ההליך 1. לפניי בקשה מטעם המבקשים, המשיבים בהליך העיקרי (להלן - "המבקשים"), להורות על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, כב' השופטים מ' רביד, א' אפעל-גבאי ור' שטרנברג-אליעז, אשר ניתן ביום 30.6.2009 (להלן - "פסק הדין"), עד למתן החלטה בבקשת רשות ערעור שהגישו לבית המשפט העליון. 2. במסגרת פסק הדין התקבל ערעור המשיבים, המערערים בהליך העיקרי (להלן - "המשיבים"), על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים, כב' השופט ר' שמיע, סגן נשיאה (ת"א 8768/04). בית משפט זה הורה על סילוק ידם של המבקשים מדירת מגורים בשכונת בית חנינא בירושלים, הנמצאת בבעלות המשיבים והרשומה בלשכת רישום מקרקעין כגוש 30614 חלקה 264 (להלן - "הדירה"), לאחר שקבע, כי אין לראות את המשיב 1, בנו של המנוח עארף עלי אשר שכר את הדירה בשכירות מוגנת, כדייר מוגן (נדחה), משלא התקיימו לגביו הוראות סעיפים 20 ו-27(1) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן - "חוק הגנת הדייר"). לפיכך, הורה בית משפט זה למשיבים לפנות את הדירה בתוך 90 יום מיום קבלת פסק הדין. 3. ביום 22.9.2009 הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 7575/09), ובהחלטה מיום 3.11.2009 הורה כב' השופט י' דנציגר, כי הבקשה מצריכה תשובה והמועד להגשתה. טענות הצדדים 4. 4. לטענת המבקשים, באמצעות בא-כוחם עו"ד מאג'ד ג'נאים, במסגרת פסק הדין הפך בית משפט זה את פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים וקבע כי הוראות חוק הגנת הדייר אינן חלות עליהם. בנסיבות בהן מדובר בשאלה תקדימית, אשר טרם זכתה להתייחסות בית המשפט העליון, טענו המבקשים כי סיכוייהם לזכות בערעור גבוהים, טעם המצדיק היעתרות לבקשה. בנוסף, הואיל ומדובר בפינוי המבקשים מדירה בה הם מתגוררים במשך עשרות שנים, ברי כי הנזק שייגרם להם גדול מנזקם של המשיבים. הבקשה נתמכה בתצהירו של המבקש 1. 5. 5. בתגובה לבקשה טענו המשיבים, באמצעות בא-כוחם עו"ד אבו לבדה אכרם, כי יש לדחות את הבקשה. בפתח הדברים, טענו המשיבים כי המבקשים אינם ראויים לסעד מבית משפט זה, משלא קיימו את פסק הדין - לא פינו את הדירה במועד שנקבע בפסק הדין ולא שילמו ההוצאות בהם חוייבו. יתרה מזאת, הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, בחלוף כארבעה חודשים ממועד מתן פסק הדין ודי בהתנהגות פסולה זו של המבקשים כדי להביא לדחיית הבקשה. לגופו של עניין, טענו המשיבים, כי המבקשים לא הוכיחו שסיכוייה של בקשת רשות הערעור להתקבל גבוהים, בשים לב כי מדובר בערעור ב"גלגול שלישי" שסיכוייו להתקבל קלושים. כמו כן, לא עלה בידי המבקשים להוכיח שייגרם להם נזק בלתי הפיך, עם פינוים מהדירה, עת בהתאם להלכה הפסוקה חריג לכלל בדבר אי עיכוב ביצוע פסק דין הינו עיכוב ביצוע פסק דין המורה על מכר מקרקעין בלבד. 6. 6. בתשובה לבקשה חזרו המבקשים על הנטען בבקשה, בהדגישם הקושי הממשי להשיב המצב לקדמותו, היה ולא יעוכב פסק הדין ובקשת רשות הערעור שהגישו תתקבל. לדידם, המדובר בסוגיה אשר נחלקו בה שופטי הערכאה דלמטה ואשר טרם הוכרעה על-ידי בית המשפט העליון, אשר אף סבר כי בקשת רשות הערעור שהוגשה בעניינה מצריכה תשובה. יתרה מזאת, המשיבים, השוהים דרך קבע בארצות הברית, עתידים להשכיר את הדירה, ולפיכך, לכל היותר ייגרם להם נזק כלכלי בר-פיצוי כתוצאה מעיכוב ביצוע פסק הדין. מאידך, למבקשים ייגרם נזק בלתי הפיך, הכרוך בפינוי דירת מגוריהם. בהתייחס לטענה בדבר שיהוי בפינוי הדירה, טענו המבקשים כי בין הצדדים היתה הידברות בנסיון להגיע להסכמה בעניין עיכוב ביצוע פסק הדין עד למועד מתן פסק דינו של בית המשפט העליון. כמו כן, בהתחשב בתקופות פגרת הקיץ ופגרת חול המועד סוכות של בית המשפט, צו הפינוי בהתאם לפסק הדין ייכנס לתוקפו רק ביום 21.11.2009, שכן פסק הדין הומצא למבקשים ביום 8.7.2009. דיון 7. 7. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, סבורני כי בנסיבות המקרה דנן, דין הבקשה להתקבל. 