גריעת שיקים (ללא כיסוי) ממניין השיקים המסורבים משיקולי צדק במשפט

במאמרו של כב' השופט עמית, אשר נזכר לעיל, הובעה הדיעה, כי טוב יעשה המחוקק אם יקנה לבית המשפט שיקול דעת לגרוע שיקים ממניין השיקים המסורבים מטעמי צדק מיוחדים שיירשמו, באותם מקרים בהם סורבו השיקים בנסיבות שלא היו בשליטתו או בידיעתו בפועל או בכוח של בעל החשבון. במקרים מתאימים אלה, נטען, אין הציבור זקוק להגנת החוק, כך שגריעת השיקים לא תחטא למטרתו. יש אף הגורסים, כי ניתן אף כיום, מכוח סמכותו הטבועה של בית המשפט ובטרם שינוי חקיקה, להרחיב את עילות הביקורת על הגבלת החשבון ולהגיע לתוצאה של גריעת שיקים במקרים המתאימים, בהם אין אשם מצידו של בעל החשבון, כך שהגבלת החשבון תביא לפגיעה בלתי מוצדקת בקניינו של אדם, באופן המנוגד לסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו [ראה: עמית, שם, בעמ' 471-478 והפסיקה הנזכרת שם]. יתכן, כי אכן רצוי, כפי שנעשה בחיקוקים אחרים לעיתים, לתקן את החוק ולהותיר בידי בית המשפט, בגדר החוק, אפשרות "סל" לגריעת שיקים במקרים מיוחדים, וחריגים, משיקולי צדק, בהעדר אשמה מצד בעל החשבון וכאשר גריעת השיקים לא תסכל את מטרת החוק. כללי לפני בקשה לביטול הבאת שיקים במניין השיקים המסורבים, אשר הוגשה לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק") ועניינה שישה שיקים, המשוכים לזמני פירעון שונים בחודשים אפריל ויוני 2007 (להלן: "השיקים"). השיקים, כולם, הוצגו לפירעון ביום 4.9.07 עלֿֿידי האוחז בהם, אדם בשם פליקס שלום (להלן: "פליקס") וסורבו עלֿֿידי המשיב, מסיבת אין כיסוי מספיק. בהמשכו של אותו חודש, סורבו חמישה שיקים נוספים בחשבון מחוסר כיסוי, דבר שהביא למשלוח הודעה למבקשת בדבר הגבלת חשבונה ולהגשתו של הליך זה. השיקים הנוספים אינם חלק מבקשת ערעור זו וגריעתם ממניין השיקים המסורבים אינה מבוקשת. בתיק הוגשו, פרט לבקשה עצמה, תשובת המשיב ותשובת המבקשת לתשובה זו. בדיון אשר התקיים בבקשה, ויתר ב"כ המשיב על חקירת המבקשת ובעלה על תצהיריהם וב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב. טענות המבקשת תמצית טענות המבקשת הינה כדלקמן: השיקים נמסרו על ידה, כשאינם חתומים, לבעלה (להלן: "הבעל"), תוך הרשאה להשתמש בהם לצורכי הבית השוטפים. הבעל מסר את השיקים, יחד עם שיקים נוספים, לפליקס, וזאת בגין ערבותו לחובה של חברה בשם רדֿֿטאצ' בע"מ כלפי פליקס. השיקים נמסרו על ידי הבעל לפליקס בנסיבות של אילוץ וכפיה. סכום השיקים שולם עלֿֿידי הבעל לפליקס בפירעון מחוץ לשטרות. למרות פירעון סכומם של השיקים ופניות חוזרות מצד הבעל להשבתם של השיקים לידיו, לא השיב פליקס את השיקים לבעל, וזאת בתואנות שונות, כי יושבו בעתיד או כי הושמדו. פניותיו החוזרות של הבעל בעניין לפליקס, הביאו לאיומים מצידו של פליקס. בגין איומים אלה, הגיש הבעל, ביום 12.8.07, תלונה במשטרה נגד פליקס, אשר אישור על הגשתה צורף לבקשה. משהוצגו השיקים לפירעון עלֿֿידי פליקס, סר הבעל לסניף המשיב בו התנהל חשבון המבקשת, ופרש בפניו של מנהל הסניף את הנסיבות הקשורות לשיקים, לרבות טענת פירעונם מחוץ לשטר ועניין האיומים. המשיב אף יכול היה להיווכח בחוסר תום הלב אשר בהתנהלותו של פליקס בהצגת