רקע עובדתי 1. תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). 2. התובעת, ילידת 30.3.1950, נפגעה ביום 7.9.1996 בתאונת דרכים. 3. התובעת נחבלה בזרועה השמאלית. בנוסף, אובחנו אצלה הממצאים הרפואיים הבאים - חבלת ראש עם זעזוע מוח, חבלת חזה ללא שברים ושבר מרוסק תוך פרקי של החלק המרוחק של ההומרוס במרפק עם שיתוק של העצב הרדיאלי. 4. התובעת אושפזה בבתי החולים משך 5 תקופות מצטברות של 161 ימי אשפוז. גדר המחלוקת 5. המחלוקת מתמקדת בשאלת שיעור הנזק שנגרם לתובעת בעקבות התאונה. שיעור הנזק נכות רפואית, נכות פונקציונלית והפסדי השתכרות לעבר ולעתיד 6. ד"ר גרשון וולפין, שמונה ע"י בית המשפט כמומחה בתחום הכירורגיה האורטופדית, קבע לתובעת נכות רפואית צמיתה בשיעור 36% בגין הגבלות תנועה ביד שמאל. בחוות דעתו מציין ד"ר וולפין בין היתר: "בבדיקת זרוע שמאל: נמצאה צלקת ניתוחית באזור הזרוע השמאלית אשר החלימה היטב, אינה מכוערת או רגישה ואינה דבוקה לרקמות תחתיה, באורך של 17 ס"מ. קיים עיוות בצורת הזרוע השמאלית עם אסימטריה לעומת הזרוע הימנית". מסקנותיו של ד"ר וולפין היו כדלקמן: ”הממצאים בבדיקתה ובצילומי הרנטגן מורים על מצב שלאחר השברים בעצם זרוע שמאל כאשר השברים התחברו היטב, תוך עיוות צורת הזרוע וקיצור קל עם הגבלה בטווח התנועות של הכתף ומרפק שמאל, ושיתוק חלקי של העצב הרדיאלי השמאלי". "לאור כל האמור לעיל הנני בדעה שמצבה הרפואי של גב' חדיד ג'מילה, לאחר פציעתה בתאונה מיום 7.9.06 תואם כיום דרגת נכות צמיתה בשיעור 36%, כדלהלן: 20% - בגין חיבור גרוע של עצם הזרוע השמאלית עם הגבלת תנועות קשה של המרפק והכתף השמאלי, לפי תקנה 40(2) לתקנות המל"ל. 20% - בגין מצב שלאחר שיתוק חלקי של העצב הרדיאלי ביד שמאל, לפי תקנה 30(3)(א) לתקנות המל"ל". 7. הנתבעים טוענים, כי עוד בטרם אירוע התאונה וללא כל זיקה אליה, ובהמשך גם לאחר התאונה, סבלה התובעת מבעיות רפואיות וממגבלות רפואיות במישורים: האורטופדי, פנימי, אונקולוגי, נוירולוגי, לב. הנתבעים מפרטים בעניין הזה בעמ' 2 לסיכומיהם, למשל: במישור האורטופדי סבלה התובעת ממגבלות ומכאבים בגב, כך בתשובה לשאלה מס' 6 בתצהיר תשובות לשאלון מטעם הנתבעים, נשאלה התובעת, לגבי מחלות קודמות וזו השיבה: "סבלתי מאסטמה וגב מותני". הנתבעים מציינים, כי ללא זיקה לתאונה, סבלה התובעת ועודנה סובלת מבעיות של עודף משקל, יתר לחץ דם ואף נאלצה לעבור ניתוח לקיצור קיבה. הנתבעים מוסיפים, כי התובעת פנתה בעבר למוסד לביטוח לאומי לקבלת קצבת נכות כללית, אשר אף לטענתה אינה בגין נכותה עקב התאונה. 8. בעמ' 2 לסיכומי הנתבעים נטען, כי יש לייחס את המגבלות התפקודיות להן טוענת כיום התובעת או למצער את חלקן המכריע, למצבה הרפואי והתפקודי עובר לאירוע התאונה ו/או לאחריה וללא כל זיקה אליה. התובעת סובלת מעודף משקל קיצוני בגינו עברה ניתוחים. כן עברה התובעת כריתת רחם בעקבות גילוי סרטן. התובעת עברה אירוע מוחי, שגרם לחולשת פלג גוף ימני, כאבי גב תחתון, סכרת, פרפור עליות כרוני, מחלת לב איסכמית. הנתבעים טוענים, כי באם נתקלת התובעת במגבלות יומיומיות המשפיעות על תפקודה התקין הרי שמגבלות אלו הינן פרי מצבה הרפואי המורכב ולא כתוצאה מהתאונה. 