מה נחשב מעילה באמון ? 1. המערערת מועסקת בשירות המדינה מזה עשרים שנה. בשנים 1995-1998 הועסקה המערערת בתפקיד סגנית הממונה על משאבי אנוש ביחידה למשאבי אנוש במשרד התיירות. על-פי כתב התובענה המתוקן, בתקופה שבין ינואר 1995 ועד מרץ 1998 דיווחה המערערת דים שונים על עבודה בשעות נוספות שלא ביצעה בפועל, באמצעות הגשת טופס אש"ל שאושר על-ידי הממונה עליה, מר דוד חזן. באמצעות דיווחים כוזבים אלו קיבלה המערערת שכר שלא כדין מקופת המדינה. המערערת הודתה בעובדות שפורטו בתובענה המתוקנת והורשעה בעבירות לפי סעיפים 17(1), 17(2), 17(3) ו-17(4) לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963. בית-הדין גזר על המערערת את העונשים הבאים: נזיפה חמורה, פיטורין, השבה של שתי משכורות קובעות ופסילה לשירות המדינהחר פיטורין לפרק זמן של חצי שנה שלאחריה יוענקו לה זכויות גמלה מלאות. הערעור מופנה נגד אמצעי המשמעת שהושתו על המערערת. טענתו העיקרית של בא-כוח המערערת היא כי טעה בית-הדין כשהורה על פיטוריה של מרשתו. כן טען כי טעה בית-הדין בכך שגזר על המערערת את אמצעי המשמעת החמור ביותר מבין האמצעים שנקבעו בחוק המשמעת. לטענת בא-כוח המערערת, אף טעה בית-הדין כאשר הסתמך לעניין זה על פסק-דינו של בית-משפט זה שניתן בעניינה של עובדת אחרת באותו משרד, שנגזר עליה עונש של פיטורין עקב מעשים שונים הקשורים בקבלת שכר בגין שעות נוספות שלא בוצעו. (עש"מ 1804/01 מדינת ישראל נ' אסתר אלקריף (טרם פורסם), להלן- אלריף). לטענתו, עניינה של מרשתו פחות חמור מזה של אלקריף, ואין לגזור את דינה באותה מידת חומרה. 2. שקלתי את טענות המערערת ובאתי לכלל מסקנה כי בהתחשב במכלול נסיבות העניין ובנסיבותיה האישיות של המערערת, אכן החמיר עמה בית-הדין בהניחו כי עניינה זהה לזה של אלקריף. הפרטים הקשורים בביצוע העבירות על ידי המערערת נפרשו בטיעוני הצדדים הן בבית הדין והן לפניי. מהלך הדיון מסר בא-כוח המשיב כי במשרד התיירות נתגלתה פרשה רחבת היקף בה היו מעורבים מספר ניכר של עובדי המשרד, אשר דיווחו במידה זו או אחרת על שעות נוספות שלא ביצעו וקיבלו שכר עבורן. על חומרת המעשים ועל אופיים המשחית של הדיווחים הכוזבים כתופעה שיש לעקרה משורש עמדתי בפסק-דין הנ"ל בעניין אלקריף, שהיה חלק מאותה פרשה, וכך נאמר שם: מעשה שיש בו שליחת יד בכספי ציבור המבוצע בידי עובד הציבור, הוא מעשה שפגיעתו בשירות רבה. כבר נאמר לא אחת בפסיקתנו, כי עובד הציבור הוא נאמן הציבור. החומרה במעשים מן הסוג שבו הורשעה המשיבה, אינה נעוצה בהיזק הכספי ואף לא בחסר בממון בקופת המדינה, אלא במעילה באמון הכרוכה במעשים אלה. קשת המעשים הנכללים בעבירות של מעילה באמון היא מגוונת ומבטאת מידות חומרה שונות. היא כוללת עבירות חמורות כגניבה ממעביד, מעשי מרמה או זיוף וכן הפרת אמונים ואף מעשים שאינם פליליים במובהק, אשר היסוד של מעילה באמון הוא היסוד הדומיננטי בהם. בשל עוצמת הפיתוי והקלות בה ניתן להערים על המערכת בכל הנוגע לקבלת טובות הנאה שלא כדין, יש להקפיד על כך שאמצעי המשמעת שיוטלו על עובד שסטה מן השורה יהוו תגובה הולמת ומרתיעה. מידת החומרה של האמצעי המשמעתי ההולם תלויה באופי המעשים האסורים בנסיבות ביצוע המעשים, בהיקפם ובתפקידו של העובד.