א. בפניי בקשת ב"כ התובעים לביטול מינויה של המומחית השיקומית ד"ר א. פרבר, ולחילופין, מינויו של מומחה שיקומי נוסף. התובע מס' 1, קטין, יליד 20.3.94, נפצע קשה בתאונת דרכים שארעה ביום 10.5.02. התובעים חתמו על יפוי-כח לייצוגם על ידי בא-כוחם הנוכחי, עוה"ד פ. זלצר, ביום 21.11.05 והתובענה הוגשה לבית המשפט ביום 14.12.05. קודם לכן היו התובעים מיוצגים על ידי בא-כוחם הקודם, המנוח עוה"ד אליעזר מרצקי ז"ל. בתקופה בה היו התובעים מיוצגים על ידי עוה"ד א. מרצקי ז"ל הושגו הבנות שונות בינו לבין הנתבעות, ובכלל זה גם מינויים של המומחית השיקומית ד"ר א. פרבר והמומחה בתחום טיפול נמרץ ילדים וריאות ילדים, פרופ' ז. ברזילי. ב. המומחית השיקומית ד"ר א. פרבר הגישה חוות דעת מיום 16.3.05 בה פירטה את מצבו של התובע מס' 1, צרכיו, הטיפולים להם נזקק, לרבות ציוד, אביזרים, תחבורה ודיור, וכן העריכה את קיצור תוחלת חייו ב-25 שנים בהשוואה לכלל האוכלוסיה. טוען ב"כ התובעים שההסכמה באשר למינויה של ד"ר א. פרבר כמומחית רפואית בתחום השיקום לאו הסכמה היא בהיות התובע מס' 1 קטין, והיא מעולם לא אושרה על ידי בית המשפט ואין היא כובלת לא את התובעים ולא את בית המשפט. מוסיף ב"כ התובעים שהאינטרס הגובר על הסכמת הצדדים הוא היות התובע מס' 1 קטין ולגביו על כל הסכם לקבל את אישורו של בית המשפט, על מנת שיהא בר-תוקף. עוד נטען, שהוריו של התובע מס' 1 לא היו ערים להשלכותיו של מינוי המומחית השיקומית ולהיותה - עפ"י הנטען בבקשה - חסרת כל ידע ונסיון בנושא קיצור תוחלת חיים ומשוייכת לאסכולה המצדדת בקיצור גבוה מאד של תוחלת החיים של נפגעי חוט השדרה. אילו היו הוריו של התובע מודעים לכך הם לא היו מסכימים למינוי זה עפ"י בחירה (במובחן ממינוי בדרך הרגילה על ידי קביעתו של ביהמ"ש). נטען בבקשה שמינויה של ד"ר א. פרבר נעשה מתוך טעות תוך קיפוח התובע, ולכן זכאי הוא לביטול המינוי. ג. לעצם הענין נטען בבקשה, שד"ר א. פרבר התבססה על טבלת קיצור תוחלת חיים של נפגעים שמצבם איננו מתאים כלל למצבו של התובע מס' 1, והמומחית לא נתנה את דעתה, כך נטען בבקשתם, לנתונים חשובים שונים ובהם, בין היתר, העובדה שהתובע מס' 1 שרד כבר קרוב לחמש שנים מאז התאונה. לפי הנטען בבקשה פנו התובעים ישירות לפרופ' De Vivo אשר הפנה אותם לד"ר עמירם כץ (מנהל המחלקה לשיקום נפגעי חוט שדרה בביה"ח לווינשטיין), שלהערכתו, תוחלת חייו של התובע מס' 1 היא 64 שנים ממועד הפציעה, ואין לשלול אפשרות שלא יהיה קיצור בתוחלת חייו, לעומת זו של ילד בריא בגילו. עוד נטען בבקשה, שד"ר א. פרבר הודתה במספר הזדמנויות שאין לה ידע או מומחיות בנושא בו נתנה את חוות דעתה. שוב נטען כי התובעים לא ידעו ולא יכולים היו לדעת שד"ר א. פרבר נמנית על האסכולה המחמירה עם נפגעים בנוגע לקיצור תוחלת חיים בתחום שאין לה בו, כך נטען, מומחיות או ידיעה אישית. ד. נטען בבקשה כי התובעים התקשרו בהסכם מתוך טעות כמשמעותה בסעיף 14 (א) לחוק החוזים (חלק