בבקשה זו מתבקש בית הדין לחייב את המשיב להכיר בזכאותה של המבקשת לשירותי בריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד - 1994 (להלן: חוק ביטוח בריאות) ללא דיחוי החל מיום הגעתה לארץ. העובדות הצריכות לעניין 1. התובעת לקתה בסרטן צוואר הרחם בשנת 1993 עת התגוררה בישראל. על פי התיעוד הרפואי שצורף לבקשה, המחלה כיום מצויה בשלבים מתקדמים. 2. המבקשת נישאה בשנת 1976 ונולדו לה שני ילדים אשר הקטן מביניהם עתיד להתגייס לשירות חובה בעוד כשבועיים. 3. בשנת 1998, נפרדה המבקשת מבעלה ועברה להתגורר בארה"ב, שם נישאה בשנית בשנת 2001. 4. בחודש מאי 2005 עברה המבקשת ביופסיה בבי"ח בארה"ב שם נתגלה כי המחלה התפשטה ונמצאת בשלב מתקדם ביותר. בדיקת CT אשר נערכה למבקשת בחודש אוגוסט 2006 העלתה כי מצבה של המבקשת החמיר עוד יותר. בעקבות כל זאת ולאור גיוסו הקרוב של בנה, חזרה המבקשת לישראל ביום 25/09/06. 5. המבקשת זקוקה לטיפולים כימותרפיים ולטיפולים רפואיים יקרים אחרים שעלותם ניכרת. כאשר פנתה המבקשת אל המשיב כי ישא בעלות זו, סירב הלה, בנימוק כי בהתאם לחוק ביטוח בריאות מצויה המבקשת בתקופת המתנה בה אין היא זכאית למימון הטיפול הרפואי. 6. בקשה זו הוגשה ביום 27/09/06 והיא נקבעה לדיון ביום 28/09/06. בדיון הגיעו הצדדים להסכמה אשר בעקבותיה הסכים המשיב לספק שירותים רפואיים למבקשת בזמן שתיבחן שאלת תושבותה. המשיב הכיר בתושבותה של המבקשת עוד באותו היום, באופן רטרואקטיבי החל מיום הגעתה לארץ - 25/09/06. לאור הסכמה זו הייתה אמורה המבקשת לקבל שירותים רפואיים על אתר. 7. אלא שביום 29/09/06 הגיש המשיב בקשה לביטול ההחלטה מיום 28/09/06. בבקשה נטען כי הסכמת המשיב להכיר בתושבותה של המבקשת אין משמעה ויתור על תקופת ההמתנה הקבועה בחוק. טענות המבקשת 8. המבקשת עקרה לארה"ב בגיל 44 לאחר שעד לשלב זה חיה את עיקר חייה בישראל. היות והמבקשת הייתה מודעת למצבה הרפואי, המשיכה היא לשלם את דמי הביטוח גם במהלך שהותה בארה"ב בכדי לא לאבד את זכאותה לטיפול רפואי. 9. למבקשת ביטוח רפואי פרטי בארה"ב והגעתה לארץ הינה בתום-לב ולא למטרת ניצול דמי הביטוח הלאומי. המבקשת טוענת כי לפי הערכת הרופאים נותרו לה מספר חודשים לחיות, בהם מבקשת היא להיות במחיצת בנה העתיד לשרת ביחידה מובחרת. 10. המבקשת מציינת כי בהתאם לדרישת המשיב, לפי ההליך הקבוע בסעיף 58(ד) לחוק ביטוח בריאות, היא פדתה את תקופת ההמתנה הנדרשת ממנה. 11. המבקשת סבורה כי אי קיום החלטת בית הדין מיום 28/09/06 הינה משום בזיון בית הדין. עוד טוענת המבקשת כי הבקשה לביטול ההחלטה איננה ההליך המתאים להשיג על החלטה זו בוודאי ובוודאי שמדובר בהסכמה לה ניתן תוקף של החלטה. טענות המשיב 12. המשיב סבור כי פרשנות המבקשת איננה מתיישבת עם לשון החוק ואיננה צודקת. המשיב סבור כי אין זה צודק שאדם אשר שהה בחו"ל למעלה מ-8 שנים ושב לישראל יזכה מייד בכל שירותי הבריאות הניתנים בישראל מרגע שנחת בנמל התעופה. 