השיקים לפירעון עקב כך, שאותו פליקס הציג לפירעון, בהזדמנות אחרת, שישה שיקים אחרים של המבקשת שהיו בידיו, וזאת למרות שמועד פירעונם חלף זה מכבר, בשנים 2005-2006. למרות הבאת נסיבות הפרשה לידיעת מנהל הסניף, סורבו השיקים עלֿֿידי המשיב, ללא הצדקה, מהטעם אין כיסוי מספיק. מהלך זה הכניס את חשבון המבקשת, אשר עד אותה פרשה התנהל כחשבון טוב וללא בעיות מיוחדות, לסחרור וגרם לבנק להתייחס אליו כאל חשבון בעייתי. סחרור זה הביא לאי כיבודם של שיקים נוספים, אשר אינם קשורים לפרשה ולמשלוח הודעה על הגבלת החשבון. בנסיבות אלה, ומשהדברים הובאו לידיעתו של המשיב, היה עליו לאפשר למבקשת לבטל את השיקים ומכל מקום, להימנע מלסרבם מחמת חוסר כיסוי מספיק. לטענת המבקשת היה לה יסוד סביר להניח, כי כך אכן יפעל המשיב. מכאן, הבקשה לגריעתם של השיקים ממניין השיקים המסורבים. טענות המשיב תמצית טענות הבנק המשיב הינה כדלקמן: המשיב לא היה מודע, עובר להצגת השיקים לפרעון, לנסיבות הפרשה הנטענות כיום ביחס לשיקים. כל שטען בעלה של המבקשת בפניו בעניין זה, ואף זאת בדיעבד, ולאחר הצגת השקים לפירעון, היה, כי קיימת בעיה בנוגע לשיקים, עליה הוא מנוע מלדבר וכי המשיב ישמע על כך בהמשך. למרות הגשת התלונה במשטרה ביום 12.8.07, לא ניתנה על ידי המבקשת, או בעלה, בשום שלב בטרם הוצגו השיקים לפירעון, הודעת ביטול לשיקים. משהוצגו השיקים לפירעון, והואיל ולא היה כיסוי בחשבון לסכומם, אשר אף חרג ממסגרת האשראי הקיימת בחשבון (20,000 ₪), לא היה למשיב כל שיקול דעת בעניין והיה עליו לסרבם, תוך ציון הסיבה לסירוב - חוסר כיסוי מספיק. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר, כי למבקשת היה יסוד סביר להניח, כי השיקים יבוטלו עלֿֿידי המשיב או כי ימנע מלכלול אותם ברשימת השיקים המסורבים, ואף לא עומדת לה כל עילת גריעה אחרת על פי החוק ביחס לשיקים. עוד טוען המשיב, כי לא ניתן לצפות, כי ימלא תפקידם של משטרת ישראל או את תפקידו של בית המשפט ויכריע בטענות לקוחותיו השונים בדבר חוקיות משיכת השיקים והצגתם לפירעון, תוך התעלמות מכך, שסכומם של השיקים חורג ממסגרת האשראי בחשבון. דיון האם מתקיימת מי מעילות הגריעה הקבועות בחוק? אין חולק, כי המבקשת לא מסרה לבנק הוראת ביטול לשיקים, עובר להצגתם לפירעון. עוד אין חולק, כי בעת הצגתם של השיקים לפירעון, אכן לא היה בחשבון, לרבות במסגרת האשראי שבו, כיסוי מספיק לסכומם. יש לבחון, ראשית, האם למרות המצב העובדתי הנ"ל, ולאור טענות המבקשת אשר פורטו לעיל, מתקיימת אחת מעילות הגריעה הקבועות בחוק. סעיף 10(א) לחוק, בו מוסדר נושא זה, מונה שלוש עילות גריעה - הראשונה (ס"ק 1) - כאשר הבנק סירב לפרוע את השיק מחמת טעות. השניה (ס"ק 2) - כאשר הסירוב נובע מקיום עיקול בחשבון, והתקיימו תנאי ס"ק זה. השלישית (ס"ק 3) - כאשר היה ללקוח יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, וזאת בגין קיום יתרה מספקת או על סמך הסכם בין הלקוח לבנק. במקרה דנן ברור הוא, כי אין כל רלוונטיות לעילת הגריעה השניה, הנוגעת לקיום עיקול בחשבון, אך כמפורט להלן, גם שתי עילות הגריעה האחרות אינן מתקיימות בענייננו כלשונן. לעניין עילת הגריעה הראשונה, נקבע בפסיקה, כי, ככלל, הכוונה הינה