##מה הדין בנושא הימנעות מהבאת עד או ראיה במשפט ?## הימנעות מהבאת עד רלוונטי, מקימה חזקה, לפיה הבאתו הייתה פועלת לחובת בעל הדין הנמנע. וכך קבע המלומד קדמי בספרו: "הימנעות מהבאת ראיה - במשמעות הרחבה של המושג כמוסבר לעיל - מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלט הובאה; ו"הלכה מושרשת היא כי הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בהימנעות בעל דין. במצב דברים זה רשאי היה בית המשפט מאז ומתמיד להעניק ל"שתיקתו" של בעל דין משקל ראייתי לחובתו [וכאמור משקל זה מוגבר כאשר מדובר בבעל הדין עצמו]- 795/99." (יעקב קדמי על הראיות (חלק שלישי - מהדורה מורחבת ומתוקנת - 2003) 1650). ובע"א 548/78 שרון נ' לוי, קבעה כבוד השופטת בן-עתו, כדלהלן: "...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה." בהתייחסו לסוגיה, קבע כבוד השופט גולדברג, כהאי לישנא: "אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה שכנגד." (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, סעיף 11 לפסק הדין) ##פסיקה בנושא הימנעות מהבאת עד רלוונטי:## להלן רשימת פסקי דין בנושא: 1. ע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברק; 2. ע"א 641/87 קלוגר נ. החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ; 3. ע"א 1986/92 מדינת ישראל נ. אבו סאלח; 4. ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ; ##להלן פסק דין בנושא הימנעות מהבאת עד רלוונטי:## עובדות המקרה: 1. לפני תביעה על פי פקודת הנזיקין (נוסח חדש) לפיצויים עקב תאונת עבודה, אשר אירעה ביום 29.1.00 (להלן: "התאונה"). 2. בעת הרלוונטית הייתה התובעת (ילידת 6.2.56) עובדת של הנתבע, כאשר התאונה התרחשה במהלך עבודתה הסדירה של התובעת אצל הנתבע. 3. הצדדים חלוקים הן לגבי אירוע התאונה והן לגבי שיעור הנזק. אירוע התאונה: 4. לגרסת התובעת, כעולה מהסיכומים מטעמה, ביום 29.1.00, בעודה עובדת אצל הנתבע, נתקלה רגלה במכשול ברצפת המטבח של הנתבע (להלן: "הרצפה"), והתעקמה. כתוצאה מכך, נגרמו לתובעת נזקי גוף ברגלה, לרבות בברכה הימנית. 5. הנתבע מכחיש את התרחשות התאונה. לטענתו, התובעת מסרה גרסאות סותרות באשר לאירוע התאונה, וכשלה בניסיונה להוכיח, כי זו אירעה כלל ועיקר. כמו כן, טוען הנתבע, כי הרצפה הייתה תקינה לחלוטין, לרבות במועד התאונה הנטענת. 6. עיון בכתבי בי-הדין על צרופותיהם, לרבות בפרוטוקול הדיון ובמוצגים, מעלה, כי אכן התובעת העלתה גרסאות שונות לאירוע התאונה הנטען. 7. כך, מתעודה רפואית, שניתנה לתובעת מאת מכבי שירותי בריאות (נ/8), עולה כי תיאור התאונה הינו, כדלהלן: "ב-29.01.00 בשעה 17:00 כאשר עבדה במטבח תוך כדי עבודה חשה כאב חזק בברך ימין ולא היתה מסוגלת ללכת." 8. לעומת זאת, בפרוטוקול הוועדה הרפואית מיום 2.1.01, שדנה בעניינה של התובעת מטעם הביטוח הלאומי (נ/7), מתארת התובעת את התאונה באופן הבא: "ב- 29.1.1.00 בזמן עבודה כטבחית, רציתי לקחת סיר, הרמתי אותו והרגל התעקמה ופתאום קיבלתי כאבים." 9. ואילו בדווח פגיעה וחקירת תאונת עבודה (נ/6), דווח על ידי קצין הביטחון של הנתבע, כהאי לישנא: "תוך כדי עבודה במטבח בלחץ הרגישה כאבי תופת בברך ימין לאחר שניסתה להרים דלי עם מרק." 10. זאת ועוד, התובעת תיארה את אירוע התאונה בכתב ידה, כדלקמן: "29/1 עבדתי ערב ובשעה 17:00 לקחתי דלי מרק וחטפתי מכה בברך הרגשתי כאבים נוראים והברך התנפחה." 