כללי). לעומת זאת הנתבעים ידעו או צריכים היו לדעת לפי נסיונם שד"ר א. פרבר שייכת לאסכולה הנוחה לנתבעים בנוגע לקיצור תוחלת חיים, וכן נטען שהנתבעים השפיעו על בא כוחם הקודם של התובעים בעת המו"מ תוך ניצול עמדתם לגביו, כך נטען, מהטעם ששימש במשך שנים רבות כמייצג חברות ביטוח. לחילופין, מתבססים התובעים על הוראת סעיף 14 (ב) של חוק החוזים (חלק כללי). לטענת התובעים לא יידע אותם בא כוחם הקודם לגבי נפקותו של הסכם המינוי, תוצאותיו והשפעותיו על הפיצוי המגיע לתובע מס' 1. נטען שבא כוחם הקודם של התובעים לא היה רשאי להגיע להסכמה בענין זה, שלא היתה לטובת הקטין ולא הובאה כלל לאישור בית המשפט. בנוסף נטען, שד"ר א. פרבר גם אינה המומחית הנכונה הואיל והתמחותה בשיקום כללי ומבוגרים ואין היא מומחית בתחום שיקום ילדים ומכל מקום אינה מומחית בנשוא קיצור תוחלת חיים. לחילופין, מבוקש מינויו של מומחה רפואי נוסף. ב"כ התובעים חוזר על טענתו לפיה על ביהמ"ש בהיותו "אביהם של קטינים" לבדוק את הסכם המינוי ולוודא כי הוא תואם את טובת הקטין. עד כאן תמצית טענות התובעים אליהם נלווה תצהיר התובעת מס' 2 גב' אסתר רוטמן. ה. ב"כ הנתבעות מבקש לדחות את הבקשה, ומוסיף שאין מקום להתערבות בהסדרים שנעשו כדין בין נפגעים לבין חברות ביטוח מחוץ לכותלי בית המשפט. מוסיף ב"כ הנתבעות שאין מקום לטענה לפיה יש צורך באישור בית המשפט בענין זהותו של מומחה רפואי, וכן מציין ב"כ הנתבעות שפעולותיו של עוה"ד א. מרצקי ז"ל נעשו לפי יפוי כח תקף כדין, ומינוי המומחית נעשה בהסכמה בינו לבין הנתבעות, ובמסגרת הסכמות אלה אף זכו התובעים לתשלומים תכופים בסכומים נכבדים. עוד טוען ב"כ הנתבעים שתקנה 35 של תקנות סד"א רלוונטית מקום בו פסול הדין איננו מיוצג, ואילו סעיף 7 של חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע שפעולה משפטית של קטין טעונה אישור ביהמ"ש אילו היתה טעונה אישור כזה מקום בו נעשתה בידי נציגו. פעולות כאלה מפורטות בסעיף 20 של חוק הכשרות המשפטית המפרט את הפעולות הטעונות אישור בית המשפט. שאר הפעולות של קטין טעונות הסכמת נציגו, ובענייננו הוריו. ההסכמה לענין זהותו של המומחה היא, לגירסת ב"כ הנתבעות, ענין טכני שמלכתחילה אינה טעונה אישור האפוטרופוסים (ובודאי לא ביהמ"ש) ודי ביפוי הכח הכללי שניתן בשם הקטין. מכל מקום, הסכמת הוריו של הקטין ניתנה בפועל מעצם הופעתם לבדיקה בפני המומחית. לגוף הענין מבקש ב"כ הנתבעות לדחות את הטענות כנגד חוות דעתה של ד"ר א. פרבר, מה עוד שהמומחית טרם נחקרה על חוות דעתה. עד כאן תמצית טיעוניו של ב"כ הנתבעות. ו. ב"כ התובעים הגיש תגובה על טענת ב"כ הנתבעות וטוען שזהות המומחה אינה ענין טכני, ולמעשה, כל צעד וכל מהלך עשוי להיות בעל משמעות, וכרוך באחריות עצומה מבחינת ההורים. נטען בסעיף 5 של התגובה שכאשר הועלתה בפני המבקשים סוגיית מינויו של מומחה בתחום השיקום הודגשה בפניהם חשיבות הסוגיה הן מבחינת קביעת צרכיו של הקטין והן באשר