13. המשיב טוען כי התיקונים השונים שבוצעו לחוק והתשלום המיוחד נועדו לקצר את תקופת ההמתנה לשישה חודשים, במקום 18 החודשים הקבועים בו. בכל מקרה, טוען המשיב, לא ניתן לקצר את תקופת ההמתנה מעבר לאותם שישה חודשים. 14. המשיב אף סבור כי יש לצרף את משרד הבריאות כמשיב נוסף לבקשה. 15. באשר להסכמה אליה הגיעו הצדדים, טוען המשיב כי הסכמתו נגעה למתן שירותים רפואיים עד להכרה בתושבת המבקשת. הכרה זו ניתנה עוד באותו היום ולאחר שהוכרה המבקשת כתושבת, הגיע ההסכם לסיומו. באשר לטיפולים הרפואיים שמתבקשים לאחר שהוכרה המבקשת כתושבת, טוען המשיב כי הפרוצדורה הקבועה בחוק ביטוח בריאות איננה עניין הנתון לשיקול דעתו ופרשנות המבקשת לסעיף זה בטעות יסודה. הכרעה 16. דין הבקשה להתקבל. 17. בקשה זו העלתה מעט שאלות שבעובדה ועיקר התייחסותנו נגעה לשאלות משפטיות באשר לפרשנותו של סעיף 58 לחוק ביטוח בריאות. באשר לשאלות שבעובדה, מכיוון שזהו הליך זמני, ההכרעות בשאלות אלו תהא לכאורה בלבד. ההיסטוריה החקיקתית של סעיף 58 לחוק ביטוח בריאות 18. המחלוקת בענייננו נוגעת בעיקרה לפרשנותו של סעיף קטן ד(2). נוסחו המקורי של סעיף 58 לחוק היה קצר למדי וקבע כדלקמן (ס"ח תשנ"ד מס' 1469): א. שר הבריאות רשאי בתקנות להגביל את זכותו של מי שהיה תושב או של תושב שהתגורר מחוץ לישראל לקבל שירותי בריאות לפי חוק זה בהתחשב, בין היתר, בתקופת השהייה ובסוג שירותי הבריאות. ב. הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על מי שקיבל לראשונה אשרת עולה לפי חוק השבות התש"י - 1950 ועל מי שקיבל לראשונה אשרה לישיבת קבע לפי חוק הכניסה לישראל התשי"ב - 1952. 19. בפעם הראשונה תוקן סעיף 58 בשנת 1999. התיקון שנוגע לענייננו הינו הוספת סעיף קטן ד' לחוק הקובע כדלקמן (ס"ח תשנ"ט מס 1704): (ד) (1) מי ששילם למוסד תשלום מיוחד במשך תקופה של 12 חודשים רצופים (להלן - שנת התשלום), ולא היה קיים לגביו, בשנת התשלום, חוב בעד התשלום המיוחד שהפיגור בתשלומו עולה על 3 חודשים, לא תחול לגביו תקופת המתנה בתקופה שמיום תום שנת התשלום ועד ליום שבו נוצרה לגביו תקופת היעדרות נוספת: לעניין זה, "תשלום מיוחד" - סכום השווה לסכום דמי ביטוח בריאות החלים, לפי חוק זה, לגבי עובד שהכנסתו אינה פחותה מההכנסה המרבית כמשמעותה בפרט 1 בלוח י"א שבחוק הביטוח הלאומי, כפול שלוש, בהפחתת הסכומים ששילם בעד אותה תקופה כדי ביטוח בריאות לפי חוק זה. (2) שר העבודה והרווחה, באישור שר הבריאות ושר האוצר יקבע כללים, מועדים ותנאים לביצוע הוראות פסקה (1). 20. בגרסה זו של החוק משנת 1999 נתקלים אנו לראשונה במונח "תשלום מיוחד". ניתן לראות כי המחוקק מצא לנכון להקל על מי שישלם תשלום מסוים במשך 12 חודשים, ולקצר את התקופה בה יהיה אותו אדם מנוע מלקבל שירותים רפואיים. הסכום הנקוב בגרסה זו של החוק הינו גבוה למדי, ומבוסס על תחשיב דמי הביטוח הלאומי המרביים הנגבים מבעלי הכנסות גבוהות. 