השאלה העומדת בפנינו היא האם זכאית המערערת, ידועתו בציבור של גמלאי צה"ל, לקבל קצבה ללא תלות בקצבה אותה מקבלת גרושתו, וזאת לאור טענתה כי פרשנותו של חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות) [נוסח משולב] התשמ"ה- 1985 (להלן: "חוק הגמלאות" או "החוק"), וסעיף 30(א) בו מובילה למסקנה כי גרושה אינה בגדר "שאיר", וזכותה לקבלת קצבה נגזרת מסעיף 30(א) לחוק, ואינה משפיעה על זכותם של יתר השאירים לקבלת הקצבה. רקע עובדתי וטענות הצדדים המערערת הייתה ידועתו בציבור של גמלאי צה"ל המנוח ז"ל (להלן: "המנוח"), אשר הלך לעולמו ביום 19.02.05. לאחר שהמנוח הלך לעולמו הגישו הן המערערת, בשמה ובשמו של בנה המשותף עם המנוח, הקטין-אלון, והן המשיבה 2, גרושתו של המנוח (להלן: "המשיבה"), תביעה לקצבת שאירים. בהחלטת המשיבה 1 (להלן: "הממונה") מיום 21.05.06, ולאור כך כי לא הייתה מחלוקת כי המערערת הנה ידועתו בציבור של המנוח, הוחלט, בין היתר, להכיר הן במערערת והן במשיבה כבנות זוג של המנוח, ועל כן נבדקה שאלת חלוקת הקצבה בין השתיים בהתאם לסעיף 26 לחוק. לאחר בחינת כל הנתונים אשר הובאו בפניה החליטה הממונה, כי מתוך 75% מן הקיצבה, העומדים לחלוקה, לפסוק לבנם המשותף של המערערת והמנוח, אלון, 15% מקצבת המנוח וזאת בהתאם לסעיף 25(א)(2) לחוק הגמלאות, ואת 60% הנותרים חלקה ביחס של 15% למערערת ו- 45% למשיבה. על החלטת הממונה הגישה המערערת את הערעור דנן, בו הועלו שתי טענות, האחת, כי מגיעות במקרה זה שתי קצבאות שארים מלאות אחת למשיבה ואחת למערערת וכי לטענתה אין הממונה מוסמכת לחלק את הקצבה בין השתיים וזאת לאור פרשנותה לסעיף 30(א) לחוק הגמלאות, כי סעיף זה מקים לגרושה זכות נפרדת לקבלת קצבה, ועל כן המערערת זכאית למלוא קיצבת השאירים המגיעה לבת זוג של הזכאי, שכן גרושה אינה בת זוג של הזכאי כהגדרת מונח זה בסעיף 21 לחוק הקובע מיהם שאיריו של המנוח. טענה שניה של המערערת, הופנתה לגבי אופן חלוקת הקצבה על ידי הממונה, אשר לטענתה לא נתנה משקל מספיק לצוואתו של המנוח אשר נערכה סמוך לפטירתו, בה הורה לחלק את כספי הפנסיה שלו בין המערערת לבין בנו אלון, וכן להסכם שנחתם בין המנוח לבין המשיבה לאחר הגירושין, אשר היה בו כדי להשפיע על אופן חלוקת הקצבה. בכתב התשובה אשר הוגש על ידי הממונה התבקשה הועדה לצרף את גרושתו של המנוח כמשיבה נוספת, ואכן בדיון מיום 05.11.06 החליטה יו"ר הועדה, בהסכמת ב"כ המערערת, כי גרושתו של המנוח תצורף כמשיבה לערעור דנן. עוד הוחלט, כי הדיון בתיק יחולק לשני שלבים, כאשר בתחילה ידון הנושא המשפטי של פרשנות סעיף 30(א) לחוק, ולאחר שתתקבל החלטת הועדה בסוגיה זאת, יימשך הדיון לעניין שיעור החלוקה, ככל שיידרש. לאור האמור הגישו המערערת והממונה סיכומיהם בתיק, המשיבה הגישה כתב תשובה אך נמנעה מהגשת סיכומים בתיק מהנימוק כי עמדתה היא כי היא זכאית לתשלום מלוא הקצבה, בשיעור הנהוג לאלמנה יחידה, וזאת בין אם תתקבל פרשנות המערערת לסעיף 30 ובין אם לאו. טענות המערערת 7. לטענת המערערת על פי לשון סעיף 21(1) לחוק היא זכאית, כידועתו בציבור של המנוח, למלוא אחוזי הקצבה המגיעים ל"בן זוג" בהתאם לסעיף 25(א)(1) לחוק, דהיינו קצבה של 60%, שכן הגרושה אינה בגדר "שאר" ולא הייתה בעת פטירתו של המנוח "בת זוג" על פי סעיף 21 לחוק. 8. לטענת המערערת סעיף 30(א) קובע מקור עצמאי להמשך תשלום מזונות לגרושה אשר קיבלה אותם מהנפטר הזכאי לקצבת פרישה ערב פטירתו. לטענתה סעיף זה קובע את מקור הזכות ואת היקפה. כאשר זכות זאת אינה קשורה לקצבת בת הזוג, ובמקרה זה הידועה בציבור. 