גירושים פיקטיביים קצבת זקנה

גירושים פיקטיביים קצבת זקנה 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (הנשיא מיכאל שפיצר; בל 2943/06), שדחה את תביעת המערער להשלמת הכנסה, לפי חוק הבטחת הכנסה התשמ"א-1980. על פי החלטת בית הדין האזורי יש לראות את המערערת כמי שמנהלת משק בית משותף עם גרושה, ומשכך, אין היא זכאית לגימלה "כבודדת", כפי שתבעה. לטענת המערערת אין לה כל קשר עם גרושה, וטעה בית הדין קמא בקבעו כי יש לראותה כבת זוגו. 2. במסגרת דיון "קדם ערעור" שקוים בתיק, ביקשו הצדדים כי טיעוניהם כפי שפורטו בדיון וכן נימוקי הערעור ישמשו כסיכומים בכתב. הצדדים ביקשו כי הערעור יועבר אל המותב למתן פסק דין על יסוד הסיכומים בכתב וכלל החומר שבתיק. פסק הדין של בית הדין האזורי 3. בפסק דינו עמד בית הדין על הליכים קודמים שניהלה המערערת, ובעיקר הפנה לפסק דין שניתן ביום 22.8.01 בתביעה קודמת שהגישה כנגד המוסד לביטוח לאומי (השופטת יהודית גלטנר הופמן; בל 1303/00, להלן - פסק הדין הראשון). בפסק הדין הראשון נקבע כי גירושי המערערת ממי שהיה בעלה הינם למעשה גירושין פיקטיביים "שכן כל מטרתם הייתה לשמש עילה ומניע לקבלת קצבת זיקנה". וכן נקבע בפסק הדין הראשון, כי "ככל שהוכח לא חל כל שינוי בין מצבה של התובעת טרם הגירושין ולאחריהם. היא ממשיכה להתגורר בסמוך ל"בן הזוג" הגרוש מבלי שהגירושין שינו דבר כלשהו באורח חייה...". במסגרת הדיון בתביעה מושא ערעור זה, טענה המערערת לפני בית הדין האזורי כי פסק הדין הראשון שניתן בשנת 2001 אינו משקף את אורח חייה כיום, בשנת 2007 "כי העולם משתנה מיום ליום וכן גם התובעת". בפסק דינו קבע בית הדין האזורי כי כדי לבחון אם אמנם השתנו הנסיבות מאז שניתן פסק הדין הראשון היה על המערערת להצביע על שינוי מהותי באורח חייה, ואין די באמירות כלליות בקשר לכך. בית הדין ציין בפסק דינו כי מעדויות התובעת ובנה כפי שנשמעו בפניו עולה, כי לא היה כל שינוי במצב הדברים שבין המערערת לגרושה מאז שניתן פסק הדין הראשון, ועל כן דין התביעה להידחות. בית הדין הוסיף ודחה את טענות המערערת כנגד המוסד לביטוח לאומי, על כך שלא ביצע חקירה ודרישה בתביעה החדשה שהגישה. בית הדין קבע כי אין זה סביר לדרוש מן המוסד לביטוח לאומי לשלוח חוקרים אל המערערת כל אימת שהיא מגישה בקשה לגמלה, כשאין היא מצביעה על שינוי מהותי באורח חייה. לעניין זה ציין בית הדין קמא, כי המערערת נחקרה על ידי חוקרי המוסד לביטוח לאומי בכל פעם לאחר שהגישה תביעה לקצבת זיקנה או הבטחת הכנסה, ובסך הכל שלוש פעמים, ובכל פעם נדחתה התביעה על ידי המוסד. בפעם האחרונה שנדחתה התביעה לאחר חקירה, הגישה המערערת תביעה לבית הדין, ובהסכמתה התביעה נמחקה. 4. עיקרי הטענות שבערעור א. בשלב ראשון נדחתה תביעת המערערת על ידי המוסד לביטוח לאומי עקב כך שיש לה טרקטור. ב. התביעה נדחתה על סמך פסק הדין הקודם מיום 22.8.01 שאיננו רלבנטי למועד הגשת התביעה על ידי המערערת, ואיננו משקף את המציאות מבחינה פרקטית. ג. בית הדין קמא התעלם מכך שהמוסד לביטוח לאומי נדרש על ידי ב"כ המערערת לבדוק את עניין משק הבית המשותף שבין המערערת לגרושה, טרם הגשת התביעה לבית הדין. ד. בית הדין טעה בדחותו את תביעת המערערת על סמך עדות בנה שטען כי שניהם מתגוררים כל אחד במקומו