21. באשר לסעיף ד(2), הוראות כאמור בו לא נקבעו, עד ליום זה. 22. בשנת 2001 תוקן סעיף 58 הנ"ל פעם נוספת, כאשר לענייננו נוגע התיקון לסעיף קטן (ד) אשר התיקון המשמעותי בעניינו נוגע לסעיפים קטנים (ד)(2) ו-(3) בו נקבע כדלקמן (ס"ח תשס"א 1798): (2) אדם החייב בתקופת המתנה לפי סעיף זה רשאי לשלם למוסד, חלף תקופת ההמתנה, תשלום מיוחד, בהתאם להוראות סעיף קטן זה. (3) אדם ששילם למוסד תשלום מיוחד במשך 12 חודשים רצופים (בסעיף קטן זה - שנת התשלום), ולא היה קיים לגביו, לגבי שנת התשלום, חוב בעד התשלום המיוחד שהפיגור בתשלומו עולה על 3 חודשים, לא יהיה חייב בתקופת ההמתנה מיום תום שנת התשלום ועד ליום שבו נוצרה לגביו תקופת היעדרות נוספת. (4) החל אדם לשלם תשלום מיוחד, ונוצר לגביו, לגבי שנת התשלום, חוב בעד התשלום המיוחד, שהפגיור בתשלומו עולה על 3 חודשים, לא יהיה זכאי לכל זכות הנתונה בפסקה (3) למי ששילם תשלום מיוחד במהלך שנת תשלום מלאה, והוא יהיה זכאי להחזר הסכומים ששילם. 23. בשנת 2005 בוצע בסעיף 58 לחוק תיקון משמעותי נוסף. במסגרת תיקון זה הוגמשו מספר הוראות בסעיף זה, כאשר השינוי המרכזי היה קיצור תקופת התשלום המיוחד לשישה חודשים וקיצור תקופת אי הזכאות המרבית מ-24 חודשים ל-18. 24. לאחר התיקונים הרבים שבוצעו בו כיום סעיף 58, וליתר דיוק חלקו הרלוונטי לענייננו, נראה כך: 58. הגבלת זכותו של תושב ששהה מחוץ לישראל (א) בסעיף זה - "שנת היעדרות" - תקופה של 12 חודשים רצופים שבמהלכם התגורר אדם 182 ימים מחוץ לישראל, ובלבד שבמנין הימים האמורים לא תובא בחשבון - (1) תקופה שקדמה ליום י"ד באדר התשס"א (1 במרס 2001); .... (7) תקופה שלכל אורכה הוא היה תושב ואשר בעדה שילם למוסד את דמי ביטוח הבריאות החלים עליו לפי חוק זה; לענין זה ייחשב אדם כמי ששילם דמי ביטוח בריאות בעד תקופה כאמור אם לא היה קיים לגביו חוב של דמי ביטוח בריאות בעד אותה תקופה או בעד כל חלק ממנה, שהפיגור בתשלומו עולה על 12 חודשים; "תקופת היעדרות" - שתי שנות היעדרות רצופות לפחות, (ב) מי שהיה תושב, במועד שקדם לתקופת היעדרות, לא יהיה זכאי לשירותי בריאות לפי חוק זה, למשך תקופה של 2 חודשים כנגד כל שנת היעדרות שבתקופת ההיעדרות, ובלבד שהתקופה לא תעלה על 18 חודשים (להלן - תקופת המתנה), ... (ב1) היה אדם חייב בתקופת המתנה, ימסור על כך המוסד הודעה לקופת החולים שבה הוא רשום; בהודעה תפורט תקופת ההמתנה הנדרשת ממנו. (ב2) המוסד יעדכן את קופת החולים לגבי שינויים בתקופת ההמתנה הנדרשת מאדם בהתאם למשך היעדרותו. (ב3) אדם שהשלים תקופת המתנה יהיה זכאי לקבל שירותי בריאות לפי חוק זה, מתום אותה תקופה, ובלבד שעד אותו מועד לא נצברה לגביו שנת היעדרות נוספת; המוסד ייתן הודעה לקופת החולים שבה רשום האדם כי אותו אדם סיים את תקופת ההמתנה הנדרשת ממנו. ... (ד) (1) בסעיף קטן זה, "תשלום מיוחד" - סכום חודשי השווה לדמי ביטוח בריאות החלים לפי חוק זה, לגבי עובד שהכנסתו היא השכר הממוצע, כשהם מוכפלים ב-5; לענין זה, "השכר הממוצע" - כמשמעותו בסעיפים 1 ו-2 בחוק הביטוח הלאומי, כפי שהיה ידוע בחודש ינואר החל סמוך לפני תחילת ביצוע התשלום המיוחד, ולגבי מי שהחל לשלם את התשלום המיוחד