9. התובעת אובחנה במאי 2003 כסובלת מסרטן צוואר הרחם בשלב IIB (MO NO T2B ). התובעת טוענת, כי קיבלה טיפול אונקולוגי דפיניטיבי, משלב של קרינה וטיפול כימותרפי. הטיפול ניתן במערך האונקולוגי בבי"ח רמב"ם שבחיפה. מאז סיום הטיפול, התובעת נמצאת במעקב מסודר. 10. התובעת לא עבדה עד היום מחוץ למשק ביתה. העובדה, שהתובעת לא עבדה בעבר ואינה עובדת כיום, אינה קשורה לנכות הרפואית בגין התאונה או לטענותיה בדבר מגבלותיה. הנתבעים טוענים, כי אין טעם לדון בנכותה התפקודית של התובעת ובפגיעה ביכולתה להשתכר. לטענת הנתבעים, בניגוד לתמונה אותה מבקשת התובעת להציג בפני בית המשפט, הנתבעים סבורים, כי בנסיבות המקרה יש להעמיד את נכותה התפקודית של התובעת על שיעור שלא יעלה על שיעור הנכות הרפואית אותה קבע המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר וולפין. לטענת הנתבעים אמינות התובעת הן בעת מתן עדותה והן במהלך ניהול התיק מוטלת בספק, וזאת לאור העובדה כי סתרה את עצמה בעת מתן עדותה ובתצהיר מטעמה. הנתבעים טוענים, כי עדות התובעת עומדת בסתירה למסמכים רפואיים המורים, כי לתובעת בעיות רפואיות שאינן קשורות לתאונה. הנתבעים מפנים בהקשר זה לפרוטוקול מיום 26.6.06 שם נחקרה התובעת: " שאלה: את סובלת מכאבי גב? תשובה: כן. שאלה: תארי לבית המשפט מה זה נקרא סובלת מכאבי גב תשובה: קודם לא הייתי סובלת משום כאבים, רק ביום שקיבלתי את המכה התחלתי לסבול מכל מיני מחלות וכאבים, אם זה לב ודברים אחרים. שאלה: כאבי גב היו לך לפני שקיבלת את המכה? תשובה: אינני זוכרת שהיו לי כאבי גב. " 11. עוד נטען, כי בשאלון מטעם הנתבעים נשאלה התובעת בשאלה מס' 6 לגבי המחלות בהן חלתה לפני התאונה. התובעת השיבה בתצהיר "סבלתי מאסטמה וגב מותני". כאשר נשאלה התובעת בחקירתה באם היא סובלת ממחלת סכרת - השיבה בשלילה, בעוד שהמסמכים הרפואיים מורים בוודאות כי התובעת אובחנה כחולת סכרת עובר לתאונה. הנתבעים מפנים לרישום קופת-חולים מיום 20.9.93 בו נכתב: "סוכר בדם". רישום נוסף בקופת-חולים מיום 3.5.04: "יש לה סכרת השמנת יתר ולחץ דם..." 12. הנתבעים טוענים, כי בתביעתה לביטוח הלאומי מיום 24.7.99 התלוננה התובעת על כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגליים. כאשר נשאלה על כך התובעת בחקירתה ענתה "אינני זוכרת את הדבר הזה". 13. הנתבעים מפנים לפרוטוקולי ועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי. לטענתם די במקרא הפרוטוקולים של המל"ל בכדי להבין, כי התאונה הינה רק אחד הגורמים המשפיעים על יכולת תפקודה ועל מגבלותיה של התובעת. הנתבעים טוענים, איפא, כי תשובתה של התובעת שבה ייחסה את כל כאביה רק לתאונה אינה נכונה ומטילה ספק במהימנותה. 