1. לפי חוק המזונות (הבטחת תשלום) תשל"ב-1972 (להלן - "החוק" או "חוק המזונות"), משלם המוסד לביטוח לאומי (להלן - "המוסד") תשלום חודשי למי שניתן לטובתו פסק דין למזונות על ידי ערכאה מוסמכת. התשלום החודשי הוא בגובה המזונות שנפסקו בפסק הדין למזונות או בגובה התשלום שנקבע בתקנות, לפי הסכום הנמוך (סעיף 3 לחוק). פסק דין למזונות, עליו חלות הוראות החוק, הוא פסק דין לפיו חייב אדם לשלם מזונות לבן זוגו או לילדו הקטין או להורהו (סעיף 1 לחוק). המונח "ילד קטין" מוגדר בחוק - כך: "ילד קטין" - לרבות קטין מאומץ וילד בגיר שאינו מסוגל לכלכל את עצמו. השאלה שעמדה לדיון בבית הדין האזורי ובפנינו היא האם חייל בשרות סדיר בצבא הוא "ילד בגיר שאינו מסוגל לכלכל את עצמו" ובמילים אחרות, האם התשלום אותו חייב המוסד לשלם לפי חוק המזונות נועד לחול גם על חיילים בשירות סדיר. בית הדין האזורי השיב על שאלה זו בחיוב ומכאן ערעור המוסד בפנינו. עובדות המקרה וההליך בבית הדין האזורי 2. המשיבה הינה אם לארבעה ילדים, ילידי השנים 1979, 1982, 1985 ו-1989. נישואיה של המשיבה לאביהם של ילדיה לא עלו יפה והם התגרשו. הסכם הגירושין עליו חתמו בני הזוג אושר בפסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע ביום 26.3.97 (תמ"ש 4650/97). על פי הסכם הגירושין התחייב אביהם של הילדים לשלם למשיבה מזונות חודשיים בסך של 2,000 ש"ח עבור ילדיהם המשותפים וזאת עד הגיעם לגיל 21. 3. האב לא עמד בהתחייבותו לתשלום המזונות. על רקע זה פנתה המשיבה למוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) בבקשה לתשלום המזונות לפי סעיף 4 לחוק המזונות. המוסד אישר את בקשת המשיבה ושילם לה ולילדיה מזונות. אולם, כאשר שניים מילדיה של המשיבה הגיעו לגיל 18 (ילדי שנת 1979 ושנת 1989), הפסיק המוסד את תשלום המזונות עבורם. המשיבה סברה כי לא היה מקום להפסיק את התשלום עבור ילדיה אשר הגיעו לגיל 18 והתגייסו לשירות סדיר בצה"ל. בקשר לכך פנתה המשיבה לבית הדין האזורי בבאר שבע ותבעה לבטל את החלטת המוסד להפסיק את התשלום. 4. המשיבה טענה שעל המוסד להמשיך ולשלם את מזונות עבור שני ילדיה שהגיעו לגיל 18 עד הגיעם לגיל 21 וזאת בשל שירותם בצה"ל. לטענת המשיבה הילדים הללו עונים להגדרת "ילד קטין" שבסעיף 1 לחוק המזונות כיוון שאינם מסוגלים לכלכל את עצמם. עוד הוסיפה המשיבה כי העובדה שהמוסד יכול לגבות החזר תשלומים מן החייב - הוא אבי הילדים - מצדיקה את עמדתה. המוסד טען כי את הביטוי "אינו מסוגל לכלכל את עצמו" יש לפרש בהקשר של יכולת כלכלית להשתכר. במקרה זה, כך טען המוסד, ילדיה של המשיבה מסוגלים לעבוד, אך אינם פנויים להשתכר בשל שירותם הצבאי ולכן אין הם נופלים להגדרת קטין שבחוק. 