למקרים של טעות טכנית אצל הבנק ולא לטעות כלשהי בהתנהלותם של הלקוח או של צד שלישי האוחז בשיק [ראה: י' עמית חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981, הפרקליט מד, חוברת ג', 449 (להלן: "עמית") וכן פסק הדין הנזכר שם בעניין זה - ע"א (חי) 599/94 סוויסה נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, לא פורסם]. בענייננו, ברור הוא, כי אין מדובר בטעות טכנית אשר נפלה אצל הבנק, היות וכאמור לעיל, אין חולק, כי כאשר סורבו השיקים אכן לא היה כיסוי מספיק בחשבון לכיבודם ואין בפי המבקשת כל טענה לטעות טכנית אחרת אשר נפלה אצל המשיב. בעניין סוויסה הנ"ל אף קבעו שופטי הרוב, כי אם תורחב עילת הגריעה בגין טעות, כך שתחול גם על מקרי טעות של צד ג', האוחז בשטר, ייאלץ בית המשפט להכניס ראשו למערכת היחסים בין הלקוח לבין הצד השלישי, וכי אין לאפשר מצב דברים זה. מכל מקום, בענייננו, עניין זה אינו עומד על הפרק, היות וכל אישור או טענה להצגת השיקים בטעות על ידי פליקס לא הועלה על ידי המבקשת. נהפוך הוא, כעולה מטענותיה, הרי שבינה ובין בעלה לבין פליקס קיימת מחלוקת עזה בנוגע לשאלת זכותו של פליקס להציג את השיקים לפירעון. אף עילת הגריעה השלישית אינה מתקיימת במקרה דנן. זאת, בראש וראשונה, היות ומרכז הכובד של סעיף זה הינו ציפיית בעל החשבון, כי השיקים יכובדו. בענייננו, המבקשת איננה טוענת, כי היה על הבנק לפרוע את השיק, כלשון הסעיף. נהפוך הוא, עמדתה היא, הנטענת בריש גלי, כי האוחז, פליקס, לא היה זכאי כלל להציג את השיקים לפירעון ולקבל תשלום בגינם, היות וסכום השיקים נפרע לידיו זה מכבר, בפירעון חיצוני לשטר. מכאן, שהמבקשת לא היתה מעוניינת כלל, כי המשיב יכבד את השיקים. המבקשת אף אינה טוענת, כי מתקיימים שאר יסודות הסעיף, לעניין קיומה של יתרה מספקת בחשבון או קיומו של הסכם בין המבקשת לבין המשיב לכיבוד השיקים - אין חולק, כי השיקים סורבו מחמת חוסר כיסוי, כאשר אכן לא היתה יתרה מספקת לכיבודם והמבקשת אף אינה טוענת לסיכום כלשהו בין בעלה לבין מנהל הסניף בנוגע לשיקים, אלא מסתפקת בטענה, כי בעלה הביא לידיעת מנהל הסניף את נסיבות הפרשה והעימות מול פליקס. בעניין זה יצוין, כי גם באותם מקרים "קשים" ספורים, בהם הוכרה נכונות כלשהי, בפסיקה או אצל מלומדים, לעניין הקניית פרשנות מרחיבה בשאלת התקיימותו של "יסוד סביר להניח", על מנת למנוע הגבלה בלתי צודקת של החשבון, מדובר היה במקרים בהם היה לבעל החשבון בסיס ממשי להנחתו, גם אם זו נכזבה בהמשך, כי השיקים יכובדו. זאת, היות וציפה לכניסת כספים לחשבונו מאת צד ג' (משכורת מאת מעסיק, תקבולי ביטוח לאומי וכו'), אשר יאפשרו את כיבודם של השיקים [ראה: עמית, שם, בעמוד 467, והפסיקה הנזכרת בה"ש 74]. למעשה, המבקשת אינה מבססת כל טיעון ממשי כלשהו לתחולת עילת הגריעה השלישית ומסתפקת בשימוש הלשוני "יסוד סביר להניח" הנזכר בסעיף 10(א)(3), ביחס לטענתה, כי היתה לה ציפיה לגיטימית לכך, שהמשיב, אשר עודכן בנסיבות הפרשה, לא ישלם את השיקים ולא יביאם במניין השיקים המסורבים. הנה כי כן, אף אחת מעילות הגריעה הקבועות בחוק אינה מתקיימת בענייננו. האם קיים במקרה דנן בסיס משפטי אחר לקבלת הבקשה? כאמור לעיל, עילות הגריעה הקבועות