14. הנתבעים מתנגדים לטענותיה של התובעת לעניין הפסדי השתכרות בעבר. הנתבעים טוענים, כי רכיב זה לא נתבע במסגרת כתב התביעה, משום שהתובעת לא עבדה עובר לתאונה, וכל טענה כאמור בשלב זה מהווה הרחבת חזית אסורה. עוד מוסיפים הנתבעים, כי הפסד השתכרות בעבר הינה טענה בדבר נזק מיוחד שיש לפרטה בכתב התביעה ומשלא פורט, יש לראות בטענותיה של התובעת להפסדי שכר בעבר כפי שבאו לידי ביטוי בסיכומיה, משום הרחבת חזית אסורה. הנתבעים מפנים בהקשר זה לסעיף "הנזק המיוחד" בכתב התביעה בו לא ציינה התובעת ראש נזק של הפסדי השתכרות בעבר. 15. אני מקבל את עמדת הנתבעים בהקשר זה ודוחה התביעה בגין הפסדי השתכרות, נטענים, לעבר. 16. באשר לטענת התובעת בסיכומיה, כי נגרמו ו/או ייגרמו לה, בעקבות התאונה הפסדי השתכרות לעתיד, טוענים הנתבעים כי טענה זו לא נטענה בכתב התביעה. הנתבעים מציינים בעמ' 13 לסיכומים מטעמם, כי התובעת בת 56 כיום, ולא עבדה בעבר. ניסיונותיה של התובעת, לטענת הנתבעים, ליצור תמונה לפיה בגיל זה ועל-אף מחלותיה הרבות, הייתה יוצאת לפרנס את משפחתה, נעדרת תשתית עובדתית כלשהי. התובעת בסיכומיה, מצאה לנכון לציין כי היא משתייכת למשפחה דרוזית מסורתית, שלדעת כותב הסיכומים, חיה על-פי הנורמות והמנטאליות של חברה, שבה תפקידה של האישה לטפל בילדים ובבית. אינני בטוח אם התיאור שבסיכומי התובעת משקף את המציאות דהיום ומכל מקום אין בפניי ראיות בהקשר זה. אני דוחה טענותיה של התובעת בדבר הפסדי השתכרות לעתיד. טענות אלו הועלו לראשונה בסיכומיה ולא היה להן כל זכר בכתב התביעה. טענות אלה מנוגדות לחלוטין למצב העובדתי לפיו לא עבדה התובעת כלל עד למועד התאונה, והסברה כאילו הייתה יוצאת לעבודה אלמלא התאונה, חסרת ביסוס ראייתי כלשהו. אני דוחה, איפא, את טענות התובעת לעניין הפסדי השתכרות הן לעבר והן לעתיד. הנכות שנגרמה לתובעת בעקבות התאונה, על רקע מצבה הרפואי הכללי כפי שתועד במסמכים שהובאו בפניי, תילקח בחשבון להלן בעת קביעת הפיצוי בגין עזרת צד ג'. כאב וסבל (נזק לא ממוני) 17. התובעת בת 56 כיום, הייתה מאושפזת בביה"ח משך 161 ימים. בהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), התשל"ו-1976, יש לפצות את התובעת בגין ראש נזק זה בסך של 141,270 ₪ . עזרת צד ג' 18. התובעת בעמ' 3 לסיכומיה, טוענת שהצורך בעזרת הזולת הגבילה בתפקודיה השוטפים בבית וכן בענייניה האישיים (רחצה, הלבשה) בשנים הראשונות לאחר התאונה. התובעת טוענת, כי גם לאחר הניתוחים, האשפוזים והטיפולים ולאחר שמצבה הרפואי התייצב, הרי שנכותה ומגבלותיה המשיכו ופגעו, לטענתה, בתפקודה כעקרת בית ובאורח חייה. 19. לטענת הנתבעים, בעמ' 6 לסיכומיהם, במהלך כל שלב ההוכחות ניסתה התובעת להציג בפני בית המשפט מצג לפיו התאונה הפכה אותה ל-"שבר כלי" עד כדי כך שאינה מסוגלת לבצע מאומה בעבודות משק הבית הרגילות. 