5. בית הדין האזורי (השופט משה טוינה; בל 2775/00) קיבל את תביעת המשיבה וקבע כי במציאות של היום יש לראות את מי שמשרת שירות חובה כמי שאינו יכול לכלכל את עצמו. בפסיקה זו הסתמך בית הדין האזורי על פסק דינו של בית המשפט העליון בו נקבע, בין היתר, כי תקופת התלות של ילדים בהוריהם נמשכת עד לסיום שירות הצבאי הסדיר (ע"א 4480/93 פלוני נ' פלוני ואח', פ"ד מח(3) 461). לדעת בית הדין האזורי, לאור המציאות החברתית אשר מצאה ביטוי הן בפסיקת בית המשפט העליון והן בחקיקה, ניתן לראות את ילדי המשיבה כ"תלויים" ו"כמי שאינם מסוגלים לכלכל את עצמם" בתקופת שרותם הסדיר. כמו כן הסתמך בית הדין האזורי על הגדרת "ילד" בסעיף 283 לחוק הביטוח הלאומי. הערעור 6. על פסק דינו של בית הדין האזורי מערער המוסד בפנינו. לטענת המוסד, הגדרת "ילד קטין" שבסעיף 1 לחוק אינה חלה על ילד בגיר בתקופת שירותו הסדיר. לטענתו, את סעיף 1 לחוק, על פי לשונו ותכליתו, יש לפרש כחל על מי שאינו מסוגל לכלכל עצמו בשל ליקוי נפשי או רפואי ואין לו אפשרות להשתכר בפועל מעבודה. כן מוסיף המוסד שבית הדין האזורי התעלם מהפרשנות שניתנה על ידי בית דין זה למונח "מסוגל לכלכל את עצמו" שבסעיף 130(א) בחוק הביטוח הלאומי (דב"ע לג/156-0 אלול מרסל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ו' 270). המוסד טוען כי בית הדין האזורי טעה בהסתמכו על פסק הדין של בית המשפט העליון. לטענת המוסד, יש להבחין בין מישור היחסים שבין האב לילדיו לבין מישור היחסים שבין המוסד לזוכה על פי פסק למזונות לפי החוק. לטענתו, יש להבחין בין היקף החובה החלה על אבי הילדים לשלם מזונות, לבין היקף הנטל הכספי שיש להעמיס על אוצר המדינה. עוד טוען המוסד כי עם הגיעו של קטין לבגרות, אין הוא זכאי למזונות מכוח תביעת האם, אלא מכוח עצמו (רע"א 956/94) קרקו נ' קרקו, תק-על(94) 2, 1224). לשיטת המוסד טעה בית הדין האזורי גם בהסתמכו על הגדרת "ילד" שבסעיף 238 לחוק הביטוח לאומי. לטענתו, המחוקק הרחיב את הגדרת המונח "ילד" באותו סעיף כך שיכלול גם משרתים בצבא מעל גיל 18 במקרים מיוחדים, בהם בפועל קיים במשפחה מפרנס אחד בלבד. בנוסף, למונח "ילד" משמעות שונה בהקשרים שונים בחוק הביטוח הלאומי, כגון פרק ד' שבחוק הביטוח (ביטוח ילדים) בו נקבע כי "ילד" יוכר כמי שטרם מלאו לו 18 שנים. המשיבה תומכת בפסיקת בית הדין האזורי. בהתאם להחלטתנו מיום 21.3.04 הודיעה המדינה כי היא מאמצת את עמדתו של המוסד, לפיה אין להרחיב את תחולתו של חוק המזונות באופן שבגיר המשרת בשירות צבאי סדיר ייכלל בהגדרת "קטין" לצורך החוק, וזאת ללא צורך להתייצב בערעור. המסגרת החקיקתית 7. סעיף 2 לחוק המזונות קובע: "הזכות לתשלום לפי חוק זה 2. (א) זוכה שהוא תושב ישראל זכאי לבקש מאת המוסד תשלום חודשי לפי הוראות חוק זה...". ההסדר הקבוע בחוק נועד לאפשר לכל אישה אשר בעלה מפר את התחייבותו המעוגנת בפסק דין מוסמך לתשלום מזונות ילדיו, לפנות