11. בכתב התביעה עולה לראשונה טענת התובעת, לפיה הרצפה לא הייתה תקינה, וכי בעטיה נחבלה התובעת. וכך תיארה התובעת את אירוע התאונה בתביעתה: "ביום 29/1/00, במהלך עבודתה הרגילה במשמרת ערב התכוונה התובעת להעביר סיר מרק מהמטבח למזנון האורחים ואז לפתע התעקמה רגלה של התובעת כתוצאה מהיתקלות ברצפה שבורה ולא ישרה, שהייתה במקום." 12. בחקירתה עולה גרסה חדשה לאירוע התאונה, ולפיה התובעת נתקלה בבלטה, אשר לא הייתה במקומה, וכתוצאה מכך נחבלה. וזו עדות התובעת: "ת:...לקחתי דלי עם מרק מהסיר הגדול לסיר הקטן הסתובבתי ושמה הייתה בלטה שלא ברצפה. עד היום המקום שם ריק. הייתה בלטה אבל לא יציבה. ואני שמתי רציתי ללשכת אז רצתי ואז הסתובבתי. ש: שזה קרה היית בהליכה או עמדת. ת: רציתי רק ללכת שמתי רגל והבלטה הסתובבה והסתובבה לי הרגל והיו לי כאבים." (עמוד 7, שורות 19-23 לפרוטוקול הדיון מיום 3.4.06). 13. דא עקא, משנשאלת התובעת על השוני בגרסאותיה, לא עלה בידה לספק הסבר סביר לכך. תשובות התובעת אינן מבהירות ולו במקצת את הנימוקים העומדים מאחורי הגרסאות הסותרות. 14. כך, משנשאלת התובעת על יד ב"כ הנתבע מדוע במסמכי בית המשפט אין אזכור לקשר בין התאונה לבין הבלטות, משיבה האחרונה, כי היא סיפרה על כך לשף שעימו עבדה, מר עופר אפללו (עמוד 9, שורות 14-15 לפרוטוקול הדיון מיום 3.4.06). מן המותר לציין, תשובה זו אינה מספקת הסבר לשאלה מדוע בפניותיה לקופת החולים ולמוסד לביטוח לאומי אין תיאור התאונה כולל התייחסות לפגמים הנטענים ברצפה. 15. התובעת אמנם מצרפת את תמונת המקום, בו אירעה לטענתה התאונה (נ/4). ברם, מהתמונה לא עולה, כי הרצפה שבורה ו/או פגומה באופן כלשהוא. כל שעולה מהתמונה הוא, שישנו פתח ביוב, המכוסה על ידי סורג ואינו מהווה מכשול. 16. יתר על כן, התובעת נמנעה מלהביא עדים מטעמה, אשר יתארו את התרחשות התאונה. זאת חרף העובדה, שהודתה בעדותה, כי מספר עובדי הנתבע שהו במקום התאונה והיו עדים לה. וכך העידה: "...היו שם אנשים שראו את זה. היה בוריס. היו שתי נשים שעזרו לי לקום. היו שם בוריס והייתה שם ג'ני אני לא יודעת את שם משפחתם אבל אני יודעת שהם עד היום עובדים במלון והם הזמינו בטחון ואמבולנס. ש: היה שם פיטר נכון." ת: פיטר סגן שף היה. היה בוריס את שם משפחתו אני לא זוכרת. בוריס הוא אחראי משמרת." (עמוד 7, שורות 23-28 לפרוטוקול הדיון מיום 3.4.06). 17. התובעת אף נמנעת מהעדת מר עופר אפללו, על אף שלעדותה, סיפרה לו, כי סיבת התאונה הייתה בבלטות, שהיו על הרצפה. וכך העידה: "...באתי עם השף שלי, עופר אפללו ואמרתי לו על הבלטות המתנדנדות שצריך לסדר אותן שבגללן אני נפלתי עד היום הבלטות זזות." (עמוד 9, שורות 14-15 לפרוטוקול הדיון מיום 3.4.06). 18. הימנעות מהבאת עד רלוונטי, מקימה חזקה, לפיה הבאתו הייתה פועלת לחובת בעל הדין הנמנע. ס י כ ו ם : 19. הנטל להוכיח, כי אירוע התאונה התרחש עקב רשלנות הנתבע מוטל על כתפי התובעת. 20. במקרה דנן, התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה, ולא הוכיחה במאזן ההסתברויות הנדרש, כי הנתבע התרשל. התובעת לא הראתה, כי היה מכשול כלשהו ברצפה, אשר גרם לה לחבלה. למעלה מזאת, התובעת כשלה בניסיונותיה להוכיח, כי אירוע התאונה התרחש כמתואר בתביעתה. 21. לפיכך, התובעת לא הוכיחה, כי הנתבע הפר כלפיה חובת זהירות ו/או פעל ברשלנות. סוף דבר : 22. לאור האמור לעיל, הנני דוחה את התביעה על כל סעיפיה. 23. התובעת תשא בהוצאות המשפט של הנתבע, וכן בשכר טרחת עו"ד בשיעור של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסה"ד. הימנעות מהבאת עד