8. 8. תחילה, בידי להסכים עם טענת המשיבים, לפיה הבקשה דנן הוגשה בשיהוי ניכר בחלוף המועד לביצוע פסק הדין לעניין פינוי הדירה ורק בשל הגשת בקשה לביצוע פסק הדין בלשכת ההוצאה לפועל. משהומצא למבקשים פסק הדין ביום 8.7.2009, לטענתם, היה עליהם לפנות את הדירה, לכל המאוחר, ביום 8.10.2009, בהתאם למועד שנקבע בפסק הדין. אין חולק כי במועד הגשת הבקשה דנן חלף כחודש ימים מהמועד האחרון לביצוע פסק הדין. טענת המבקשים בדבר תחולת תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - "תקנות סדר הדין האזרחי"), לעניין אי מניין ימי הפגרה בחישוב הימים שנקבעו בפסק הדין לפינוי הדירה - בטעות יסודה. הלכה פסוקה היא, כי ימי הפגרה אינם אמורים להיכלל במנין התקופות והמועדים שנקבעו בתקנות סדר הדין האזרחי, זאת בשונה ממועדים שנקבעו לביצוע פסק דין, בבחינת פעולות באשר ליחסים שבין בעלי הדין לבין עצמם. תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי פורשה כך שחלה במישור הזמן של פעולות השלובות עם עבודת בית המשפט. זו אינה משתרעת על פעולות באשר ליחסים שבין בעלי הדין ואשר אין בינן לבין עבודת בית המשפט והפגרה בו ולא כלום. דהיינו, אין תכליתה של תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי לסכל הוראות בית המשפט בפעולות שאינן שלובות עם עבודת בית המשפט, ובכללן חיובים שנקבעו בפסק דין (רע"א 5814/90 זילברשטיין נ' חברה לאחזקה ונאמנות בני משה אברהם בע"מ, פ"ד מו(1) 285 (1991); רע"א 1332/05 רוזנצוויג נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, לא פורסם (22.11.2005); ע"א 5693/01 בוגוסלבסקי נ' קייטרינג פנינת בר (1994) חברה לייצור ושיווק ארוחות, לא פורסם (27.12.2001); א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית (תשס"ז-2007), 725). לפיכך, הפגרות שחלו מיום מתן פסק הדין, כשלעצמן, לא הצדיקו אי ביצוע פסק הדין ופינוי הדירה במועד. פועל יוצא, משהמבקשים לא פינו את הדירה במועד שנקבע בפסק הדין וממילא עד ליום דנא, יש לראותם כמי שלא קיימו את פסק הדין, אשר עיכוב ביצועו התבקש על-ידם במסגרת ההליך דנן. שיהוי בהגשת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, וודאי בחלוף המועד שנקבע לביצועו, עשוי להקים טענת מניעות, מכוחה מבקש שהשתהה בהגשת הבקשה מושתק מלטעון כי אי היעתרות לה עלול להסב לו נזק בלתי הפיך, בשים לב גם לחוסר ניקיון הכפיים הכרוך בהגשת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין בחלוף המועד לביצועו. עמדה על כך גם כב' השופטת מ' נאור בעע"מ 3416/09 עיריית ירושלים נ' רחל כהן, טרם פורסם (4.5.2009), אשר אלמלא עוצמתו של אינטרס הציבור בנסיבות המקרה שם, סברה כי יש לדחות בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שהוגשה בחלוף המועד לביצועו. זאת, כפי שנעשה בעע"מ 8470/06 עיריית נשר נ' א. כביר שיווק ותעשיות בע"מ, טרם פורסם (5.2.2007), בשל התנהלות העירייה. 9. 9. יחד עם זאת, משמצאתי כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן יש להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ולחרוג מן הכלל הקבוע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן), ישאו המבקשים בהוצאות הבקשה דנן, כאמור, בשל הגשתה בחלוף כחודש ימים מהמועד האחרון לפינוי הדירה ורק לאחר שהוגשה בקשה לביצוע פסק הדין בלשכת ההוצאה לפועל. 10. 