9. לטענת המערערת נטילת חלקים יחסיים מסכום הקצבה צריכה להיעשות בהוראה מפורשת של החוק, והיות והגרושה אינה מוגדרת כ"שאר" על פי החוק, אזי אין לחלק עוגת הקצבה בינה לבין בת הזוג. עוד היא טוענת כי היה על המחוקק לנקוט לשון מפורשת ולהכניס את הגרושה "כבת זוג" לסעיפים 26 ו- 25 לחוק, לצורך חלוקת הקצבה בינה לבין בת הזוג השניה. טענות הממונה 10. לטענת הממונה מטרתו של סעיף 30(א) היא לקבוע כי גרושתו של חייל הזכאית למזונות ממנו לפי פסק דין או לפי הסכם בכתב, רואים אותה, לעניין הזכויות הנובעות מהחוק כאילו לא נתגרשה ממנו, קרי כאילו היא אשתו, בת זוגו, כמשמעותה בחוק, ועצם זכאותה תבחן כאילו היתה בת זוג, כאשר קצבתה תיהיה מוגבלת לסכום המזונות. 11. לטענת הממונה אין סעיף 30(א) לחוק קובע עילת זכאות עצמאית לגמלאות שכן הוא מפנה לזכויות אחרות על פי החוק, והוא אף אינו קובע את היקף הזכאות אלא את התקרה בלבד. 12. הממונה הפנתה את הועדה לדב"ע תשן/146-3 אריה מנדלבאום נ' עירית ראשון לציון, דב"ע כב (1) 363 (להלן: "פסק דין מנדלבאום"), העוסק בתכליתם של חוקי הגמלאות, אשר נועדו לשמש תחליף להכנסתו של העובד או של שאיריו ולהבטיח כי גם עם מותו של הזכאי ימשיכו שאיריו להתכלכל ממקור הכנסה הנובע ממקור הכנסתם הקודם. לטענת הממונה, מתכלית החוק ניתן ללמוד כי קצבתו של הפורש תהא לעולם פחותה ממשכורתו, וסך קצבאות שאיריו יהא לעולם נמוך מקצבתו. לטענתה קבלת פרשנותה של המערערת תביא למצב בו יקבלו שאירים קצבאות בסך העולה על קצבתו של המנוח, ועל הזכויות אשר צבר בחייו. 13. עוד טוענת הממונה, כי קבלת פרשנותה של המערערת תביא למצב אבסורדי בו קצבתה של הגרושה תהיה תלויה אך ורק בגובה מזונותיה ללא כל תלות בגובה קצבתו של המנוח, זאת בעוד שאת קצבתה של בת הזוג הגביל החוק בסעיף 25 ל- 60% מקצבתו ולא יותר מ- 40% ממשכורתו הקובעת. הממונה מפנה לסעיף 14 לסיכומי המערערת מהם עולה כי אף המערערת סבורה כי יש להגביל את סכום מזונות האשה בהתאם להגבלה החלה על בת הזוג בסעיף 25 לחוק. 14. בסיכומיה הפנתה הממונה את הועדה לסעיף 27 לכתב תשובתה של המשיבה, בו הבהירה המשיבה כי היא מצטרפת לפרשנותה של הממונה לסעיף 30 לחוק כמו גם למטרתו ותכליתו כפי שצויינו על ידה בכתב התשובה. דיון והכרעה 15. הצדדים חלוקים כאמור על פרשנותו של סעיף 30(א), אשר כותרתו "דין אשה הזכאית למזונות", הקובע כדלקמן : "חייל שנתגרש מאשתו ואגב כך נתחייב בתשלום מזונותיה לפי פסק דין או לפי הסכם בכתב, רואים את האשה, בענין הזכויות הקשורות במותו לפי חוק זה, כאילו לא נתגרשה ממנו, ובלבד שאם תגיע לה קיצבה, לא תעלה על סכום המזונות שהאדם היה חייב בהם ערב פטירתו". 