לסוגיית קיצור תוחלת החיים ולפיכך החלו ההורים לברר לגבי מומחי שיקום שונים. ההורים נועצו בענין זה על יד מר נשאת, ששימש אח במקצועו בביה"ח רמב"ם, (ולימים היה לעורך דין העוסק בתחום הנזיקין). מר נשאת צייד את ההורים בשמות של מומחים להם ניתן להסכים, וכאלה שאין להסכים להם. ד"ר א. פרבר נכללה ברשימת המומחים שאין להסכים למינויים בהיותם שייכים, לפי הנטען, לאסכולה המחמירה עם נפגעים לגבי תוחלת החיים, ענין זה הובא, כך נטען , לידיעת עוה"ד א. מרצקי, אך זה פעל בניגוד להנחיית ההורים שביקשו שלא למנות את ד"ר א. פרבר. לתגובה מצורף תצהירו של עוה"ד נשאת חיג'אזי. נטען על ידי ב"כ התובעים שיש לפסול את המומחית הרפואית הואיל וההסכם שהתגבש בין ב"כ הקודם של התובעים לבין המשיבות היה מנוגד להנחיה שקיבל מן ההורים, כך שמדובר בהסדר דיוני שנעשה ללא סמכות ובניגוד לאינטרסים של הקטין. לדעת ב"כ התובעים כל עוד לא אושר ההסכם הדיוני על ידי ביהמ"ש, אין לו תוקף חוקי. לחילופין, יש למנות מומחה רפואי נוסף. עוד טוען ב"כ התובעים שהמשיבות-הנתבעות ניצלו את פערי הכוחות שבין חברת הביטוח לבין הנפגע וזכו ביתרון גדול תוך ניצול התובעים (ע"א 1064/03, אליהו בע"מ נגד עזבון פיאמנטה ז"ל). כמו כן מפנה ב"כ התובעים ל-ת.א. מחוזי ירושלים 6241/04 לגבי מתן האפשרות לצד להשתחרר מכבליו של הסדר דיוני. עד כאן תמצית תגובת ב"כ התובעים מיום 7.3.07. ז. נתתי דעתי לטענות המפורטות והמנומקות של ב"כ הצדדים. אין בידי לקבל את טענות התובעים לפיהן נפל פגם בהסכמה שהושגה בכל הנוגע למינויה של הד"ר א. פרבר כמומחית רפואית שיקומית עפ"י מה שהוסכם עליו בין ב"כ התובעים דאז, עוה"ד א. מרצקי ז"ל, לבין ב"כ "אבנר" דאז. לעניות דעתי לא נפל פגם במינויה של המומחית הרפואית לא במובן חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ולא במובן של טעות עפ"י דיני החוזים. תקנה 35 של תקנות סד"א עניינה סידור, פשרה ותשלום בתביעת פסול דין. כפי שנכתב בספרו של ד"ר י. זוסמן ז"ל, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 549: ”פשרה גמורה ומוחלטת בין בעל הדין מחייבת אותם בתור הסכם.... לא כן פשרה שנעשתה על ידי תובע קטין או פסול דין אחר שתבע כסף. לגביהם קובעת תקנה 35, שלא יהא כוחה של פשרה יפה, אלא באישור בית המשפט” לא זה המקרה שבפנינו. עסקינן בזהות מינויו של מומחה רפואי בתחום השיקומי לגבי קטין המיוצג על ידי הוריו. סעיף 4 של חוק הכשרות המשפטיות והאפוטרופסות קובע כי: ”פעולה משפטית של קטין טעונה הסכמת נציגו....” סעיף 7 של אותו חוק קובע: ”פעולה משפטית של קטין טעונה אישור בית המשפט אם היתה טעונה אישור כזה אילו נעשתה בידי נציגו, ואין תוקף לפעולה כל עוד לא בא עליה אישור בית המשפט” (ההדגשה שלי - י.