10. הכלל הוא כי אין בהגשת ערעור על פסק דין כדי לעכב ביצועו, כפי שמורנו הוראת תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, שכן הנחה היא כי זוכה בפסק דין רשאי ליהנות מפירות זכייתו ואין בהגשת הערעור, כשלעצמה, כדי לעכב את ביצוע פסק הדין בו נקבעו זכויותיו (בש"א 4403/94 ויצמן נ' ניצן, לא פורסם (14.8.1994)). רק במקרים חריגים ובהתקיים נסיבות מיוחדות, יעוכב ביצועו של פסק דין. על בעל דין המבקש לעכב ביצוע פסק דין כספי שניתן נגדו, מוטל הנטל להוכיח, כי קיים טעם מיוחד לכך, המותנה בהצטברותם של שני תנאים: האחד, סיכויי הצלחה טובים של המערער בערעורו, הנבדקים בשלב זה באופן לכאורי, והשני, מאזן הנוחות בין הצדדים, במסגרתו יבחן בית המשפט האם יהא זה מן הנמנע או למצער קשה להשיב את המצב לקדמותו, היה ופסק הדין לא יעוכב. כך כב' השופט א' לוי בע"א 7609/01 בר שלום נ' קירשנבוים, לא פורסם (21.11.2001) בקובעו לאמור: "על המבקש עיכוב ביצוע מוטל נטל כבד להראות שסיכוייו להצליח בערעור גבוהים, וכי ביצועו המיידי של פסק הדין ימיט עליו נזק רב, שקשה יהיה לתקנו במידה ותצלח דרכו בערעור." (ראו גם, ע"א 4887/08 בנאי נ' סמולנסק דיאמונד (ישראל) בע"מ, טרם פורסם (17.11.2008); ע"א 7725/08 ורסצ'ה 83 בע"מ נ' Gianni Versace S.P.A., טרם פורסם (22.9.2008); בש"א 7637/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, טרם פורסם (13.11.2006); ע"א 9750/05 אליהו נ' אלנר, טרם פורסם (14.2.2006); ע"א 9117/03 זהר נ' ברדויל, לא פורסם (27.10.2003); בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה חיפה, פ"ד נ(5) 403, 405-406 (1997); בש"א 86/89 הרפז נ' אחיטוב, פ"ד מג(1), 334, 336 (1989); י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), 859-860). 11. 11. יתרה מזאת, בהתייחס למאזן הנוחות בין הצדדים, קבע בית המשפט העליון בשורה של פסקי דין, כי לא בנקל ידחה בית המשפט בקשה לעיכוב ביצוע שעניינה פינוי אדם מדירת מגוריו, שכן ההנחה היא שבנסיבות אלה יהא קושי להשיב את המצב לקדמותו היה והמבקש יזכה בערעורו. כפי שעמדה על כך כב' השופטת ע' ארבל ברע"א 7682/05 לוי נ' מינהל מקרקעי ישראל, טרם פורסם (2.11.2006), בקובעה כי פינוי אדם מדירת מגורים טומן בחובו, מטבע הדברים, משמעויות רחבות יותר שאינן ברות פיצוי כספי. (ראו גם, רע"א 9798/08 טולדנו נ' ורסנו, טרם פורסם (7.1.2009); רע"א 678/08 פרוספריטי פי.די.אם.איי. שרותי מזון (1997) בע"מ, טרם פורסם (24.1.2008); ע"א 8564/06 סולטאני נ' בנק לאומי לישראל, טרם פורסם (26.2.2007); רע"א 5533/06 נחום נ' קרן אהרונסון בע"מ, טרם פורסם (2.8.2006)). כך בענייננו, משבית משפט זה קיבל את ערעור המשיבים בפסק הדין והורה על פינוי המבקשים מדירת מגוריהם. סבורני כי במאזן הנוחות בין הצדדים ידם של המבקשים על העליונה, שכן הנזק שעלול להיגרם למבקשים כתוצאה מפינוים מדירת המגורים בה הם מתגוררים מזה עשרות שנים, החל משנת 1972, לרבות אי הנוחות והטרדה, גדול מנזקם של המשיבים, שעיקרו נזק כלכלי הניתן לפיצוי, ובשים לב כי בית המשפט העליון הורה על מועד סמוך למתן תשובה לבקשת רשות הערעור (עד ליום 17.11.2009). 12. 12. בהתייחס לסיכויי הערעור, הנבדקים בשלב זה באופן לכאורי, אין בידי להעריכם, שכן במסגרת פסק הדין נדרש בית משפט זה לסוגיה משפטית שעיקרה פרשנות הוראות חוק הגנת הדייר ביחס לדייר מוגן נדחה שהינו עובר ברחם עימו במועדים הקבועים בחוק. בנסיבות אלה, השיקול שעניינו מאזן הנוחות הוא שיכריע, שכן שני שיקולים אלה תלויים זה בזה ומושפעים זה מזה (ראו גם, ע"א 8389/08 ד"ר גראץ נ' נבון, טרם פורסם (7.12.2008); ע"א 4086/04 שכטמן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, לא פורסם (25.7.2004); עע"מ 9177/01 אחים שרבט יוזמים ובונים בע"מ נ' עיריית תל-אביב יפו, פ"ד נו(2) 163, 167 (2002)). סוף דבר 13. 13. לאור האמור לעיל, הנני נעתר לבקשה ומורה על עיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן החלטה בבקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון. המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות הבקשה בסך של 2,500 ש"ח, בשל הגשתה בחלוף המועד לביצוע פסק הדין. המזכירות תשלח העתק ההחלטה לבאי-כוח הצדדים. ניתנה היום, ל' בחשון, תש"ע (17 בנובמבר 2009), בהעדר הצדדים. משה רביד, שופט ביצוע פסק דיןעיכוב ביצוערשות ערעור (בזכות או ברשות)ערעורפינוי