למוסד ביטוח לאומי בבקשה לתשלום חודשי במקום לנקוט הליכי הוצאה לפועל. הדבר עולה מדברי ההסבר להצעת החוק: "המטרה הסופית של החוק המוצע היא לאפשר לכל אשה שזכתה במזונות על פי פסק דין לקבל מהמוסד לביטוח לאומי תשלום חודשי; שהרי חזקה היא שהאשה זקוקה להגנת המחוקק, לפחות כדי למנוע ממנה בזיון הליכי הוצאה לפועל נגד אביהם של ילדיה... מכאן ההצעה להשלים את מטרת החוק בהדרגה, בהתחשב בעובדה שהפעלת החוק במלוא היקפו יש בה כדי להכביד במידה ניכרת על תקציב המדינה. על כן ניתנה הסמכות לשר המשפטים לקבוע בתקנות, בהתייעצות עם שר האוצר, את סוגי הזוכים הרשאים לקבל מהמוסד לביטוח לאומי תשלום חודשי ולקבוע את שיעור התשלום". (הצעות חוק 922, תשל"א, עמוד 94). 8. סעיף 3 לחוק מתייחס לשיעורי התשלום ונאמר בו כך: "שיעור התשלום 3. שיעורי התשלום הם כפי שנקבעו בפסק הדין למזונות או בתקנות, הכל לפי השיעור הקטן יותר". הוראה זו משמעה כי נקודת המוצא לתשלום המזונות הוא סכום המזונות כפי שנפסק בפסק המזונות, בכפוף לתקרה הקבועה בתקנות. שיעור התשלום שנקבע בתקנות תואם היום את השיעור המוגדל שבתוספת התקנות לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1980 (תקנה 4 לתקנות המזונות (הבטחת תשלום) תשל"ג-1973). בכך ביקש המחוקק להבטיח לאישה ולזכאים האחרים למזונות, תשלום מזונות מאוצר המדינה, כדי להבטיח לציבור הזכאים למזונות קיום מינימלי ברמה מסויימת, בין השאר תוך התחשבות במגבלות ואילוצים תקציביים. אין צורך לאמר כי הגבלת תשלום המזונות מקופת המוסד (המדינה) אינה באה לפטור את החייב בתשלום המזונות מכל התחייבותו ושמורה לזכאים למזונות הזכות לתבוע מן החייב את יתרת חובו מעבר למה ששולם על ידי המוסד. כך, במסגרת הדיון בכנסת על הצעת החוק נאמר בועדת העבודה של הכנסת: "ההצעה לחסוך מן האישה את סבלות הליכי ההוצאה לפועל ולתת לה באופן ממוסד וקבוע את סכום המזונות באמצעות המוסד לביטוח לאומי תבטיח לאישה את אמצעי המחיה המינימליים, לה ולילדיה, במועד... אומנם הצעת החוק איננה מקסימליסטית והמזונות שהאישה תקבל דרך המוסד לביטוח לאומי אינם באותו שיעור שנפסק לה על ידי בית המשפט, אך שמורה לאישה הזכות להיזקק להוצאה לפועל כדי להשיג את יתרת המזונות". (דברי ח"כ משה נסים בדיון מיום 18.5.1971). אמור מעתה, חוק המזונות נועד לממש התחייבויות לתשלום מזונות המעוגנים בפסקי דין בגבולות מסוימים שנקבעו בתקנות. החוק אינו יוצר התאמה מלאה בין ההתחייבות בהסכם לתשלום המזונות או בפסק דין לתשלום המזונות לבין התשלום מקופת המדינה. ככל שההתחייבות בהסכם המזונות או בפסק דין לתשלום המזונות עולה על הסכום הקבוע בתקנות, יקבלו הזכאים למזונות תשלום מן המדינה בגבולות שנקבעו בתקנות ויוכלו לתבוע את יתרת הסכום מן החייב במישרין, במסגרת הליכי האכיפה הרגילים. 