16. השאלות אותן עלינו לבחון הן כאמור, האם כטענת המערערת גרושה אינה בת זוג ועל כן אינה "שאיר" על פי החוק, וכן האם זכאותה של גרושה לקבלת קצבה נבחנת על פי סעיף 30(א) לחוק במנותק מזכותם של השאירים לקבלת קצבה. 17. סעיף 21 לחוק המגדיר מיהם שאיריו של נפטר קובע בסעיף קטן (1) כי שאיריו הם מי שהיתה אשתו בשעת מותו, לרבות מי שהיתה ידועה בציבור כאשתו וגרה עמו אותה שעה. 18. מעיון בסעיף 30(א) לחוק עולה, כי בניגוד לפרשנותה של המערערת, קובע סעיף זה באופן ברור כי שעה שאגב גירושין התחייב החייל בהסכם או בפסק דין במזונות אשתו רואים אותה לעניין הזכויות הקשורות בחוק כאילו לא נתגרשה ממנו. משמעות הסעיף היא כי יראו אותה אשה כאשתו, קרי בת זוגו, בכל הנוגע לזכויות המגיעות על פי החוק, על כן באם נפטר אותו חייל, תחשב האשה כשאיר של החייל לצורך החוק, וזאת כמובן בכפוף לתקרת הקצבה המוגבלת למזונותיה. 19. לאור האמור, הרי שאנו דוחים את טענת המערערת לפיה היה על המחוקק לציין מפורשות בסעיפים 25 ו- 26 כי הסעיף כולל גם את הגרושה, שעה שקבענו כי לשון החוק ברורה וגרושתו של הגמלאי תחשב, בהתקיים התנאים החלים סעיף 30(א), כבת זוגו לצורך יתר התנאים הקבועים בחוק. 20. טענתה השניה של העוררת התייחסה לכך כי סעיף 30(א) לחוק מקים זכות עצמאית לגרושה ואינו משפיע על חלוקת הקצבה בין יתר השאירים. ראשית נציין, כי הננו מקבלים את פרשנותה של הממונה לפיה מטרתו של סעיף 30(א), בנוסף לקביעת היותה של הגרושה בת זוג לצורך הזכויות מכוח החוק, כמפורט לעיל, נועדה להגביל את סכום הקצבה לו זכאית הגרושה בהתאם לסכום המזונות בהם התחייב החייל ערב פטירתו. סעיף 30(א) אינו קובע כל אחוז מסוים לקבלת קצבה, אלא הוא קובע תקרת מקסימום בלבד. הסיבה לאי קביעת האחוז נובעת מכך כי סעיף זה חל בכפוף ליתר הסעיפים העוסקים באחוזים להם זכאים שאיריו של החייל. 21. מעבר לאמור, הרי שטענתה של העוררת לפיה על הממונה ליתן לבת הזוג והגרושה קצבאות בנפרד אינה מתיישבת לא עם תכלית עם החוק ולא עם יתר סעיפי החוק, כמפורט להלן. 22. תכליתו של חוק הגמלאות, בדומה לתכליתו של חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח חדש] תש"ל -1970, היא להבטיח כי רמת חייו של חייל לא תיפגע משמעותית לאחר פרישתו. עמד על כך הנשיא צ' בר-ניב בדב"ע לד/3-7 מדינת ישראל - ביטמן, פד"ע ה' 421, בעמ' 428: "ומטרת חוק הגימלאות מהי? אותה מטרה עולה ממהות החוק ומשיטת הגמלאות אשר ביסודו, והיא - להבטיח לעובד מדינה שפרש לגמלאות רמת חיים שתשקף את רמת החיים לפני הפרישה, במידה וזאת נקבעה על-ידי הכנסתו הרגילה מעבודה בשירות המדינה". ראו גם בג"ץ 5572/92 זכאי ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' , פ"ד מז(3) 602, בעמ' 611 שם מציין בית המשפט כי עקרונו של חוק הגימלאות הוא להבטיח לגימלאי שיעור גימלה הנבנה על רמת הכנסתו עובר לפרישתו לגימלאות. 23. על תכלית זאת עמד גם בית הדין לעבודה בפסק דין מנדלבאום לעיל, תוך שהוא מציין כי תכלית החוק היא להבטיח לעובד/חייל קצבה לאחר פרישה, ולשאיריו קצבה עם מותו. כאשר הבטחת הקצבה נועדה להחליף את הכנסתו של העובד לאחר שנפסקה עבודתו וכן להבטיח את המשך ההכנסה לשאירי העובד אשר מבחינה כלכלית נהנו והשתמשו בהכנסת העובד בחייו . 