1. בפני בקשה להתיר לנתבעת מס' 1 (להלן: "המבקשת") להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הועדה"), שקבעה כי לתובע נותרה נכות צמיתה, בשיעור של 15%, כתוצאה מתאונת דרכים מיום 25.9.03. רקע עובדתי 2. התובע נפגע בשתי תאונות דרכים, האחת ארעה ביום 25.9.03 (להלן: "התאונה הראשונה") והשניה ארעה ביום 7.12.03 (להלן: "התאונה השניה"). 3. בתאונה הראשונה, נפגע התובע, בכתף שמאל. היות ומדובר היה בתאונת עבודה, פנה התובע למל"ל, לקביעת נכותו, בגין התאונה הראשונה. הועדה קבעה לתובע, נכות צמיתה, בשיעור של 15%, בגין הגבלה בתנועות כתף שמאל. 4. התאונה השניה ארעה כחודשיים וחצי לאחר התאונה הראשונה ובעת שהתובע שהה עדיין, בחופשת מחלה בגין התאונה הראשונה. בתעודת חדר מיון, ביחס לתאונה השניה, נרשם: "נפל ונחבל בכתף L... כתף L ללא סימני חבלה תנועה פעילה מוגבלת". 5. עוד ולמען שלמות התמונה יצויין כי מלכתחילה מונה מומחה מטעם בית המשפט, בתחום האורטופדי, שהתבקש להתייחס לשתי התאונות. היות והתובע פנה למל"ל, ויתר על בדיקת המומחה ולאחר מכן אף הודיע כי נוכח קביעת הנכות בגין התאונה הראשונה, הינו מוותר על מינוי מומחה, ביחס לתאונה השניה, תוך שמירת זכותו לטעון לנכות כתוצאה מהתאונה השניה, אם תוגש בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל. טענות הצדדים 6. המבקשת טוענת כי מעיון בתיעוד הרפואי שעמד בפני הועדה עולה כי הועדה הרפואית לא היתה מודעת לכך שהתובע עבר תאונת דרכים נוספת ביום 7.12.03, ולא הוצגה בפניה תעודת חדר המיון מיום 7.12.03, ממנה עולה כי התובע נפגע פגיעה נוספת, בכתף שמאל. המבקשת צרפה לבקשה אישור מיום 16.3.06, חתום על ידי פקיד תביעות של המל"ל המאשר כי תעודת חדר המיון האמורה, לא עמדה בפני הועדה. המבקשת טוענת כי מטעמים אלה יש להתיר הבאת ראיות לסתור. 7. הנתבעת 2 מתנגדת לבקשה. לטענתה, התאונה השניה היתה תאונה קלה אשר לא גרמה לתובע כל נכות רפואית, והראיה שבתעודת חדר המיון נרשם "כתף L ללא סימני חבלה" ומאידך קיימת התייחסות לפגיעה בכתף, תולדת התאונה הראשונה. עוד מוסיפה הנתבעת 2 וטוענת כי גם אם תעודת חדר המיון האמורה, היתה עומדת בפני הועדה, הרי שלאור הפגיעה הקלה, בתאונה השניה, הועדה לא היתה משנה את קביעתה. 8. התובע מתנגד אף הוא לבקשה. התובע טוען כי התאונה הראשונה היתה קשה ביותר ואילו התאונה השניה, היתה תאונה מינורית שבה נחבל התובע קלות. לפיכך, אין, לטענת התובע, כל הצדקה להביא ראיות לסתור, שכן, לטענתו כל הממצאים הרפואיים שהתגלו בכתף שמאל ובצוואר, הינם תולדת התאונה הראשונה. הדין 9. בסעיף 6 ב' סיפא לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"), נקבע מנגנון של הבאת ראיות לסתור: "בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". 10. הלכה היא כי היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות שעל פי דין, ינתן במקרים חריגים ומיוחדים. בית המשפט הצביע על שני סוגי טעמים העשויים להצדיק מתן היתר כזה: א. טעמים משפטיים, כגון שההליך בו נקבעה הנכות היה נגוע בפגם מהותי, דוגמת תרמית או בטלות מעיקרא. ב. טעמים עובדתיים, כגון מקרה בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע, מאז נקבעה נכותו על ידי המוסד לביטוח לאומי. (ראה לעניין זה, בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ פ"ד לט (4) 505, ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה (4) 77, א. ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה חדשה ומעודכנת עמ' 494, 495). דיון 11. בתעודת חדר המיון מיום 7.12.03, ביחס לתאונה השניה, מצויינת פגיעה בכתף וכאמור שם: "נפל ונחבל בכתף L...". מאישור המל"ל, אותו צירפה המבקשת עולה כי תעודת חדר המיון האמורה, לא הונחה בפני הועדה. כן לא נמצאו בדו"ח הועדה, דיון או התייחסות כלשהי, לתאונה השניה והשפעתה, אם בכלל, על מצבו של התובע. 12. סוגיה דומה שעניינה פגיעת הנפגע, בשתי תאונות שרק האחת מהן הינה תאונת עבודה, נדונה ע"י ביהמ"ש העליון, במסגרת רע"א 4482/05 סהר נ' שלמה ברוך ואח', דינים עליון, כרך מב 641, שם נקבע: "אפילו שקביעת דרגת הנכות על ידי הועדה הרפואית כנובעת מהתאונה הראשונה בלבד נעשתה בשל כך שהתובע לא גילה את אזנה בדבר תאונת הדרכים השניה, ברי שלא כל העובדות אשר תרמו לנכותו הפסיכיאטרית היו לנגד עיניה. בנסיבות אלה, כשדרגת נכות נקבעה על ידי ועדה רפואית כנובעת מתאונת עבודה (אשר היוותה גם תאונת דרכים), ובפועל ברור שהיא משקפת גם נזק על יסוד גורם אחר, שאינו אותה תאונת דרכים שהיוותה גם תאונת עבודה, יש לומר שקביעת הועדה הרפואית נסתרה ומצדיקה מינוי מומחה רפואי" (ראה והשווה רע"א 5608/90 קורנהיל, חברה לביטוח בע"מ נ' מזרחי, פ"ד מו (2) 107). וברע"א 3123/02 עו"ד זוהר קליר נ' עזבון המנוח שמואל בקנשטיין ז"ל ואח', תק-על 2002 (2) 715, קבע כב' השופט אור: "טוען המבקש, כי בפני הועדה הרפואית שדנה בעניינו היו מסמכים אשר מהם ניתן היה ללמוד בכך שהוא נפגע גם בתאונה נוספת. אפילו אם זה המצב, עובדה היא שהוועדה הרפואית של המל"ל לא התייחסה כלל לתאונה הנוספת ולהשלכותיה האפשריות על הנכות שנגרמה למשיב. בנסיבות אלה, אין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, כי יש מקום להתיר להביא ראיות שתסתורנה את קביעת הנכות של המל"ל". 13. בנסיבות אלה, בהתחשב בכך שהנכות בגין התאונה הראשונה, נקבעה בגין הפגיעה בכתף שמאל וגם בתעודת חדר המיון ביחס לתאונה השניה, תועדה פגיעה בכתף שמאל, נראה כי העדר התייחסות ודיון בדו"ח הועדה, לשאלת השפעת התאונה השניה, אם בכלל, על מצבו של התובע, מצדיקה היתר להבאת ראיות לסתור. למעלה מן הצורך יצויין כי טענת התובע והנתבעת מס' 2, כי התאונה השניה היתה מינורית ולא השפיעה או החמירה את מצבו של התובע, הינה שאלה שברפואה אשר לצורך הדיון בה, יש למנות מומחה רפואי. לפיכך, ראיתי לקבל הבקשה ולהורות על מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט אשר יתבקש לחוות דעתו בשאלת נכותו של התובע והקשר בינה לבין התאונות, נשוא התביעה. כתב מינוי יוצא בנפרד, לד"ר גבריאל מוזס. דו"ח הועדה הרפואית של המל"ל - לא יועבר למומחה. בשלב זה, תשא המבקשת, הנתבעת מס' 1, בשכר המומחה וכל טענה בעניין זה, שמורה לה להמשך ההליכים. המזכירות תעביר החלטה זו לב"כ הצדדים. ניתנה היום 30 במאי, 2006 (ג' בסיון תשס"ו) בהעדר הצדדים. טולקובסקי בלהה, שופטת נכותתאונת דרכיםכתפיים