השיקולים לאישור בקשה לחיקור דין בחוץ לארץ דומים לאלו שנקבעו לעניין גביית עדות מחוץ לתחום. פסק הדין המכונן בנושא האחרון הוא ע"א 84/51 בירד-קלינגהופר נ' בלום, פ"ד ו 198 (1952) (להלן - עניין קלינגהופר). פסק דין זה עוסק בשאלה מתי יש להתיר גביית עדות מחוץ לתחום לפי הוראה בפקודת העדות, שסעיף 13 לפקודת הראיות בא תחתיה. בעניין קלינגהופר נקבעו שלושה מבחנים שעליהם להדריך את בית המשפט הדן בבקשה: האחד, האם פניית המבקש לבית המשפט נעשתה בתום לב; השני, כלום עדותם של העדים שמבוקש להעידם מחוץ לתחום רלוונטית לשאלות שבמשפט; השלישי, האם קיימת "סיבה טובה" המונעת את הופעת העדים הנמצאים בחוץ לארץ (עניין קלינגהופר, עמ' 202). בעוד ששני השיקולים הראשונים אינם מעוררים בעיה עקרונית מיוחדת ולא הצריכו פרשנות מרובה, הרי באשר לשיקול השלישי התפתחה פסיקה ענפה שדנה בשאלה מהי "סיבה טובה" לאי הגעתם של עדים מחוץ לארץ (ראו עניין דורי, פיסקאות 9-8 לחוות דעתי ופיסקה 3 לחוות דעתה של חברתי השופטת מ' נאור, וההפניות שם). החלטה בעניין גביית עדות בחוץ לארץ, וכן לגבי ביצוע חיקור דין, צריכה לאזן בין הצורך בגביית העדות לשם ירידה לחקר האמת לבין הפגיעה הנגרמת לבעל הדין שכנגד בשל כך שאין ביכולתו לקיים חקירה נגדית ככל משפטה וחוקתה. בגדר איזון זה ניתן משקל לנתונים שונים, גם כאלו שאינם קשורים לסיבה הישירה שבגינה נמנע העד מלהופיע, כגון: האם קיימת חשיבות מיוחדת להתרשמות ממהימנותו של העד (ראו, רע"א 6021/05 Ruth Simon Sharp נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 7.8.05)); האם תהיה לצד שכנגד אפשרות לחקור חקירה נגדית אפקטיבית, ולוּ חלקית, במהלך גביית העדות (השוו, עניין דורי, פיסקה 21 לחוות דעתי); חשיבותה של העדות לעניינו של בעל הדין (ראו, רע"א 3005/02 SmithKline Beecham P.L.C. נ' אוניפארם בע"מ, פ"ד נו(6) 865 (2002)); ויכולתו של בעל הדין להשפיע על העד להגיע לארץ (שם). עוד יש לבחון במקרים מסוימים האם גביית העדות מחוץ לתחום השיפוט לפי סעיף 13 לפקודת הראיות או על דרך של חיקור דין, אינה פוגעת בתקנת הציבור. חיקור דין