ללא שינוי מקום. באי שינוי מקום המגורים אין כדי לקבוע קיומו של משק בית משותף, מה עוד שהשטח שייך למדינה ולא לגרושה של המערערת. ה. בית הדין טעה בהסתמכו אך על מקום המגורים הקרוב של המערערת לגרושה ובהתעלמו מיתר הקריטריונים לבחינת קיומו של משק בית משותף כמו ביקורים הדדיים, חשבון בנק משותף, קיצבה משותפת רכוש משותף, דברי הלבשה והנעלה של בן הזוג הנמצאים בבית האישה וכיו"ב. ו. במחיקת התביעה שהגישה המערערת לבית הדין קמא לפני שהגישה את התביעה מושא הערעור, אין כדי ללמד על אי זכאות המערערת לגמלה. התביעה הקודמת של המערערת נמחקה בהסכמה לשם הגשת תביעה מסודרת, ולשם מיצוי ההליכים מול פקיד המשיב. ז. בית הדין קמא טעה בקבעו כי אין זה סביר לשלוח חוקר למערערת כל אימת שהגישה בקשה לגמלה, דבר הנוגד את מצוות המחוקק והוראות המשיב אשר מחזיק צוות חוקרים למטרה ספציפית זו. ח. השינוי בין מצבה של המערערת בתקופה נשוא דיון זה לבין מצבה כפי שהתברר בפסק הדין הקודם הוא מקצה לקצה, בכל דבר, חוץ מעניין המגורים. 5. המשיב תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו. לטענתו, לא הצביעה המערערת על כל שינוי לעומת מצבה כפי שהיה לפני שניתן פסק הדין הקודם. גם מתצהירה של המערערת לא ניתן ללמוד על שוני כלשהו, ואף לא מתצהירי העדים שהעידו מטעמה בבית הדין האזורי. המוסד לביטוח לאומי מבצע חקירות כאשר יש ספק בנוגע לזכאות. במקרה הזה, משלא הצביעה המערערת על כל שוני במצבה, לא היה מקום לבצע חקירה בעניינה של המערערת. 6. לאחר שנתנו דעתנו לפסק הדין שבערעור, לטענות הצדדים ולכלל החומר שבתיק הגענו לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות. פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בממצאיו העובדתיים ובמסקנתו המשפטית ולא נמצא טעות משפטית המצדיקה התערבותנו בו. אי לכך, הרינו מאשרים את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. על האמור נוסף עוד ונטעים דברים אחדים כמפורט להלן. 7. אכן, כטענת ב"כ המערערת, נקבעו מבחנים להכרעה בשאלה אם אישה ואיש מנהלים משק בית משותף, למקרים של משפחה ביגמית או משפחה פוליגמית או למקרה שבו בני זוג גרושים מתגוררים יחדיו. עמד על כך חברי, הנשיא סטיב אדלר, במאמרו "האישה הבדווית והבטחת הכנסה במשפחה פוליגמית" (ראו בספר- מעמד האישה בחברה ומשפט בעריכת פרנסיס רדאי, הוצאת שוקן, תשנ"ה- 1995), ובלשון הנשיא אדלר: "המבחנים שנקבעו הינם בעיקר כלכליים חברתיים: האם בני הזוג מתגוררים באותו בית או בסמוך זה לזה; מה המרחק בין בית בת הזוג האחת לבתיהן של בנות הזוג האחרות שעימן גר האיש; האם האישה נשארה בחיק המשפחה או הוצאה ממנה; האם חל שינוי במעמדה בגלל הגירושין או בגלל אירוע אחר;..." ועוד (ראו שם בעמ' 141). ואמנם, כרגיל, יבחן בית הדין את השאלה בדבר קיומו של משק בית משותף על פי המבחנים האמורים, וכל זאת בשים לב לכך ש"הענקת גמול הבטחת הכנסה לכל אחת מן הנשים במשפחות פוליגמיות נוגדת הן את לשון החוק והן את שיטת המחוקק. יתר על כן, מתן גמלה במקרים אלה פירושו מימון ועידוד נישואין ביגמיים ופוליגמיים הנוגדים את חוקי המדינה..." (ראו שם בעמ' 145 למאמר התייחסות למדיניות הרצויה). 