24. מעבר לתכליתו של החוק, הרי שאף לשון החוק עצמה ברורה וממנה עולה כי הקצבה המגיעה לחייל ולשאיריו לא תעבור את גובה משכורתו. כך למשל, סעיף 14 לחוק, הדן בשיעור קצבת הפרישה לה זכאי החייל, קובע כי קצבתו של החייל (למעט כאשר המדובר בנכים , ואין זה המצב במקרה הנדון) תהיה תמיד נגזרת מסכום המשכורת הקובעת שלו, ולא תעלה על גובה משכורתו. מעיון בסעיף 26(א) לחוק ("ובלבד שסך כל הקיצבאות שיקבע לא יעלה על השיעור המרבי או על סך כל הקיצבאות שהיו מגיעות לשאיריו אילולא הוראת סעיף זה"; "השיעור המרבי" נקבע בסעיף 26(ג) לחוק והוא אינו יכול לעלות על 90% מן הקצבה) עולה כי גם כאשר הותיר המנוח אחריו יותר מבן זוג אחד, או גם כאשר הקצבאות המגיעות לשאיריו של נפטר עולה על השיעור המרבי אין שיעור הקיצבאות הכולל עולה על השיעור המרבי הקבוע בחוק. סעיפים אלו משקפים את כוונת המחוקק לפיה גם אם יש מספר שאירים, סכום הקצבה לא יעבור את הסכום המירבי אשר נקבע בהתאם למשכורתו. 25. מהאמור עולה כי הקצבה אותה מקבל החייל או שאיריו תלויה ברמת הכנסתו עובר לפרישתו לגמלאות. לאור האמור, אם נקבל את פרשנותה של המערערת, יוביל הדבר למצב המנוגד ללשון החוק ולתכליתו לפיה הקצבאות אותן ייאלץ הצבא לשלם לשאריו של חייל, יעלו על הקצבה אותה צבר וקיבל החייל בחייו, ואשר שימשה את שאיריו. מקובלת עלינו בעניין זה טענת הממונה כי מטרת החוק היא להסדיר תשלום של זכויות הגמלה אשר נצברו על ידי אדם אשר שירת בשירות קבע, ואין מטרתה לכסות את כל ההתחייבויות של אדם כלפי בנות זוג שונות במהלך חייו. 26. על פי מילות החוק, אין אפשרות לקבל את פרשנותה של המערערת לסעיף 30(א) בדבר קבלת מזונות הגרושה ללא תלות ביתר הסעיפים, שכן קבלת הפרשנות מובילה למסקנה כי באם התחייב החייל במזונות העולים על גובה קצבתו, יהיה חייב הצבא לשלם לגרושתו סכומים אלו כקצבה וללא קשר לקצבה לה היה זכאי המנוח, פרשנות העומדת בניגוד גמור ללשון סעיפי החוק ולתכליתו. 27. באשר לטענת המערערת לפיה כאשר המדובר בחקיקה סוציאלית יש לבחור בפרשנות המקלה עמה, הרי שבמקרה הנדון אין המדובר במחלוקת פרשנית, שכן לשון החוק כפי שקבענו לעיל הנה ברורה, כמו גם תכליתו, ואינה מצריכה היזקקות לפרשנויות שונות ובחירה באחת מהן כפרשנות המקלה עם המערערת. עוד נציין, כי מסכימים אנו עם טענת הממונה כי שאלת הזכות לקצבה כזכות קניינית אינה רלוונטית לעניין הנדון, שכן השאלה אשר עמדה להכרעה במקרה הנדון האם סעיף 30(א) לחוק מקים לגרושה זכות עצמאית לקבלת קצבה, ולא מהות הזכות. 28. לאור האמור, הרי הפרשנות הנכונה של חוק התגמולים היא כי גרושתו של גמלאי, אשר התחייב במזונותיה בהסכם או פסק דין, תחשב לצורך החוק כבת זוגו, כאשר זכותה לקצבה תקבע בהתאם למזונותיה וכן בכפוף לקבוע בסעיפים 21-26 לחוק העוסקים בשיעור חלוקת הקצבה בין שאיריו של המנוח. לסיכום הוועדה דוחה את פרשנות המערערת ומקבלת את פרשנות הממונה לעניין סעיף 30(א) לחוק, לפיה יש לראות בגרושה שהמנוח התחייב במזונותיה בהסכם "כבת זוג" של המנוח לעניין הזכויות הקבועות בחוק, וכי הקצבה אותה תקבל, כמו יתר השארים, תקבע בהתאם לסעיפים 21-26 לחוק הקובעים את חלוקת הקצבה בניהם. הוצאות החלטה זו לפי תוצאות הערעור כולו. נקבע דיון קדם משפט ליום 28.10.07 בשעה 08:50 . המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים. ניתנה היום כ"א באב, תשס"ז (5 באוגוסט 2007) בהעדר הצדדים. סא"ל אורלי ירון חברה עינת רביד, שופטת יו"ר הועדה עו"ד שמואל בריצמן חבר צבאצה"לשירות המדינהידועים בציבורגמלאים