בחוק, נוגעות, בעיקרן, למערכת היחסים בין הלקוח לבין הבנק ואינן מתייחסות לשיקולים אחרים או ליחסי בעל החשבון עם צדדים אחרים. לפיכך, ראינו, כי טענות המבקשת, הנוגעות למערכת היחסים אשר בינה ובין בעלה לבין צד ג', הוא פליקס האוחז בשיקים, לא הועילו לה על מנת לבסס עילת גריעה על פי החוק. האם מדובר, בהכרח, בסוף פסוק ובסתימת הגולל על טענות המבקשת בכל הנוגע להליך זה של בקשה לגריעת השיקים מרשימת השיקים המסורבים? השאלה האם ניתן להוסיף עילות גריעה מהותיות על אלה הקבועות בחוק, על מנת למנוע תוצאה בלתי צודקת באופן קיצוני, והאם אכן דחיית הבקשה במקרה דנן תביא לתוצאה בלתי צודקת. בפסיקה קיימים זרמים שונים בשאלה האם עילות הגריעה על פי החוק מהוות רשימה סגורה, המוגבלת לאותן שלוש עילות גריעה. במאמרו של כב' השופט עמית, אשר נזכר לעיל, הובעה הדיעה, כי טוב יעשה המחוקק אם יקנה לבית המשפט שיקול דעת לגרוע שיקים ממניין השיקים המסורבים מטעמי צדק מיוחדים שיירשמו, באותם מקרים בהם סורבו השיקים בנסיבות שלא היו בשליטתו או בידיעתו בפועל או בכוח של בעל החשבון. במקרים מתאימים אלה, נטען, אין הציבור זקוק להגנת החוק, כך שגריעת השיקים לא תחטא למטרתו. יש אף הגורסים, כי ניתן אף כיום, מכוח סמכותו הטבועה של בית המשפט ובטרם שינוי חקיקה, להרחיב את עילות הביקורת על הגבלת החשבון ולהגיע לתוצאה של גריעת שיקים במקרים המתאימים, בהם אין אשם מצידו של בעל החשבון, כך שהגבלת החשבון תביא לפגיעה בלתי מוצדקת בקניינו של אדם, באופן המנוגד לסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו [ראה: עמית, שם, בעמ' 471-478 והפסיקה הנזכרת שם]. יתכן, כי אכן רצוי, כפי שנעשה בחיקוקים אחרים לעיתים, לתקן את החוק ולהותיר בידי בית המשפט, בגדר החוק, אפשרות "סל" לגריעת שיקים במקרים מיוחדים, וחריגים, משיקולי צדק, בהעדר אשמה מצד בעל החשבון וכאשר גריעת השיקים לא תסכל את מטרת החוק. ואולם, ראשית, אני סבורה, כי לשם כך אכן דרוש שינוי חקיקה והכנסת אפשרות מסוג זה לגדרו של החוק, וכי ללא אפשרות זו אין בית המשפט, בודאי לא הערכאה הדיונית, רשאי להוסיף עילות גריעה מעבר לאלה הקבועות בחוק. שנית, איני סבורה, כי טענות מסוג אלה אשר בפי המבקשת, מקומן להיכלל בגדר אותם מקרים חריגים, אשר בגינם יש להוסיף על עילות הגריעה הקבועות בחוק כדי למנוע תוצאה בלתי צודקת. אבאר עמדתי זו להלן. הליך זה אינו מתאים לבירור טענות הגנה שטריות הטענות אשר בפי המבקשת נוגעות למערכת היחסים אשר בינה, או ליתר דיוק בין בעלה, לבין האוחז בשיקים אשר הציגם לפירעון, הוא פליקס. מדובר בטענה אופיינית, לפירעון שבוצע מחוץ לשטר עובר להצגתו לפירעון, אשר מועלית לעיתים מזומנות עלֿֿידי מושכי שיקים כנגד החיוב השטרי. בדרך כלל, מועלית הטענה, כמו גם טענות הגנה אחרות כנגד חיוב שטרי, במסגרת התנגדות שמגיש בעל החשבון מפני ביצועם של השיקים בהוצאה לפועל, וזאת, כאשר האוחז בהם הגישם לביצוע, לאחר שסורבו על ידי הבנק. במסגרת הליך זה, ובאם ההתנגדות מתקבלת וניתנת רשות להתגונן לבעל החשבון, מתנהל תיק אזרחי עיקרי, בגין העילה השטרית, במסגרתו נשמעות ונבחנות גרסאות שני הצדדים (בעל החשבון והאוחז בשטרות) והתובענה מוכרעת על סמך מלוא התמונה העובדתית