20. הנתבעים טוענים, כי במהלך החקירה הנגדית הוכח כי שלא כצעקתה. הנתבעים הפנו לעדותה של התובעת מיום 26.6.06 עמ' 33 בפרוטוקול: " שאלה: אגב, הכאבים בגב מפריעים לך לעבוד בעבודות הבית? תשובה: אני לא עושה שום דבר. שאלה: אני שאלתי אם כאבי הגב מפריעים לך תשובה: כל הזמן כואב לי הגב. שאלה: הבנתי. עכשיו, בגלל מחלת הלב את מרגישה אחרי מאמץ קל ביותר שאת מאוד עייפה. תשובה: כן, אני תמיד מרגישה חולשה בגוף שלי. שאלה: למה את לא יכולה ללכת הרבה? תשובה: ברגע שאני מתחילה ללכת אני מרגישה כאילו שאני מתעלפת. " 21. הנתבעים הפנו גם לדו"ח של רופא קופת-חולים מיום 3.9.01 שם נכתב כי: "מתלוננת על כאבים בברכיים על רקע אוסאיארטרוזיס קשה על רקע השמנת יתר חולנית". 22. הנתבעים טוענים, כי אין הם מטילים ספק בטענותיה של התובעת בכל הקשור למצבה הרפואי המורכב של התובעת, אשר אינו אלא תוצאתם של האירוע המוחי, מחלת הסרטן, עודף משקל, יתר לחץ דם, כאבי הגב, עייפות כרונית, חולשת גוף, סוכרת. לטענת הנתבעים, רשימה ארוכה זו של מחלות איננה קשורה לתאונה בה נפגעה התובעת ביד שמאל בלבד. 23. לטענת התובעת, בתקופה הראשונה לאחר התאונה, ניסה בעלה לפי יכולתו הכלכלית, להיעזר בשירותי סיעוד מצד ג'. התובעת טוענת, כי בעלה שכר את שירותיה של גב' סנאא חלבי לעזרה בבית בהיקף של 20 שעות בחודש בשכר של כ- 1,200 ₪ לחודש במשך כשנתיים. התובעת מציינת בהמשך, כי מצבם הכספי הקשה אילץ את בעלה להפסיק שכירת שירותי סיעוד אלה, ולהמשיך להגיש בעצמו עזרה וסיעוד לתובעת. הנתבעים טוענים, כי התובעת לא טרחה לציין, כי סנאא חלבי הינה בתה. בנוסף, התובעת לא צירפה קבלות להוכחת נזקה הנטען. לא הוגש תצהיר של הבת. בתצהיר התשובות לשאלון, ציינה התובעת, שהיא החזיקה עוזרת בשם סנאא ואולם זו הוחלפה על-ידי עוזרת בשם ג'מילה, שככל הנראה הינה כלתה של התובעת. הנתבעים טוענים גם, שבסיכומי התובעת נטען כי משפחתה מונה 8 נפשות החיות בביתה, ואילו בחקירתה נשאלה התובעת "מי גר בבית?" וענתה "רק בעלי". מכאן, טוענים הנתבעים, כי רק התובעת ובעלה מתגוררים בביתם, ודרישת התובעת לעזרת צד ג' בתדירות של 3-4 פעמים בשבוע הינה מוגזמת ביחס למשק ביתה המונה רק שתי נפשות. 24. לפי התרשמותי מהחומר שהונח בפניי, סבורני שהנושא של עזרה צד ג' בעבר לוט בערפל. לא ניתן לדעת מהמידע החלקי אשר נמסר על-ידי התובעת, האם באמת החזיקה עזרה בשכר, למשך כמה זמן, וכמה שילמה, אם בכלל, לבתה או לכלתה בעבור עזרה זו. הנתבעים צודקים בטענתם, כי נזק לעבר הוא נזק מיוחד שיש להוכיחו. להבדיל מהנזק לעתיד, לגבי העבר היה על התובעת להוכיח בראיות של ממש את היקף העזרה שניתנה, אם בכלל, ואת עלותה. הנתבעים הפנו בהקשר זה ל- ע"א 605/88 תבורי ואח' נ' מעינות הגליל, פ"ד מה(2) 10. 25. לא התרשמתי לטובה ממהימנותה של התובעת לעניין עדותה בראש נזק זה. לא מקובלת עליי תשובת התובעת לפיה העסיקה עזרה 3-4 פעמים בשבוע, אולם אינה זוכרת ו/או אינה יודעת את שמה של העוזרת. פרוטוקול הדיון מיון 26.6.06, בעמ' 36 שו' 1-8: " השופט: איך קוראים לעוזרת של עכשיו? התובעת: לא זוכרת את השם שלה. השופט: מתי הייתה אצלך פעם אחרונה? התובעת: לפני שבוע הייתה אצלי. השופט: אז זה 3-4 פעמים בשבוע או זה פעם