א. בקשה מטעם המבקשים, לחילוט ערבות בנקאית שהופקדה ע"י המשיבה בקופת בית המשפט, בהתאם להחלטה מיום 17.5.06, בה התקבלה בקשת המשיבה, ועוכבו הליכי מכר שהתנהלו בלשכת ההוצאה לפועל. ב. העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, הן כדלקמן: המשיבה הינה בעלים משותפים של מקרקעין הידועים כחלקות 28, 29 ו 30 בגוש 8233, המהווים מגרש ברח' הרצל בנתניה (להלן: "המגרש"). כערובה לחיוביה, משכנה המשיבה את זכויותיה במגרש לטובת המבקש 1. במהלך שנת 1995 הגיש המבקש 1 את שטרי המשכנתא למימוש במסגרת הליכי הוצל"פ. בשנת 1997 הגיעה המשיבה להסדר נושים שאושר במסגרת תיק פש"ר. עקב מחלוקת שנפלה בין הצדדים, באשר לתקופת הפדיון העומדת למשיבה ודחיית בקשתה בטענת 'פרעתי', מונה המבקש 2 ככונס נכסים על זכויות המשיבה במגרש. הכונס החל בביצוע פעולות לשם מכירת המגרש לצד ג'. בקשה שהוגשה מטעם המשיבה, לביטול מינויו של כונס הנכסים, נדחתה. ביום 22.1.06 חתם כונס הנכסים על הסכם למכירת המגרש לצד ג' המותנה באישור ראש ההוצל"פ. יומיים לאחר מכן, הגישה המשיבה בקשה נוספת לביטול מינויו של כונס הנכסים, בטענה כי אינו פועל בהתאם להוראות ראש ההוצל"פ ואינו מעביר את בקשותיו לעיונה, באופן הפוגם ביכולתה לקחת חלק פעיל בהליך המכר. ביום 29.1.06 הגיש הכונס בקשה לאישור הסכם למכירת מגרש לצד ג'. ביום 20.2.06, לאחר קבלת תגובת כונס הנכסים לבקשה, נדחתה הבקשה ונקבע, בין היתר, כי נראה שהמדובר בבקשת סרק שכל מטרתה לדחות את הליכי המכר. ביום 7.3.06 הגישה המשיבה בקשת רשות ערעור על החלטה זו. ביום 2.5.06 הגישה המשיבה לביהמ"ש המחוזי בקשה לעיכוב הליכי ההוצל"פ למימוש הנכס (בש"א 10092/06). בו ביום ניתן צו ארעי בכפוף להפקדת 7,500 ₪ שהופקדו. המבקשים הגישו תגובה, בה פרטו את היקף העסקה שעיכובה מבוקש, הנזקים הצפויים ועוד טענו כי מדובר בהליך סרק נוסף לעיכוב הליכי המכר. בנוסף, עתרו המבקשים לביטול הצו הארעי והקדמת מועד הדיון בבר"ע. ביום 17.5.06 ניתנה החלטת כב' השופטת רות רונן, שקבעה כדלקמן: "לאחר עיון בבקשה, בתשובה ובתגובה, ולאור שקילת סיכויי הבר"ע ושיקולי מאזן הנוחות (הנזק האפשרי למשיב אם יעוכבו ההליכים, והנזק האפשרי למבקשת אם הם לא יעוכבו), אני סבורה כי יש מקום להעתר לבקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ בתנאי שהמבקשת תפקיד בקופת בית המשפט תוך 7 ימים מהיום, סכום מזומן או ערבות בנקאית צמודה בסך 100,000 ₪..." (הדגשות שלי - י.ש.). בהתאם, הפקידה המשיבה ערבות בנקאית בסכום האמור. ביום 19.10.06 דחיתי, לאחר מתן רשות הערעור, את טענות המשיבה לגופן. ביום 22.10.06 הגישו המבקשים בש"א זו שבפני, בה עתרו לחילוט הערובה. ביום 20.11.06 החליט ראש ההוצל"פ לאשר את מכירת חלקה 29 מבין חלקות הנכס. המשיבה הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו, שנדונה אף היא בפני (בר"ע 2984/06). ביום 12.8.07, לאחר מתן רשות ערעור, דחיתי את הערעור. ג. המבקשים טוענים כי עיכוב הליך המכר בתמורה לסכום של 1,400,000 דולר ארה"ב בתוספת מע"מ, במשך למעלה מתשעה חודשים, גרמה לנזקים כבדים ביותר, בשיעור העולה על סכום הערבות, זאת בשל ירידת שער הדולר, אשר הביאה להפסד לקופת הכינוס בסכום של 300,000-500,000 ₪, והפסד בגין אי פירעון החוב, בשיעור הרבית הקבועה באותה עת. בנסיבות בהן הבר"ע נדחתה, כפי שהיה צפוי מלכתחילה, ונגרמו למבקשים נזקים, שהיו ידועים מראש, ומשהצו שניתן בדבר הפקדת מזומן או ערבות בנקאית, נועד להבטיח פיצוי בגינם, ראוי לחלט את הערובה. לחילופין, ראוי לקבוע נוהל לדיון בחילוט