לראשונה בחודש ינואר - השכר הממוצע של חודש ינואר האמור. (2) אדם החייב בתקופת המתנה לפי סעיף זה רשאי לשלם למוסד, חלף תקופת ההמתנה, תשלום מיוחד, בהתאם להוראות סעיף קטן זה. (3) אדם ששילם למוסד תשלום מיוחד במשך 6 חודשים רצופים (בסעיף זה - שנת התשלום), ולא היה קיים לגביו, לגבי שנת התשלום, חוב בעד התשלום המיוחד שהפיגור בתשלומו עולה על 3 חודשים, לא יהיה חייב בתקופת המתנה מיום תום תקופת התשלום ועד ליום שבו נוצרה לגביו תקופת היעדרות נוספת. ואולם בתקופה שתחילתה בתום תקופת התשלום וסיומה בתום תקופת ההמתנה שהיה חייב בה אילולא שילם את התשלום המיוחד, או בתום 12 חודשים, לפי המוקדם לא יהיה זכאי אותו אדם לשירותי בריאות לפי הוראות סעיף 11 וכן לשירותי הבריאות המנויים בפרט 6(ר) לתוספת השניה; שילם אדם למוסד תשלום מיוחד כאמור בפסקה 11, ייתן המוסד הודעה על כך לקופת החולים שבה רשום האדם (4) החל אדם לשלם תשלום מיוחד, ונוצר לגביו, לגבי תקופת התשלום, חוב בעד התשלום המיוחד, שהפיגור בתשלומו עולה על 3 חודשים, לא יהיה זכאי לכל זכות הנתונה בפסקה (3) למי ששילם תשלום מיוחד במהלך תקופת תשלום מלאה, והוא יהיה זכאי להחזר הסכומים ששילם. 25. לצערנו, נוכחנו כי נוסחו של סעיף 58 כיום הינו מופת לאי-בהירות ולבלבול. למעשה בכדי לתהות על קנקנה של פרשנות המשיב היה עלינו לקרוא סעיף זה מספר פעמים, לבדוק את נוסחי החקיקה הקודמים ואת הצעות החוק השונות שהביאו לשינויים בחוק. 26. על אף זאת, אנו סבורים כי את הפרשנות שמציע המשיב לסעיף 58 יש לדחות. ראשית, מקריאה של הסעיף ניתן להסיק כי התשלום המשולם "חלף תקופת ההמתנה" הינו אכן בתמורה לתקופת ההמתנה כולה ולא קיצור התקופה בלבד. לו חפץ המחוקק לקבוע כי התשלום יהווה קיצור לתקופת ההמתנה, היה עליו לציין זאת במפורש וכן לציין את משך ההמתנה המינימאלית - זאת לא נעשה. העובדה כי המשיב מנסה ללמוד זאת מנוסחו של סעיף קטן ד(3) אינה מספיקה כדי להביא לשלילת זכות לטיפול רפואי מאדם. אמת, למבקשת שמורה האפשרות לשלם מכספה עבור הטיפול הרפואי, אך עלותם של טיפולים אלו גבוה במידה כזו שיש בה כדי להפוך אפשרות זו ללא מציאותית. 27. יתרה מזאת, המחוקק נקט בלשון "תום תקופת התשלום" בבואו לגדור את התקופה בה יהיה מנוע תושב חוזר מלקבל טיפול רפואי. כאשר עוסקים אנו בדיני נפשות, רואים אנו לנכון ליתן ללשון החוק פרשנות דווקנית וצרה. לו היה חפץ המחוקק להתייחס לתקופה בת שישה חודשים, היה עליו לציין זאת במפורש. המבקשת שילמה את אשר הורו לה לשלם בתשלום אחד. ביום בו סיימה לשלם, תמה התקופה בה הייתה מנועה מלקבל טיפול רפואי במימון המשיב. 28. העובדה כי לשון החוק הינה כבדה ומסורבלת אין בה כדי לפתור את המחוקק מכיבוד פרשנות חלופית לפרשנות לה טוען המשיב. למעשה אי-נהירותו של דבר חקיקה זה יש בה משום טשטוש והטעיה. 29. אומנם המחוקק הקל בצורה ניכרת חלק גדול מההוראות המצויות בסעיף זה, אך גם כך הוא פוגעני ועשוי לגרום לתושבים פוטנציאליים רבים לשוב ולגור בישראל. 