(עש"מ 1804/01 מדינת ישראל נ' אסתר אלקריף (טרם פורסם)). כאמור, ממידת חומרת המעשים יגזרו אמצעי המשמעת. המערערת הורשעה בקבלת שכר בגין שעות שלא עבדה, על-פי דיווחים בטופסי אש"ל שהגישה לממונה עליה ושאושרו על-ידיו. הטענה שהועלתה על ידי בא-כוחה, שיש לראות נימוק לקולה באישור הממונה, אינה מקובלת עלי. עם זאת, בקביעת העונש יש לתת את הדעת למכלול נסיבות העניין ולדרגת החומרה ביחס לכל אחד מהמעשים שנחשפו במסגרת אותו משרד, בו נראה כי הונהגה נורמה פסולה על-ידי העובדים. הגיעו הדברים לידי כך, כי נפתחו הליכים גם נגד הממונה על המערערת. אף כי כל דיווח בגין שעות עבודה שלא בוצעו הוא חמור ויש בו מעילה באמון הרי, יש להבחין בין עניינה של המערערת לעניינה של אלקריף. במסגרת המדרג שציינתי ראיתי חומרה מיוחדת במעשיה של אלקריף, אשר על עונשה הסתמך בית-דין בעניין שלפנינו. באותו מקרה ניצלה העובדת את תפקידה כאחראית על הזנת הנתונים למחשב ושינתה את שעות הכניסה והיציאה שלה בלמעלה מארבע מאות מקרים בכדי לקבל שכר עבור שעות אלו. יש מקום להבחין בין מי שנמצאה בתפקיד רגיש הכולל גישה למערכות המידע המשמשות לבקרה על כלל העובדים ומעלה באמון בעניין זה שבאחריותה, לבין נסיבות ביצוע העבירה על ידי המערערת, כפי שהודתה בהן בכתב התובענה המתוקן. 3. בבואנו להפעיל אמצעי משמעת ינחו אותנו עקרונות הנגזרים מאופיים העונשי של אמצעים אלה. תכליתם של אמצעי המשמעת היא הגנה על טוהר השירות הציבורי, על תדמיתו ועל אמון הציבור בו. לשם כך נטיל אמצעים שיש בהם כדי לתרום להרתעה מפני התנהגות בלתי הולמת ונקפיד על אחידת הענישה בהתאם למתחייב מעקרון השוויון. אך לעולם נביא בחשבון גם את ענינו האינדבידואלי של כל עובד או עובדת, הן מבחינת נסיבות ביצוע העבירה והן מבחינת הנסיבות האישיות. כאשר בוחנים את עניינה של המערערת על-פי אמות מידה אלה, נראה כי הנסיבות לקולה במקרה דנא אכן דומות לאלה של אלקריף. בשני המקרים מדובר בעובדות ותיקות, אשר עבדו בשירות המדינה מזה עשרים שנה, וזכו להערכת הממונים עליהן במשרד. שתיהן הביעו חרטה על מעשיהן. גם כאן מדובר בעובדת שנסיבותיה המשפחתיות אינן פשוטות: המערערת היא אם לארבעה ילדים, שעל-פי הנטען נושאת בעול פרנסת המשפחה, הנמצאת במצוקה כלכלית. ביחס לתפקידה של המערערת, צדק בית-הדין בשקלו כנימוק לחומרה את מעמדה של המערערת כסגנית הממונה על משאבי אנוש במשרד. מנגד, אין להתעלם מכך שלא הייתה ממונה על נושא שעות העבודה במחלקתה ואף לא על מאגרי המחשב. זאת ועוד, בית-הדין ראה להבחין בין המערערת לבין עובדת אחרת מאותו משרד, שאף היא הורשעה בגין מעשים דומים של דיווח על שעות נוספות וקבלת שכר עבורן בלא שביצעה עבודה. (בד"מ 138/00 בעניי פנינה אדרי), אך בית הדין החליט שלא להורות על פיטוריה של אותה עובדת. נראה בעיני כי עניינה של המערערת דומה יותר למקרה אחרון זה מאשר לעניין אלקריף, ובא-כוחה אומנם ביקש, למעשה, כי עונשיהן יועמדו על בסיס שווה. גם המשיב ביקש להשוות בין המערערת לבין אדרי ומטעם זה אף הגיש ערעור באותו עניין בו ביקש להחמיר עם אדרי ולהורות על פיטוריה. הנה כי כן, לעניין הצורך בהשוואת עונשן של השתיים לא הייתה מחלוקת, השאלה שהוצבה בפניי, היא, האם להקל עם המערערת או להחמיר עם העובדת הנוספת. 4. בנסיבות העניין ראיתי להבחין בין המערערת לבין מקרה אלקריף ולקבוע כי עונשה של המערערת יהיה דומה לעונשה של הגב' אדרי, העובדת הנוספת במשרד. לפיכך, רואה אני לקבל את הערעור ולהקל באמצעי המשמעת שהוטלו על המערערת בכך שעונש הפיטורין שנגזר עליה יבוטל. תחתיו יוט על המערערת, בנוסף לנזיפה החמורה שהושתה עליה, גם עונש של הורדה בדרגה אחת למשך שנתיים. אוסיף עוד, כי בבית הדין קמא הצהיר בא-כח המערערת על הסכמת מרשתו להשבה מלאה של הכספים שנטלה שלא כדין, ובאת-כח התביעה הודיעה כי מדובר בתשלום בגובה חמש משכורות. ככל הנראה, נוכח ההחלטה על הפיטורין, נמנע בית הדין מלהורות על השבה מלאה. עתה, עם קבלת ערעורה לעניין הפיטורין, משהחלטתי להעמיד את אמצעי המשמעת על נזיפה חמורה והורדה בדרגה למשך שנתיים, מורה אני כי המערערת תשיב את הכספים שקיבלה שלא כדין במלואם. ההשבה תיפרש בתשלומים חודשיים שווים למשך תקופה של שנה מיום 1.3.02. הערעור מתקבל, איפוא, במובן זה שהפיטורין יבוטלו ויקויימו אמצעי המשמעת שפורטו לעיל. מעילה באמוןשאלות משפטיות