בשבוע? התובעת: 4 ימים בשבוע. " 26. הנתבעים טוענים כי בתקופה הסמוכה לאחר התאונה קיבלה התובעת עזרה וסיוע מבני משפחתה, בעלה או ילדיה, באופן שאינו חורג מעזרה מקובלת בין בני משפחה ואין להעניק בגינו פיצוי כלשהו. בעניין זה הפנו הנתבעים לפסיקה הבאה: ע"א 327/81 אלימלך ברמלי נ' הלבנון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לח(3) 580 וכן ע"א 612/84 מרגלית נ' מרגלית פ"ד מא(3) 514, ע"א 103/82 גדיר נ' מ"י, סביר כה 77. הנתבעים טוענים, כי בתקופה בה עברה התובעת טיפולים במשך כשנתיים לאחר התאונה, ובהן קיבלה עזרה מבתה המתגוררת עימה, שטרם נישאה באותה תקופה, הרי העזרה לא חרגה מזו המקובלת בין בני המשפחה. לטענתם, העזרה במשק הבית ניתנה על-ידי הבת בלא זיקה לתאונה. הנתבעים טוענים כי כל ניסיונותיה של התובעת לטעון שהעסיקה את בתה למשך 4 שעות ביום אינה אלא ניסיון להאדיר את נזקיה. הנתבעים סומכים טענותיהם לעניין ראש נזק זה על העובדה, כי התובעת אינה אישה בריאה, והיא, כאמור, סבלה עוד לפני התאונה ממחלות שונות. לטענתם, מדובר באישה עם מחלות כרוניות ומוגבלויות שאינן קשורות לתאונה. עברה הרפואי של התובעת מחזק, לטענת הנתבעים, את טענותיהם בדבר העדר קשר בין הפגיעה כתוצאה מהתאונה לבין היזקקותה המוגברת של התובעת לעזרת צד ג', וזאת של היות התובעת סובלת מאירוע מוחי, מחלת לב, עייפות כרונית, חולשה כרונית, יתר לחץ דם, סכרת, עודף משקל. הנתבעים מזכירים בהקשר זה, כי עוד בשנת 1995 סבלה התובעת מאקזמה ונקבע כי אינה יכולה לבצע עבודות ניקיון. בגין מחלות אלו נזקקה התובעת, לטענת הנתבעים, לעזרה במשק הבית לפני התאונה וגם לאחריה ולא בגין התאונה בה נפגעה ביד שמאל. אינני יכול להתעלם מעברה הרפואי של התובעת. השומה של הפיצויים נעשית על בסיס הערכת התרומה של התאונה לנזקים הנטענים. חייב להתקיים קשר סיבתי ברור בין התאונה לבין הנזקים. על התובעת לעגן בראיות את טענתה, כי נזקיה הנטענים הינם אך ורק תוצאה של התאונה. הנתבעת לא הצליחה להוכיח כדבעי, כי כל נזקיה הנטענים הינם אך ורק תוצאה של התאונה. לעניין עזרת הזולת לעבר, מיום התאונה ועד היום. הרי בשים לב לשיעור נכותה הרפואית של לתובעת, אני פוסק לה פיצוי בסך 1,200 ₪ לחודש. 1,200 ₪ לחודש X 130 חודשים = 156,000 ₪. ובתוספת ריבית מאמצע התקופה: 196,599 ₪ (לעבר). לעניין הוצאות עזרת צד ג' לעתיד, מהיום ועד גיל 75 (בהתחשב בקיצור בתוחלת חיי התובעת בשל עברה הרפואי), הפיצוי יחושב לפי 1,400 ₪ לחודש, וזאת בהתחשב בכך שעם מעבר הזמן, יגבר הצורך בעזרת צד ג'. 1,400 ₪ לחודש X 212 חודשים (היוון) = 230,163 ₪ (לעתיד). סה"כ הפיצוי בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד: 196,599 ₪ + 230,163 ₪ = 426,762 ₪ הפסדי ניידות 27. התובעת טוענת, כי היא זכאית לפיצוי בגין הוצאות הניידות שהוסבו לה, לטענתה, בשל נכותה עקב התאונה. לטענתה, נזקקה לעשרות רבות של נסיעות לטיפוליה הרפואיים, ומצבה הרפואי חייב שירותי נסיעה פרטיים ברכב פרטי של המשפחה או במוניות. התובעת טוענת גם, כי מדובר בהוצאות של קרוביה, בעיקר בעלה, אשר סעד את אשתו בבתיה"ח השונים למשך תקופות אשפוז ארוכות. 