9. חוק המזונות מגביל את היקף תחולתו לא רק לגבי שיעור התשלום אלא גם לגבי ציבור הזכאים לתשלום. בעוד שלפי החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) תשי"ט-1959, ניתן לחייב אדם בתשלום מזונות למספר מעגלים של קרובי משפחה (ראה, למשל, סעיף 4 לאותו חוק), הרי לפי חוק המזונות, מעגל הזכאים מצומצם והוא מוגבל לבן זוגו של החייב, לילדו הקטין ולהוריו (הגדרת "פסק דין למזונות" בסעיף 1 לחוק). רק זכאים אלה - ולא אחרים - יוכלו ליהנות מן התשלום הקבוע בחוק. 10. השאלה העומדת לדיון בערעור נוגעת לסוג אחד של זכאים לתשלום מזונות לפי החוק והוא - "ילד קטין". כפי שראינו, מונח זה כולל בחובו גם "ילד בגיר" אשר מתקיים בו התנאי "שאינו מסוגל לכלכל את עצמו" (סעיף 1 לעיל). אין חולק כי חייל בשרות סדיר הוא "בגיר" והשאלה המדויקת היא, איפוא, האם חייל בשרות סדיר הינו בגיר שאינו מסוגל לכלכל את עצמו במשמעות חוק המזונות. 11. בית הדין האזורי השיב על שאלה זו בחיוב. בית הדין האזורי הסתמך בפסיקתו על האמור בפסק הדין של בית המשפט העליון בפרשת פלוני נגד פלוני בו נקבע כי המדיניות המשפטית הראויה היא הרחבת חובת תשלום המזונות גם על ילדים הנמצאים בשרות צבאי סדיר וזאת לאור המציאות בה נמשכת תלות הילדים בהוריהם עד תום שרותם הצבאי הסדיר (ע"א 4480/93 פלוני נגד פלוני, הנזכר בסעיף 5 לעיל). בית הדין האזורי הסתמך גם על הגדרת "ילד" בסעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי בו נקבע כי ילד של מבוטח שכל פרנסתו על המבוטח, הוא מי שטרם מלאו לו 22 שנים והוא נמצא בשירות צבאי סדיר. 12. אני סבור שפסק דינו של בית הדין האזורי שגוי ודין ערעור המוסד להתקבל. בבואנו לקבוע את היקף פרישת הוראותיו של הגדרת "ילד קטין" בחוק המזונות, עלינו לתת את הדעת לא רק ללשון החוק אלא גם - ובעיקר - לתכליתו. ראשית - כפי שראינו, אין התאמה מלאה בין החיוב במזונות מכח הסכם לתשלום מזונות או פסק דין לתשלום מזונות לבין הזכאים לתשלום לפי החוק, לא במישור גובה הסכום ולא במישור הזכאים לתשלום. שנית - אין מקום, בענייננו, להסתמך על פסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת "פלוני". דברי בית המשפט העליון באותה פרשה היו מכוונים לנורמה הראויה לתשלום מזונות על ידי החייב המקורי בתשלומים, לאמור - ההורה. ואומנם, נורמה זו כבודה במקומה אלא שדברי בית המשפט העליון בפרשת "פלוני" לא התייחסו כלל לשאלת פרשנותן של הוראות חוק המזונות ועניין זה כלל לא עמד שם לדיון. כפי שראינו, אין להקיש- אפריורי - שכל נורמה המתקיימת בתחום דיני המזונות תבוא לידי ביטוי מלא בזכאות לפי חוק המזונות. שלישית -­­­­ הגדרת "ילד" בסעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי הינה חלק מפרק י"א העוסק בביטוח זיקנה וביטוח שאירים. פרק זה בחוק הביטוח הלאומי