ג. ) סעיף 20 של חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מפרט את הפעולות הטעונות אישור בית המשפט ומציין את הפעולות שבהן אין ההורים מוסמכים לייצג את הקטין מבלי שבית המשפט אישר זאת מראש. מעיון בחמשת סעיפי המשנה שבסעיף 20 של חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות עולה שהפעולה נשוא הדיון שבפנינו, דהיינו, הסכמה באשר לזהות המומחית הרפואית השיקומית, איננה מסוג הפעולות שסעיף 20 חל לגביהן. ח. נטען בבקשה מיום 24.12.06 לביטול מינויה של המומחית השיקומית כי התובעים לא היו ערים להשלכות של מינוי זה ולהיותה של המומחית חסרת כל ידע ונסיון בנושא קיצור תוחלת החיים ומשוייכת לאסכולה המצדדת בקיצור גבוה מאד של תוחלת החיים, וכי אילו היו מודעים לכך, לא היו התובעים מסכימים למינוי זה מתוך בחירה (במובחן ממינוי שנקבע בהחלטת ביהמ"ש) - עיינו סעיף 2.2 של הבקשה, עמ' 2, וכן נטען שעו"ד א. מרצקי ז"ל לא הודיע לתובעים ולא טרח לקבל הסכמתם, ולכן כל פעולה מצידו היתה משוללת סמכות (סעיף 2.3 של הבקשה). אין בידי לקבל טענת זו של התובעים. בסעיף 6 לתצהירה של הגב' אסתר רוטמן נטען ששעה שעו"ד א. מרצקי ז"ל סיכם על מינויה של ד"ר א. פרבר עם "אבנר": ”לא היינו ערים להשלכות של מינוי זה ולהיותה של ד"ר פרבר חסרת כל ידע ונסיון בנושא קיצור תוחלת חיים ובהיותה כזו, משוייכת לאסכולה המצדדת בקיצור גבוה מאד של תוחלת חיי נפגעי חוט שידרה” בסעיף 7 של תצהיר גב' רוטמן נטען כי אילו היו התובעים (הוריו של הקטין) מודעים לכך הם לא היו מסכימים למינוי, מתוך בחירה. ואולם, בתגובתו של ב"כ התובעים מיום 7.3.07 נטען שכאשר הועלתה בפני המבקשים סוגיית מינוי מומחה בתחום השיקום הודגשה בפניהם חשיבות הסוגיה הן מבחינת קביעת צרכיו של הקטין והן מבחינת קביעת תוחלת החיים, ולכן ביררו ההורים לגבי מומחי שיקום שונים ונועצו עם מר נשאת ח'יגאזי, שהיה אז אח בביה"ח רמב"ם שבו היה התובע מס' 1 מאושפז בזמנו, ומר נשאת צייד את ההורים בשמות של מומחים, שלפי עמדתו, ניתן להסכים למינויים, וכאלה שאין להסכים להם, ובהם גם הד"ר א. פרבר. נטען שענין זה הובא לידיעת עו"ד א. מרצקי ז"ל, שפעל בניגוד להנחיית מרשיו (סעיף 5 בתגובת ב"כ התובעים מיום 24.12.06). לתגובה מצורף תצהירו של עוה"ד נשאת חיג'אזי לתמיכה בטענה זו. ט. לעניות דעתי, אין האמור בבקשה לביטול מינויה של ד"ר א. פרבר מיום 24.12.06 עולה בקנה אחד עם האמור בתגובת התובעים מיום 7.3.07, וזאת בענין מהותי, שהרי לפי האמור בבקשת הביטול (לרבות תצהירה של הגב' אסתר רוטמן) ההורים לא היו ערים להשלכותיו של מינוי המומחה השיקומי ולהיותה של המומחית שנתמנתה חסרת ידע ונסיון בנושא קיצור תוחלת חיים ומשוייכת לאסכולה המצדדת בקיצור גבוה מאד של תוחלת חיי נפגעי חוט שדרה, ולטענתם אילו היו מודעים לכך לא היו התובעים מסכימים למינוי זה, מתוך בחירה, ואילו לפי הנטען בתגובת ב"כ התובעים מיום 7.3.07 דווקא הועלתה בפני המבקשים סוגיית מינוי מומחה בתחום השיקום והודגשה בפניהם חשיבות הסוגיה, הן באשר לקביעת צרכיו של הקטין והן באשר לסוגיית תוחלת החיים. לפי הנטען בתגובת ב"כ התובעים מיום 7.3.07 ביררו ההורים את הנתונים הרלוונטיים