לעניין זה גם ראה דברי כב' השופט גורן, שם, בסעיף 283: "אם המבקש מצביע על סיכויי הצלחה, הרי שבגין המחדל יסתפק בית המשפט, בדרך - כלל, בהטלת הוצאות על המבקש (אפילו יזכה בבקשה לביטול). בדונו בשאלה זו יטה בית המשפט להיעתר לה "אלא אם שוכנע כי תשלום ההוצאות אין בו כדי לשמש פיצוי מספיק לנזק אשר נגרם ליריבו". אם ניתן לפצות את התובע בפסיקת הוצאות בגין הנזק והטרחה המיותרים שנגרמו לו על ידי הפיגור,וכאשר מגלה הנתבע - המבקש סיכויי הצלחה - יש להיענות לבקשה, בכפוף להטלת הוצאות". 5. במקרה דנן, אין מחלוקת כי המבקש זומן כדין אולם לא התייצב לדיון. המבקש נימק את אי התייצבותו לדיון בכך שחלה ונבצר ממנו להופיע. המבקש לא צירף אישור רפואי למועד הדיון. המבקש צירף מכתב מד"ר לופינסקי ישראל מיום 7 אפריל 2008, בו נכתב כך:- "ידוע לי כי מר שריפי יהודה היה אמור להיות נוכח בבית המשפט אתמול 6.4.2008 לצערו לא יכול היה להופיע בבית המשפט עקב מחלתו. לידיעתך - " ברי, כי אין המדובר באישור בדבר מחלה כלשהיא או אישור על אי יכולתו של המבקש להתייצב לדיון אליו זומן. יתרה מכך, מקובלת עלי גם עמדת המשיב ולפיה היה על המבקש להגיש בקשה לדחיית מועד הדיון, שהיה קבוע לשעות אחה"צ, בבוקרו של היום או לפחות לנסות וליידע את ביהמ"ש ואת הצד שכנגד בדבר אי יכולתו להתייצב לדיון עקב המחלה הנטענת. המבקש לא המציא כל טעם לאי התייצבותו. יתרה מכך, בהתנהגותו כמפורט לעיל נהג זלזול הן במשיב אשר התייצב לדיון והן בביהמ"ש אשר זמנו הושחת לריק. 6. לענין סיכויי הגנתו של המבקש - ההתנגדות הוגשה באיחור של מספר ימים. בבקשה להארכת מועד טען המבקש בעלמא וללא כל פירוט כי האזהרה נמסרה לו באיחור, היות שהוא מתגורר במושב "והדואר מגיע למזכירות ומשם אל הנמען". לטענת המבקש, שכאמור לא פורטה מעבר למצוטט לעיל, לאחר שקיבל את האזהרה, מבלי שציין את מועד קבלתה, פנה לעו"ד לשם הכנת ההתנגדות והגשתה. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת כי ביהמ"ש רשאי יהיה להאריך מועדים שנקבעו בחיקוק, "מטעמים מיוחדים שירשמו". טוען ב"כ המשיב כי לא נטענו וגם לא הוכחו על ידי המבקש טעמים כאלו. בע"א 6842/00 משה ידידיה נ' סול קסט, כב' הרשם אוקון (כתוארו אז) תבע את המושג לפיו "טעם מיוחד" "כמוהו כשקית - היא אינה עומדת עד שלא יוכנס לתוכה משהו". "טעם מיוחד הוא עדיין מעיל הקסמים המייחד את הטעמים המבססים הארכת מועד, אך קשה להצביע על שיטתיות כוללת בהגדרתו. בכך אין בהכרח משום חולשה. הניסיון לקבוע הגדרה אחת כללית הטובה מראש לתפיסת כל המצבים, כמוה כניסיון ללכוד לטאה באמצעות זנבה. כלטאה היא משאירה את זנבה בין אצבעותיך ובורחת לה בידיעה ברורה כי היא עתידה לצמח כהרף עין זנב חדש." (שם). בבואי לשקול את נקודת האיזון הראויה בין זכות הגישה לערכאות לבין סופיות ההליכים, עלי כמובן לעשות שימוש גם בעקרון המידתיות, כך שזכות הגישה לערכאות לא תפגע מעבר לנדרש. (לענין זה ראה ע"א 2452/01 דרור אורן עו"ד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, רע"א 8292/00 גבריאלי יוספי נ' שמואל לוינסון ורע"א 8743/01 אריעד מבנים בע"מ נ' אבי את אריק הנדסת חשמל בע"מ) בנסיבות אלו אני נוהגת לבחון את סיכויי ההגנה כפי שהם עולים מההתנגדות עצמה. 7. לגופו של ענין, פירט המבקש את הנסיבות בהן מסר את ההמחאות לחברה, כנגד המחאות שנמסרו לאביו. לטענתו הסחורה סופקה והיתרה נפרעה ולכן התנאי למסירתן של ההמחאות לא התקיים. הטענה נטענה ללא פירוט סכום ההמחאות שניתנו על ידי החברה בתמורה להמחאות נשוא הליך זה, ללא פירוט הסחורה שסופקה וללא פירוט הסכומים שהחזיר אביו של המבקש לחברה בגין היתרה ככל שנותרה. זאת ועוד הטענות נטענו מפי השמועה, לא הובא תצהיר של האב לתמוך ולטעון את הדרוש וגם לא נטען מדוע לא הוגש תצהיר של האב. ההלכה היא שבבחינת ההתנגדות, מספיקה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי, ואין צורך לפסוק בדבר טיב הזכויות והטענות לגופן. המבקש אינו נדרש להוכיח את גרסתו אלא רק להראות הגנה אפשרית. ביהמ"ש אינו בוחן שאלות של מהימנות אלא עורך בחינה ראשונית של העניין. הבקשה תידחה כאשר אין ספק בכך שאין למבקש כל הגנה ולא התעוררה כל נקודה הגיונית שמעלה הגנה מטעם המבקש (ראה: ע.א. 102/83 ל.ג. ל כרמיאל נגד בנק לאומי פד"י מ"א 1253). צודק ב"כ המשיב כי משניתנו המחאות של החברה כנגד ההמחאות נשוא הליך זה ניתנה תמורה בגינן. לא נכתב על ההמחאות כי ניתנו לבטחון והטענות בדבר אספקת סחורה או תשלומים אחרים נטענו על דרך הסתם ללא כל פירוט וללא כל אסמכתאות. סוף דבר 8. המבקש לא התייצב לדיון אף כי זומן כדין. המבקש לא הצביע על סיבה לאי התייצבותו. המבקש נהג זלזול במשיב ובבית המשפט בהתנהלותו, כאשר לא התייצב לדיון כאמור. לא נטענו טעמים מיוחדים ליתן למבקש אורכה להגשת התנגדותו. לא עולה הגנה לכאורה בתצהיר אשר הוגש במסגרת ההתנגדות. הטענות נטענו בעלמא על דרך הסתם, ללא פירוט מינימאלי וללא כל ביסוס משפטי ועובדתי. לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה. החלטתי מיום 6 אפריל 2008 תיוותר על כנה. המבקש ישא בהוצאות הבקשה, בסך 750 ₪ בצירוף מע"מ כדין, אשר יתווספו לתיק ההוצל"פ. המשיב יהיה רשאי להמשיך בהליכי הוצאה לפועל בתיק שמספרו 0106803570 רפואהאי התייצבות לדיון