האם פדיון החופשה ששולם למערערת לאחר סיום יחסי עובד ומעביד בינה לבין מעסיקה, נכלל במסגרת תקופת האכשרה הנדרשת לצורך תשלום דמי אבטלה על ידי ביטוח לאומי. יש לבדוק האם פדיון החופשה ששולם למערערת הינו בגדר שכר ששולם לעובד על פי הוראת סעיף 158 לחוק; וכן האם המעביד היה חייב בתשלום דמי ביטוח אבטלה בגינו. לגבי השאלה הראשונה, הקיש בית הדין האזורי מפסק הדין בתיק דב"ע מז/89-02 המוסד לביטוח לאומי - יהודית רוזנבאום, בו נקבעה הבחנה ברורה בין ימי הודעה מוקדמת לבין תמורת הודעה מוקדמת. לגבי תמורת הודעה מוקדמת נקבע, כי תשלום זה איננו בבחינת שכר. לפיכך קבע בית הדין האזורי, כי גם התשלום בגין פדיון חופשה שנתית המשולם לעובד לאחר סיומם של יחסי העבודה בין הצדדים, איננו שכר בגין ימי עבודה, אלא פיצוי הניתן לעובד בגין ימי החופשה שלא ניצל במהלך תקופת עבודתו. כך גם לגבי פיצויי הלנת שכר- פדיון חופשה לא ישא בפיצויי הלנת שכר, בשונה מדמי חופשה, אשר ישאו פיצויי הלנת שכר אם לא שולמו במועדם. זאת ועוד. בסעיף 161(ג) הדגיש המחוקק באופן מפורש, כי ימי אבל וימי מחלה יכללו בתקופת האכשרה, אף אם לא שולמו עבורם דמי ביטוח. בית הדין האזורי פירש, כי הסיבה להכללתם של ימים אלו היא, שהתשלום עבורם נעשה במהלך קיום יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, וזאת בשונה מתשלומים אשר משולמים לאחר ניתוקם, כמו פדיון חופשה.תקופת אכשרהפדיון חופשהדמי אבטלהדמי חופשה שנתית