הערבות והותרתה בקופת ביהמ"ש עד סיום ההליך. המבקשים טוענים, כי ההבחנה בין ערבות לערבון עניינה רק בשאלת הוכחת הנזק, ובמקרה דנן אין חשיבות להבחנה זו, שכן הנזק שנגרם למבקשים הוכח באמצעות תחשיבים חשבונאיים שצורפו לבקשה. המבקשים מציינים, כי לגישתם ביהמ"ש קבע ערבות בנקאית כערבון, בדומה למזומן, וכראיה קבע: "מזומן או ערבות בנקאית צמודה". על כן, צריכה לחול תקנה 371 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), לפיה ערבון ניתן לחילוט מיידי ללא הוכחת נזק, אם הבר"ע נדחית או הצו פקע. המבקשים טוענים, כי בית המשפט מוסמך לקבוע את שיעור הפיצוי במסגרת חילוט ערבות, טענות המשיבה נדונו ונדחו בכל ערכאה אפשרית, ומשכך, המשיבה שהגישה בקשות סרק ויזמה, ללא הרף, הליכים משפטיים, שגרמו נזקים ועיכבו את המכירה, חייבת לשאת בהוצאות בגין הנזקים שנגרמו. המבקשים מסכימים לקבל את הצעת המשיבה לקיזוז כל ההוצאות שנפסקו לטובתם, מבלי לגרוע מהאמור, לגבי יתרת סכום הערבות הבנקאית. סכום זה עומד לטענת המבקשים נכון ליום 22.6.08 על סך של 48,842.91 ₪, עפ"י תיקי ההוצל"פ. ד. מנגד טוענת המשיבה בתגובתה, כי לאור החלטת ראש ההוצל"פ לממש כל אחת משלושת החלקות בנפרד, הפך החישוב שנעשה ע"י המבקשים, העוסק במכר של 3 החלקות כמקשה אחת, לחישוב בלתי רלבנטי. לטענת המשיבה, לא ניתן למעשה לאמוד את הנזק עד סיום הליכי המכר של כל שלוש החלקות, ועל כן מסכימה המשיבה כי הערבות הבנקאית תשאר מופקדת עד מועד זה. בנוסף, החישוב אינו נכון ומציג נזק וירטואלי ולא ממשי, שכן שער הדולר עלה במועדים הרלבנטים. בסיכומיה, טוענת המשיבה, כי המדובר בערבות שאין ביהמ"ש מוסמך לחלט, זאת במאובחן מערבון, אותו רשאי ביהמ"ש לחלט. בנוסף, טוענת המשיבה, שיש להתחשב גם בכך, שבין הצדדים תלויות ועומדות עדיין תביעות שונות. על אף האמור, מסכימה המשיבה כי מסכום הערבות הבנקאית יקוזזו כל ההוצאות שנפסקו כנגד המשיבה לטובת המבקשים בהליכים שונים וטרם שולמו, המגיעים לשיטתה לסכום של 22,500 ₪. ה. דיון - כאמור, הורתה כב' השופטת רונן בהחלטתה מיום 17.5.06, לאחר שיקולי מאזן הנוחות, בהתחשב בנזקים העלולים להיגרם לצדדים, כי על המבקשים להפקיד "סכום מזומן או ערבות בנקאית צמודה בסך 100,000 ₪". בהתאם להחלטה, בחרה המשיבה להפקיד ערבות בנקאית. בהתאם לסעיף 1 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל") וסעיף 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, הערובה הבנקאית יכולה לשמש הן כערבון והן כערבות. מתוך ההחלטה לא ברור האם הערבות הבנקאית שנקבעה בה נועדה לשמש כערבון או כערובה. סעיף 17 לחוק ההוצאה לפועל, הקובע כי עיכוב ביצועו של פסק דין יהיה "לפי הוראות חוק זה או לפי צו של בית משפט", אינו מתנה עיכוב ביצוע בתנאים. אולם, בתתו סעד זמני, נוהג בית המשפט לחייב את הצד מבקש הסעד בהפקדת ערובה, לפיצוי בגין נזק העלול להגרם לצד השני. זאת אף בטרם נכנס לתוקף התיקון לתקנות סדר הדין האזרחי, בדבר סעדים זמניים. בגדר המשטר המשפטי שחל בטרם התיקון, לא התאפשר חילוט ערבות ללא הוכחת נזק (רע"א 2422/00 אריאל הנדסת חשמל רמזורים ובקרה נ' עיריית בת-ים ואח', פ"ד נו (4) 612 (2002)). תקנה 364 לתקנות סדר הדין האזרחי מתנה מתן סעד זמני בכפוף להתחייבות עצמית וערבות מספקת "לשם פיצוי בגין כל נזק שייגרם למי שאליו מופנה הצו כתוצאה ממתן הצו, אם תיפסק התובענה או אם יפקע הצו מסיבה אחרת;". כמו כן, נקבע כי ביהמ"ש רשאי לצוות בנוסף על הפקדת עירבון " אם שוכנע כי הדבר צודק וראוי בנסיבות הענין;". סכום העירבון לא יעלה על 50,000 ₪ וביהמ"ש רשאי, אם ראה שהדבר מוצדק מטעמים מיוחדים שיירשמו, להעלות את סכום העירבון מעבר לסכום האמור. בענייננו, נראה כי הערבות הבנקאית נועדה לשמש כערבות ולא כערבון, מאחר שנקבע בה סכום העולה על 50,000 ₪, ולא נרשמו טעמים מיוחדים התומכים בקביעת סכום העולה על 50,000 ₪, כאמור. על חשיבות ההבחנה בין ערבות לעירבון, נאמר, בע"א 8759/03 לילי שם טוב נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (לא פורסם, 20.4.05): "להבחנה זו יכולה להיות נפקות, שכן חילוטו של ערבון הותנה בתקנות בתנאים שונים. לגבי ערבות לא נקבע הסדר ברור בדבר חילוטה, ואף קיימת פסיקה הקובעת כי אין בית המשפט מוסמך להורות על חילוטה (ראו רע"א 98/03 מפעלי גדנסקי בע"מ נ' ברום תעשיות טקסטיל בע"מ)." אם אכן מדובר בערובה, הרי שאומנם לא נקבע הסדר ברור לחילוט הערובה. אולם, תקנה 371 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, כי צד יכול להפרע בשל נזקיו באמצעות הערובה, במסגרת ההליך ע"י הגשת בקשה לפיצוי בגין נזקיו או בדרך של הגשת תובענה חדשה: "(ב) חילוט העירבון אינו גורע מזכותו של מי שהעירבון חולט לטובתו להיפרע בשל נזקיו, באמצעות הערובה במסגרת ההליך או בדרך של הגשת תובענה חדשה לפי כל דין, ובלבד שלא ישולם פיצוי יתר..." סבורה אני, כי בנסיבות העניין, כאשר קיימת מחלוקת בין הצדדים, הן לעניין קיומו של הנזק והן לעניין שיעורו (לאור החלטת ראש ההוצל"פ לממש כל אחת מהחלקות בנפרד וההליכים שעדיין מתנהלים בין הצדדים) - ראוי כי יפנו המבקשים לבית המשפט המוסמך בתובענה חדשה, לשם ניהול הליך מסודר בשאלת גובה הנזק (ע"א 8759/03 לילי שם טוב נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (לא פורסם, 20.4.05); רע"א 3203/07 בני בנימין לקרץ י.י. (1993) בע"מ נ' ח'שיבון ח'ליל בע"מ - בפירוק (לא פורסם, 29.8.07)). יתרה מזו, גם אם יש לסווג את הערבות הבנקאית בתיק זה כערבון, הייתה מסקנתי זהה. תקנה 371 לתקנות סדר הדין האזרחי, קובעת תנאים לחילוט ערבון. התנאי לחילוט הערבון הוא כי הבקשה למתן צו זמני לא היתה סבירה בנסיבות העניין ונגרמו למי שניתן כנגדו הצו הזמני נזקים או הוצאות בשל מתן הצו. חילוט ערבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק, להבדיל מעצם קיומו. בענייננו, לא מצאתי כי הבקשה לעיכוב הליכי המכר במסגרת בר"ע לביטול מינויו של הכונס, לא היתה לחלוטין סבירה בנסיבות העניין. "יש לזכור כי חילוט עירבון הוא מהלך קיצוני, ואין הוא ניתן כסעד שבשיגרה ובאופן "אוטומטי" אלא על-פי שיקול-דעתו של בית-המשפט ועל-פי הראיות שהובאו לפניו" (רע"א 98/03 מפעלי גדנסקי בע"מ נ' ברום תעשיות טקסטיל בע"מ, פ"ד נז (3) 727 (2003)). במקרה דנן, סבורה אני כי לא נדרש מהלך קיצוני של חילוט הערבון. מטעמים אלה, הבקשה נדחית. לאור הסכמות הצדדים, יקוזזו מסכום הערבות ההוצאות שנפסקו לטובת המבקשים וכנגד המשיבה, בהליכים השונים שהתקיימו עד היום בין הצדדים, בהתאם לסכום הקבוע בתיקי ההוצל"פ שנפתחו בגינם. המשיבה תפקיד ערבות בנקאית חדשה בגין יתרת הסכום, שלאחר קיזוז ההוצאות. ו. סוף דבר- הבקשה נדחית. בהתאם להסכמת הצדדים, מסכום הערבות הבנקאית יועבר לידי המבקשים סכום ההוצאות שנפסקו לטובתם, בהתאם לסכום הקבוע בתיקי ההוצל"פ. המשיבה תדאג להפקדת שטר ערבות חדש בגין היתרה שלאחר הקיזוז, וזאת לא יאוחר מתוך 15 יום מיום קבלת החלטה זו. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. ניתנה היום, כ"ד בתמוז, תשס"ח (27 ביולי 2008), בהעדר הצדדים. י' שטופמן, שופטת ערבוןפיצויים ללא הוכחת נזקהוכחת נזקחילוט