8. ומן הכלל אל הפרט- בהליך הקודם שניהלה המערערת בבית הדין האזורי (תיק בל 1303/00 ) נתן בית הדין דעתו לתשתית העובדתית כפי שנפרשה לפניו, וקבע כי יש לראות את המערערת כמי שמנהלת משק בית במשותף עם גרושה, באשר לא הוכח כל שוני לענין זה בין דרך התנהלותם של בני הזוג לפני הגירושים ואחריהם. על פסק הדין הזה לא הוגש ערעור. קביעות בית הדין האזורי בנוגע לאותה תקופה הפכו איפוא להיות קביעות חלוטות. אין המערערת חולקת על גישתו של בית הדין האזורי, כפי שבאה לידי ביטוי בפסק דינו , כי על מנת שתוכר זכאותה להשלמת הכנסה כמי שהיא "בודדת" ואינה מנהלת משק בית משותף עם בן זוגה, היה עליה להצביע על שינויים שחלו במצבה לאחר שניתן פסק הדין הקודם. לטענתה, חלו אצלה שינויים משמעותיים לעומת מה שנקבע בפסק הדין הקודם ובית הדין קמא נתפס לכלל טעות כשהסתמך על מקום מגוריה בסמיכות לגרושה, שלא השתנה. בקשר לכך הדגיש את האילוצים בהם חיים התובעת וגרושה שאינם מאפשרים להם לשנות את מקום המגורים בסמיכות זה לזה. אלא שעיון בחומר הראיות שהיה בפני בית הדין האזורי כמו גם בפרוטוקול הדיון מעלה, כי המערערת לא הציגה בפני בית הדין קמא ראייה בדבר שינויים כלשהם שחלו במצבה לעומת המצב כפי שעמד בבסיס פסק הדין הקודם. כל שטענה המערערת בתצהירה לפני בית הדין קמא בהליך זה הוא שהיא גרה לבדה בצריף ליד ילדיה, וכי היא מנותקת מגרושה "מזה הרבה שנים". בסעיף 5 לתצהירה היא מפרטת עובדות שונות המבססות טענתה בדבר היותה מנותקת מבן זוגה וכולן, כך היא טענת, מתייחסות למצבה מאז שהתגרשה ממנו. טענות אלה של המערערת כבר נדחו בפסק הדין הקודם שכאמור הפך לחלוט. נמצאנו למדים כי אין המערערת מצביעה בתצהירה על כל שינוי שחל במצבה לאחר שניתן פסק הדין הקודם, כי אם ההיפך מכך. טענתה היא לאותו מצב בו היא מצויה מאז התגרשה מבעלה. על העדר שינוי במצב היחסים שבין המערערת ובעלה העיד גם בנם, שבעדותו בבית הדין מסר: "המצב בין ההורים שלי הוא כך כבר הרבה זמן, לא היה שום שינוי מעולם, מאז הגירושים אין שינוי במצב". (ההדגשה שלי - ר.ר.). 9. הינה כי כן, לא רק שלא הוצגה כל ראיה פוזיטיבית בפני בית הדין קמא בדבר שינוי בסוג הקשר שבין התובע וגרושה מאז שניתן פסק הדין הקודם, אלא ההיפך מכך. לפי העולה מן הראיות שהיו בפני בית הדין קמא הכל נשאר כשהיה, ולא רק המגורים בסמיכות הם שנותרו על כנם כפי שהיו. בנסיבות אלו לא טעה בית הדין האזורי כשקבע, שכבר נדחתה תביעתה של המערערת על בסיס התשתית העובדתית הזו, ובהעדר כל שינוי במצב, דינה של התביעה להידחות. 10. נוסיף עוד ונציין, כי אף אין בסיס לטענת המערערת כנגד המוסד לביטוח לאומי שלא שלח את חוקריו לביצוע חקירה נוספת. מן התיק עולה כי בוצעה חקירה של המוסד בעניין תביעה שהמערערת הגישה בשנת 2005. משלא נטען בתביעה שהוגשה בסמוך לאחר מכן למוסד לביטוח לאומי, לשינוי כלשהו, שאירע לאחר אותה חקירה, אין למצוא טעות בהחלטת המוסד לביטוח לאומי שלא לבצע חקירה נוספת. הינה כי כן, נוכח האמור לא נותר אלא לקבוע, כי דינו של הערעור להידחות. 11. למותר לציין כי אם יחול שינוי רלוונטי במצבה של המערערת לעניין בחינת מערכת היחסים שלה עם גרושה, ואף יוצגו ראיות שמהן עולה כי יש לבחון זכאותה של המערערת כבודדה, ממילא יהיה צורך לשוב ולבחון את תביעתה של המערערת, לגופה. סוף דבר - הערעור נדחה, אין צו להוצאות. קצבת זקנהגירושין