ודיון משפטי ממצה ביחס לעילה השטרית. כמובן, שלעתים טענות ההגנה, בגינן ניתנה הרשות להתגונן, נדחות בסופו של יום והתביעה השטרית מתקבלת. כלומר, על מנת לברר ולהכריע בטענת הפירעון מחוץ לשטר לגופה, באופן ראוי וממצה, ותוך שמירת זכותם של שני הצדדים לשטר, יש לנהל הליך בין המבקשת לבין אותו פליקס, בעוד שההליך אשר לפנינו מתנהל מול הבנק המשיב בלבד, שאינו צד למערכת היחסים השטרית, בהעדרו של פליקס ובמתכונת המצומצמת והמוגבלת של ערעור שיקים. זאת ועוד: קבלת טענות המבקשת לעניין פירעון השיקים כעילת גריעה מוצדקת, משמעותה איננה מסתכמת בקביעה שיפוטית שטחית, ללא ניהול הליך עיקרי בטענות אלה, ומבלי שנשמעה עמדתו וגרסתו של פליקס בעניין. המשמעות הנוספת, והחמורה עוד יותר הינה, כי בכך, יעבור מרכז הכובד בנוגע להכרעה במחלוקות שטריות בין בעל החשבון לצדדים שלישיים, מבית המשפט (ולעתים אף המשטרה) אל הבנקים הנמשכים בשטרות. כך, פקידי הבנק או מנהלי הסניפים, אשר בפניהם תוצג טענת הגנה שטרית כלשהי, יצטרכו לבחון אותה, לשקול אותה ולהכריע האם על בסיסה ניתן להמנע מלכבד את השיק ומלכלול אותו ברשימת השיקים המסורבים, וכל זאת "במעמד צד אחד", מבלי שיש להם כל הכשרה או סמכות בעניין ומבלי שניתנה לאוחז בשטר ההזדמנות להגן על זכותו ולשכנע את הבנק הנמשך לכבד את השיק. בהמשך לכך, אם כשל אותו פקיד הבנק, לדעתו של בעל החשבון, בתפקידו "המעין שיפוטי" אשר נכפה עליו, יעמוד שיקול דעתו לביקורת שיפוטית, ואף זאת "במעמד צד אחד" ובהעדרו של האוחז, במסגרת ערעור שיקים מסוג ההליך הנוכחי. לדעתי, ברור הוא, כי תוצאה זו אינה רצויה וכי לא לכך נועדו עילות הגריעה, בין אלה הקבועות כיום בחוק ובין אלה אשר נועדו למנוע תוצאה בלתי צודקת. קיים אף חשש מפני תופעת "המדרון החלקלק", אשר צפוי להיווצר בעניין, באם בתי המשפט יחלו לגרוע שיקים, אך על סמך הצגת טענות הגנה שטריות לכאוריות על ידי בעלי החשבון, במסגרת ערעורי שיקים. בעלי חשבון עלולים לעשות שימוש לרעה בטענות אלה, ולהציג בפני פקידי הבנק טענות מטענות שונות, הקשורות למערכות היחסים, העסקיות והאחרות, אשר בינם לבין האוחזים בשיקים, וכל זאת על מנת להסיר מעליהם את רוע הגזירה של הגבלת חשבונם. למעשה, הדברים אינם נעצרים, בהכרח, בעולם דיני השטרות, שהרי יכולות וצפויות לצוץ אף טענות של בעלי חשבון ביחס לשיקים שנמסרו לבתי עסק שונים, כגון טענות מעולם דיני הגנת הצרכן ומעולם החוזים, כמו טענות לפגם במוצר שנרכש, טענות לביטול העסקה בגינה נמסר השיק, ועוד כיוצ"ב טענות, אשר ברור הוא, כי אין מקומן להתברר ולהיות מוכרעות, ולו בהקשר להגבלת החשבון, על ידי המערכת הבנקאית. מצב דברים זה, עלול לסכל את מטרתו של החוק, אשר נועד להתמודד עם הנגע של פיזור שיקים ללא כיסוי, באשר יווצר מסלול, קל ופשוט, לעקיפת הוראות החוק. יוזכר ויודגש בעניין זה, כי המחוקק בחר להגדיר "שיק שסורב" בסעיף 1 לחוק, כשיק אשר אין כיסוי המאפשר את תשלומו, וכי קבע מפורשות, כי שיק יחשב לשיק מסורב, גם כאשר קיימת סיבה נוספת לסירוב או כאשר ניתנה הוראת ביטול בגינו. מכוח קל וחומר ברור הוא, כי שיק צריך להיוותר כשיק אשר סורב כדין בגין חוסר כיסוי, גם כאשר נטענות לגביו טענות הגנה כאלה ואחרות, מבלי