לגבי מומחי שיקום שונים וד"ר א. פרבר נכללה ברשימת המומחים שאין להסכים למינויים, זאת לפי עמדתו ועצתו של מר נשאת חיג'אזי. ענין זה הובא לידיעת עו"ד מרצקי ז"ל, ואילו לפי הנטען בבקשת הביטול מיום 24.12.06 לא היו התובעים ערים להשלכותיו של המינוי ולא היו מודעים לעמדתה של ד"ר א. פרבר בענין קיצור תוחלת החיים (עיינו גם בסעיף 2.2.3 של בקשת הביטול, עמ' 6), וזאת כאמור בניגוד לנטען בתגובה מיום 7.3.07. י. יתר על כן, בהנחה שהמבקשים התנגדו למינויה של ד"ר א. פרבר, לפי הנטען בתגובה מיום 7.3.07, הרי עובדה היא שהמומחית ד"ר א. פרבר בדקה בפועל את הקטין ביום 7.2.05, וזאת בבית התובעים שביקנעם, בנוכחות הוריו, כמפורט בחוות דעתה של ד"ר א. פרבר ביום 16.3.05, ומכאן שלכל הפחות בשלב זה ניתנה הסכמתם של ההורים (על דרך התנהגות) לבדיקתו של הקטין ע"י הד"ר א. פרבר. מכאן שלא ניתן להיעתר לבקשת הביטול אפילו על פי הגירסה הנטענת על ידי התובעים. י"א. אין בידי לקבל את הטענות המועלות בבקשת הביטול לא בכל הנוגע לתקנה 35 של תקנות סד"א, ולא בכל הנוגע לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, והוא הדין באשר לטענות של טעות לפי דיני החוזים. אינני יכול לראות פגם כלשהוא בהסכמה שבין עו"ד א. מרצקי ז"ל, כבא-כוחם של התובעים, לבין "אבנר", באשר למינויים של שני המומחים לבדיקתו של הקטין: ד"ר א. פרבר כמומחית שיקומית, ופרופ' ז. ברזילי כמומחה רפואי בתחום טיפול נמרץ ילדים וריאות ילדים. גם אין בידי לקבל את הטענות הנאמרות או נרמזות באשר לבא כוחם הקודם של המבקשים עוה"ד א. מרצקי ז"ל שהיה פרקליט עתיר נסיון בתחום הנזיקין. י"ב. למעשה, בסופו של דבר, השאלה היחידה אותה יש לברר היא האמנם נפלו פגמים כלשהם, לגופו של ענין, בהערכתה של ד"ר א. פרבר באשר לסוגיית תוחלת החיים של התובע, והאם יש בפגמים אלה (אם אמנם נפלו) כדי להצדיק פסילת חוות דעתה של המומחית השיקומית, ולחילופין, מינויו של מומחה שיקומי נוסף, ואולם, לצורך זה בקשה זו מוקדמת מידי שהרי היא הוגשה בטרם שוגרו שאלות הבהרה למומחית השיקומית (ככל שב"כ התובעים מעוניין במשלוח שאלות הבהרה), ומכל מקום, בטרם נשמעה עדותה של הד"ר א. פרבר בבית המשפט. רק לאחר שתישמע עדותה של הד"ר א. פרבר בבית המשפט, ותהא אפשרות לעמת את המומחית עם הטענות השונות והמסמכים עליהם מצביע ב"כ התובעים, ולבחון את התייחסותה ותשובותיה לעיצומו של ענין ביחס לטענות אלה, רק אז יוכל ב"כ התובעים, לשקול האם יש מקום להגשת בקשתו זו, ואזי ניתן יהיה לדון בבקשה חדשה שכזו, אם אמנם יהא מקום להגשתה, וככל שתוגש. על יסוד כל האמור לעיל אני מורה בזאת על דחיית הבקשה. על הוצאות הדיון בגין בבקשה זו אתן דעתי בשלב מתן פסק הדין בתיק העיקרי. בש"א 17458/06 - סגורה. ניתנה היום כב' באדר, תשס"ז (12 במרץ 2007) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים, וזאת בדואר רשום עם אישור מסירה. י. גריל, שופט ס. נשיא קיצור תוחלת חייםתוחלת חיים