עוסק בנושא השונה מענייננו וזר לו. אין איפוא כל מקום להקיש מהסדר העוסק בתחום אחד לעניין הסדר העוסק בתחום אחר, בלא שיש קשר ענייני בין השניים. זאת ועוד, הגדרת "ילד" בסעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי חלה במפורש על חייל בשירות סדיר שלא מלאו לו 22 שנים. מכלל ההן אתה למד על הלאו שבעניינינו, בו אין התייחסות מפורשת לחייל בשירות סדיר. 13. עניין לנו בהוראות חוק מתחום דיני המזונות וליתר דיוק - הוראת חוק אשר נועדה להבטיח תשלום מקופת המדינה לחלק מסויים ממעגל הזכאים למזונות. הוראת החוק חלה על קטין ועל ילד בגיר שאינו מסוגל לכלכל את עצמו. לשון החוק ותכליתו מובילים למסקנה שההוראה האמורה נועדה לחול על ילד בגיר אשר מחמת חוסר יכולת פיסית או נפשית, אינו מסוגל לכלכל את עצמו. המפתח להבנת הוראת החוק נעוץ במילה "מסוגל" בגיר המסוגל לכלכל את עצמו הוא בגיר אשר עומדות בפניו אפשרויות לכלכל את עצמו והוא מסוגל מבחינת יכולתו הפיסית והנפשית לממש אפשרויות אלה. חייל בשירות סדיר כלל אינו נמצא במצב זה. חייל בשירות סדיר אינו אמור לכלכל את עצמו. השירות בצבא לא נבחן במושגים כלכליים. חייל בשירות סדיר מתגייס על מנת לשרת את המדינה וכל כלכלתו ומחסורו על הצבא. חייל בשירות סדיר אמנם אינו מסוגל לכלכל את עצמו בשל שירותו הצבאי, אך לא לסוג זה של חוסר יכולת התכוון המחוקק בדברו בחוק המזונות על בגיר שאינו מסוגל לכלכל את עצמו. 14. אין חולק שבתקופת השירות הצבאי הסדיר, חיילים נעזרים בהוריהם למחייתם ולצרכיהם, מעבר לצרכים המסופקים להם על ידי הצבא. זוהי מציאות טבעית בהווייה הישראלית ולא ניתן להתעלם ממנה. יחד עם זאת, אין במציאות זו כדי להכתיב את הפרשנות הנכונה של הוראות חוק המזונות. על פי פרשנותו הנכונה, חוק המזונות נועד לממן מקופת הציבור את חיובו של ההורה לשלם מזונות לבן הזוג, לקטין ולהוריו של החייב. מדובר במעגל של קרובי משפחה התלויים בחייב במזונות לצורך קיומם. כך "קטין" וכך "בגיר שאינו מסוגל לכלכל את עצמו" בשל חוסר יכולתו הנעוצה במגבלה פיסית או נפשית. חוק המזונות אינו מתייחס לחייל בשרות סדיר. החוק לא נועד להבטיח תשלום מזונות מקופת הציבור לחייל בשירות סדיר שכל מחסורו וצרכיו מסופקים ממילא על ידי הצבא. גם אם קיימת מידה מסויימת של תלות של החייל הסדיר במשפחתו, לא לסוג זה של תלות מכוון חוק המזונות. 15. הערעור מתקבל ופסק דינו של בית הדין האזורי מתבטל. אנו קובעים שהמשיבה אינה זכאית לקבל תשלום מן המוסד לפי חוק המזונות עבור ילדיה הבוגרים המשרתים שירות סדיר בצה"ל. אין צו להוצאות. ניתן היום,כ"א באדר א' תשס"ה (2 מרץ 2005) בהעדר הצדדים. הנשיא סטיב אדלר השופטת נילי ארד השופט שמואל צור נציג עובדים מר אורי ינאי נציג מעבידים מר חיים בנימיני קטיניםביטוח לאומי (מזונות)מזונות ילדיםביטוח לאומימזונות