שניתנה הוראת ביטול אלא הוצגו לבנק טענות גרידא ביחס אליו (כפי שאירע במקרה נשוא הליך זה, בו לא בוטלו השיקים עלֿֿידי המבקשת). למרות דברי אלה אציין, כי איני פוסלת את האפשרות, כי במקרים מסויימים, קיצוניים וחריגים, אף על סמך טענות הגנה שטריות, כאשר הן ברורות על פניו במישור הראייתי, כאשר קיומן מהווה מובלעת חריגה באופן מובהק בהתנהלותו של החשבון, כאשר ברור על פניו כי אין כל "אשמה" מצד בעל החשבון בעניין, וככל שהמצב החקיקתי יאפשר זאת, יהא מקום לקבוע, כי מוצדקת גריעה של השיק הנדון. ואולם, ברור הוא, בראות עיני, כי אין מקום להגיע לתוצאה זו כל אימת שמועלית טענת הגנה שטרית אפשרית. דחיית הבקשה במקרה דנן אינה מביאה לתוצאה בלתי צודקת באופן קיצוני ראינו לעיל, כי אין בסיס משפטי המאפשר את קבלת טענות המבקשת כמצדיקות את גריעת השיקים ממניין השיקים המסורבים, גם אם טענות אלה נכונות לגופן, ככל שהן נוגעות למערכת היחסים מול פליקס (ובעניין אחרון זה איני מחווה דיעה). אף הבעתי את עמדתי, כי, ככלל, אין מקום ליצירת עילת גריעה הנסמכת על טענות הגנה שטריות, כגון טענת הפירעון שהציגה המבקשת. נוכח אופי טענות המבקשת, הטוענת כי נפלה קורבן לפרשת סחיטה ואיומים למרות פירעונם של השיקים, אני מוצאת לנכון לייחד מספר הערות אף להבהרת עמדתי, כי המקרה דנן אינו נמנה על אותם מקרים בהם תוצאת פסק הדין של אי גריעת השיקים ממניין השיקים המסורבים הינה בלתי צודקת באופן קיצוני. זאת, בראש וראשונה היות והמבקשת, או בעלה, לא מסרו הוראת ביטול פורמלית בגין אף אחד מהשיקים הנדונים, בטרם הצגתם לפירעון. פעולה זו, של מתן הוראת ביטול הינה אקט מינימאלי אשר ניתן לצפות כי יבוצע על ידי מי שטוען, כי נחשף להתנהלות בלתי הוגנת ובלתי תקינה מאת האוחז בשיקים. המבקשת הרי טוענת, כי למרות פירעון השיקים, סירב פליקס, שוב ושוב, להשיב את השיקים לידי בעלה ואף נקט כלפיו בלשון איומים ובהתנהגות העולה לגדר סחיטה. למרות זאת, למרות שהדברים הגיעו עד לכדי הגשת תלונה במשטרה, ולמרות הפניה הנטענת למנהל הסניף בעניין, לא מצאו המבקשת ובעלה לנכון ליתן למשיב הודעה בדבר ביטול השיקים, אשר מהווה את האקט המוכר והמקובל להעברת מסר ברור מאת הלקוח לבנק, בדבר עמדת הלקוח, כי אין לכבד את השיקים שבוטלו. אמנם, יתכן כי גם לו היתה ניתנת הודעה כאמור, היתה המבקשת ניצבת בפני קושי בכל הנוגע להליך זה של בקשה לגריעת השיקים ממניין השיקים המסורבים, היות וכאמור, ועל פי סיפא הגדרת "שיק שסורב" בסעיף 1 לחוק, הרי ששיק יחשב לשיק מסורב בגין אי קיומה של יתרה מספקת בחשבון גם כאשר היתה סיבה נוספת לסירוב או אם ניתנה הוראת ביטול. ואולם, משלא ניתנה ע"י המבקשת הודעת ביטול כאמור, משמעות הדבר הינה, כי בערעור שיקים זה, מתבקש בית המשפט לקבוע, כי היה על המשיב להתנהל ביחס לשיקים הנדונים באופן שאף המבקשת עצמה לא התנהלה. יודגש, כי המבקשת לא הציגה כל הסבר המניח את הדעת, לעניין אי מתן הוראת ביטול. באשר לטענתה, כי נוכח דברי פליקס היא סברה, שהשיקים הושמדו, הרי שאף לדבריה, בהזדמנויות אחרות טען פליקס שהשיקים אינם בידו ונוכח התנהגותו הבעייתית הכללית הנטענת, ניתן היה לצפות שהמבקשת לא תסתמך על גרסתו, הבלתי עקבית, כי השיקים הושמדו ותשלח