30. מהראיות לכאורה שהוצגו בפנינו עולה כי עשתה המבקשת כל שיכלה בכדי לדאוג לכיסוי ביטוחי-רפואי בארץ ומחוצה לה. המבקשת הקפידה לשלם למשיב את סכומי הביטוח הלאומי, אך אלו הוחזרו לה בסופו של דבר בניגוד לרצונה. המבקשת דאגה לביטוח רפואי בארה"ב לטיפולים רפואיים שם, אך משראתה כי מצבה התדרדר במהירות, והינו סופני, בחרה לשהות בסמוך לבנה העתיד להתגייס לצבא בארץ. 31. עוד עולה מהראיות שהובאו בפנינו כי התובעת שילמה עבור תקופת ההמתנה עוד ביום 14/08/06, בעת שהייתה בארה"ב. כפי שניתן לראות בנספח ט' לבקשה, המבקשת אף קיבלה אישור ממנהלת תחום הבריאות במשיב, הגב' תלמה פרידברג, כי התשלום המיוחד נועד לפדות "את כל תקופת ההמתנה". 32. מדברים אלו עולה כי אף המשיב עצמו היה סבור כי הפרשנות הנכונה היא זו המאפשרת לפדות את מלוא תקופת ההמתנה בתשלום. במכתבו זה של התובע היה כדי להטעות את התובעת וליצור אצלה ציפיה לקבלת הטיפול הרפואי בעבור "התשלום המיוחד". נוצר בפנינו הרושם כי גם למשיב עצמו אין הוראות החוק נהירות די הצורך, ולראיה האמור בנספח ט'. 33. אכן, כפי שטוען ב"כ המבקשת, סעיף 58 איננו מתייחס למצב בו משולם "התשלום המיוחד" בפעם אחת והעדר התייחסות שכזו די בו כדי ליצור ספק באשר לפרשנות הראויה. בתחום הביטחון הסוציאלי הלכה היא, כי כל אימת שישנו ספק באשר לדרך בה על בית הדין לפרש דבר חקיקה, שומה על הספק לפעול לטובת המבוטח (ראו עוד לעניין זה: דב"ע נג/44- 0- המוסד לביטוח לאומי נ' רות טישלר, פד"ע כו, 199 וכן בג"צ 1199/92 לוסקי נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד מ"ז (5), 743). 34. העובדה כי המחוקק לא תיקן תקנות לביצוע הוראות סעיף זה של החוק והעובדה שלא הוקמה ועדת חריגים גם הן נימוק לקבלת הבקשה. חוק ביטוח בריאות נחקק בשנת 1994. בנוסחו המקורי של החוק, ההוראה הראשונה בסעיף 58 הייתה כי לשר הבריאות להגביל בתקנות את הטיפול הרפואי שיינתן לתושבים חוזרים. עם השנים התקנות לא תוקנו, אך סעיף 58 הלך ותפח, הלך וגדל, טלאי על טלאי ובמקום תקנות נוצר יצור כלאיים - חלקו דבר חקיקה ראשי, חלקו דבר חקיקת משנה. 35. באשר לדרישת המשיב כי משרד הבריאות יצורף לבקשה, סבורה אני כי דין טענה זו להידחות. כפי שניתן לראות מלשונו של סעיף 58, ההתייחסות בו הינה ל"מוסד", כהגדרתו בחוק הביטוח הלאומי. בכדי לקבל שירותים רפואיים נזקקה המבקשת לאישור המשיב ולא היה זה משרד הבריאות אשר סירב לטפל בה. מכיוון שאין ספק כי לו היה ניתן האישור המתאים על ידי המשיב היו שירותים אלו ניתנים. מכיוון שכך אין אנו רואים מקום לצרף את משרד הבריאות כמשיב לבקשה. סיכומו של דבר 36. התוצאה הינה כי הבקשה מתקבלת במלואה. 37. המבקשת תודיע לבית הדין בתוך 7 ימים מהיום כיצד בכוונתה להמשיך ולנהל את ההליכים בתיק זה. 38. המשיב ישא בשכר טרחת עו"ד בסך 4,500 ₪ בתוספת מע"מ ובהוצאות משפט בסך 500 ₪. ניתנה היום ל' בתשרי, תשס"ז (22 באוקטובר 2006) בהעדר הצדדים. נ.צ. מר יורם שחר (מע') אריאלה גילצר-כץ, אב"ד נ.צ. הגב' חנה קפלניקוב (עו') רפואהתושב חוזר