28. התובעת מוסיפה וטוענת, כי עובר לתאונה הייתה עצמאית בתנועותיה ובנסיעותיה. כיום, טוענת התובעת, אלמלא העזרה והליווי של בעלה או קרובי משפחה אחרים אשר מסיעים אותה ממקום למקום, הייתה מרותקת לביתה לצמיתות. התובעת דורשת לפסוק לה פיצוי גלובלי בגין הפסדי ניידות לעבר ולעתיד בסך של 80,000 ₪. הנתבעים טוענים, כי התובעת לא הגישה לבית המשפט אישורים ו/או קבלות כלשהן בדבר הוצאות נסיעה שנגרמו לה לטענתה, ובמצב דברים זה, והואיל ומדובר בנזק מיוחד, אשר נטל ההוכחה בגינו רובץ לפתחה של התובעת, אין מקום, לטענת הנתבעים, שהם ישאו בפיצוי נזק נטען זה, אשר לא הובאה ולו שמץ ראיה לתמיכה בו. 29. לטענת הנתבעים, יש לדחות טענות התובעת לפיצויים בגין ניידות, מאחר והיא לא סבלה מפגיעה כלשהי בגפיים תחתונות, ואין כל ממש בטענתה להוצאות נסיעה עקב התאונה. הנתבעים מציינים, בעמ' 11 לסיכומיהם, כי כושר ניידותה של התובעת לא נפגע כלל ועיקר. לטענתם, התובעת יכולה לעשות שימוש בתחבורה הציבורית, ובוודאי יכולה היא להמשיך ולהגיע ממקום למקום ברכב פרטי, בדיוק כפי שעשתה בטרם התאונה. לחלופין, הנתבעים מציעים לפסוק לתובעת פיצוי בסך 3,000 ₪ וזאת בגין נסיעות לטיפולים רפואיים בעבר הקשורים בתאונה ולא במצב בריאותה הכללי. בשים לב לכך שהתובעת ו/או קרובי משפחתה, ובעיקר בעלה, נאלצו לשאת בהוצאות הנסיעות בתקופה הסמוכה לאחר התאונה, ובהתחשב במספר הרב של הימים בהם אושפזה התובעת בשלושה בתי"ח שונים, ובהנחה כי נגרמו לה ולקרוביה הוצאות בעבור הנסיעה לביקורים, ולאחר שחרורה לביתה הסיעוה לטיפולים ומעקבים, אני פוסק לתובעת, בגין כל אלה על דרך האומדנא, פיצוי בסך של 20,000 ₪. בקביעת סכום זה לקחתי בחשבון כפילות מסוימת בענייננו בין ראש נזק זה לבין ראש הנזק של עזרת צד ג'. סה"כ פיצוי בגין הפסדי ניידות : 20,000 ₪ לעבר ולעתיד. הוצאות רפואיות 30. לפי ע"א 5557/95 סהר נ' אלחדד, פ"ד נא(2) 724 (להלן: "הלכת אלחדד"), אין פוסקים לניזוק פיצוי בגין טיפולים רפואיים להם הוא זכאי מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן: "חוק הבריאות"). לטענת הנתבעים, כל ההוצאות הרפואיות וכל הטיפולים להם נזקקה התובעת בעקבות התאונה מכוסים על-ידי קופ"ח לפי חוק הבריאות. בנוסף, טוענים הנתבעים, כי אבנר נשאה בכל הוצאות האשפוז וטיפולי הפיזיותרפיה שעברה התובעת. 31. הנתבעים מציינים בעמ' 11 לסיכומים, כי התובעת ציינה מפורשות בתצהיר התשובות לשאלון מטעמה, שהיא לא נשאה בתשלום כלשהו בעבור טיפולי הפיזיותרפיה. הנתבעים מבקשים שלא לפסוק לתובעת פיצויים בגין ראש נזק נטען זה, שכן לטענתם, לא נגרמו ולא ייגרמו לתובעת הוצאות רפואיות. בנוסף, מדגישים הם כי לא הובאו, מטעם התובעת, ראיות על הוצאות כאלה. התובעת אמנם לא הציגה אישורים וקבלות שיש בהם כדי להעיד על הוצאות רפואיות. מדובר בנזק מיוחד, והנטל