לבנק הוראת ביטול. הגשת התלונה במשטרה אף מלמדת, כי המבקשת ובעלה לא נמנעו מלהתעמת עם פליקס באופן גלוי והם אף ראו עצמם כנסחטים באופן כלשהו עלֿֿידו, כך שאף מכיוון זה לא היתה כל מניעה ליתן את הוראת הביטול. בעניין זה יוזכר, כי מדובר בשיקים אשר כולם הוצגו לפירעון מספר חודשים לאחר חלוף זמני הפירעון הנקובים בהם (זמני הפירעון הינם במועדים שונים בחודשים אפריל ויוני 07' וההצגה לפירעון בחודש ספטמבר 07'). במהלך החודשים הללו, ולטענת המבקשת עצמה, סירב פליקס, שוב ושוב, להיענות לדרישות בעלה של המבקשת ולהשיב את השיקים לידיו, וזאת בתואנות שונות. היש איתות ברור מזה למבקשת ולבעלה, בדבר החשש כי השיקים יוצגו לפירעון ובדבר הצורך בביטולם, אם אכן נפרעו באופן חיצוני? זאת, בפרט כאשר, ככל הנראה, אין בידי המבקשת ובעלה אסמכתאות לפירעון השיקים החיצוני (מכל מקום, כל אסמכתא בעניין לא הוגשה לתיק בית המשפט). זאת ועוד: במקרה דנן, מדובר בטענת פירעון, אשר יש לבוחנה, המצריכה דיון והכרעה ממצים בין הצדדים לשטר ואשר לא ניתן לקבוע לגביה כבר עתה, כי היא ברורה ומוכחת בצורה מספקת ברמה הראייתית. יצויין, כי טענת הפירעון החיצוני לשטר לא גובתה באסמכתא כלשהי, כגון אישור פליקס על קבלת הכספים, אשר ניתן לצפות כי תמצא בידי מי שפורע סכומים משמעותיים בפירעון חיצוני לשטר. אף לא הוצג פירוט מינימאלי של טענת הפירעון, כגון לעניין לוחות הזמנים בהם בוצעו התשלומים הנטענים, אופן התשלום, מקום התשלום, גובה הסכומים ששולמו בכל פעם ועוד כיוצ"ב פרטים אשר יש להציג בגינם גרסה מפורטת דיה כדי לקבל רשות להתגונן בגין טענות מסוג זה. דומני, כי כאשר מדובר בהצגת טענות מסוג זה בהליך הנוכחי של ערעור שיקים, אשר בו האוחז אינו צד וקולו לא נשמע, ודאי שאין להקל בדרישה לפירוט הגרסה ואולי אף צריך להחמיר לגביה. אף אין מדובר, במקרה דנן, במובלעת בודדת של בעיה בחשבון, שכן כאמור לעיל, סורבו שיקים נוספים בחשבון המבקשת. בשים לב לכך, כי המבקשת אף לא טרחה ליתן הוראת ביטול לשיקים, למרות שהיתה ערה להשתלשלות העניינים מול פליקס ולכך, שהשיקים לא הושבו לידיה, אף אין מדובר במקרה מובהק של חוסר אשמה מצידה בכל הנוגע לכך שהשיקים הוצגו לפירעון וסורבו בחוסר כיסוי. נוכח כל אלה, אף לא מועילה למבקשת העובדה, כי היא ובעלה לא נחקרו על תצהיריהם, באשר העדר החקירה אין בו כדי לטעון את התצהירים ברמת פירוט והוכחה אשר אינם מצויים בהם, ובודאי שאין בהעדר חקירה כדי ליצור עילת גריעה כדין, יש מאין. אף לא נדרשת הכרעה במחלוקת בין הצדדים בשאלת היקפו של הדיווח שמסר בעלה של המבקשת, למנהל סניף המשיב בנוגע לנסיבות ולהשתלשלות העניינים ביחס לשיקים, באשר כמפורט לעיל, אף גירסתם של המבקשת ובעלה, בדבר מסירת דיווח מלא בעניין, אינה מקימה עילה לגריעת השיקים. טעם נוסף לעמדתי, כי אין מדובר בתוצאה בלתי צודקת של פסק הדין קשור לכך, שלאחר סירובם של השיקים הנדונים, סורבו בחשבון שיקים נוספים מחמת חוסר כיסוי מספיק. יוזכר, כי כעולה מהודעת ההגבלה (נספח א' לבקשה), חמשת השיקים הנוספים נשוא הודעת ההגבלה, סורבו בימים 10.9.07 (שיק ע"ס 3,500 ₪), 16.9.07 (שיק ע"ס 390 ₪), 17.9.07 (שיקים ע"ס 7,750 ₪ ו-9,000 ₪) ו-28.9.07 (שיק ע"ס 5,000 ₪). שיקים אלה, אשר אינם קשורים לפליקס ואשר הוצגו לפירעון כשבוע ויותר לאחר הצגתם לפירעון של השיקים על ידי פליקס, סורבו אף הם מחוסר כיסוי. טענת המבקשת, כי הדבר נבע מ"סחרור" אליו נקלע החשבון עקב פרשת השיקים הנדונים, נטענה בעלמא ואיני סבורה, כי יש בה ממש. שהרי, השיקים הנדונים לא כובדו על ידי המשיב וממילא, לא פגעו בתזרים המזומנים או במסגרת האשראי בחשבונה של המבקשת. לפיכך, ניתן היה לצפות, כי אם אכן מדובר בבעיה נקודתית ביחס לפליקס ולשיקים בהם הוא מחזיק, הרי שחשבונה של המבקשת יאפשר את כיבודם של שיקים נוספים, אשר אינם קשורים באופן כלשהו לפרשת פליקס, ואשר הוצגו לפירעון בחשבון בהמשך. ודוק: בניגוד לטענת המבקשת, אין מדובר בשאלה של גישה מצד הבנק המשיב כלפי חשבונה או של יחסו אל החשבון כאל חשבון בעייתי, אלא בשאלה פשוטה של קיומו או העדרו של כיסוי מספיק בחשבונה, על מסגרת האשראי שבו, לאותם שיקים נוספים שהוצגו לפירעון. אציין, כי אני ערה לכך, כי לגבי אחד מהשיקים הנ"ל, שיק ע"ס 3,500 ₪ אשר סורב ביום 10.9.07, קיימת מחלוקת בין המבקשת למשיב, האם מסגרת האשראי בחשבון אפשרה את כיבודו. ואולם, הואיל ושיק זה אינו חלק מערעורה של המבקשת והיא אינה מבקשת את גריעתו ממניין השיקים המסורבים, ומכיוון שממילא קיימים מספר שיקים נוספים, לגביהם אין בפי המבקשת כל טענה, כי היה על המשיב לכבדם, איני נדרשת להכרעה בגין שיק זה לגופו. ובשולי פסק הדין אציין, כי אף אינני מקבלת את טענת המבקשת, כי לא עם המקרים מסוג המקרה שלה נועד החוק להתמודד וכי מטרת החוק לא תסוכל עקב קבלת בקשתה. עצם העובדה, כי מדובר באירוע ראשון של הגבלה, וכי עד אותה תקופה התנהל חשבונה של המבקשת ללא בעיות מיוחדות, לא די בו כדי להצדיק קביעה זו. הדברים נכונים, מן הסתם לגבי כל חשבון המוגבל לראשונה, ואם הגיע אותו חשבון למצב של הגבלה, וכאמור, אין מדובר בהגבלה הנובעת מסירובם של השיקים נשוא הליך זה בלבד, הרי שהוא נכנס לגדר תחולתו של החוק ולגדר מטרתו. שהרי, לאותו ציבור פוטנציאלי של אוחזים בשיקים של המבקשת, לרבות אותם גורמים האוחזים בשיקים אשר סורבו לאחר סירובם של השיקים נשוא הליך זה, אין זה מעלה או מוריד, כי קיימת מחלוקת בין המבקשת ובעלה לבין פליקס, או עם מי הצדק באותה מחלוקת. כאשר, מכל סיבה שהיא, ובכפוף לאותם מקרים נדירים אליהם התייחסתי לעיל, אין כיסוי בחשבון לשיקים המוחזקים בידי הציבור, מתקיימים מטרת החוק והצורך להגן על הציבור מפני נטילת שיקים ללא כיסוי ומוצדקת הגבלת החשבון. זאת, גם אם עד לאותו מועד מדובר היה אכן ב"חשבון זהב" כטענת המבקשת ביחס לחשבונה. יש לזכור בעניין זה, כי לא על בעל החשבון, צודק ככל שיהיה בטענותיו מול צד ג', נועד החוק להגן, אלא על ציבור מקבלי השיקים. לבעל החשבון, ככל שימצא צודק בטענותיו מול צד ג' בסופו של יום, קיימת אפשרות לתבוע את נזקיו ותרופותיו עקב הגבלת החשבון מאותו צד ג'. סיכום מהטעמים שהוצגו לעיל, התוצאה היא, כי הבקשה נדחית. הצו הזמני הקיים בתיק (בגדר בשא 175307/07) מבוטל בזה. המבקשת תשלם למשיב סך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ, כסכום כולל בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד. שיקים ללא כיסוישיקיםשיקולי צדק