על התובעת להוכיח כי נגרמו לה הוצאות רפואיות בגין טיפולים, החורגים מאלה המכוסים במסגרת סל הבריאות הממלכתי. לטענת התובעת, ההוצאות הצפויות בעתיד בשל טיפולים רפואיים, תרופות, טיפולי פיזיותרפיה וכיו"ב, רכישת אביזרים רפואיים והצורך בהחלפתם לעיתים מזומנות, גדולות מאוד. התובעת דורשת לפסוק לה בגין ראש נזק זה פיצוי גלובלי בסך 150,000 ₪ לעבר ולעתיד. למקרה ותזדקק התובעת בעתיד לטיפולים ולאביזרים רפואיים אשר אינם מכוסים ע"י חוק הבריאות, אני פוסק לה, על דרך האומדנא, פיצוי גלובלי בסך 7,000 ₪ בגין ראש נזק זה לעבר ולעתיד. סה"כ פיצוי בגין הוצאות רפואיות: 7,000 ₪ ניכויי מל"ל 32. התובעת זכאית לקצבת נכות כללית. הקצבה משולמת לתובעת על-פי דרגת אי-כושר של 75% לפחות ונכות רפואית הנעה בין 50% לבין 69%. התובעת טוענת כי אין לנכות מהפיצוי שייפסק לה את תשלומי המל"ל בגין נכות כללית ושירותים מיוחדים. בבסיס חוות הדעת האקטוארית שצירפו הנתבעים לסיכומיהם, לעניין קצבות נכות כללית ושירותים מיוחדים מאת המל"ל, נמצאת ההנחה, כי קצבת הנכות הכללית שמשולמת לתובעת תשולם לה עד שתגיע לגיל 62. מגיל 62, הניח האקטואר, כי תשולם לתובעת לכל החיים תוספת לקצבת הזקנה, בהתאם להפרש בין קצבתה לבין קצבת הזקנה. כמו כן, הניח האקטואר, כי הקצבה בגין שירותים מיוחדים תשולם לכל החיים. התובעת טוענת, כי ההנחה עליה הסתמך האקטואר בחוות דעתו הינה מופרכת ואינה מבוססת. לא נתבקשה חקירה של האקטואר ולא הוגשה חוות דעת בהקשר זה מטעם התובעת. לטענת התובעת, עיקר אחוזי הנכות שנקבעו לה במל"ל ניתנו בגין מחלת סרטן צוואר הרחם בה חלתה. התובעת אף צירפה לסיכומיה אבחונים רפואיים מהמל"ל המעידים על כך. אני סבור, כי יש לנכות מהפיצוי שייפסק לתובעת את קצבת הנכות הכללית באופן יחסי בלבד. בהתחשב בכך, שהמומחה הרפואי מטעם בית המשפט קבע לתובעת נכות בשיעור 20% - בגין חיבור גרוע של עצם הזרוע השמאלית עם הגבלת תנועות קשה של המרפק והכתף השמאלי, וכן 20% נכות - בגין מצב שלאחר שיתוק חלקי של העצב הרדיאלי ביד שמאל, אני קובע כי יש לנכות 20% בלבד מסה"כ היוון קצבות נכות כללית כפי שחושבו ע"י האקטואר גד שפירא בחוו"ד האקטוארית מיום 10.9.06. סה"כ היוון קצבות נכות כללית: 894,624 ₪. סה"כ ניכויים: 20% X 894,624 = 178,924 ₪. סה"כ הפיצוי כאב וסבל 141,270 ₪ עזרת צד ג' 426,762 ₪ הפסדי ניידות 20,000 ₪ הוצאות רפואיות 7,000 ₪ סה"כ הפיצוי 595,032 ₪ סה"כ ניכויים 178,924 ₪ סה"כ הפיצוי: 416,108 ₪ סיכום 33. אני מחייב את הנתבעת 2, מכוח אחריותה הביטוחית, לשלם לתובעת פיצוי בסך של 416,108 ₪, להיום. עוד תשלם הנתבעת 2 לתובעת את הוצאות המשפט בצירוף ריבית ופרשי הצמדה מיום הוצאתו בפועל של כל פריט, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% מסה"כ הפיצוי (בסך של 54,094 ₪) בתוספת מע"מ, להיום. ביצוע התשלום בפועל עד יום 12 בספטמבר 2007. ניתן והודע בפומבי היום, יום שני כ"ג תמוז תשס"ז ( 9 יולי 2007) בהעדר. סגן נשיאמרפקשבר